28.3.2022 "הפוסט שנכתב אתמול בלילה היה שמחה מוקדמת מדי. מצבה של נעם החמיר מאוד במהלך הלילה. היא מחוסרת הכרה ונלחמת שוב על חייה ברגעים אלו. אם היה אלוהים הייתי אומרת לכם להתפלל אליו. אבל אין. אז פשוט תשלחו אנרגיות טובות ותקוו. חלון ההזדמנויות כמעט נסגר אבל עוד יש סדק צר. המצב קשה. הרופאים קראו לנו... להיפרד? אנו לידה כעת. ממתינים. אעדכן כשיהיה שינוי לכאן או לכאן. בבקשה לא להתקשר, אנחנו לא יכולים לענות".
מהיום הראשון למחלתה של נעם רוזנבוים, שנפטרה לפני שמונה חודשים בגיל 24 ממחלת הסרטן, שיתפה אמה, תמר שוורץ (57) את חבריה בפייסבוק במה שעובר עליהן. קהילה שלמה, שהלכה וגדלה, עקבה אחרי "יומן מחלה־החלמה", שהפך, אחרי מותה של נעם, ל"החיים אחרי המוות".
במשך שנתיים עברה נעם חמישה מחזורי כימו, 35 הקרנות, עשרות אשפוזים וגם ניתוחים, שעליהם דיווחה שוורץ בזמן אמת. כמה שעות אחרי הפוסט הזה כתבה: "נעם שלנו אהובתנו איננה, היא מלאכית בשמיים כעת". על מצבתה כתבו הוריה: "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום".
לאחר מותה של נעם החליטו שוורץ ובעלה ספיר רוזנבוים להנציח את זכרה בסרט תיעודי בבימוייה של דבורית שרגל, ובימים אלה נערך מבצע מימון המונים בהדסטארט לצורך העניין. על פי הערכות זהירות במיוחד, הפקת הסרט תעלה יותר ממיליון שקל, אבל הם מבקשים לגייס 450 אלף שקל בלבד, כדי להבטיח את העמידה ביעד (לתרומות דרך הדסטארט: "לחיות כאילו יש מחר").
יש חומרים מצולמים מההלוויה, זה יוצא דופן.
"אחרי שנעם נפטרה חזרנו מבית החולים בשתי מכוניות, אני לא יודעת איך נהגתי הביתה, לא ראיתי בעיניים", אומרת שוורץ. "הייתי נסערת והייתה לי מחשבה כזאת, שלא אצליח לקלוט מה שיקרה מעכשיו, בהלוויה ובשבעה, ידעתי שלא אהיה בהכרה מלאה, שאהיה כמו משוגעת. במצבים כאלה הגוף נכנס לסוג של קיפאון, כאילו מגן על עצמו, וחשבתי שצריך לצלם את ההלוויה כדי שאוכל לראות אחר כך מה היה שם, שזה יעזור לי. השארתי הודעה לבמאית דבורית שרגל שתבוא לצלם בהלוויה, כי ידעתי שיש לה מצלמות מתאימות. רציתי רק לראות מה היה שם, ואחרי זה באמת ראיתי שצעקתי שם שאני רוצה להיכנס עם נעם לקבר. פסיכי לגמרי, לא זכרתי את זה בכלל".
איך הכרת את דבורית שרגל?
"הייתי חברת פייסבוק שלה, לא הכרתי אותה והיא לא הגיבה לי אף פעם. יום אחד היא כתבה שהיא צריכה להגיע לחיפה בשבת להציג סרט שלה, ושהולך לרדת גשם ותהתה איך היא תגיע, אז אמרתי לבן הזוג שלי, 'בוא ניקח אותה'. כתבתי לה, 'אנחנו באים לקחת אותך', והיא נדהמה מהמחווה. היא לא האמינה שאנשים שהיא לא מכירה באים מאבן־יהודה לאסוף אותה מתל־אביב, להסיע אותה לחיפה ולהחזיר אותה, ופרסמה את זה בפייסבוק.
