סופיה, בירת בולגריה, היא מה שמכונה בשפה הקלישאתית המדוברת - שילוב בין מזרח למערב. מצד אחד תמצאו בה מבנים מרשימים בסגנון אירופי־קלאסי־רציני־כבד, בעיקר בהשראת האימפריה האוסטרו־הונגרית השכנה, שקרסה בתום מלחמת העולם הראשונה, ומהצד השני, תמצאו ברחובותיה תחושה קלילה ומשוחררת לצד קולינריה שמחה, במין ערבוב של ימי האימפריה העותמאנית עם אווירת הבלקן הלא רשמית. אכן, מסקרן.
אתגרנו את עצמנו, ועלינו לטיסת לואו־קוסט למשך סוף שבוע קצר, עם תיק גב אחד בלבד לכל נוסעת והחלטה נחושה: הפעם נתמקד בליקוט חוויות, ולא בליקוט שופינג.
היום הראשון: כיכר בולגריה
הטיסה מנתב"ג לנמל התעופה של סופיה נמשכה פחות משלוש שעות, מה שהותיר בנו כוח ואנרגיה לעשות את הדרך לעיר במטרו המקומי ולא במונית. כך הגענו בקלות היישר למרכז העיר, לאזור מדרחוב ויטושה (Vitosha), בקרבת בית המלון שאותו הזמנו.
הגחנו מתחנת המטרו לכיכר בולגריה הענקית והמטופחת. הנוף מסביב כלל שבילים, מדשאות, ספסלים, מזרקה והמון פרחים – מפגש ראשון עם היחס החם של הבולגרים לפרחים. תכף נשוב לנקודה הזאת.
בפינת הכיכר: ארמון התרבות הלאומי המרשים והמודרני (NDK), שבו נערכים קונצרטים וכנסים.
מדרחוב ויטושה
מקצה הכיכר ועד פסלה של סופיה, סמל העיר, נמתח המדרחוב התיירותי ויטושה, המשובץ בחנויות, בתי קפה, מסעדות ובתי מלון. 20 דקות של הליכה נינוחה מספיקות כדי לעבור מהקצה האחד לקצה השני של המדרחוב החביב ושוקק החיים. את הפסל תראו שוב ושוב במהלך הטיול הקצר, הוא ניצב במיקום מרכזי ובולט לעין בשל חלקיו המוזהבים.
במהלך השיטוט במדרחוב מבינים מה אוהבים כאן בולגרים ותיירים כאחד: חיים טובים ומפנקים. לאורך המדרחוב פזורות מסעדות במגוון סגנונות - איטלקיות, טורקיות, יווניות ואמריקאיות. חלקן מתחזקות שלוחה עטופה זכוכית עם שולחנות וכיסאות במרכז המדרחוב, באחרות מעשנים נרגילות, לפעמים גם סיגריות, ובכולן מוגשות מנות גדולות ומפנקות במחירים שאנחנו יכולות רק לחלום עליהם בישראל.
מה עוד בוויטושה? המון חנויות למוצרי קוסמטיקה, ולא פלא: בבולגריה מתגאים בתעשיית פרחי הוורדים, המשמשים להפקת מוצרי טיפוח. המחירים נמוכים, אך יש להביא בחשבון את מגבלת 100 המ"ל בטיסות עם תיקים ומזוודות, שאיתן עולים למטוס.
תמצאו במדרחוב גם הרבה מתוק: גלידריות, בוטיקים לשוקולד, מאפיות ואפילו היכל שלם המוקדש לבקלאווה, מכל סוג וצורה.
חיבה מקומית נוספת היא לפירות יבשים, לפיצוחים ולקטניות. יש רשתות המתמחות בתחום, והכול מסודר בהן כמו בבית מרקחת. פעמיים נכנסנו לאחד הסניפים המטופחים של רשת Rois כדי להצטייד: 100 גרם של אפרסק מיובש אלוהי בטעמו, 100 גרם תות מיובש (טעים לא פחות), 100 גרם שוקולד מצופה בשכבת אוכמניות סגולה דקיקה ו־100 גרם קשיו משובח. לא להחמיץ.
שוק הנשים
באזור מחוספס יותר של העיר, מרחק הליכה של כ־20 דקות מפסל סופיה ומהמדרחוב, נמצא שוק עשיר וססגוני, שחובבי צילום יראו בו סוג של גן עדן בעבורם. לצד דוכנים רבים העמוסים בתוצרת חקלאית טרייה וצבעונית - רובם בהובלת נשים, כפי שמרמז שם השוק – תמצאו גם דוכנים וחנויות לממכר בשר, גבינות, דגים, כלי בית וגם בגדים, שטיחים, כדים, תכשיטים ועוד. רובם ככולם עשויים בעבודת יד מקומית.
