אי שם בשנת 1982, כשלוש שנים לפני שנולד אורי טולדנו, ייצג אביו, הזמר אבי טולדנו, את ישראל בתחרות האירוויזיון שנערכה אז בבריטניה, והגיע למקום השני עם השיר האלמותי "הורה". שנה אחת אחרי הגיע שוב לזירת המוזיקה האירופית, הפעם כמלחין השיר "חי" שביצעה עופרה חזה, ושוב רשם לזכותו את המקום השני.
אורי אינו זוכר רבים מהאירועים הגלובליים שבהם היה מעורב אביו, אבל מן הסתם הם סימנו לו דרך: להיות מוזיקאי בינלאומי בעצמו. ובעוד אביו ניסה באותם ימים רחוקים להביא את העברית, את ה"הורה" ואת ה"חי" אל פסגת התרבות באירופה, שחרר הבן לא מכבר שני שירים מצוינים דווקא בשפה האנגלית, ודווקא תחת שם במה לועזי - Kayma. שניהם לחלוטין נראים ונשמעים כמו ריליס בינלאומי שיש לו עתיד לא רע.
סינגל הבכורה Onsitelover ולאחריו Learn to Say No כבשו את הפלייליסט של גלגלצ ושל רדיו 88. בהמשך הם הושמעו ברדיו הגרמני, ואורי הוחתם בלייבל האינדי "אנובה מיוזיק" (Anova Music). "מספיק שיר אחד טוב שתופס, ואתה מתחיל להתגלגל", הוא אומר.
למה באנגלית?
"כי אני לא רוצה לצמצם את המסר, אני רוצה לדבר כמה שיותר רחב ולא להסתפק רק בכמה מיליונים של מאזינים. חייתי חמש וחצי שנים בארצות־הברית, והשפה נכנסה לי לסיסטם, התחלתי לחלום באנגלית. קשה לי להביע רגשות בעברית, אפילו לכתוב בעברית זו חשיפה גדולה מדי בשבילי".
בגלל זה אתה מסתתר מאחורי שם הבמה Kayma?
"אני לא מסתתר, אני פשוט מכוון לקריירה בינלאומית, ואורי, עם ה־ר' המתגלגלת, לא נשמע טוב באנגלית. Kayma מאפשר לי חופש ליצור ולפתוח את הנשמה, לתת את האקסטרה מייל, שאולי לא היה קורה אם לא היה לי את האלטר אגו הזה.
"הכתיבה גובה ממני מחיר נפשי, כי כל מילה נחצבת בסלע. זו תחושת שליחות מטורפת שפעם זלזלתי בה. פעם הייתי מתכווץ כשמישהו היה אומר לי שהוא אמן, למשל. זה היה נשמע לי כל כך יומרני. אני עדיין מפחד לקחת את עצמי יותר מדי ברצינות. פעם הייתי חתול תל־אביבי מגניב, וכשאתה מגניב מדי, אין לך את הרגישות המתבקשת כדי ליצור מוזיקה שנוגעת באמת".
מה זה Kayma?
"קיים, ישנו, בר־קיימא. מאוד התחברתי למשמעות וגם לצליל של המילה הזאת".
מבאס אותך שההצלחה שלך מגיעה דווקא בתקופה שבה שוק ההופעות הבינלאומיות בהקפאה?
"דווקא תקופת הקורונה אפשרה לי לעצור ולחשוב מה אני רוצה להגיד לעולם, וככה נולד הפרויקט. בשעתו לא הרגשתי מכוון, חשתי שאני כותב מוזיקה לא ממקום של שליחות, אלא ממקום של להוכיח כמה אני מגניב. רק עכשיו אני מבין שהייתי בדיכאון שלא היה ברור לי עד הסוף, כי נתקעתי באזור הנוחות.
"הקמתי חברת הפקות שעושה פרסומות בעולם, מווייטנאם עד ארצות־הברית, הרווחתי טוב, ובכל זאת היה בי עצב. הרגשתי שאני במין טרוניה לגבי החיים, ואז קלטתי שיש בי צורך קיומי לבטא את מה שיושב עליי. נסעתי להתבודד בבקתה בעין־הוד, ומתוך עצב עמוק התחלתי לכתוב את כל מה שהיה לי קשה לדבר עליו".
שהוא?
"שאני לא מתמודד עם הפחדים שלי. שאני לא מכיר במי שאני באמת. המהלך הוא סוג של תרפיה, לשחרר את עצמי מה'מה יגידו'".
סוד משפחתי
טולדנו (37) נולד בתל־אביב לליאורה ולאבי טולדנו, בן שלישי אחרי ערן (48) וטל (45). בגיל שמונה התגרשו הוריו, והוא נשאר עם אמו. "מצד אחד מאוד נהניתי שהיו לי שני בתים, וגם היו לי שתי בר מצוות, ומצד שני הייתי ילד שנאלץ להתבגר מהר. בגיל 16 כבר עברתי לגור עם חברה שלי בבוגרשוב, התנתקתי מהשכונה ומהחברים, ותוך כדי הבגרויות עבדתי באיזה בר אל תוך הלילה. היה לי חשוב להוכיח שאני לא תלוי באף אחד ויכול לבד".
