בסוף הצילומים לסדרה החדשה "שמים אדומים" יכלה אלונה סער לנשום לרווחה. הדיכאון, חלק מחייה מאז שהייתה בת שמונה, ויתר לה הפעם ולא הגיע לבקר בסט. היא הצליחה להיכנס באין מפריע לדמות של טילי רובין, קצינת מודיעין ב־8200, אחראית על תחום הטרור בגדה המערבית ובתו של מפקד בכיר בצה"ל, שבכל צעד שהיא עושה חובת ההוכחה יושבת עליה כמשקולת.
אפרופו משקולת, לא היה ברור מאליו שהדיכאון והיא יכריזו על הפסקת אש זמנית. רק כמה חודשים קודם לכן, בצילומים לעונה השנייה של "המפקדת", סער הרגישה שהיא צוללת לקרקעית המוכרת כל כך. "הייתי בדיכאון חזק מאוד ופחדתי שזה ישפיע על המשחק, על הביצועים שלי. הופיעה לי פריחה בפנים ובצוואר מהמצב. היה צריך להסתיר את זה בצילומים. הלקיתי את עצמי על כך שאני נמצאת במצב הזה".
"התחלתי טיפול עם פסיכולוגית שאני אצלה עד היום. היא הצילה אותי ממוות. לקח לי זמן להבין שזה פה כדי להישאר. זו פשוט מחלה"
איך זה להצטלם כשאת בדיכאון? איך זה נראה?
"אני מספיק מנוסה לדאוג לכך שאנשים מבחוץ לא ידעו. אני שמה עליי מסכה ואי־אפשר להבחין. אבל זה הופך את הכול לקשה פי עשרת אלפים. שיתפתי את עטרה (פריש, היוצרת והבמאית, ת"ב), שתדע מה עובר עליי. אנשים חושבים שדיכאון זה שאתה עצוב מאוד. אבל זה במקרה הטוב. במקרה הרע אתה לא מרגיש כלום. אתה קליפה. זה כמו להגיד שכואבת השן. מי שלא כואב לו, לא יבין כמה נורא זה יכול להיות. זה להיות במאבק, פעולות בסיסיות הופכות למעמסה כמו לטפס על הר ענקי. הדיכאון מגיע כמו הוריקן ואת לא יודעת איפה הוא יסתיים. הכול הופך לחסר משמעות וכבד וקשה".
ובכל זאת הצלחת לצאת מהבית לעבוד?
"הצילומים היו ההצלה שלי, כי בעומק הדיכאון מה שמציל אותך זה שיש מסגרת שמחייבת אותך לצאת מהמיטה. כשזכיתי בטקס פרסי האקדמיה בפרס השחקנית הראשית לעונה זה היה קלוז'ר יפה. התלבטתי אם לספר על מה שעברתי בנאום הזכייה, אבל ויתרתי. הבנתי שם שאם בהכי גרוע שלי אני יכולה לעשות את זה, אז השמיים הם הגבול".
5 צפייה בגלריה
"הדיכאון הוא לא כרטיס הביקור שלי. הוא עוד נדבך בי"
(צילום: רותם לבל, סגנון: עומר יהב ל"ארטבוק")
מה עושים לפני כל פרויקט חדש, כשהחשש הזה מרחף מעל הראש?
"בתחילת הדרך זה הפחיד אותי. לא חשפתי שאני סובלת מדיכאון וקיוויתי שבמהלך הצילומים זה לא יקרה. אני חושבת שהוכחתי את עצמי והראיתי את מוסר העבודה שלי, אז היום אני הרבה פחות מפחדת לחשוף ולא חוששת שלא ייקחו אותי לעבודה על הרקע הזה. אני חושבת שהשאלה היא איך אני משחקת ולא אם אני דיכאונית או לא. הדיכאון הוא לא כרטיס הביקור שלי. הוא עוד נדבך בי".
את יודעת לשים את האצבע מתי חווית את אפיזודת הדיכאון הראשונה שלך?
"הייתי בת שמונה. יכולתי לבכות רק כי ראיתי מישהו אוכל לבד. הייתי ילדה רגישה מאוד. אני לא יודעת אם הרגישות הייתה חלק מסממני הדיכאון שלי או שנפלתי לדיכאון כי אני נורא רגישה. החיים היו דבר קשה בשבילי. הכול היה קשה. כשהסברתי לאמא שלי מה אני מרגישה, הסתכלתי לעבר המרפסת שלנו ואמרתי לה שאני רוצה לקפוץ ממנה או לישון ולא לקום. אמא שלי הייתה מדהימה בהתמודדות שלה עם זה".
"אנשים חושבים שדיכאון זה שאתה עצוב מאוד. אבל זה במקרה הטוב. במקרה הרע אתה לא מרגיש כלום. אתה קליפה"
איך היא הגיבה? בטח לא קל לאמא לשמוע שיש לה ילדה שלא מוצאת טעם בחיים.
