אחר שצפתה בסרט "גולדה", נזכרה צפורה רומן, ותיקת העיתונאיות ב"לאשה", בריאיון שערכה עם לו קדר, העוזרת האישית של גברת מאיר, לפני 49 שנים.
בסרט "גולדה" מגלמת את לו קדר השחקנית הצרפתייה קאמי קוטן. קל להבין מהצפייה בסרט עד כמה נוכחת ומשמעותית הייתה קדר בחייה של גולדה, אך דמותה נותרת לא מוכרת. הריאיון שערכה רומן עם קדר שופך אור עליה ועל היחסים בינה ובין ראשת הממשלה.
קדר, ילידת פריז ועובדת משרד החוץ הישראלי, הכירה את גולדה מאיר בשנת 1948, כשצורפה למשלחת הדיפלומטית למוסקבה. מאיר עמדה בראש המשלחת והייתה הצירה של מדינת ישראל הצעירה בברית המועצות. עם שובן לארץ שמרו על ידידות, אך דרכן המקצועית נפרדה: מאיר כיהנה בשורה של תפקידים בממשלה, וקדר נותרה במשרד החוץ ומילאה תפקידים בארץ ובאירופה. בשנת 1969, כשמאיר מונתה לראשות הממשלה, היא קראה לקדר לעבוד לצידה כעוזרת אישית.
הריאיון, שקטעים נבחרים מובאים ממנו כאן, פורסם ב־1 ביולי 1974. הוא נערך ימים ספורים לאחר שהתפטרותה של גולדה מאיר נכנסה לתוקף ויצחק רבין החליף אותה בתפקיד. מאיר עזבה את לשכתה ב־6 ביוני.
לו קדר נפטרה בשנת 2006, כשהייתה בת 93.
קטעים מתוך הריאיון המקורי
מה הייתה מהותו של התפקיד שלך בימיה של גולדה מאיר?
תמצית התפקיד הייתה נוכחות אישה ליד אישה. ליד ראש הממשלה הנוכחי יש אישה. רבים מהתפקידים שמילאתי ליד גברת מאיר נעשים על ידי אשתו של מר רבין. זה כולל, למשל, סידורים בבית כשהיו צריכים לבוא אורחים, דאגה לפרחים, לארוחות... לכל מיני דברים שלהם לא היה לה זמן. חברים שלה היו כותבים אליי לדעת מה שלומה, כי ידעו שלה אין זמן לענות.
נסעת עם הגברת מאיר ברחבי העולם. כשהיא ניהלה שיחות בארבע עיניים, איפה את היית?
תלוי בזמן שעמד לרשותי. הייתי מטיילת, מסדרת דברים, מבקרת במוזיאון, כותבת.
יש לכן אותו טעם?
לא ולא. בשם דבר. אנחנו לא אוהבות אותם האנשים או אפילו אותם ספרים. גם לא אותן סיגריות. אני מעשנת את החלשות ביותר וגולדה – את החזקות ביותר.
אז איך אתן מסתדרות כל כך טוב?
אהבה.
כשאתן נמצאות יחד, שלא בענייני עבודה, אתן נוהגות לרכל?
רכילויות – לא. אני לא הטיפוס לזה. היו לה אנשים אחרים בשביל זה.
אמרת שלפני כמה ימים היה לך יום הולדת. בת כמה את, אם מותר לשאול?
בת 61. ותאמיני לי שזה טוב. ניסיונה של אישה בגילי – זה נכס עצום... רכשתי סבלנות, סובלנות, הבנה – כל אלה דברים שאין להם מחיר.
נעבור לנושא אחר: איך נודע לך על המלחמה?
כבר ביום שישי, בערב יום הכיפורים, לא הייתי שקטה. הייתי ליד גולדה בלשכה בתל אביב. האווירה הייתה כבדה. היה מתח באוויר. למרות שלא ישבתי בישיבות עם גולדה, הרגשתי שמשהו עומד לקרות, ורק קיוויתי שהמחשבות שלי הן שווא. באותו יום עוד עליתי לירושלים. גולדה נשארה בתל אביב. בשבת בבוקר טלפנו אליי שגולדה בלשכה ובאו לקחת אותי. חשבתי שאני נוסעת לזמן קצר. לקחתי איתי שקית עם טרנזיסטור, סיגריות, דברי טואלט וזוג לבנים. נסעתי לזמן קצר ונשארתי חודשיים. אחר כך ביקשתי משכנות שיארזו לי עוד חפצים ונהג בא לקחת אותם.
במהלך המלחמה שוחחת עם ראש הממשלה, עודדת אותה?
"המחדל" היה באוויר. לא היה פה מקום לעודד. ניסיתי לדאוג שתנוח, שיהיו ארוחות מספקות יחסית, שיהיה לה נוח ככל האפשר במשך עשרים השעות שהייתה יושבת מדי יום בישיבות. הייתי נלחמת עם הטלוויזיה והעיתונאים שבאו מכל העולם לראיין אותה.
"אני מאמינה בקידום 'הנוער', בשינויים ובהמשכיות. לפני זמן רב אמרתי לה את דעתי בנושא, אבל אז היא קיבלה את זה לא בהתלהבות, בלשון המעטה"
האם התייעצה איתך כשהחליטה להתפטר?
לא. לא התייעצה.
ואיך קיבלת את הודעת ההתפטרות?