בין לבין, משובצות מאפיות מקומיות. הן לא מזכירות את אלה המטופחות של מדרחוב ויטושה המתויר, אך הן נחשבות לאותנטיות יותר. תוכלו לקחת לדרך בורקס שעשוי מבצק דקיק או בניצה, שזה המאפה הלאומי הבולגרי שמזכיר בורקס, ותמיד תמצאו גם מגוון מיני מתוקים.
עוד בשוק: דוכנים וחנויות לפרחים. אלה בולטים בסטייל שלהם מיתר החנויות, כי כאמור, הבולגרים אוהבים פרחים וזה גם ניכר בנוף העירוני, בגינות המטופחות ובחנויות המעוצבות.
ובכל זאת: קניות
ויתרנו מראש על הקניונים הגדולים שיש לסופיה להציע (הגענו רק עם תיקי גב, זוכרות?), אבל בכל זאת החלטנו לרכוש במשורה קרמים ומוצרי טיפוח. ברחבי העיר פזורים סניפים של רשתות כמו DM ולילי, לצד חנויות פרטיות, ובהן מדפים על גבי מדפים של קרמים, מוצרי איפור ועוד, כך שבתפר שבין המסעדה שחתמה את הערב הראשון לשוק הנשים שבו ביקרנו, הצטיידנו בקרמים על בסיס מיצוי של ורדים, אלא מה.
היום השני: הגלריה הלאומית
The National Gallery הגלריה נמצאת במרכז העיר, ממש מאחורי קתדרלת אלכסנדר נבסקי, שאליה הגענו בהמשך היום ושאותה הקפנו כמה פעמים כדי לצלם את היופי שלה מכל כיוון (פרטים: nationalgallery.bg).
מבנה הגלריה מרשים. הוא מורכב מחלק היסטורי־קלאסי בחזית וממבנה מודרני חדש שמחובר לחלק הישן. בעוד המבנה ההיסטורי מעניק כובד מסוים ליצירות האמנות שבו בשל החללים הכהים והמעט חשוכים, החלק החדש בנוי כך שהאור נופל בו בצורה מדויקת, כדי להדגיש את היצירות הפזורות והתלויות בחלליו הבהירים.
אל דאגה, לא תמצאו פה רק ציורים ריאליסטיים של שמן־על־בד. מדובר בגלריה המשלבת שלל סגנונות ותערוכות, חלקן קבועות וחלקן מתחלפות. זכינו לראות את Sandro Miller: Malkovich Malkovich Malkovich: Homage to Photographic Masters – תערוכה שבה מוצגים תצלומים מרהיבים, מחווה לתמונות אייקוניות בתרבות, והשיחוק הוא שכולם בכיכובו של השחקן ג'ון מלקוביץ', שלובש ופושט דמויות כמו זיקית.
אחרי שצפינו במלקוביץ' כמרילין מונרו, צ'ה גווארה, סלבדור דאלי, היצ'קוק, ג'ון לנון ואחרים, המשכנו לחללי תצוגה נוספים: תערוכה ענקית המוקדשת לתרבויות המזרח ולאפריקה, עם שלל פסלים, מסכות וציורים; ותערוכה זמנית על עיצוב איטלקי מחומרים ממוחזרים. שתיהן מרתקות ומומלצות.
ויש גם נגיעה ישראלית: בקומה הראשונה, באגף המוקדש לאבות המייסדים של האמנות הבולגרית, מוצגות עבודות של פרופסור בוריס שץ, מייסד האקדמיה לאמנות בצלאל בירושלים, שבין השנים 1895 ל־1906 עמד בראש האקדמיה המלכותית לאמנות בבולגריה.
ואחרי הביקור? פשוט ישבנו בבית קפה סמוך הממוקם בגינה המשקיפה לקתדרלה, ולגמנו קפה קר ואפרול שפריץ. תענוג.
שוק הפשפשים
מדובר בשוק קטן ובו כתריסר דוכנים, די זהים במרכולתם, שנקרא גם שוק הפשפשים אלכסנדר נבסקי. הוא שוכן בגינה במרחק כמה דקות הליכה מהקתדרלה היפה.
הסחורה מגוונת, וברוב הדוכנים תמצאו גם מזכרות מתקופת הנאצים, לצד מזכרות מתקופות אחרות. יש גם מזכרות חמודות כמו בובות מטריושקה ודגמים של ביצי פברז'ה. בשוק ניכרת בעיקר התקופה הסובייטית בהיסטוריה של בולגריה, שללא ספק הותירה את העם הבולגרי במערכת של יחסי אהבה־שנאה עם הדוב הרוסי.
הדרכה בעברית
בשעת צהריים פגשנו את יורי, מדריך מטעם "בולגריצה", חברה השייכת לניצה ולמוריס לוי, שבין פעילויותיה גם הדרכת מטיילים בסופיה ובבולגריה.
