יש לי זוג חברים שאני ובתי נוהגות להתארח אצלם לעתים קרובות. שניהם אנשים מקסימים ממש, רק איך נאמר זאת בעדינות, הרבה פחות מקסימים זה לזה. כבר שנים שיש להם יותר תלונות מאשר תשבחות, הם לא מפסיקים לצרוח אחד על השני ולא משנה מי נמצא איתם באותו חלל. אני זוכרת שבתי יצאה מהם יום אחד המומה. "וואו, אמא, איך הם צועקים", אמרה לי. "בטח ממש לא נעים לילדים שלהם".
באותו רגע חשבתי איזה מסר בדיוק מקבלת בתי על חיי נישואים? אני ואבא שלה גרושים, זוג החברים הנשוי רק מתווכח ורב. מיהרתי להסביר לה שזה לא משקף את כל הזוגות הנשואים, ולראיה היא מכירה גם הרבה זוגות - שנשואים באושר. כדי להמחיש זאת ניסיתי לחשוב על זוג שיש לו חיי נישואים טובים ממש. כאלה שהכי כדאי לשאוף אליהם. ואז אמרתי: "תראי את מאיר והילה. איזה זוג מקסים הם, נכון? מדברים כל הזמן זה לזה באדיבות, נהנים לעשות כמעט הכול ביחד, בין אם זה לטייל עם הכלב או לעשות קניות בסופר. הם הכירו בצבא, הם כמעט 30 שנה ביחד! ועדיין, תראי כמה הם אוהבים".
ובכן… מאיר והילה מתגרשים. כך נודע לי לאחרונה. ומתברר שלא רק אני הופתעתי. גם מאיר הופתע. פתאום הילה החליטה שלא טוב לה יותר. היא עדיין אוהבת את מאיר אבל כבר לא חושקת בו. כבר לא חושקת בחיים שלה איתו. היא מרגישה שבשנים האחרונות היא ומאיר התפתחו לכיוונים שונים. בעצם היא התפתחה. מאיר נשאר באותו מקום. ומאיר, כצפוי, עצוב ושבור. הוא לא מבין מאיפה זה נחת עליו. הוא היה מרוצה מאוד מהחיים שלו ושל הילה ביחד. אהב לחזור מדי ערב לדירה היפה שעיצבו בדיוק לטעמם, לעשות עם הילה טיול עם הכלב, לאכול איתה ארוחת ערב, לתכנן איתה את הארוחה לילדים שיקפצו בסופ"ש.
אלא שבשנה האחרונה, מתברר, מאיר והילה כבר פחות עשו את הדברים האלה יחד. הילה הכירה חברים חדשים, יצאה לכל מיני מסיבות, נעדרה הרבה מהבית. ועדיין, מאיר לרגע לא חשב שזה יסתכם בפצצה שהילה הטילה עליו. כך גם כל המקורבים שלהם. כי נו, "זה מאיר והילה", הזוג שאף אחד לא ציפה שיתגרש. לא הם!
אבל הנה, לפעמים לא רק שהדשא של השכן נראה יותר ירוק כלפי חוץ, אלא גם כלפי פנים. כי בעוד מאיר היה בטוח שלו ולהילה יש גינת נוי מטופחת עם ורדים ושושנים, הילה הרגישה כבר זמן רב שהם מגדלים עשבים בזיבורית.
לא הייתה לי ברירה ונאלצתי לספר לבתי שהם מתגרשים. אמרתי לה בנימה משועשעת: "זוכרת שאמרתי לך שאת צריכה לקחת דוגמה לחיי נישואים טובים ממאיר והילה? אז, קבלי ביטול". אבל אחרי הצחוק, הסברתי לה בשיא הרצינות שזה באמת לא דוגמה לכלום. כי לחלופין, יש הרבה זוגות שמצליחים לשמר חיי נישואים מאושרים עד סוף ימיהם. ובכלל, יותר מנישואים, מה שחשוב באמת זו אהבה. בסופו של דבר - לזה הכי צריך לשאוף: לזוגיות מוצלחת עם אהבת אמת. נכון. מאיר והילה נפרדו בסוף. מצד שני היו להם זוגיות אוהבת וכבוד הדדי במשך 30 שנה. לא כל אחד יכול להגיד שאהב כל כך הרבה שנים. בטח לא אני. אז אתה שומע, מאיר? לפחות אתה יודע שזכית לאהוב. וגם זה לא מובן מאליו.
>> לטור הקודם: אולי אין לי בעל נפלא, אבל יש לי גרוש נפלא
