בשבת, 24 ביולי 2010, ביום הולדתה ה־38, איבדה לילך שם טוב את עולמה. הגרוש שלה, איתי בן דרור, רצח את שלושת ילדיהם שבילו אצלו את סוף השבוע, על פי הסדר שנחתם במעמד הסכם הגירושים. עומר, הבכור, היה אז בן תשע וחצי, רוני בת שמונה ואור בן חמש. הרוצח נדון לשלושה מאסרי עולם, ושם טוב נאלצה להמשיך בחייה בכאב עמוק כתהום.
"עומר היה אמור עכשיו להיות בן 24, רוני בת 22 ואור בן 19", אומרת שם טוב, לעולם אמם של השלושה וזה שמונה שנים וחצי גם אם יחידנית לשי לי. שם טוב (52), שהרימה את עצמה בעבודה מאומצת, היא כיום מנטורית לחיים חדשים, מרצה, מאמנת וסופרת.
שם טוב הייתה סטודנטית בת 23 כשהכירה את בן דרור, שאותו היא מכנה "הצורר". "שמעתי את סיפור חייו העגום וזה התאים לנשמה הטיפולית שלי", היא אומרת. "הוא חזר על כך שלא משנה מה עשה, מעולם לא הרגיש הערכה, אהבה ושייכות. חשבתי שאם אאמין בו ואהיה שם בשבילו, אציל אותו מעצמו ומהעולם. לא ידעתי שאין לי כלים להתמודד עם הבעיה וגם לא ידעתי לזהות אורות אדומים בהתנהגותו. רק אחרי שנים הבנתי שסבלתי מאלימות סמויה. לא הבנתי שאני אישה מוכה. הוא לא הרים עליי יד אבל היו שם השפלות, ירידות ומילים שגרמו לי לצלקות רגשיות ופיתחתי סוג של פחד ממנו".
"הבנתי שעליי לסלוח לעצמי על דברים שלא עשיתי. במקום להתעסק בכאב ובכעס, עליי להתמקד במציאת משמעות"
הוא היה אלים כלפי הילדים?
"לא. לכאורה הוא היה אב השנה. הוא היה אמן של מיצגי שווא שקנו אותי, את הסביבה ואת הילדים. אם מישהו ביקש משהו, הוא התגייס. תמיד עשה הכול למען כולם, תמיד רצה להרגיש מוערך ואהוב. הוא ידע לטשטש את מי שהוא באמת".
מתי הגעת למסקנה שאינך יכולה עוד ונפרדת ממנו?
"לא אני יזמתי את הפרידה. הוא ניהל רומן, וככל שקיבל ביטחון, כך גברו ההשפלות שחוויתי מצידו. שמעתי כל הזמן אמירות כמו: 'את מטומטמת', 'מי ירצה אותך בכלל?', וגם 'אם לא תסתמי את הפה - אשרוף את הבית'. הוא כל הזמן איים, והפחד שלי גדל. בשלב מסוים הוא גם החל להשמיץ אותי כאמא באוזני הסובבים, ואנשים לקחו את הצד שלו. הפכתי לצל, בלי עמוד שדרה, בלי עוגן פנימי. ביולי 2009 הוא עזב את הבית והתגרשנו בנובמבר 2009. גם אחר כך הוא לא הפסיק לאיים עליי, ואז קרתה הטרגדיה".
בחירה בחיים
"הכאב היה בלתי נסבל", היא משחזרת. "לא הייתה לי סיבה להמשיך לחיות. הרגשתי שאין לי בשביל מי לקום בבוקר ושאני מעדיפה להיות עם ילדיי במקום שבו הם נמצאים. באחד הלילות, כשלושה חודשים אחרי הטרגדיה, לא הצלחתי לישון והיו לי הזיות. ראיתי את עצמי לוקחת סכין ומתאבדת. בשלב מסוים הרגשתי שאני לא כאן והייתי בטוחה שאכן התאבדתי. לקח לי זמן עד שחזרתי לעצמי והבנתי שילדיי לא רוצים אותי איתם. לפנות בוקר הגעתי למסקנה שהוא לקח לי את הילדים, אבל לא את הרחם, לא את המהות - האימהוּת. באותו רגע ידעתי שאהיה שוב אמא. ההחלטה זיקקה לי את הרצון לדבוק בחיים כדי לממש שוב את היותי אמא".
לאחר כמה זמן הפכת שוב לאם?
"כשהחלטתי ללכת לכיוון לא הייתי מוכנה רגשית. הייתי צריכה לפתור דברים. כשנה וחצי אחרי הטרגדיה התחלתי להתעניין ולעבור בדיקות. הגעתי לפרופ' שלמה משיח שליווה אותי. שי לי נולדה ארבע שנים מתחילת התהליך ושש שנים אחרי הטרגדיה".
"ראיתי דמות גברית וידעתי שהוא בא מהמתים, מעין שחזור של גלגול. הבנתי שכל הדברים הרעים שקרו לי היו בגללו"
מה יודעת שי לי על אחיה?