"שני ההורים שלי מאוד קרייריסטים, אבל ברגע שאותתי על מצוקה, אמא שלי הורידה משמעותית את הרגל מהגז. אמרתי לה שאני צריכה שהיא תהיה איתי. היא אמא מצוינת וידעה להתאים את עצמה אליי. היא הייתה מאוד קשובה ושאלה כל הזמן מה אני צריכה ממנה. התחלתי טיפול עם פסיכולוגית שאני אצלה עד היום. היא הצילה אותי ממוות. בגיל 17 אובחנתי רשמית כמי שסובלת מדיכאון. לקח לי זמן להבין שזה פה כדי להישאר. זה לא שייך לתקופה או לגיל ההתבגרות. זו פשוט מחלה".
"שלא תחשבי שאני לא אדם מלא חיוּת. כשהייתי בצבא, אבא של מישהי שקרובה אליי התאבד מדיכאון. זו הייתה קריאת השכמה גדולה בשבילי. הבנתי שאם גם ככה הדיכאון יבוא ויהפוך אותי לעצובה, אני חייבת לעשות רק מה שעושה לי טוב ולגרום לחיים שלי להיות טובים, ואני עומדת בזה.
"היום אני כבר יודעת מתי זה הולך לקרות. אני מזהה את התסמינים. אחרי שנים של טיפול וכדורים פסיכיאטריים אני לרוב מצליחה להתחמק מהקרקעית הזו. להישאר באזור העצובים והכעוסים ולהימנע מהתפקוד הרובוטי".
נסכם שמדובר בהתמודדות לא פשוטה.
"באיזשהו מקום לא הייתי מוותרת על זה. לא הייתי האדם שאני בלי זה. לא הייתי חכמה, לא הייתי מעמיקה ולא הייתי שחקנית כמו שאני בלי זה. השאלה היא - האם תיצור מזה משהו? האם תפיק מזה משהו? נכון שזה מאבק, ובזמן אמת זה 'וואו, הגעתי לתובנה, תודה רבה באמת. אני רוצה למות עכשיו'. אבל כשאני יוצאת מהדיכאון, התובנה נשארת".
5 צפייה בגלריה
"הדיכאון מגיע כמו הוריקן ואת לא יודעת איפה הוא יסתיים"
(צילום: רותם לבל, סגנון: עומר יהב ל"ארטבוק")
פה בזכות עצמי
אבל לפני שגם אתן נכנסות לדיכאון, צפירת הרגעה. בסך הכול החיים של סער, שבאוגוסט תחגוג 26, טובים למדי. היא בתו של חבר הכנסת ויו"ר תקווה חדשה, גדעון סער. אמה, שלי, אשתו הראשונה של סער, היא מנהלת אגף תפעול בחברת ביטוח. יש לה אחות גדולה, דניאלה (30), ושני אחים קטנים מנישואיו של אביה לעיתונאית והמגישה גאולה אבן־סער, דוד (תשע) ושירה (שש).
סער מתגוררת בשכונת פלורנטין בתל־אביב, בדירה של המשפחה. בזירת הקריירה, היא לא מפסיקה לעבוד. מרגע שהופיעה על המסך שלנו, לא ירדה משם. היא פרצה בסדרת הילדים הפופולרית "פלמ"ח". משם עברה לתפקיד הראשי בסדרה המגה־אהובה "המפקדת" כמפקדת הטירונים נועה לויתן, תפקיד שזיכה אותה פעמיים, על שתי העונות, בפרס השחקנית הטובה ביותר בטקס פרסי האקדמיה. חוץ מזה היא חלק מהקאסט של התוכנית "מה שתגידו" בכאן 11 וגם מגישה פודקאסט.
הפרויקט הנוכחי שלה, סדרת הדרמה "שמים אדומים" (רשת 13, ימי שני אחרי החדשות), מבוסס על ספרו של דניאל שנער בשם זה. ברשימת היוצרים נמצאים שנער, רון לשם, דניאל אמסל ועמית כהן, ועל הבימוי חתום אלון זינגמן. הסדרה מתמקמת בתחילת שנות ה־2000, ימי האינתיפאדה השנייה, ומשרטטת את הטרגדיה של שני העמים באמצעות סיפורם של שני צעירים בירושלים, יהודי ופלסטיני, שהפכו לחברים טובים בנעוריהם, אך הקונפליקט מפריד ביניהם ומציב אותם בשני צידי המתרס. כאמור, סער משחקת שם קצינת מודיעין חדה ומורעלת.
את לא חוששת מטייפקאסט? נועה מ"המפקדת" וטילי ב"שמים אדומים", שתיהן קצינות צעירות, חדורות מטרה ונוקשות. גם במחזמר "אפס ביחסי אנוש" בבית ליסין שיחקת חיילת.
