לאחרונה הגיעה מיכל ינאי לביקור בארץ, התיישבה עם חברות במסעדה, ופתאום ניגשה אליה המלצרית בחיוך. "אני רואה אותה מתקרבת וכבר מבינה שהיא הולכת להגיד לי 'גדלתי עלייך'", נזכרת ינאי, "ואז היא אומרת לי, 'אני מקשיבה לך באפליקציה ונרגעת לפני מבחנים, ותדעי שאמא שלי סיפרה לי שאת בשבילה כמו נועה קירל בשבילי. היא גדלה עלייך'. זה תמיד רגע מטלטל כזה, שאני נזכרת שאני כבר גדולה".
ב־18 ביוני חגגת 50. איך את עם שינוי הקידומת?
"זה גיל מדהים שאפשר לחגוג בו, זה לא ה־50 של פעם. העולם השתנה, אנחנו יכולות לעשות דברים. סיימנו עם הדאגה לכולם, עם לחשוב איך אנחנו נראות ומי אנחנו, ויש לנו עוד המון דברים להספיק. אני כל היום כותבת, לומדת וקוראת דברים, וזה משאיר אותי חיה, סקרנית, מתפתחת. אנחנו עדיין צעירות וכל החיים לפנינו, והמקום הזה הוא בעיניי הזדמנות לגילוי מחדש, וגם שנייה לנוח למי שמסוגלת (צוחקת). אני עוד לא מסוגלת".
"כל פעם שאני אומרת שאני בת 50 זה נשמע לי טעות. כשאני קוראת 'אישה בשנות ה־50 נדרסה' אני אומרת, טוב, מבוגרת, היא חיה את חייה, ואז אני נזכרת שזה הגיל שלי"
אז אין משבר.
"תשמעי, כל פעם שאני אומרת שאני בת 50 זה נשמע לי טעות, זה הגיל של ההורים שלי. כשאני קוראת 'אישה בשנות ה־50 לחייה נדרסה', אני אומרת, טוב, מבוגרת, היא חיה את חייה, ואז אני נזכרת, אוי, זה הגיל שלי. פעם התקשרו אליי לאודישן ונתנו תיאור של בת 50, אז חשבתי, שיתקשרו לגילת אנקורי, מה הם מתקשרים אליי (צוחקת)? זה לא מסתדר לי. ומצד שני זה גיל שנותן המון חופש. די, סיימתי להוכיח לעולם. עבדתי מספיק קשה כדי לעשות עכשיו יותר דברים שאני אוהבת".
מה עמדתך בענייני הזרקות וניתוחים?
"אני לא נגד, שכל אחת תעשה מה שטוב לה. אצלי זה כמו התשלום של שכר הדירה שלנו ביוון, שאני כל הזמן שוכחת לשלם: אני מזריקה כשאני זוכרת" (צוחקת).
5 צפייה בגלריה
"זה תמיד רגע מטלטל כשאני נזכרת שאני כבר גדולה"
(צילום: שי פרנקו, סגנון: לימור מאיה ריחאנה)
"בואו ניסע כבר, יא פחדנים"
ינאי בגרסת 2022 היא שחקנית ויזמית שהשיקה אפליקציית מדיטציות מצליחה, והיא אם לשלושה שעשתה רילוקיישן ליוון כדי לחזור להתרגש. הנסיעה הזו, שהתחילה כהרפתקה לשנה וכרגע הוארכה בשנה נוספת, היא בכלל לא משבר גיל 50 שלה, אלא משבר גיל 50 שהקדים אצל בעלה, בן מוסקל (44), שעבד בשנים האחרונות סביב השעון כמנכ"ל משרד הפרסום באומן בר ריבנאי. בתקופת הקורונה גילה שהוא רוצה לבדוק מה עוד יש לחיים להציע, והצליח לשכנע את אשתו להצטרף להרפתקה.
ינאי ומוסקל הגשימו את הפנטזיה של ישראלים רבים, שחולמים לגור תקופה בארץ אחרת, להתנתק מהסטרס הישראלי היומיומי, להתאוורר קצת ולחזור. בקיץ שעבר הם השכירו את ביתם ברמת־השרון ושכרו דירה במרכז אתונה, בשכונת קולונאקי, להם ולשלושת הילדים – אלכס (12), יהלי (11) ויובל (6). הגדולים לומדים בבית ספר, הצעיר בגן חובה באותו מתחם, וכולם נוסעים וחוזרים יחד.