"בגיל שלוש היא ישבה לי על הברכיים, פתחתי את הלפטופ ועלתה תמונה של הילדים. היא שאלה: 'מי אלה?', ואני עניתי 'האחים שלך'. כשהיא שאלה איפה הם, אמרתי 'בשמיים'. כמה שבועות אחר כך טסנו לאילת והיא חיפשה אותם בשמיים ושאלה למה היא לא רואה אותם. הבנתי שלכל משפט שאני אומרת לה יש משקל. היום היא יודעת שהייתי נשואה לאיש רע, שהרג את עומר, רוני ואור. היא שאלה אותי: 'נכון שאני לא אתחתן עם איש רע?', ואני עניתי, 'אין סיכוי. אני אשמור עלייך מכל רע'. אני לא יוזמת שיחה בנושא, אבל עונה לה כשהיא שואלת. אשתף אותה בכול, בדרך שתתאים לה באותה עת, כי לא נכון לגדל ילדים בצל סוד".
מאז האסון נהיית מרצה מבוקשת. מה הדגש בהרצאות?
"אני מספרת על הטרגדיה שלי, משם עוברת לטרנספורמציה שעברתי בחיי ולכלים שפיתחתי במהלך השנים כדי לפתח חוסן נפשי, ומביאה את התובנות שלי שנכונות לטראומה מסוגים שונים. אני מלמדת איך קמים מתופת ובוחרים אחרת. בחיים קורים דברים רבים שאין לנו שליטה עליהם. הבנתי שאם ניקח אחריות, גם על הדבר הכי נורא, נוכל לחיות לצידו בלי הלקאה עצמית וכעס, להבין מה קרה ולפתח חמלה וסליחה".
סליחה, גם אם זה לרוצח ילדייך?
"ממש לא. יש מקרים שבהם אין מצב לסלוח למישהו שעשה לנו רע, אבל אנחנו יכולים לסלוח לעצמנו על דברים שקרו לנו. אנשים שעוברים חוויות קשות נוטים להאשמה עצמית. גם אני, אבל גיליתי שאי אפשר לחיות חיים שלמים כשאנחנו כועסים על עצמנו".
סוף להאשמה העצמית
כדי להסביר כיצד הגיעה לתובנה הזאת, שם טוב מתארת אירוע שהתרחש חודשים ספורים אחרי הטרגדיה: "הייתי בבית העלמין, עם קבוצה ממקורביי, וכולם ראו אותי משתטחת על הקברים של הילדים שלי ומבקשת סליחה שלא הצלחתי להציל אותם, למרות שהתרעתי שאני מפחדת שאביהם יעולל להם משהו רע. כולם שמעו, אבל רק ידיד אחד תפס אותי בכתפיים ואמר לי: 'את אמא מדהימה. עשית כל מה שיכולת. תפסיקי לבקש סליחה על משהו שאת לא אשמה בו ולענות את עצמך'. הדברים חלחלו בי. זה לא קרה ביום אחד, אבל אחרי חודשים הבנתי שאם אמשיך בהאשמה העצמית, לא אוכל להמשיך לחיות. החלטתי שאני חייבת להוריד מעצמי את כל הייסורים. עשיתי עבודה סיזיפית בעזרת שלושה מטפלים: פסיכולוגית מטעם המדינה, עובדת סוציאלית שהקימה מכון הפועל בשיטת NLP ומרפא גוף־נפש. בעזרתם הבנתי שאני חייבת לשים בצד את רגשי האשמה, שממשיכים את היותי קורבן של 'הצורר' ולהתמקד במה שאני יכולה להיות. לקחתי קורסים ב־NLP, אימון באמצעות אמנות, סוגסטיות, רפלקסולוגיה ועוד. הבנתי שעליי לסלוח לעצמי על דברים שלא עשיתי. במקום להתעסק בכאב ובכעס, עליי להתמקד במציאת משמעות לחיי ולעשות טוב לאחרים ולעצמי - להיות במקום נכון שיוביל אותי קדימה ולא ימשוך אותי לאחור".
מתי ואיך הגעת לתובנה שמותר לך להיות מאושרת?
"כשהפסקתי לחכות לאישור מהסביבה שאני בסדר ונוהגת לפי המצופה. ניטשה אמר: 'מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה, יכול לשאת כמעט כל איך'. ידעתי שיש לי 'למה'. בין השאר, להציל נשמות אחרות במקום שבו נכשלתי. רציתי לעשות זאת בדרך של הרצאות, אבל חששתי שאני לא מסוגלת. כשהבנתי שאין סיבה שאמנע מדברים שאני רוצה להגשים, בשל חשש איך יקבלו את זה, הפסקתי להתבייש ולהסס, התחלתי להרים טלפונים ולהציע את עצמי כמרצה. בכל הרצאה הרגשתי שאני מצליחה להציל אחרים וגם קצת גם את עצמי".
