סיפורה של נחמה גולדוסר (56) מתל־אביב, נשואה ואם לשלושה, בעלים־שותפה של סוכנות ביטוח, יו"רית ועדת הבריאות של לשכת סוכני הביטוח, יו"רית שכונת נחלת יצחק ומתמודדת ברשימת "קול העיר" למועצת עיריית תל אביב־יפו
"בחגי תשרי ביליתי בפריז עם בן זוגי ובתנו החיילת יהלי. ירדן, בתנו הבכורה, ובננו יהונתן נשארו בארץ. ב־7 באוקטובר בן זוגי העיר אותי, סיפר לי מה קורה בארץ והוסיף: 'יהונתן בטח במסיבה'. שללתי את זה, יהונתן רק חזר מהטיול הגדול בדרום אמריקה קצת לפני ראש השנה, והוא בכלל לא הולך למסיבות. לא נראה לי סביר. כשהתקשרנו לבתנו הבכורה היא ענתה שהוא בבית, ישן. בדיעבד גילינו שהיא ידעה שהוא במסיבה, אבל לא רצתה להדאיג אותנו. בערב, אחרי שהוא חזר הביתה, ירדן גילתה לנו שיהונתן אכן היה שם. עשינו הכול כדי להקדים את שובנו ולמחרת נחתנו בארץ.
יהונתן סיפר לנו שנסע למסיבת נובה עם חברים שהכיר בדרום אמריקה. ליבי כהן מגורי, חברת נפש שעשתה איתו חלק מהטיול, הציעה לו לבוא וקנתה לו את הכרטיס. במסיבה החברים היו יחד, אבל כשהתחילו נפילות הפצמ"רים והבלגן הנורא, הוא לא מצא את ליבי. הוא התקשר לאחותו הגדולה והיא יעצה לו לרוץ למיגונית. בעלה, לעומת זאת, אמר לו שייכנס למכונית עם החבר שהיה איתו וימהר לצאת משם, וגם המשיך לנווט אותו בדרכים. לפני הצהריים הוא כבר היה בבית, ורק אז התחיל להבין את גודל הזוועה. ליבי המקסימה נרצחה עם עוד חברה וחבר, חברה נוספת מהקבוצה נחטפה לעזה, ויהונתן מתמודד עם העצב על החברים שאינם.
"יהונתן וחבר ישראלי התיידדו עם מקומיים בפאב, שתו יחד ושניהם איבדו את ההכרה ונשדדו. כשהחבר התעורר, הוא דיווח שיהונתן נעדר"
זו הייתה הפעם השנייה בחודשים האחרונים שהלב שלי החסיר פעימה בגללו. במהלך הטיול בדרום אמריקה הוא היה עם חבר ישראלי בקולומביה. כשישבו בפאב בעיר מדיין, התיידדו עם מקומיים, שתו יחד, ועד מהרה שניהם, יהונתן והחבר שהיה איתו, איבדו את ההכרה. בדיעבד התברר שהם סוממו ונשדדו וכל אחד מהם נזרק למקום אחר בצידי הדרך.
החבר שהתעורר מעלפונו חיפש את יהונתן ומיהר לדווח על היעדרו, ובאותו לילה קיבלנו שיחת טלפון מחברת הביטוח, שהבן שלנו מוגדר כמנותק קשר. הנשימה שלנו נעתקה, אבל מהר מאוד התעשתנו. קישרו אותנו עם יחידת החילוץ המקומית, העברנו להם תמונות שלו ומספרי טלפון של חברים שטיילו איתו. עם המידע בידיהם הם יצאו לחפש אחריו, ואנחנו ישבנו כל הלילה והתפללנו. לפנות בוקר התקשרו עם בשורה: ראו אותו בבית חולים מקומי ורופא אסף אותו לביתו. משם לקחו אותו אנשי יחידת החילוץ לבית חב"ד במדיין. חשבתי לבקש שיחזור הביתה מיד, אבל שוכנעתי שלא לעשות כך. הוא המשיך בטיול וחזר אחרי חודשיים. שלושה שבועות אחר כך הוא היה בנובה.
ההיסטוריה שלי רצופה במעשי ניסים. אבא שלי, שלום כותן, נפצע קשה בגיל 17, כשהשתתף בשיירה של פורצי הדרך לירושלים במלחמת השחרור. כשהפורעים עשו וידוא הריגה, הוא העמיד פני מת ופסחו עליו. כף רגלו נכרתה ובגופו נשארו כדורים עד שנפטר בשיבה טובה בגיל 90. סבתא נחמה (שאני קרויה על שמה), אמא של אמא שלי, הייתה אלמנה, אם לשלושה, כשנרצחה בגיל 33 במלחמת השחרור מטיל מצרי. היא הייתה בדרכה לקחת את התאומות שלה מהגן ואף אחד לא בא לקחת אותן. אמי היא אחת מהפעוטות האלה, שנשארו יתומות מאב ומאם.
גדלתי בתל־אביב, שירתי בחיל האוויר, ואחרי השחרור עשיתי תואר ראשון בכלכלה וניהול באוניברסיטה הפתוחה ובמקביל סיימתי לימודי רישיון לסוכן ביטוח. עבדתי בסוכנות ביטוח, ועם השנים התקדמתי לתפקידי ניהול ופיתוח עסקי. אחרי כמה שנים כשכירה הקמתי עם בעלי סוכנות ביטוח פרטית, המתמחה בענייני בריאות, וגם עשיתי תואר שני במדעי ההתנהגות, עם התמחות בגיל השלישי. כל השנים גם עסקתי בפעילות התנדבותית־קהילתית. הייתי יו"רית הנהגת בית הספר, ולפני חמש שנים נבחרתי כיו"רית ועד השכונה של נחלת יצחק. אחרי שיהונתן ניצל ב'נובה' הרגשתי שאני חייבת להחזיר לקהילה. פניתי לחברת 'מבנה' שתרמו לי שתי חנויות. באחת מהן הקמנו חמ"ל לחיילים ולמפונים. בחנות השנייה עשינו הפעלות למפונים ואותו חדר גם משמש לריכוז סיירים מתנדבים שפוקחים עין על השכונה.
בימים אלה אני מתמודדת על מקום במועצת עיריית תל אביב־יפו. יושבי הראש של השכונות בתל־אביב הקימו רשימה שמורכבת מנציגים של ועדי השכונות, בראשותי. בין הנושאים שאנחנו מבקשים לקדם: שילוב הגיל השלישי בקהילה והתאמה לכל שכונה על פי צרכיה".
שורה תחתונה: "זכיתי לניסים רבים בחיי. האתגר שלי הוא להיות ראויה להם".
