מה היה קורה אם היו לוקחים לדוגמניות המפורסמות בארץ את הכוח הכי חשוב שלהן, את כלי העבודה הראשי שלהן, או במילים אחרות: את הפנים שלהן? כיצד זה היה משפיע על הביטחון העצמי שלהן, על תנועות הגוף, על התקשורת שלהן עם הצלם ואפילו עם עצמן? את כל זה ניסה לבדוק צלם האופנה הוותיק עדו לביא בפרויקט שעליו עבד במשך שנתיים, שהבשיל לתערוכה בשם "פרויקט המסכה".
במסגרת התערוכה, שתוצג בגלריית המשכן בית מאירוב בחולון (החל מ־19 באוקטובר, אוצרת: דנה גורדון), משתתפות 31 כוכבות ידועות שאיתן עבד לביא לאורך השנים. מכל אחת ביקש להגיע לסטודיו שלו בבגדים שחורים ושיער אסוף. בשלב הראשון הוא בנה לכל מצולמת מסכת גבס, וכיסה את פניה שכבה אחר שכבה. בשלב השני לביא צילם כל אחת במשך 20 דקות, בשקט מוחלט, וזאת מפני שהמצולמות לא יכלו לדבר מבעד למסכה. בשלב השלישי, אחרי שהמסכה התייבשה, המצולמות התבקשו להסירה מהפנים, ולביא צילם אותן לסשן נוסף. עם סיום התהליך, הוא ביקש מכל אחת לכתוב על החוויה שעברה.
"נקודת המוצא של הפרויקט היא שלכל המצולמות יש איזושהי נוכחות שהיא מעבר לפנים היפות שלהן", מסביר לביא. "הרי אם הן היו סתם יפות, הן לא היו מתפתחות ומגיעות לאן שהן הגיעו. רציתי לבחון ביחד איתן מה קורה במרחב חדש ושונה, שלא הן ולא אני היינו בו אף פעם".
לביא עובד כצלם אופנה כבר למעלה מ־25 שנה. במהלך הקריירה שלו צילם עשרות קמפיינים ושערים בארץ ובחו"ל. הרעיון לפרויקט עלה אצלו כבר לפני שש שנים, אז החל ללמוד פוטותרפיה בבית הספר לאמנויות "מוסררה" בירושלים. "באחד השיעורים נתנו לנו תרגיל: ליצוק ולשים על פנינו מסכות גבס. התרגיל הזה עורר בי תחושות משמעותיות מאוד והותיר עליי חותם. במקביל הדהד בי הציטוט המפורסם של אוסקר וויילד: 'תשים על אדם מסכה, והוא יגיד לך את האמת'. מכאן הרעיון התחיל להתבשל".
היו כאלה שסירבו להשתתף בפרויקט?
"מעט מאוד, שתיים או שלוש. מדובר בפרויקט שהוא ראשוני בכל העולם. למיטב ידיעתי לא נעשה דבר כזה קודם".
מה היית רוצה שהצופים ייקחו מהתערוכה?
"אנחנו רגילים להסתכל על עולם הזוהר רק מהצד הנוצץ, אבל כמובן העולם הזה הרבה יותר מורכב. המטרה שלי היא לשים את האצבע על המורכבות הזאת, שהמשמעות של כל דמות מפורסמת שאנחנו מכירים היא לא רק הפנים שלה. הייתי רוצה שהצופים יחשבו מה היה קורה אם הם עצמם היו עוטים מסכה, ועד כמה הפנים שלנו מייצגות את מי שאנחנו".
בדקו את עצמכן: מי המפורסמות שמאחורי המסכה?
1.מי חולת ניקיון ולאחרונה ילדה בת
2. בעלה כדורגלן לשעבר ושניהם אוהבים מאוד לשיר
3. את התאומים שלה הביאה לעולם בצורה מרגשת. לאחרונה היממה את הביצה כשהודיעה שהיא מתגרשת
4. יש לה שם של מלכה והיום היא מתגוררת בעיר המלאכים
5. היא נכנסה לבית "האח הגדול" ויצאה ממנו מנצחת. בילדותה שינו את שמה למיכל, אבל היא חזרה בסוף לשמה המקורי
6. בעלה הוא שחקן ידוע, ויש לה גם גיסה קורעת במיוחד
7. היא מלכת יופי בדימוס שגדלה בקיבוץ, ויש לה לגמרי שם של כוכבת
8. את קריירת הדוגמנות שלה החלה בגיל 14. למרות שחלפו מאז 32 שנה, היא לא השתנתה יותר מדי
9. כבר כמה שנים שהיא חולקת את מסעה הלא פשוט להפוך לאמא
10. היא השתתפה בעבר גם ב"הישרדות" וגם ב"האח גדול", אבל דווקא החיים הזוגיים שלה עם אבי בנה הם הריאליטי המותח מכולם
11. ב-2016 ביטלה חתונה ברגע האחרון, אבל בסוף המתינה לה אהבה חדשה מעבר לפינה
12. אין מצב שתתפסו אותה בלי איפור (אפילו בים!), וזו אולי הסיבה שהחליטה להפוך את התחום הזה לעסק
13. בעבר הייתה נשואה לצלם ידוע
גלו מיהן: המפורסמות מורידות את המסיכה
1. אילנית לוי
"הכלי שלי בעבודה בחיי הפך פתאום חסר ערך. זו רק את, כאילו אף אחד לא רואה, ויש בזה משהו מפחיד אך משחרר מאוד".