"המחשבה שכל הימים דומים אחד לשני הלחיצה אותי. לא רציתי להכניס דרמות לחיים כדי להתרענן. רצינו רק להתעורר""
"מבחינה מקצועית בן ואני היינו בפריחה", מספרת ינאי על ההחלטה. "אבל אישית היה לזה מחיר. התרחקנו זה מזה. בנוסף, הייתה לי תחושה שהשגרה אוכלת אותי. כשאת עם ילדים קטנים את עסוקה בלחתל. בגיל שלי אפשר להרים את הראש, ואז אמרתי, אוקיי, אז עוד תפקיד? עוד יציאה עם חברות למסעדה? ומה בחודש הבא? המחשבה שכל הימים דומים אחד לשני הלחיצה אותי. לא רציתי להכניס דרמות לחיים כדי להתרענן. רצינו רק להתעורר".
מתי התחילה המחשבה על רילוקיישן?
"שנים פנטזנו לעבור לגור איפשהו. נצרב לי איזה משפט שמישהי אמרה לי פעם: 'אנחנו ספר, וכמה אפשר לחיות את אותו דף שוב ושוב?'. רציתי לחשוף את הילדים למשהו קצת אחר. מצד שני, זה בעיקר היה בעלי שמשך לשם. בהתחלה היעד היה תאילנד, והוא היה מכין אקסלים של הוצאות ומי נגד מי. ממש נכנס לזה עד הסוף. הוא היה בטוח שניסע, ואני והילדים היינו צוחקים עליו".
ואז הגיעה הקורונה.
"נכון, והיא טרפה לכולנו את הקלפים. בן נשאב לעבודה. גם קודם הוא עבד קשה, אבל בקורונה נעלמו הגבולות של משפחה ובית. הוא הלאים לנו את חדר השינה, עבד 24 שעות ביממה, ניהל 150 איש, ולא ראינו אותו בכלל. אני הרגשתי שהרבה מההתנהלות מול הילדים נפלה עליי. היום אני פחות כועסת".
"כשהגיע עוד סגר, אמרנו, נתאוורר קצת שבוע ביוון. השבוע הזה נהיה חודש. היינו עם הילדים המון. זה טלטל אותנו במובן הטוב, והבדיחה של הרילוקיישן התחילה להיות אמיתית"
ואת, כמו כל השחקנים בארץ, ישבת בבית.
"לפני הקורונה שיחקתי כאמור בשלוש הצגות, והתיאטרון הפסיק לעבוד. בגלל שאני יזמית לא יכולתי לנוח רגע. כל הזמן עשיתי דברים, וגם האפליקציה שפיתחתי התחילה לגדול מאוד. יצא שכולנו היינו בבית פיזית, אבל אני ובן היינו עסוקים עד מעל הראש בלי להיות שם באמת בשביל הילדים. חיינו במקביל אליהם. אנחנו בטירוף שלנו עם הזומים, והם בעניינים שלהם. קצת איבדנו אותם. רגשית, אף אחד מאיתנו לא היה פנוי לכלום.
"ואז הגיע עוד סגר, ואמרנו, נתאוורר קצת שבוע ביוון. השבוע הזה נהיה חודש. היינו עם הילדים המון. 'שלום, ההורים חזרו, אהלן'. זה טלטל אותנו במובן הטוב, והבדיחה של הרילוקיישן התחילה להיות אמיתית".
איך?
"בן התפטר מהעבודה ביוני 2021. הוא קיבל מיד הצעות עבודה ממש שוות, ואז הוא אמר, 'זה עכשיו או לעולם לא, בואי ניסע'. בדיוק זוג חברים שלנו עם ילדה בגיל של אלכס עברו לאתונה, ואז אמרנו, 'יאללה, פשוט עושים את זה וזהו'. ביולי החלטנו, ובאוגוסט עברנו ליוון. זה כמו היריון, אף פעם זה לא מתאים, אבל אמרנו 'די' והחלטנו. מי שדחפה בסוף הייתה אלכס, שלקחה את כולנו לשיחה ואמרה, 'תקשיבו שניכם, אתם הולכים לשבת בבית אבות ולהגיד, 'יכולנו אבל בסוף לא עשינו'. בואו ניסע כבר, יא פחדנים'".
נפתחה לי הצ'אקרה
ינאי היא הראשונה להודות שהמעבר הזה ממש לא עבר עליה בקטנה ועל הדרך. "זה באמת בלתי נסבל כשלא מבינים את השפה", היא אומרת, "אבל הקושי היה בעיקר העניין הרגשי, המחשבות, מה יהיה אם לילדים יהיה קשה מדי, מה יהיה אם לי לא יהיה טוב".
לצד השלווה והנופים החדשים מהחלון, את משלמת מחיר מקצועי ואישי על המעבר הזה?