המשפחה עברה תהפוכות עם השנים: האם, ליאורה גל, עברה לגור בשיקגו, התחתנה עם פרופ' אלי רכס, וכיום היא חיה על הקו, עד כמה שהקורונה מאפשרת. אביו התחתן עם חגית, אחותו של הזמר עופר לוי, ונולדו להם שלושה ילדים. הנישואים האלה נמשכו 16 שנה בטרם התגרש שוב, וכיום הוא חי עם בת זוג בגן־יבנה.
על הגירושים של הוריו: "מצד אחד מאוד נהניתי שהיו לי שני בתים, היו לי שתי בר מצוות, ומצד שני הייתי ילד שנאלץ להתבגר מהר. בגיל 16 כבר עברתי לגור עם חברה שלי"
לפני כחודש התראיינו אבי טולדנו ובנו ערן ב"אולפן שישי" וחשפו סוד משפחתי: מחלת הנפש של ערן, שלוקה בסכיזופרניה. השניים סיפרו בכנות על האשפוזים ב"אברבנאל", על ההתמודדות רבת השנים עם חיים לצד המחלה ועל החיים של ערן בהוסטל לפגועי נפש. למחרת מיהר אורי לפרסם פוסט כדי להזכיר שגם אמו, ליאורה, הייתה שם כל השנים, ולא הוזכרה בכתבה. "אתמול שודרה כתבה מצוינת על אבי ועל יחסיו עם אחי הבכור ערן, שסובל מסכיזופרניה. בלי לגרוע מחשיבות המסר הכה חשוב בהכרתה של החברה בנפגעי הנפש ולצד הערכתי לאבי היקר והאהוב, הרגשתי שראוי לציין שעבור אמי היקרה ליאורה, לא מדובר בסוד אלא בהתמודדות תמידית סביב מגבלותיו של אחי המתוק, שמצא את עצמו נרגש מול המצלמות ושכח לציין את נוכחותה ותמיכתה האינסופית בו".
מה עמד מאחורי הפוסט?
"אמא שלי הייתה שם בשביל ערן יום ולילה, אבל אני מבין שהכתבה התמקדה בקשר של אבא ובן, ומצאתי לנכון לציין את זה".
למה אביך החליט לחשוף את ערן דווקא עכשיו?
"בגיל 73 הוא כבר מרגיש מוכן לחשוף ולדבר גם על הדברים הפחות נעימים בחייו. הוא התייעץ איתי אם להיחשף עם ערן, ואמרתי לו ללכת על זה. אנחנו סופגים השראה מאדם שמביא סיפור אמיתי, גם אם כואב".
על האח ערן, שסובל מסכיזופרניה: "בגיל 73 אבא הרגיש מוכן לדבר גם על הדברים הפחות נעימים בחייו. הוא התייעץ איתי אם להיחשף עם ערן, ואמרתי לו ללכת על זה"
איך התמודדת עם המחלה של ערן?
"זו מחלה שאני לא מאחל לשונאים שלי. ההתמודדות המשפחתית של כולנו עם המחלה של ערן לא הייתה פשוטה. כיום הוא במקום טוב ויש בינינו קשר טוב, אנחנו מדברים הרבה בטלפון ונפגשים בארוחות שישי".
מתי למעשה התחלת עם המוזיקה?
"גדלתי עם זה, כילד ביליתי עם אבא באולפן שבבית. ההופעות הראשונות שלי בתור ילד היו מול דמויות כמו ריקי גל, דודו דותן, דודו טופז, אילנה אביטל ומתי כספי, שההורים אירחו אצלנו. אחותי טל ואני היינו עולים על ספסל באמצע הסלון ומבצעים שירים מ'עלובי החיים'".
הרפתקאות באמריקה
מיד אחרי השחרור מהשירות הצבאי נסע אורי לארצות־הברית, ניסה את מזלו בנדל"ן הניו־יורקי, עבר לטנסי ולמיאמי, ו"איכשהו סיימתי בטעות באל־איי", הוא צוחק. בהמשך נישא לאמריקאית, בת למשפחה מוזיקלית שחלק מבניה הקימו את להקת הרוק "טוטו". הדוד שלה, למשל, היה המתופף ג'ף פורקארו. "אנשים חושבים שהתחתנתי בשביל לקבל גרין קארד", הוא אומר, "אבל זה לא נכון. עשינו חתונה מפונפנת בווגאס, שהיו בה כל הקלישאות של 'בדרך לחתונה עוצרים בווגאס', הייתה לנו אהבה גדולה, שפשוט נגמרה".
מה עוד עשית בארצות־הברית?