2. מלי לוי
"עברתי חוויה יוצאת דופן מבחינתי. לא הייתי במודעות לפנים שלי, והרגשתי שכל התקשורת שלי היא דרך אנרגיה פנימית. דווקא דרך המסכה, הרגשתי שאני הכי אני וחוויתי שחרור".
3. ירדן הראל
"הגוף נכנס לסוג של זון: מצד אחד הרגשתי חסרת שליטה, אך מצד שני יכולתי להתרכז במחשבות ללא הסחות דעת. הדיסוננס הזה גורם לערבוב של לחץ ורוגע".
4. אסתי גינזבורג
"בהתחלה חשבתי שזה לא ביג דיל, אבל כשהמסכה הונחה על האף שלי הייתי בשוק. ברגע שנשמתי עמוק ואמרתי לעצמי שהכל בסדר, היה משהו משחרר מאוד בלהיות סגורה, בלי הבעות, בלי מחשבות, פשוט שלווה מטורפת. ממש שחררתי את כל המסכות".
5. טהוניה רובל
"כשהונחו עליי שכבות הגבס איבדתי את היכולת לדבר, לראות, ואז את היכולת להריח. הרגשתי לכמה רגעים מה חשים עיוורים, ומשם כבר התחלתי להודות לה' על כך שאני יכולה להריח, לראות וכמובן לדבר. זה גרם לי להבין שאני צריכה להודות כל יום ביומו על כך שיש לי הכל".
6. יעל גולדמן
"אהבתי שאפשר להעביר תחושה בלי הפנים. הרי אני כל כך רגילה להצטלם והפנים הם אלו שמעבירות את התחושה. היה בזה משהו משחרר והיה נחמד להתמסר".
7. שביט ויזל
"זו הייתה חוויה שונה ואחרת על סט צילום. פתאום אין טוב או לא טוב, אין יפה או לא יפה. יש חושך ושקט עם הבזקי אור. היה מעניין ומרתק לקחת בזה חלק. למחוק את הכוח שלי בעבודה מול מצלמה".
8. שירז טל
"החוויה הייתה נעימה ומאוד מאוד משחררת. הרשיתי לעצמי להתמסר. לא דאגתי לדברים הרגילים - זווית נכונה, תאורה נכונה, קמטים... נהניתי להיות בתוך עצמי".
9. שירלי בוגנים
"סקרן אותי מאוד איך ארגיש בתהליך. די במפתיע הרגשתי נינוחה ומוגנת. לכל אורך הצילומים עצמתי את עיניי ונתתי לגוף לנוע ולהרגיש את הבזקי הפלאש על הפנים".
10. נטלי דדון
"אחרי שנים מול מצלמה, זו הייתה הפעם הכי משחררת וכנה שלי. חוסר היכולת לעבוד עם הפנים גרם לי לשים דגש על ההבעה דרך הגוף, תנועה, עולם חדש ואחר. אני שוקלת לאמץ את הנינוחות הזאת, שמופיעה ברגע שהפנים הם לא כרטיס הביקור".
11. אגם רודברג
"עוד תרגיל בחיי של לאבד שליטה ולדעת שיש על מי לסמוך. אני שמחה שעברתי את החוויה הזאת".
12. שלי גפני
"אובדן היכולת לראות הכניס אותי לשקט פנימי ולמודעות לתנועות הגוף. למרות המסכה הרגשתי אני. מצד אחד כל הזוהר נעלם ומצד שני יצא משהו יותר עמוק ומלא דרמה".
13. גלית גוטמן
"זה הרגיש לי כמו מפגש בין החיים למוות. איבדתי את היכולת לדבר, לנשום בחופשיות ואחר כך לראות. הרגשתי שאיבדתי כלי שאני רגילה שיש לי אותו, הבעות פנים, בעיקר את העיניים שלי, את המבט. זה גרם לי דווקא להרגיש יותר עוצמה בגוף ולהשתמש במה שנשאר".
