לפני שלושה חודשים בדיוק, מורן אטיאס (41) הפכה אמא לליה־יעל (יעל על שם אמה של אטיאס). מאז שחזרה מהוליווד לישראל בתחילת הקורונה, החלה לשתף את עוקביה בחייה האישיים. זה קרה גם באפריל האחרון, אז חשפה שאחרי מערכות יחסים רבות שלא צלחו ושעון ביולוגי שמתקתק, החליטה להביא לעולם ילד לבד. בריאיונות קודמים סיפרה גם על החלקים הכואבים במסע, למשל, העובדה שלא קיבלה בהתחלה את ברכת אביה.
איך הקשר עם אבא שלך היום?
"יותר טוב מאי פעם. השיחה שבה הוא אמר לי את מה שאמר, התרחשה במהלך ארוחת שישי. כבר היה לי ברור שאני מתחילה את המסע שלי ומביאה לעולם ילד לבד. הייתה רק התלבטות אם לעשות את זה בישראל או בארצות־הברית. שאלתי אותו מה הוא חושב: איפה כדאי לי לעשות את זה, ואז הוא אמר את מה שאמר, והוסיף שיש לו אחות שלא הביאה לעולם ילדים ושהיא צדיקה, ושאולי זה מה שאלוהים רוצה. במקום לקום מהשולחן בהפגנתיות, נשארתי לשבת ועניתי לו. אמרתי: 'אבא, אני פורייה, יש לי אמצעים כלכליים, אז אולי אלוהים בכל זאת רוצה שאביא ילדים? הרי הוא נותן לי את הכלים לעשות את זה'.
"בסוף, המילים שלו רק נתנו לי את הפוש להזמין כרטיס טיסה ללוס־אנג'לס כבר באותו לילה. ואז, בדרך לשדה התעופה, קיבלתי טלפון מאבא. הוא אמר: 'כל מה שתבחרי, אני איתך'. ובאמת, מאותו רגע הוא היה לצידי. ביום של הלידה הוא היה נרגש יותר ממני, הוא החזיק את ליה ובכה מהתרגשות. הוא חושב שהיא יצאה הכי דומה לו. הוא קורא לה 'מורדי קטנה'".
4 צפייה בגלריה
מורן עם ליה-יעל. "אבא אמר: כל מה שתבחרי, אני איתך'"
( צילום: טל עבודי, סגנון: חומי פולק)
על תהליך שימור הפוריות החלה לחשוב בגיל 37. "לקח לי הרבה זמן לעשות את הצעד הזה", היא מודה. "חשבתי שזה יאשר שמשהו אצלי לא בסדר, שאני מאכזבת את עצמי, את הסביבה שלי".
"אמרתי לאבא שלי: 'אני פורייה, יש לי אמצעים כלכליים, אז אולי אלוהים בכל זאת רוצה שאביא ילדים? הרי הוא נותן לי את הכלים לעשות את זה'"
ומה השתנה?
"יום אחד מצאתי את עצמי בארוחת ערב של מגזין 'אל' בלוס־אנג'לס. הם כינסו 20 נשים עוצמתיות ומעוררות השראה, ואחת מהן הייתה טוסקה מאסק, אחותו של הטייקון אילון מאסק, יוצרת קולנוע ואישה מצליחה מאוד. היא סיפרה לי שהיא אמא לתאומים שאותם היא הביאה לעולם לבד. פתאום הסיפור על מישהי שמוותרת התהפך אצלי בשנייה: ראיתי מולי אישה חזקה שיצרה לבד את המציאות שהיא רוצה לחיות בה. בהמשך היא הסכימה להיפגש איתי וגם הפנתה אותי לרופאה שלה. בהתחלה חשבתי רק להקפיא ביציות, אבל בסוף השבוע שלפני השאיבה חשבתי, למה שלא אקפיא גם עוברים? זו הייתה החלטה אימפולסיבית, בדיוק כמו ההחלטה שלי בזמנו לעבור מאיטליה ללוס־אנג'לס, להתנדב בהאיטי או להתנדב במיון קורונה - החלטות שבסוף התבררו כרגעים הכי מכוננים בחיי, כי סליחה על הביטוי, הם היו נטולי זיוני שכל. ברור לי שאם הייתי נכנסת לעומקם של הדברים הייתי טובעת בתוך כל התירוצים ואז מחליטה גם לוותר".