"אמרתי לנעם, 'אני רוצה המשכיות ממך, יש לך מטען גנטי טוב'. והיא אמרה: 'מה טוב? אני נשאית של סרטן'. בדקנו וזה לא נכון, זה לא גנטי"
"חודש אחרי היא כתבה, 'מחר אני צריכה להיות ברמת הגולן בשמונה בבוקר, בטח אצטרך לצאת מהבית בארבע בבוקר'. שאלתי את בן הזוג שלי אם הוא מוכן לקחת אותה - הוא בדיוק עזב את העבודה בהייטק והיה פנוי, אז הוא אמר 'יאללה, סבבה'. בהמשך היא הזמינה אותנו לפרמיירות שלה, אבל לא נהיינו חברות. היא ליוותה את המחלה של נעם כמו כולם, בפייסבוק. ואז היא אמרה שהיא רוצה לצלם גם בשבעה, שיש פה חומרים לסרט דוקומנטרי. היא אמרה, 'את כזאת אושיית רשת, יש פה הזדמנות לעשות משהו חריג ויוצא דופן'".
איך הגבת להצעה הזאת?
"הייתי בהלם, עדיין לא הייתי במלוא חושיי, שאלתי את ספיר, והוא הסכים בתנאי שהיא תהיה זבוב על הקיר ולא תפנה למנחמים בשאלות ובתנאי שתהיה לנו זכות וטו. היא הסכימה ותוך שעתיים היא רישתה את כל הבית במצלמות, כמו ב'האח הגדול'. הגיעו צלמים עם מצלמות ניידות, כל סיטואציה צולמה מכמה זוויות, ואנחנו היינו עם מיקרופונים עלינו כל הזמן. הכל צולם ותומלל, דבורית ערכה מזה טריילר ושלחה לכל ערוצי הטלוויזיה ולקרנות שונות, בתקווה לקבל מימון, אבל אף אחד לא הרים את הכפפה, והחלטנו לצאת למימון המונים. אנחנו מגייסים פחות מחצי מהסכום הדרוש, את היתר נממן בעצמנו, כי חשוב לנו להנציח את נעם ואת המורשת שלה. הסרט יתאר את נעם כפי שהייתה בחייה - מאור גדול, פנומן בכל קנה מידה, אינטלקטואלית, רגשית וחברתית, בחורה חכמה, מצחיקה ונדיבה מאוד".
27.11.20 "...נעם הרגישה מחנק, קושי לנשום ושיעול טורדני. במשך חודש היא ניסתה לקבל אבחנה וטיפול רפואי בצבא, נתנו לה אבחנות שונות, כולן שגויות. לפני שלושה ימים אביה לקח אותה לבית חולים מאיר לבדיקות, שם בפעם הראשונה אובחנו הנוזלים בריאות שגרמו לתחושת החנק שחשה. בדיקת הלב שעשתה שם גרמה לרופאים להטיס אותה לניתוח חירום דחוף, ניתוח לב פתוח בבילינסון, ומאז חיינו התהפכו כספינה מיטלטלת בסערה בלב ים. קונסיליום הרופאים חמור הסבר שנפגש עמנו בדחיפות הסביר לנו שנעם היא 'אתגר מקצועי עבורם', שבבדיקת הרנטגן הם רואים גוש גדול ושחור שמכסה את כל הלב, שמעולם לא ראו דבר כזה. הפרופסור הבכיר הביט בי והדגיש: "זה לא גידול גדול, זה גידול ענק, ענק!! את שומעת?"
נעם נולדה בנתניה ובגיל צעיר אובחנה כמחוננת. היא הייתה עתודאית, ואחרי שסיימה בהצטיינות תואר במתמטיקה, שירתה כמורה חיילת בבית ספר תיכון בקדימה. "למרות שהיה לה רק תואר ראשון היא כתבה שלושה מחקרים יחד עם שלושה פרופסורים מנחים, שהתפרסמו בכתבי עת יוקרתיים בעולם, אחד מהם פורסם שבועיים לפני מותה ואני כל כך שמחה שהיא הספיקה לראות את זה", מספרת שוורץ. "הייתה לה גם אינטליגנציה רגשית גבוהה. היא התנדבה לעבוד עם נערות בפריפריה כי היא האמינה בקידום נשים במקצועות מדעיים וטכנולוגיים. היא התקבלה למסלול ישיר לדוקטורט במדעי המחשב באוניברסיטת ייל בקונטיקט על מלגה מלאה, עם מלגת קיום וביטוח רפואי מלא, למרות שהם ידעו שהיא חולת סרטן במצב מתקדם. לצערי היא לא הספיקה".
לשבעה הגיעו אלפי אנשים, רבים מהם לא הכירו את המשפחה. "זה הימם אותי, הרבה אנשים כתבו על זה ותייגו אותי, לפחות את מחציתם אני לא מכירה. אנשים שלא הכרתי כתבו לי בפרטי שהכתיבה שלי נותנת להם כוח".
