פנינה רוזנבלום, שבדצמבר הקרוב תחגוג יום הולדת 70, תעמוד במרכז התערוכה "עתיד ורוד" שתיפתח ביום רביעי (18 בספטמבר) בגלריית המשכן בחולון. זו תהיה התערוכה השמינית בסדרת "גיבורי תרבות של מדינת ישראל", שבמסגרתה כבר הוצגו תערוכות על עפרה חזה, צביקה פיק, דנה אינטרנשיונל, ירדנה ארזי ועוד. "השנה האחרונה ללא ספק הייתה גם השנה של פנינה", אומר אוצר התערוכה רפי וזאנה, מנהל אגף התרבות והאמנות של עיריית חולון. "אמנם זה קרה בהקשר הקודר של 7 באוקטובר, אבל בעקבות הטייק־אוף שלה ל'זמרת המלחמות' נחשפו אליה קהלים חדשים וזה יצר את הטריגר ל'למה עכשיו'".
התערוכה תכלול פריטים רבים מהאוסף הפרטי של רוזנבלום, כמו האוברול האייקוני שלבשה בקדם־אירוויזיון 1983 שבו ביצעה את "תמיד אישה", שערי עיתונים, טקסטים של שירים בכתב ידה שכתבה בצעירותה, צילומי אופנה שמעולם לא נחשפו, קטעי וידיאו ביתיים, פריטים נוסטלגיים מבית ילדותה ועוד.
"המטרה היא שאנשים יצאו מהתערוכה עם מסרים חדשים ותובנות", מסביר וזאנה. "למשל, לגבי המשפט 'בלונדיניות נהנות יותר': להבין את המשמעות של הבלונד של פנינה. איך עבורה זה היה אמצעי לפרוץ דרך ולשבור תקרות זכוכית ולא להיתפס בתור 'הצעירה המזרחית שחורת השיער'. כיצד היא בחרה לא ללכת במסלול שהותווה לה מראש".
פנינה רוזנבלום מאלתרת שיר ללאשה
(כתבת: מלי זיידמן, צילום: עוז מועלם)
פנינה רוזנבלום בוחרת תמונות מתוך התערוכה, ומספרת על תחנות משמעותיות בחייה:
אמא הייתה בולדוזר
"כאן אני בגיל חמש עם אמי האהובה. הייתה לי ילדות קשה מאוד. אבא שלי נטש את אמא כשהייתי פעוטה וחיינו בעוני מחפיר. אבל אמא שלי הייתה אישה מדהימה. חרוצה, בולדוזר, אני דומה לה מאוד. מי שלא כאן איתנו בתמונה היא אחותי לילי, שגדולה ממני בשנה ושלושה חודשים וחייתה רוב הזמן במוסדות. הבית שבו גדלנו בפתח־תקווה היה כל כך קטן שלא היה מקום. אבל אני ואמא היינו מבקרות אותה".
אני דוגמנית צמרת
"בתור נערה אנשים לא הפסיקו לעצור אותי ברחוב, אמרו לי שאני יכולה להיות דוגמנית. יום אחד, בזמן שצעדתי ברחוב, ראה אותי אמרגן שלקח אותי להופיע בכל מיני תצוגות. עוד לפני גיל 17 כבר הייתי אחת הדוגמניות הכי מפורסמות בארץ. בגיל 17 וחצי רציתי להגשים את חלום הילדות שלי ונרשמתי לתחרות מלכות היופי של 'לאשה', אבל מישהו אמר לי שאם לא אבחר זה עלול לפגוע לי בקריירה. בגלל זה פרשתי מהתחרות עוד לפני שהיא התחילה".
11 צפייה בגלריה
"עוד לפני גיל 17 כבר הייתי אחת הדוגמניות הכי מפורסמות בארץ"
(צילום: GettyImages Handout)
פצצת־על מגיעה לבסיס
"בגיל 18 התגייסתי וכאן אני בטירונות בצריפין. משם המשכתי ללהקת חיל האוויר, אבל השתחררתי מהצבא אחרי שבעה חודשים. הגעתי לצה"ל כבר בשיא הפרסום שלי. בכל פעם שהייתי מגיעה לבסיסים זה היה יוצר בלגן. נחשבתי כוכבת ענקית וכולם הסתערו עליי. הייתי פצצת־על. אז בסוף ביקשתי להשתחרר על חוסר התאמה".
לונדון כן מחכה לי
"אחרי הצבא כולם אמרו לי שהמדינה קטנה עליי, אז טסתי לנסות קריירת דוגמנות בלונדון. עשיתי בוק צילומים, והתמונה הספציפית הזאת היא חלק מהבוק והופיעה גם בספר שהוציא לאור הבמאי האיטלקי פדריקו פליני. בתמונה המקורית רואים גם את הציצים".