"נמשכתי אל מאחורי הקלעים של הפקות מוזיקליות. למדתי סאונד ב־SAE בלוס־אנג'לס, ונשאבתי לתחום. פתחתי אולפן, איכשהו הגיעו אליי מהערוץ הישראלי, והתחלתי להפיק להם ג'ינגלים, סאונד וקריינות".
אז למה חזרת לארץ?
"התגרשתי אחרי שנתיים וחצי, כי זה לא התאים. הייתי צוציק, לא מפוקס, לא ידעתי מה אני צריך וחיפשתי צרות. הגעתי לתחושת מיצוי, משהו בחיים שלי היה תקוע. כשחזרתי פתחתי בר בשם 'סטריאוטייפ', ובמקביל הקלטתי שיר שדווקא זכה להתייחסות, אבל לא הייתה לזה המשכיות וזה התפייד.
"התחלתי לנהל את מגמת הסאונד בבית הספר למוזיקה של הקריה האקדמית אונו, ואז נכנסתי לקטע של פרסומות. הקמתי חברת הפקות מוזיקה לפרסומות, עשיתי פרסומות לגולדסטאר, פתאל, סודה סטרים, ג'ינגלים למרצ. הפכתי לשכיר חרב, מכרתי את היצירה שלי בעבור אידיאולוגיה מסחרית, ולאט־לאט גבר אצלי הצורך לעצור כדי לשחרר את עצמי".
אם כיוונת מראש לקריירה בינלאומית, למה לא התחלת עם המוזיקה באמריקה?
"כי הבנתי שזו לא הבריכה הקטנה שאנחנו שוחים בה כאן, זה אוקיינוס ענק. הכרתי הרבה מוזיקאים מוכשרים ומוצלחים שלא הצליחו להתקדם. ההתקדמות מבחינתם הייתה להופיע בברים קטנים, כן? מאוד קשה לפרוץ שם".
הגבולות מיטשטשים
זה שמונה שנים חי טולדנו עם דלית נמירובסקי (44), המבוגרת ממנו בשבע שנים, עיתונאית ועורכת, שעשתה הסבה להייטק. כשהכירו היא כבר הייתה אם ליונתן, אז בן ארבע. ביחד הם הביאו לעולם את בתם המשותפת אליה (6).
את צפורניו מכסה לק שחור, מה שמשווה לו מראה נון־קונפורמיסטי. ואולי זה מה שהוא רוצה לשדר לעולם: תראו אותי, אני אחר. אולי זה אופייני לבנים של, שמנסים להתרחק מאבא (ע"ע אביב גפן בתחילת דרכו). "להיכנס לנעליים כאלה זה לא פשוט", אומר טולדנו. "לצד הערצה והרבה כבוד ליצירה ולהשקעה של אבא שלי, יש גם ממד של לחץ וציפייה להוכיח משהו, שלוקח שנים לדייק".
"אם תיקחי את השיר האחרון שהוצאתי ותורידי ממנו את הביט האלקטרוני, תקבלי את הסבנטיז. יש שם הרבה מחוות לאבא שלי ולתור הזהב שלו"
כמה זה מלחיץ?
"השם טולדנו מחייב, אבל לא ברמה שמשתקת אותי. עם אבא כזה הזיקה למוזיקה היא טבעית. אחותי טל הייתה זמרת ומנחה ב'זאפ לראשון' (כיום היא עורכת וידיאו מבוקשת, ד"ח), אחותי הקטנה ליהי היא הבטחה גדולה. היא השתתפה ב'הכוכב הבא לאירוויזיון' וראו כמה שהיא מוכשרת".
מה הקטע של הלק?
"מה הקונוטציה הראשונה שעלתה לך בראש? זה בטח 'או שהוא גיי, או שהוא מחפש תשומת לב'. אז אני לא גיי, אני חי בזוגיות טובה ומאושרת, ואני אבא לשני ילדים".
אז אתה מחפש תשומת לב?
"לא, השיח סביב מה נשי ומה גברי כבר מאחורינו, הגבולות מיטשטשים לטובה, וזה פחות מעורר תשומת לב, אם כי פה ושם אנשים עדיין מרימים גבה. לא מזמן, אחרי הופעה ב'צוללת הצהובה' בירושלים, ישבתי עם הלהקה לאכול חומוס בתלפיות, והמלצר שאל מה זה הלק הזה. לא הסתדר לו שאני מדבר כמו גבר ויש לי לק. אבל זה כל היופי, לשבור את הגבולות. מבחינתי זה עוד פורמט לחגוג את החיים".
מה חושב אבא טולדנו על המוזיקה של הבן טולדנו?
"הוא מאוד מתחבר ואוהב את זה. בסופו של דבר, אם תיקחי את השיר האחרון שהוצאתי ותורידי ממנו את הביט האלקטרוני, תקבלי את הסבנטיז. יש שם הרבה מחוות לאבא שלי ולתור הזהב שלו".