"אני הרבה יותר קפדנית עכשיו בבחירת דמויות של חיילות. אני מוודאת שיש מנעד רגשי ומשחקי בדבר החדש. שלא יראו ממני את אותו הדבר. בחוויה שלי, החיילות ששיחקתי שונות כל כך אחת מהשנייה. ב'אפס ביחסי אנוש' זו חיילת הכי לא מערכתית והכי זורקת. טילי הרבה יותר אסרטיבית, ממולחת וחריפה. גם אם נועה תנסה מאוד, היא לא תצליח להיות רהוטה או להישיר מבט. הדבר היחידי שמבאס זה ללבוש מדים כל הזמן. זה לא נוח ולא מחמיא".
בפרק הראשון מישהו מתלחשש מאחורי גבה של טילי: "דוגרי, אבא שלה סידר לה את הג'וב?". שאלתי את עצמי אם זו קריצה תסריטאית לחיים האמיתיים שלך כבתו של גדעון סער.
"זה לא התווסף במיוחד בשבילי, אבל בואי נגיד שלא הייתי צריכה להתאמץ כדי להתחבר. אלה שאלות שאף פעם לא נשאלות בפרצוף שלי. מקסימום יכתבו לי את זה או יחשבו את זה. הרבה פעמים יקראו לי 'הבת של' ולא יטרחו להשלים של מי. האם יש תהייה לגביי אם אבא שלי סלל לי את הדרך? אני בטוחה שלחלק יש. האם זה באותו קנה מידה של תחילת הדרך? אני מניחה שלא. אני חושבת שמי שרואה אותי משחקת לא יחשוב ככה יותר".
אני לא קלאסה
האינסטגרם של סער הוא זירה משוחררת, לא מתנחמדת ופרועה בקצוות. כך, למשל, בחגיגות השנה לזוגיות עם הראפר יותם ג'ונתן רבינו (המכונה וודו דאדי), בן 23, שהוא גם מורה למוזיקה ומפיק מוזיקלי, היא העלתה כמה תמונות משותפות וכתבה: "כבר שנה של אהבה, פלוצים וזיעה קרה".
בסך הכול, סיכום מעודן משהו של שנה רומנטית עם הבויפרנד.
"יש מספיק בחורות שהן קלאסה. הסוכנת שלי זוהר (יעקובסון) תמיד אומרת לי, 'תפסיקי להוציא לשון בתמונה'. חבל על המאמץ שלי. אני לא קלאסה. גם אם אני אנסה, זה יהיה מעפן. גם הרבה פחות איהנה ככה, אז למה לי? חוץ מזה, אי־אפשר לא להפליץ ליד בן זוג. זו לא אופציה. בסדר, בהתחלה, שבועיים, מסתורין וזה. אחרי שבועיים אין עניין במסתורין".
אתם כבר גרים ביחד?
"אנחנו ישנים ביחד כל לילה. אנחנו חיים ביחד. אני מאוד דביקה ומאוד אוהבת ביחדנס, אבל רשמית, אנחנו עוד לא גרים ביחד. זה שלב ביניים כזה. כשנעבור לגור ביחד, נצטרך עוד חדר לאולפן ואולי ניקח עוד כלב. לא לחוץ לי. טוב לנו ככה".
יש לך רזומה משובח ביותר, גברברים חתיכים ומוכשרים כאחד - השחקן אמיר חורי שמשחק איתך ב"שמים אדומים" ומלך זילברשלג.
"אין תלונות. כל בני הזוג שהיו לי הם אנשים מדהימים, מוכשרים וחכמים. אני אוהבת את כולם ושומרת עם כולם על יחסים טובים. כמובן, אחרי תקופת צינון. לא יכול להיות שמישהו היה פעם הפרטנר שלי והיום נהיה אויבים. זו מחשבה בלתי נסבלת. אגב, אני חושבת שאני טובה לעצמי ומזמנת לעצמי דברים טובים. הסיכוי שאמצא את עצמי במערכת יחסים שלא טובה לי, קטן. אני גם בת זוג טובה מאוד. אני תומכת, מתקשרת, מכילה, כיפית. באמת כיף להיות איתי".
נראה שאת מונוגמית סדרתית. עוברת מקשר לקשר.
"מגיל 15 אני בזוגיות, ותמיד מעל שנה. בגיל 20 התבאסתי על עצמי שאני לא ברווקות. אני לא חוגגת, אף פעם לא הייתי באפליקציות. אבל הבנתי שאני לא נהנית מסטוצים או סתם פלירטוטים. זה ממצה את עצמו מהר. גם הסקס הרבה פחות טוב עם מישהו ששוכבים איתו פעם אחת. הסוד הוא בשגרה. צריך פשוט למצוא זוגיות שהשגרה שלה כיפית ופעם ב־, שתבוא דרמה שתעשה לכם קצת מעניין".
הריאיון המלא עם אלונה סער מתפרסם בגליון "לאשה, החדש, השבוע בדוכנים
איפור: אדיר פימה, שיער: אוראל עטון ל"ארטבוק" בגדים: GANNI ל"פקטורי 54", SACK’S, H&M, COS נעליים: אוסף פרטי