איך נולד היומן בפייסבוק?
"הצטרפתי לפייסבוק רק שנה לפני שנעם חלתה, לא זוכרת למה, פייסבוק תמיד נראה לי הצפה של מידע מיותר. ביום שנעם נכנסה לניתוח לא יכולתי לדבר עם אף אחד, ומצאתי את עצמי שולחת את אותה הודעה בווטסאפ להמון אנשים, ואז אמרתי לעצמי: 'רגע, יש לוח מודעות שנקרא פייסבוק, אני אדווח שם. אחרי חמישה־שישה פוסטים גיליתי משהו מעניין: הרגשתי הקלה. תמיד אהבתי לכתוב, התזה שלי לתואר השני הייתה בנושא 'הכתיבה ככוח מרפא'. עם הזמן כל פוסט הפך לוויראלי, הקבוצה הלכה וגדלה, ונהייתה קהילה כזאת גדולה ותומכת סביב המחלה של נעם".
"נעם התנדבה לעבוד עם נערות בפריפריה כי היא האמינה בקידום נשים במקצועות מדעיים וטכנולוגיים. היא התקבלה למסלול ישיר לדוקטורט במדעי המחשב באוניברסיטת ייל בקונטיקט על מלגה מלאה למרות שהם ידעו שהיא חולה. לצערי היא לא הספיקה"
איך נעם הרגישה עם החשיפה?
"בהתחלה היא לא התלהבה, היא הייתה אדם פרטי ודיסקרטי, בשונה ממני. הסברתי לה שזה עוזר לי לעדכן את כולם ודרך זה אנשים מציעים עזרה וטיפולים, ושזה גם עוזר לי רגשית. בסוף היא אמרה, 'בסדר, אני מוותרת לך'. רק על הזוגיות שלה היא לא הסכימה שאכתוב, למרות שבת הזוג שלה, סידני, ישנה איתה כל לילה בבית החולים מאז שחלתה. סידני אמריקאית, הן הכירו בארץ כשהיא באה לעשות פה תואר שני בבאר־שבע. במהלך המחלה הן עברו לגור ביחד בתל־אביב".
מה לדעתך גרם לכל כך הרבה אנשים שאת לא מכירה להתחבר לסיפור של נעם?
"ראשית, נגעתי בדבר הכי בסיסי, אנושי ואוניברסלי, החרדה של הורה לילד. שנית, האופן שבו נעם התמודדה עם המוות שריחף מעליה - זה היה כמעט בודהיסטי, למרות שאני לא בטוחה שהיא הכירה את המושג הזה. היא אמרה, 'כל זמן שאני חיה, אני חיה'. המון אנשים שיתפו אותי במחלות של הילדים שלהם ואמרו שנעם נתנה להם תקווה והשראה. הדבר השלישי, ואגיד את זה בצניעות, ידעתי לכתוב ולתקשר את זה. קיבלתי המון תמיכה רגשית, אנשים שלחו לנו מתנות לנעם, עוגות, שוקולדים, קרמים, אפילו חלוק רחצה, זה עזר להם להתגבר על חוסר האונים שהם הרגישו מול המחלה".
"שאלתי את נעם היא כועסת לפעמים, והיא ענתה: איך זה מקדם אותי, הכעס?'. היו לה כאלה עוצמות, היא הייתה כל כך רגועה ושלווה, שזה הרגיע אותנו וגרם לנו לראות את הכל באופן יותר חיובי ונינוח"
הציעו גם עזרה פרקטית יותר?
"מישהי סיפרה לי על טיפול ניסיוני בגרמניה, נעם הייתה צריכה להגיע לשם כל חודש. זה עלה הון, מאה אלף אירו. גייסנו את הכסף, שלחנו דגימות של התאים הסרטניים, אבל היא נפטרה חודשיים לפני. היו גם הצעות לעזרה אלטרנטיבית יותר - מדיטציות, דמיון מודרך, עשבים ושיקויים. לכל אלה אמרנו לא תודה. אני כבר הייתי מוכנה להיתלות בכל דבר, אבל נעם הייתה כל כך אנליטית ורציונלית, שהיא לא התחברה. היה אחד, איזה סיינטולוג שאמר שאם לא אסכים לטיפול שלו, במו ידיי אני הורגת את בתי. זה כבר היה על סף הטרדה".