יורי המתין לנו ולמבקרים נוספים בפתח בית הכנסת היהודי הגדול של סופיה. אחרי בידוק ביטחוני נכנסנו להיכל המרשים, שנבנה לפני קצת יותר ממאה שנה ומאופיין בסגנון אדריכלי ספרדי צבעוני - רב עיטורים. היהודים הבולגרים, סיפר יורי, לא אדוקים בדת,
כך שבימי חול לא מצליחים לאסוף מניין מתפללים, ובמהלך התפילות ניצבות הנשים ממש סמוך לגברים ולא בעזרת נשים מופרדת.
היחס הקליל לדת מאפיין גם את בני הדתות האחרות בבולגריה, נוצרים ומוסלמים. הם פוקדים את היכלי הקודש שלהם מדי פעם, אבל הגישה הדתית לא מחייבת ולא קיצונית.
מסלול הסיור חלף באתרי חובה: מסגד בניה באשי, הממוקם במרחק כשתי דקות הליכה מבית הכנסת, ולידו נמצאים שרידים היסטוריים מראשית ההתיישבות בסופיה; בניין מוזיאון Regional History Museum Sofia (המוזיאון היפה להיסטוריה אזורית) המקושט; וקתדרלת אלכסנדר נבסקי.
בדרך לומדים למה יש בעיר הרבה אבנים צהובות, מה הקשר לאוסטרו־הונגרים, איפה נמצאת אנדרטת יהודי בולגריה, היכן ממוקמים מוסדות השלטון, מה טעים לאכול ועוד. הזמנת סיור מודרך בתשלום, טל' (ניצה): 052-2928966, אי-מייל: nitzalev66@gmail.com.
ספא אינפיניטי
כדי לתת מזור לרגליים, שרשמו בממוצע 20 אלף צעדים ביום, וגם כדי ליהנות משפע המים שיש בסופיה (שימו לב לברזי השתייה הפזורים בכל פינה בעיר), בחרנו לבקר בספא אינפיניטי, לצד שפת אגם פנצ'רבו, כ־20 דקות נסיעה במונית ממרכז העיר. יש להזמין מקום מראש (כדי לווסת את כמות המבקרים במקום), ובתמורה ל־60 לב לאדם (כ־120 שקל) מקבלים חלוק רחצה, כפכפים, מגבת, פירות ומשקאות.
המים צלולים וחמימים ונחלקים לבריכה מקורה שממשיכה לבריכה תחת כיפת השמיים, ושתיהן פונות לנוף האגם מצד אחד ולהרים מיוערים מהצד השני.
המים, שמקורם בנביעה מינרלית (אך ללא ריחות גופרית וכדומה), הם בטמפרטורה מושלמת של כ־38 מעלות, והכול נקי ומוקפד, מלווה בשירות לעילא.
יש גם תפריט טיפולים לצד סאונה, ג'קוזי, בריכות ג'טים וזרמים, חדר אדים ואזורי מנוחה כיפיים. שווה ביותר וקרוב מאוד להגדרה של שלווה סטואית (infinityspa.bg).
היום השלישי: בוקר במוזיאון
את המוזיאון היפה להיסטוריה אזורית (פרטים: sofiahistorymuseum.bg), שראינו מבחוץ במהלך הסיור המודרך, החלטנו לפקוד מבפנים לפני הטיסה הביתה.
המבנה מרשים גם מבפנים ובנוי על שטח ששימש כמרחצאות עירוניות. עברנו בין תערוכת ארכיאולוגיה היסטורית, דרך תערוכה על ימיה של בולגריה בתקופת המלוכה שכללה גינונים אירופיים, סוסים וכרכרות ותלבושות מהודרות, והמשכנו לתערוכה על היסטוריית החתונות המקומיות – מאלה של איכרים פשוטים שאצלם משלבים פרחים כמוטיב מרכזי, ועד לחתונות באווירה אחרת לגמרי, שנערכו בתקופת השלטון הקומוניסטי.
שעה לסיום: שוטטנו ברחובות צדדים המעוטרים בציורי קיר ובבוטיקים קטנים, ליקקנו גלידה בטעם סיגליות, ויאללה – לנמל התעופה.
כדאי לדעת
אוכל. סופיה מלאה וגדושה במסעדות ובבתי אוכל, חלקם "אותנטיים", שמציעים גם מופעי פולקלור לתיירים, אחרים אולטרה־מודרניים. אפשר למצוא המלצות בקבוצות פייסבוק או פשוט לשוטט, וכשרעבים לאכול במקום שנראה אטרקטיבי ומלא בסועדים מקומיים־בולגרים. הם כנראה יודעים היכן טוב וטעים.
תחבורה. עדיף להסתובב במרכז סופיה ברגל, אבל כשמתעייפים, התחבורה הציבורית נוחה, זולה ונגישה.
מחוץ לעיר. הגעתן ליותר מאשר סופ"ש? סופיה היא בסיס מצוין ליציאה לטבע, להרים וליישובים אחרים.