אני – בסיפוק. שנה שלמה אני אומרת לה להתפטר. אני מאמינה בקידום "הנוער", בשינויים ובהמשכיות. לפני זמן רב אמרתי לה את דעתי בנושא, אבל אז היא קיבלה את זה לא בהתלהבות, בלשון המעטה. תמיד היו בינינו יחסים גלויים מאוד. מעולם לא היססתי להגיד לה את דעתי.
מתי היא הודיעה לך על התפטרותה?
בבוקר, לפני שהודיעה לממשלה. כשבאתי עם הנהג לביתה, ישבנו לשוחח בעת ארוחת הבוקר. שמחתי. לדעתי הייתה יכולה לחסוך לעצמה הרבה עוגמת נפש לו הייתה עושה זאת קודם.
לא חשבת על העובדה שהקריירה שלך עומדת בעצם בפני סיומה?
לא. אני רציתי מזמן לגמור. נמאס לי. שעות העבודה הארוכות וכל הכרוך בזה. אף פעם לא הייתי בבית. הזנחתי את המשפחה, הידידים, לא היו לי חיים פרטיים במשך שנים. באותו רגע לא חשבתי על זה, רק אחר כך ראיתי את הטובה שתצמח לי מכך אישית.
בעצם מאז ומתמיד היו לך חיים פרטיים מצומצמים.
הייתי נשואה שמונה שנים ואני גרושה שלושים שנה. בעלי היה נחמד מאוד, ובכל זאת רציתי להתגרש... יש לי אחות ובנות אחות, איתן אני בקשר אמיץ מאוד. יש לי ידידים יקרים מאוד וטובים מאוד, ויש לי בית נחמד ונעים שטוב לחזור אליו מכל מקום בכל שעה.
כשנפרדה מהמשרד בו שהתה חמש שנים, היו העיניים לחות?
לא דמעות, אבל מצב רוח קשה בקרב כל העובדים. ממני היא בעצם לא נפרדה. אני רואה אותה יום יום. היא מצלצלת אליי שאבוא אליה לצהריים, כי משעמם לה בלעדי.
מה הן תוכניותייך לעתיד?
אין לי תוכניות. הזיקנה משמשת תחליף לתוכניות. אני חיה בהווה.
האם גולדה תנהל את ביתה בעצמה?
גולדה היא עקרת בית מצוינת. היא מבשלת מצוין ואוהבת את זה. היא אף פעם לא מחכה שיעשו עבורה משהו. אפילו בבתי מלון בחו"ל תמיד כיבסה בעצמה את הלבנים שלה. ויש דברים שהיא לא מרשה לאף אחד לעשות, כמו לצחצח את הנעליים הלבנות שלה. לדעתה אף אחד לא יכול לעשות את זה טוב כמוה.
"אנחנו לא אוהבות אותם האנשים או אפילו אותם ספרים. גם לא אותן סיגריות. אני מעשנת את החלשות ביותר וגולדה - את החזקות ביותר"
ומה עם מספרה? היא נעזרת בשירותיה של ספרית?
אה, התסרוקת, זה בכלל משהו מיוחד. היא חופפת בעצמה את שערה וזה ממש פולחן אצלה. פעם אפילו חפפה לי, זה סיפור מצחיק מאוד. לפני כשנה וחצי הייתה לי התקפת אפנדיציט. עברתי ניתוח וגולדה החליטה לקחת כמה ימי חופש ולצאת איתי לנופש, כדי שאנוח. במקום הנופש לא הסתדרתי עם החפיפה. הייתי חלשה מהניתוח וחוץ מזה – אני לא יודעת לחפוף לבד. עד גיל עשר חפפה לי אמי ומאז הייתה שולחת אותי לספר. גולדה אמרה לי שהיא תחפוף לי, אבל אני לא הסכמתי. ההצעה הזאת לא הייתה הראשונה, עוד בתקופת מוסקבה היא הציעה לחפוף את שערי, אבל גם אז לא הסכמתי. לבסוף שכנעה אותי גולדה. השיער היה אז נורא ארוך והיא לא הסתדרה איתו. כשניסתה לסרקו נוצרו קשרים כאלה, שהיה צריך לגזור חלק מהשיער. מאז היא לא הציעה יותר לחפוף את שערי.
אמרת קודם שמרבית התכונות שלכן שונות. האם יש לכן תכונה משותפת?
יש לנו דבר אחד משותף: חוש הומור. האמת היא שחוש ההומור שלה אחר משלי ושלי משלה – אבל היא התרגלה לשלי ואני לשלה.
גברת קדר, אילו ניתן לך לבחור שוב, האם היית בוחרת בדרך חיים אחרת?
אני חושבת שהייתי בוחרת באותם חיים. אני בטוחה בכך. נדמה לי שהיה לי מזל, מאז שנקלעתי להרפתקה עם גולדה בברית המועצות ועד היום. חיי מגוונים מאוד, אינטנסיביים ומעניינים. לא מספיק שעות שינה, יותר מדי מעורבות עם מזוודות ושדות תעופה. פעם רשמתי על מפה את כל הנקודות שבהן ביקרתי. חוץ מאוסטרליה, נדמה לי שביקרתי בכל מקום. אין הרבה אנשים שעשו את זה. כן, אני חושבת שאבחר שוב באותם חיים.