היו לנעם רגעי שבירה?
"שאלתי אותה פעם אם היא כועסת לפעמים, והיא ענתה: איך זה מקדם אותי, הכעס?'. היו לה כאלה עוצמות, היא הייתה כל כך רגועה ושלווה, שזה הרגיע אותנו וגרם לנו לראות את הכל באופן יותר חיובי ונינוח. חוץ מזה, יש לנו משפחה חזקה עם המון סולידריות. בעבודה שלי ראיתי שאירועים מהסוג הזה מטלטלים משפחות בין תגובות קיצוניות - או מקרבים או מפרידים. ידעתי שזה המבחן שלנו כמשפחה, ועברנו אותו בהצלחה".
איך המוות של נעם השפיע על הזוגיות שלכם?
"בתקופה כזאת הזוגיות מוזנחת, את כל כולך בתוך ההתמודדות, והזוגיות נדחקת למקום אחרון. זה מצריך עומקים ואנרגיות רגשיות עצומות, ולכן לא כל הזוגות שעוברים דבר כזה מצליחים להישאר ביחד".
1.11.21 "ניתוח הוצאת הביציות מאחורינו, וניתוח הוצאת השחלות לפנינו. אחרי ההחלמה השחלות יוחזרו לגופה, ממש תוכנית פיקדון".
כבר בתחילת הטיפולים עברה נעם שאיבת ביציות והוצאת שחלות לצורך שימור הפוריות, תהליך שגרתי שעוברות חולות סרטן לפני טיפולים כימותרפיים. אחרי מותה פנתה אמה למשרד הבריאות ולבית המשפט במטרה לבחון כיצד יהיה אפשר לעשות שימוש בביציות.
"בהתחלה נעם לא הייתה נלהבת במיוחד מתהליך שימור הפוריות, היא אמרה, 'תשתלי את הביציות בגינה, רק שלא יגדלו לך עגבניות'. בהמשך היא הבינה מה המשמעות ואמרה, 'אם מישהי לא מצליחה ללדת, תני לה את הביציות שלי, תתרמי אותן. זה ימלא אותי אושר לדעת שהביציות שלי הביאו אושר לנשים או לזוגות חשוכי ילדים'".
היא ידעה שתרצי שיבואו לעולם ילדים מהביציות האלה?
"כששאבו לה את הביציות עוד היינו לגמרי אופטימיים, אבל רצה הגורל והתגלגל לידיי מאמר של הפרופסורים צבי טריגר ויעל דולב השילוני בנושא הולדה לאחר המוות. זו סוגיה אתית נפיצה בישראל, שעולה בעיקר דרך הורים לחיילים שרוצים נכד מזרעו של בנם המת, אבל הרגשתי שהיא נוגעת גם אליי. אמרתי לנעם, 'אני רוצה המשכיות ממך, יש לך מטען גנטי טוב'. והיא אמרה: 'מה זה טוב? אני נשאית של סרטן".
מה שנכון נכון.
"בדקנו את זה וזה לא נכון. כולנו עשינו בדיקות גנטיות וזה לא גנטי בכלל. המחלה שלה כל כך נדירה, שהסיכוי שהילדים שלה יקבלו את זה הוא אחד למיליארד, הוא לא קיים כמעט".
"בהתחלה נעם לא הייתה נלהבת במיוחד מתהליך שימור הפוריות, בהמשך היא הבינה מה המשמעות ואמרה, 'אם מישהי לא מצליחה ללדת, תני לה את הביציות שלי, תתרמי אותן. זה ימלא אותי אושר לדעת שהביציות שלי הביאו אושר לנשים או לזוגות חשוכי ילדים'"
מתי התחלת להרהר באפשרות הזאת?
"עוד בחייה, עובדה ששאלתי אותה. חשבתי על זה כל הזמן, ויום אחרי השבעה התקשרתי לפרופ' אבי בן הרוש, ראש מחלקת פוריות בבילינסון שבמחלקה שלו נעם עשתה את שימור הפוריות, ושאלתי מה צריך לעשות כדי לקבל את הביציות. הוא אמר שאני חייבת להוציא צו בית משפט כדי לרשת את הקניין הביולוגי שלה, כמו כל ירושה אחרת, זאת הפרוצדורה ואנחנו מתחילים בתהליך".
את צריכה לבוא עם אישה שרוצה לקבל את הביציות האלה?