מאותה סיבה, היא מסבירה, "גם הבחירה בתורם הייתה מהירה מאוד. מצאתי את עצמי מול אתר כשבטלפון מלווה אותי יועצת, ועם הידיעה שאני צריכה לבחור תוך דקות ספורות, כי תכף הקליניקה נסגרת. זכרתי שאחת העצות של טוסקה היייתה לבחור מישהו שיש לו את הצבעים שלך. היא אמרה: 'כך תוכלי יותר להזדהות, כשתראי בילדים את עצמך'. אז עניין של תורם בלונדיני ירד מהפרק (צוחקת). ולגבי תכונות אחרות, הייתה חשובה לי רק אחת: שלווה. חיפשתי מישהו שיצטייר לי כרגוע, שיהיה לי ילד שירגיע את הלהבה שבי, למרות שאי־אפשר באמת לקבוע את זה".
אז תוך דקות בחרת את התורם?
"כן, וחשוב לי נורא לדייק: זה לא באמת תורם כי זו לא באמת 'תרומה'. זה משהו שאת משלמת עליו. זו עוד מילה שהחדירה לנו החברה, שהופכת אותנו הנשים לנזקקות, תלויות, במקום לכאלה שעושות בחירה עצמאית ומודעת. זו בחירה של אישה שמשלמת מכספה כדי להעניק לעצמה את החיים שהיא רוצה".
"יש לי חברות שהביאו לעולם ילדים דרך הורות משותפת. אבל הרגשתי שאני לא רוצה להיות תלויה במישהו שיצטרך לאשר לי לקחת את הילדה איתי לחו"ל או יחליט באיזה מוסד חינוכי לרשום אותה"
מצד שני לא נעים להגיד שזו "קנייה".
"למה לא נעים? זה בדיוק זה. הגברים לא תרמו את הזרע. הם קיבלו עבורו כסף ואת משלמת עליו כסף. בדיוק, אגב, כמו תרומת ביציות. כשאת הולכת לבנק הזרע זו קנייה לכל דבר: את קונה את העצמאות שלך, בוחרת לקחת את הנרטיב לידיים".
שקלת אפשרויות אחרות?
"כן. יש לי חברות שהביאו לעולם ילדים דרך הורות משותפת. אבל הבנתי שאם זה לא בן זוג שאני חולקת איתו את חיי, אני לא רוצה את ה'חתונה' הזאת. הרגשתי שאני לא רוצה להיות בכלא הזה, להיות תלויה במישהו שיצטרך לאשר לי לקחת את הילדה איתי לחו"ל או יחליט באיזה מוסד חינוכי לרשום אותה".
בסיום התהליך התבשרה אטיאס שבנוסף לשאיבת הביציות הצליחו לייצר גם שני עוברים. "בארצות הברית גם אומרים לך את מין העובר", היא מספרת. "הרופאה שלחה לי את הכל במייל, השאירה רווח גדול כדי לא לעשות לי ספוילר וכתבה, 'אם את רוצה לדעת את מין העוברים, תגללי למטה'. החלום שלי תמיד היה להיות אמא לבת, וכשגללתי ראיתי שהיה רשום ששני העוברים הן נקבות. זה היה מבחינתי אישור שזו אכן הדרך הנכונה עבורי".
אבל לא מיהרת אחרי זה להיכנס להיריון.
"נכון. עשיתי צעד ענק, ולקח לי עוד שלוש שנים לממש אותו. שלוש שנים שהעובריות שלי היו בתוך מקפיא, ואני בזמן הזה סיפקתי לעצמי שלל תירוצים. בסופו של דבר החלטתי לעשות את תהליך החזרת העוברים בישראל, והעובריות טסו איתי מארצות־הברית".
"זה לא באמת תורם זרע, כי זו לא 'תרומה'. זו מילה שהופכת אותנו הנשים לנזקקות. כשאת הולכת לבנק הזרע זו קנייה לכל דבר: את קונה את העצמאות שלך"
את מתכוונת להביא לליה־יעל אחות?
"כן, המחשבה הזו בהחלט רצה לי בראש. בעזרת השם זה יקרה".
את ליה־יעל הביאה לעולם בניתוח קיסרי. "הייתי בהכרה מלאה, הצוות הרפואי שם מוזיקה ברקע, הרגשתי איך מנסרים לי את הבטן ואז מוציאים את הגוזל הקטן הזה ושמים אותה עליי. זה רגע שבחיים לא אשכח, רגע שאני לא מאמינה שכמעט ויתרתי עליו".
4 צפייה בגלריה
"הבנתי שאני לא רוצה להיות סינדרלה, שאני לא רוצה לחכות"
( צילום: טל עבודי, סגנון: חומי פולק)
הינקת את ליה?