לאהוב שוב
ב־2015 פרסמה את הספר "לעוף בניגוד לחוקי הטבע", על חייה לצד "הצורר" ועל יחסים רעילים וכלים לצאת מהם. הספר השני "ניצחון הרוח", כלל מושגים מא' (אהבה) עד ת' (תקווה). שם טוב: "הוא מכיל את כל השאלות שרציתי לקבל עליהן תשובות: האם אני יכולה שוב להיות אוהבת ונאהבת למרות מה שקרה? מה זה בית אחרי שהכול נהרס? האם אוכל לבנות שוב בית אמיתי? האם מותר לי לצחוק? האם אני חייבת כל הזמן להיות בגיהינום או שמגיע לי גם גן עדן? שיאו בלידה של שי לי".
הרשית לעצמך להתאהב שוב?
"שנתיים אחרי הטרגדיה הכרתי גבר שהיה איתי כחמש שנים לסירוגין. הוא ליווה אותי בהיריון ובניתוח הקיסרי והיה מעורב בחיי. הוא היה סוג של תיקון, אבל הקשר מוצה ונגמר בהחלטה הדדית. היום אני ללא זוגיות".
בתחילת 2025 יתפרסם ספרה השלישי, "לעוף על כנף מלאך". "בניגוד לשני הספרים הקודמים שהתבססו על חיי, הפעם זו עלילה דמיונית", היא מספרת. "לפני כתשע שנים עברתי דירה. פרקתי את הארגזים, הכנתי שתייה, ופתאום הרגשתי שהבית מחשיך ומאחוריי עומדת דמות. הסתובבתי, ראיתי דמות גברית, וידעתי שהוא בא מהמתים - מעין שחזור של גלגול. אני אדם ריאלי ולא מגדירה את עצמי כמאמינה בגלגולים, אבל הסתקרנתי. הבנתי שכל הדברים הרעים שקרו לי היו בגללו. כששאלתי אותו למה הוא רודף אחריי, הוא סיפר שבגלגול קודם הייתי נסיכה. הוריי נרצחו בידי המון שחס עליי, וכשגדלתי נשבעתי לנקום בכל מי שהיה אחראי לכך. הנקמה מילאה את חיי. הפכתי למלכה רודנית, רעה, מתעללת ורוצחת. גרמתי לרצח של המונים, כולל בת זוגו, והוא חזר לנקום בי על כך. עניתי לו, 'כבר שילמתי את המחיר הכי כבד. עכשיו תעזוב אותי?'. הוא ענה בחיוב ונעלם. אני לא יודעת כמה זמן בפועל נמשכה החוויה החוץ־גופית הזו, אבל כשהסתיימה כבר היה חשוך בחוץ. שאלתי את עצמי מה זה היה ונותרתי ללא תשובה. הדחקתי את החוויה.
"בגיל שלוש היא ישבה לי על הברכיים, פתחתי את הלפטופ ועלתה תמונה של הילדים. היא שאלה: 'מי אלה?', ואני עניתי 'האחים שלך'. כשהיא שאלה איפה הם, אמרתי 'בשמיים'"
"לפני כמה חודשים הוזמנתי ליום עיון של מרצים בתחום הרוח, ובין השאר דיברו על שחזור גלגולים. החוויה שלי צפה וסיפרתי למשתתפים שיש לי תחושה שעליי לכתוב אותה, אבל איני יודעת איך. הזמר מיקיאגי, שהוא גם מתקשר, אמר לי שתי מילים: 'את יודעת'. כשחזרתי הביתה נפתח לי צוהר והתחלתי לכתוב את הסיפור שהגיע אליי כמו בתקשור. שבועות כתבתי ללא הפסק" (לתמיכה בהוצאת הספר).
במה עוסק הספר?
"העלילה מתפתחת כסיפור, אבל משולבות בו המון תובנות על דרך החיים של כל אחד מאיתנו. חוט השני שלה הוא החמלה העצמית שיש לה מקום נרחב בספר, כי זה חשוב לאדם שמרגיש אשם במשהו רע שקרה שלא בשליטתו. דגש אחר מושם על הנקמה ועל מחירה הכבד. כשאנחנו עוברים חוויות לא נעימות, טבעי לרצות נקמה, אבל התובנה שלי היא שעלינו להשתחרר ממנה. הרבה שואלים אותי למה לא נקמתי ב'צורר'. התשובה שלי היא 'ברור שנקמתי'. הבאתי לעולם חיים חדשים, כתבתי ספרים, הובלתי אנשים, אני רלוונטית גם שנים לאחר הטרגדיה. ריטה בחרה אותי כ'אשת השנה' ב־2021 - זו הנקמה שלי. הנקמה היא בחירה להסתכל לרוע בעיניים ולהגיד לו 'אתה לא תנצח אותי'".
יש לך תובנות למשפחות שנפגעו ב־7 באוקטובר?
"בכל פעם שאני מרצה, אני אומרת: 'לא ניתן להם לנצח'. הם רצו להרוס אותנו כעם, אבל אנחנו נשתקם, נלמד להחיות את עצמנו כעם ולמצוא דרך להתעלות מעל לטראומה ולכאב".