"כן, כבר פנו אליי שלוש נשים שביקשו את הביציות של נעם ואמרו שזה יכול להביא להן אושר גדול".
למה זה חשוב לך?
"כי היא רצתה את זה ואני רק מקיימת את הצוואה שלה, וחוץ מזה חשוב לי להמשיך את נעם באיזשהו אופן. אני מקווה שהילדים האלה ימשיכו את הגנים של נעם ואת האופי שלה ושיהיו עוד ילדים מדהימים כמוה בעולם הזה".
יש לא מעט מקרים של ילדים שנולדו מזרע של גברים שנפטרו, בעיקר חיילים. לא מצאתי תיעוד למקרה של נשים שנפטרו.
"אני לא מכירה מקרה כזה, בטח לא בישראל. אשמח להיות התקדים, נעם הייתה פורצת דרך בהרבה מובנים, אז יהיה לנו עוד ממד פורץ דרך".
4.6.22 "אז איך חיים לאחר המוות? חוזרים לחיים כי הם חזקים ותובעניים ויש עוד ילדים, ויש עבודה וקניות וסידורים וכביסה... כן, זה פשוט ואכזרי עד כדי כך. חוזרים לחיים עם טקסים, סוג של התניות שהתקבעו בתוכי, למשל סיבוב המפתח בתוך הסוויץ' ברכב, ומיד העיניים מתמלאות דמעות. כך אני מתיישבת ברכב, סוגרת דלת ופורצת בבכי... ואז מגיעה ליעד, מנערת הכל כמו כלב שיוצא מתוך בריכה, קמה ומתחילה את יומי..."
תמר היא עובדת סוציאלית במקצועה, ובשבע השנים האחרונות משמשת כמנכ"לית עמותת "רוח נשית", הפועלת לעצמאות כלכלית של נשים, במקביל להתמודדות עם המחלה ועם האובדן של נעם. "כולם שואלים, 'איך המשכת לעבוד בזמן הזה?', אבל 'רוח נשית' הייתה התרופה שלי, השפיות הנפשית שלי", היא אומרת. "גם בלילות השבעה הייתי עוברת על מיילים דחופים. יש בי הרבה גאווה ונחת על מה שאנחנו עושות שם, אפילו שיש לנו מאבקים קשים מאוד".
אילו מאבקים למשל?
"השנה עשינו היסטוריה וייצגנו את ישראל בהכרזה על יום האלימות הכלכלית הבינלאומי, נכנסנו לקואליציה שבה חברים ארגונים דומים מכל העולם. חשוב להעלות את המודעות של הציבור לאלימות המושתקת הזאת, שלא רואים אותה אבל היא כואבת. התלות הכלכלית היא זו שמשאירה נשים בתוך מערכות יחסים לא טובות. אנחנו מנסות לשבור זאת על ידי מנטוריות שלנו שמלמדות את הנשים האלה להיות עצמאיות כלכלית, לפתוח חשבון בנק, לגשת לראיון עבודה, בתהליך אישי ואינטנסיבי שנמשך עד שנתיים וחצי. בין היתר הובלנו רגולציה ביחד עם האגף להכשרה מקצועית שכל מי שלומד/ת קוסמטיקה ועיצוב שיער, יעברו סדנה לזיהוי סימני אלימות כלכלית, הסימנים הכחולים הם בחשבון הבנק. אנחנו מובילות כעת הצעת חוק שמחכה לאישור הכנסת כדי שהאלימות הכלכלית תיחשב כעבירה, מה שלא קיים כיום".
"'רוח נשית' הייתה התרופה שלי, השפיות הנפשית שלי. גם בלילות השבעה הייתי עוברת על מיילים דחופים. יש בי הרבה גאווה ונחת על מה שאנחנו עושות שם, אפילו שיש לנו מאבקים קשים מאוד"
בעלה של תמר, ספיר רוזנבוים (57), עוסק באימון וגישור, אחרי הסבה מהייטק. נעם הייתה בתם האמצעית, אחות לבן (27), תוכניתן בחברת הייטק, וניר (18), שעומדת להתגייס לצה"ל.
"שלושת הילדים שלי אובחנו כמחוננים, הגנים של אבא שלהם", היא צוחקת. "כשהציעו לי לשים אותם בתוכניות מיוחדות למחוננים סירבתי, אף פעם לא עשיתי מזה עניין, רציתי שתהיה להם ילדות רגילה".
איך המוות של נעם שינה את ההורות שלך?