"תקופה מסוימת כן. בהתחלה ממש לא תכננתי להיניק. אחותי ילדה לפניי. ראיתי אותה עם המשאבות האלה וזה נראה לי טראומטי. אמרתי, 'אני לא אהיה פרה'. כל זה התבטל ברגע שליה נולדה. את רואה את הדבר הקטן והרגיש הזה שיצא לך מהבטן, מסתכלת על האבקה הלבנה בתוך קופסת פח, ובזמן הזה את מרגישה שיש לך בגוף כל כך הרבה ויטמינים בריאים לתת לה. אבל זו הייתה כמובן תחושה אישית שלי. אני האחרונה שתמליץ לנשים אם להיניק או לא להיניק".
"הבנתי שהאלטרנטיבה אצלי היא או להתפשר על בן זוג לא ראוי, שזה מבחינתי הכי נורא, או שאני מסתכנת ומחכה עד שכבר יהיה מאוחר. אין שמחה ממני שבחרתי לעשות את זה"
עדיין מרגישה לפעמים שאכזבת את עצמך?
"להפך. אני מרגישה שניצחתי! השער הזה ב'לאשה' מסמל עבורי ניצחון. השערים הקודמים שלי עסקו בקריירה ובהצלחה שלי, ועכשיו אני מופיעה על שער אחרי הגשמה אישית כאמא. בפריים האחרון של הצילומים החזקתי את ליה־יעל, ברקע התנגן שיר אהבה ספרדי, ואז הידיים שלי התחילו לרעוד והתחלתי לבכות. פתאום שלוש שנים רצו לרגע הזה. כל הפחדים וההתלבטויות הרגישו ברגע אחד ניצחון שממלא לי את הלב. בחרתי לעשות את השער הזה איתה בשביל כל אישה שמפחדת כמו שאני פחדתי. כדי להוכיח שהיא יכולה להגשים את עצמה גם לבדה. בדיוק כפי שאת הקריירה שלי בניתי לבד, ככה גם באימהות. הבנתי שאני לא רוצה להיות סינדרלה, שאני לא רוצה לחכות, ושאף נסיך לא צריך להציל אותי. אני הנסיכה".
מעציב אותך שאולי לליה לא תהיה דמות אב?
"מאחורי כל בחירה יש משהו שאת מרוויחה ומשהו שאת מוותרת עליו. אני תמיד בוחרת להסתכל על מה שאני מרוויחה. בדיוק כמו שחזרתי לישראל. היה לי ברור שלא ארוויח כאן את הסכומים שהרווחתי בארצות־הברית. הפרנסה שלי הצטמצמה בצורה קיצונית. מצד שני הרווחתי להיות שוב עם המשפחה שלי אחרי 20 שנה שבה השהות איתם הייתה על סטופר, הרווחתי מחדש את חברות הילדות שלי, הרווחתי חיבור חזק יותר עם הבורא. וכאן הרווחתי ילדה. מה יש יותר מזה? הרבה נשים כותבות לי שהן מתלבטות אם לעשות את הצעד הזה. אני תמיד אומרת, 'אם את רוצה להיות סינדרלה, אז לכי תנקי בתים'. אני הבנתי שהאלטרנטיבה אצלי היא או להתפשר על בן זוג לא ראוי, שזה מבחינתי הכי נורא, או שאני מסתכנת ומחכה עד שכבר יהיה מאוחר. אין שמחה ממני שבחרתי לעשות את זה".
אטיאס מספרת שבינתיים היא מקבלת בישראל בעיקר הרבה הצעות לריאליטי, "אבל אני מעדיפה לעשות את מה שאני הכי טובה בו, וזה לשחק". כרגע היא עסוקה בעריכת הסרט הדוקומנטרי שלה, Woman, שבמסגרתו היא בוחנת את כל התפקידים שהיא מצופה לגלם כאישה, ועדיין לא מוותרת על החלום שהפרויקט שלה על רצח תאיר ראדה, שבו תגלם את אמה, אילנה ראדה, יהפוך לסדרת טלוויזיה. "לאחרונה הבנתי שעבור כתיבת התסריט אני זקוקה ליוצרת נוספת", היא אומרת. "מצאתי מישהי כזו, ועכשיו שחררתי לה את הפרויקט. אני מרגישה שאני עשיתי את עבודת הרגליים, הנחתי את היסודות, ועכשיו הבאתי את הארכיטקט".
הראיון המלא עם מורן אטיאס מתפרסם בגליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