"היה צריך לוותר על התיאטרון, שזה מבאס, אבל זה בסדר, אי־אפשר הכל. זה פינה לי זמן. כשאת לא בארץ נפתחת צ׳אקרה טובה, ודברים פתאום מגיעים ולא צריך ללחוץ. עכשיו, למשל, סיימתי לצלם סרט קולנוע, 'הבריכה', עם יהורם גאון. הייתי צריכה להגיע פעם בשבוע ליום צילומים אחד, במשך חודש. זה נראה כמו משימה בלתי אפשרית, אבל בסוף זה שעתיים טיסה, מגיעים והולכים לצילומים, כמו אוטובוס".
"אני לא רואה את זה כבית חדש שלי. הרווחתי להיות תיירת לתקופה ארוכה. אני לא מנסה להתערות או ללמוד את השפה. נעים לי בבועה. כשאני נכנסת למונית אני לא מבינה את החדשות ברדיו"
הילדים הסתגלו לחיים ביוון?
"לאלכס יש חברות יווניות וסיניות וילדה מאיראן בכיתה. היא כבר קוראת ביוונית, וכשאני מקבלת סמסים ביוונית היא מתרגמת לי. החשיפה הזו לתרבויות אחרות, זה מקסים בעיניי. מצד שני, היו קשיים. בכל התקופה הראשונה, הבן הקטן שלי, יובל, שלא ידע מילה באנגלית, היה די אומלל ורצה הביתה. זה היה קשוח, כי הוא ילד מאוד ורבלי, שמח וחברותי, וזה יצר תסכולים והוא לא ידע איך להוציא אותם. הוא היה מרביץ ובוכה ורוצה הביתה. כל הזמן אמרו לנו חברים מסביב, 'תנשמו עוד שנייה'. היום הוא מדבר אנגלית שוטפת וחזר להיות יובל, אבל היה שלב שחשבנו שאולי הכל היה טעות".
בני הזוג התכוונו להישאר שנה, אבל אז הבינו שזה לא מספיק, וכרגע התוכנית היא לגור לפחות שנתיים באתונה. "אני כל הזמן אומרת, לא עזבנו", חשוב לה להדגיש. "אני לא רואה את זה כבית חדש שלי. הרווחתי להיות תיירת לתקופה ארוכה. אני לא מנסה להתערות או ללמוד את השפה. נעים לי בבועה. כשאני נכנסת למונית אני לא מבינה את החדשות ברדיו".
"לאלכס יש חברות יווניות וסיניות וילדה מאיראן בכיתה. כשאני מקבלת סמסים ביוונית היא מתרגמת לי. החשיפה הזו לתרבויות אחרות, זה מקסים בעיניי"
כמעט שנה אחרי המעבר, מה השתנה בחייכם?
"יוון באיזשהו מקום הצילה אותנו, את הזוגיות שלנו ואת ההורות. היא נתנה לנו אפשרות לחשב מסלול מחדש ולהיזכר מי אנחנו, מה אנחנו אוהבים ומה חשוב לנו במסע החיים הזה. בשנה האחרונה בן ואני עובדים מהבית, הוא טס לייעץ מדי פעם לחברות באירופה בנושאי שיווק, ואנחנו מודים על זה שהיינו מספיק אמיצים להזיז את הגבינה שלנו. תביני, בן התחיל את התפקיד כמנכ"ל חודש לפני שיובל נולד, וכשהגענו ליוון הוא אמר, 'אני ממש לא מכיר את הילד שלי'. היה מקסים לראות איך הם יצרו מערכת יחסים כמעט מחדש".
השהות ביוון לא מונעת מינאי להמשיך להתפרנס מקמפיינים מקומיים, למשל לתוסף התזונה Jeunesse Global ולחברת Always Discreet לסיוע בבעיות בריחת שתן. לאחרונה עלתה העונה השמינית של הסדרה "צוות הצלה" בערוץ ניק ג'וניור של HOT, שבה היא משחקת יחד עם בתה אלכס. "מתברר שהיו לזה מיליוני צפיות ביוטיוב", היא אומרת. "היום אני מקבלת הודעות מהורים שגדלו עליי, ועכשיו הילדים שלהם נרדמים איתי".
היו שנים שכתר "מלכת הילדים" היה כבד על ראשך.
"ניסיתי להתנער מהתואר הזה. לקח לי שנים להבין שאני תמיד אהיה מי שאני גם בזכות אותן שנים. ערוץ הילדים היה חלק גדול מהחיים שלי, אבל בסוף זה עשר שנים מתוך 42 שנות קריירה ו־50 שנות חיים".
- תודה מיוחדת למלון הילטון ת"א. tel-aviv.hilton.com. צולם בהילטון ביי ת"א, Hilton Bay – Beluga Beach Bar