ניסיתי לכבוש את הוליווד
"אחרי שנתיים שגרתי בלונדון התקשר אליי הבמאי מנחם גולן והזמין אותי לשחק במערבון שהוא צילם בארץ בשם 'אקדח האלוהים', בכיכובם של השחקנים האמריקאים ג'ק פאלאנס ולי ואן קליף. הייתי בת 22. חמש שנים קודם הופעתי בסרט הישראלי 'מלכת הכביש', אבל כאן התפקיד שלי היה הרבה יותר גדול והחוויה הרבה יותר מרגשת. החלטתי לעבור ללוס־אנג'לס כדי להפוך לשחקנית גדולה בהוליווד, אבל גיליתי שזה לא פשוט. האנגלית שלי לא הייתה מספיק טובה וגם היה לי מבטא ישראלי. אחרי שנתיים עברתי לניו־יורק ושם המשכתי לדגמן במשך שנה, עד שחזרתי סופית לישראל".
אין כמוני, יש לי טוני
"כשחזרתי לארץ, כמה עורכי עיתונים פנו אליי והציעו לי לכתוב בשבילם. כתבתי בין היתר ל'מוניטין', ל'זמנים מודרנים' של 'ידיעות אחרונות' וגם כמה שנים ל'לאשה'. ראיינתי, למשל, את יונה וולך ופנחס שדה וגם כוכבים בינלאומיים כמו טוני קרטיס, שכאן איתי בתמונה. פגשתי אותו במסגרת פסטיבל קאן. ראיינתי גם את קרי גרנט בבית שלו בהוליווד. הוא היה מרשים ברמות, גבר יפהפה חבל על הזמן. היה מרגש מאוד שפנינה הקטנה מישראל מראיינת אותו. וכן, בתקופה שגרתי בארצות־הברית היו לי גם רומנים עם גברים מפורסמים, בין היתר עם רוברט דה נירו וטד קנדי. אני זוכרת את שניהם בחיבה".
פנינה רוזנבלום בע"מ
"ב־1989 הקמתי את עסק הקוסמטיקה שלי. זה התחיל מזה שהייתה לי מברשת מיוחדת לאיפור עיניים שקניתי בארצות־הברית וכולן היו שואלות אותי עליה. אז התחלתי לשווק בארץ את האיי־טאץ' הראשון – איפור לעיניים שלא יורד. בהמשך הקמתי חנות למוצרי איפור ברשת האופנה 'ראש אינדיאני' עם מוצרים נוספים שלי, וכל המדינה באה לראות אותי. ככה העסק גדל והתפתח, עד שהפך לחברה הגדולה שהוא היום, עם מגוון עצום של מוצרים".
אני חברת כנסת
"בגיל 18 אמרתי שאשב על כיסא של מנכ"ל בגיל 30 ועל כיסא של חברת כנסת בגיל 40. ב־1999 רצתי לכנסת לבד והבאתי כמעט שני מנדטים. היו חסרים לי 3,000 קולות. בהמשך ניסיתי שוב והצטרפתי לרשימת הליכוד. אמנם כבר הייתי בת 51, אבל ב־2005 הושבעתי לכנסת וכיהנתי בה כמה חודשים. כאן אני במליאה לצד יו"ר הכנסת דאז רובי ריבלין. אני לא שוללת חזרה לעולם הפוליטי־ציבורי. אני עדיין לא יודעת אם זה יהיה בתור חברת כנסת או כמועמדת לתפקיד נשיאות המדינה".
הדור הצעיר גילה אותי
"מאז 7 באוקטובר הוצאתי שירים שהפכו ללהיטי ענק ברשתות החברתיות. חיילים שרים אותם בבסיסים, ילדים מעריצים אותי. קצת לפני גיל 70 הפכתי לכוכבת ילדים, מי היה מאמין? דור צעיר שלא ידע מי אני פתאום גילה אותי דרך השירים שלי. אני לא יכולה ללכת בקניון. הפכתי לכוכבת טיקטוק. אני לגמרי רואה את עצמי בתור זמרת המלחמות של התקופה הנוכחית, כי השירים שלי, כמו 'איפה הייתם ב־7.10', איראן Don’t Shoot' ו'צפון בוער', הפכו להיות שירי המלחמות של הרבה אנשים שהזדהו. מדובר בשירים מדהימים כי המילים כל כך חזקות והמוזיקה נהדרת. אני לא מתייחסת לאנשים שצוחקים על זה. אומרים בחיים 'צוחק מי שצוחק אחרון'. ההצלחה מדברת בעד עצמה".
- התערוכה "עתיד ורוד" תוצג עד אמצע ינואר, ימי ג'-ה', 20:00-17:00, שישי-שבת 13:00-10:00. הכניסה ללא תשלום. סיורים מודרכים ייערכו ללא עלות בהרשמה מראש.
הריאיון המלא עם פנינה רוזנבלום מתפרסם בגליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
ע. צלם: גל בומנדיל, איפור: ליאט בן שמשון, שיער: חן כחלון, פתרונות שיער: רבקה זהבי תכשיטים: פדני