"תמיד הייתי אמא קולית, אמנם דואגת ומטפחת אבל אף פעם לא הייתי היסטרית וחרדתית, ועכשיו אני כל הזמן עם חרדות שלא היו לי קודם. פעם הייתי הולכת לישון בידיעה שהם יחזרו מבילוי והכל יהיה בסדר, והיום כשהבת הקטנה שלי יוצאת בערב אני לא נרדמת עד שהיא חוזרת. אני משתדלת לא להעיק עליהם, הם אנשים צעירים שצריכים לחיות חיים נטולי דאגות".
מה לקחת מעבודתך כעובדת סוציאלית כדי לעזור לעצמך?
"כשעבדתי במקצוע הרגשתי שאני ממש יכולה להבין את המטופלים שלי, שגם אם אני לא נפגעת אלימות או אמא לילד עם צרכים מיוחדים אני יכולה להתחבר ולהבין. אחרי שנעם נפטרה הרגשתי שאנשים לא יכולים להבין אותי, שהיחידים שיכולים להבין אותי באמת הם הורים שכולים. חברות צלצלו בלי סוף, אבל במשך חודשיים נמנעתי מכל קשר חברתי כי הרגשתי שאף אחד לא מבין אותי. אף אחד לא יכול להבין את התחושה הזאת שלקחו לי איבר מהגוף, מלבד הורים שאיבדו ילד. ואז תהיתי, 'כשחשבתי שאני מבינה את המטופלים שלי, באמת הבנתי?'. כנראה שלא הבנתי אותם באמת.
"פגשתי אם שבנה בן הארבע נפטר לפני 20 שנה, והיא אמרה לי, 'בהתחלה אמרתי לעצמי - הלוואי שאצליח לעבור יום אחד בלי לחשוב עליו, ואני רוצה להגיד לך שהיום יש לי ימים כאלה'. היום אני במצב שאין דקה שאני לא חושבת על נעם. אנשים שרואים אותי בעבודה לא יראו את זה עליי, יש שתי תמר, תמר בחוץ שמתפקדת מאוד, ותמר בפנים שכל הזמן בוכה. אין דקה שאני לא מרגישה את הגעגועים, את הפספוס ואת ההחמצה, כל הזמן אני חושבת איזה עוד דברים גדולים היא הייתה עושה. אני מייחלת לרגע שבו לא אחשוב עליה. הורים שכולים עם ותק אומרים לי שאני אגיע לשם, ואני רוצה להאמין להם".
מה אומר החוק?
"בישראל אין חוק בנושא שימוש בחומר גנטי של אדם אחרי מותו", אומרת עו"ד אירית רוזנבלום יו"ר ארגון "משפחה חדשה". ב־2020 הוציא היועץ המשפטי לממשלה מזכר ובו הגבלות על שימוש בחומר גנטי, שהפכו את האפשרות הזאת כמעט לבלתי אפשרית. חברי כנסת שונים פעלו לתיקוני חקיקה שלפיהם קרובים מדרגה ראשונה יוכלו להשתמש בחומר הגנטי לאחר המוות, קודם בני זוג ואם הם לא רוצים אז ההורים. אחת מהצעות החוק האלה עברה בקריאה ראשונה, ואנחנו מקווים שבכנסת הנוכחית היא תעבור".
כשמדברים על חומר גנטי, מתכוונים גם לביציות?
"כן, לא מצוין שמדובר רק בזרע, אבל מי שירצה לעשות שימוש בביציות ייתקל בחוק הביציות משנת 2011 שלפיו אין אפשרות לתרום ביציות לאישה שאיננה אנונימית. אין חוק לגבי הזרע שמגביל באופן דומה. המשמעות היא שאמה של נעם לא תוכל להכיר את הנכד שלה".
את מכירה תקדים כזה?
"היו ניסיונות כאלה, אבל אף אחד מהם לא צלח. משפחות הרימו ידיים כי זה התיש אותן. חבל שהמדינה שמה כל כך הרבה הגבלות עד שאנשים מתייאשים. המדינה צריכה לצאת מנקודת הנחה שכל אדם רוצה המשכיות, זה הרוב וזה הכלל. כרגע רק למדינה יש את המפתח להחזיר קצת שמחה למשפחות השכולות, היא לא יכולה להחזיר את ילדיהם אבל היא יכולה להחזיר להם משהו, וזה שהיא מונעת זאת מהם, זה אכזרי ולא מוסרי".
