חגית רפאלי-מישקין (48), מהוד השרון, דוקטור לחינוך מדעים, אמא לשלושה (נועה בת 18, אורי בן 15 ועידו בן 13), נרצחה מירי מחבלים בעת שעסקה בהכנות לפסטיבל "מידברן"
"אמא שלי הייתה האדם הכי מדהים שהכרתי", מספרת בתה הבכורה נועה. "תמיד תרמה ונתנה מעצמה. בין אם זה לבוא כהורה מתנדב בצופים, או לחלק סלי מזון ובגדים לנזקקים. היא עשתה הכל באהבה גדולה. מעולם לא ראיתי אותה מתלוננת על משהו".
חגית הייתה בוגרת תואר ראשון ושני בביוטכנולוגיה ודוקטורט בהוראת מדעים. בשנים האחרונות ניהלה תכנית לשילוב מורים מהקהילה האתיופית במשרד החינוך. היא הייתה גם חלק מקהילת נשות הוד השרון לקירוב נפשות, ונודעה בזכות לבה הרחב ונתינתה האינסופית. בנוסף, מספרת הבת נועה, היא גם הייתה "האמא הכי מגניבה שיש". כזו ש"אהבה מאוד לרקוד, לעשות טרקים בחו"ל, ואפילו לקחה חלק ב'מועדון מערות'”.
צפו בסיפור של חגית רפאלי-מישקין
לפני כארבע שנים נחשפה חגית לקהילת ה"מידברן" (Midburn) ולפני כשנתיים הפכה לחלק מצוות ההפקה של הפסטיבל, שנערך כמעט מדי שנה בנגב. למרבה הצער, תחת כובע זה, קיפחה את חייה. ביום שישי, ה-6 באוקטובר, יחד עם עוד כ-120 מאנשי הפקת ה"מידברן", הגיעה חגית לחוות טל אור שבמזרח לקיבוץ רעים, שם נערכו פגישות לסגירת פרטים אחרונים לקראת הפסטיבל, שאמור היה להיערך ב-6 בנובמבר. במהלך הלילה לנו אנשי ההפקה באוהלים והתעוררו השכם בבוקר לשמע אזעקת צבע אדום.
"אנשי הצוות החלו להתארגן, כדי להתפנות מיידית למרכז", מספר בעלה לשעבר, מאור מישקין. "אנחנו יודעים שב-7:20 בבוקר חגית כבר יצאה מהחווה. להבנתנו, היא נתקעה זמן קצר אחר כך בפקק בכביש. באותה שעה הייתי בממ"ד בהוד השרון עם בני הקטן, נועה הייתה בירושלים עם חברים מהמכינה ואורי בטיול ברמת הגולן.
"בשעה 8:20 קיבלתי מחגית הודעה, 'יורים עלי מחבלים. אני ליד קיבוץ בארי. בבקשה תבוא'. אז עוד לא ידענו דבר על פלישת המחבלים. הופתעתי ונלחצתי נורא, כתבתי לה 'את בסדר? תתקשרי בבקשה'. היא כתבה לי 'תיכף', אבל היא לא התקשרה. כעבור דקות קצרות כתבתי לה שוב: 'תתקשרי בבקשה'. ניסיתי להתקשר, כתבתי לה עוד הודעה, אבל לא קיבלתי מענה.
"סבא וסבתא שלי היו בין מייסדיי קיבוץ בארי, ואני מכיר הרבה אנשים משם. חשבתי, שברגע שהיא תשלח לי מיקום, אוכל לבקש מהם לבוא לעזרתה, כי ידעתי שעד שאני עצמי אסע אליה ייקח זמן. רק בהמשך הבנתי מהחדשות את גודל המתקפה והזוועות, מה עובר על קיבוץ בארי ועל האזור כולו שבו חגית נמצאת".
במהלך כל יום השבת, מאור עוד היה אופטימי. "חגית הייתה מנהיגה בחוגי סיור, הכירה שטח. הייתי משוכנע, שהיא תצליח למצוא מחסה עד יעבור זעם. הנחתי, שהסיבה שהיא לא יצרה קשר היא משום שנגמרה לה הסוללה בנייד". גם בערב, כשכל ילדיו היו בבית והוא סיפר להם כל מה שהוא יודע על אימם נכון לאותו רגע, הוא לא איבד תקווה. אלא שבמוצאי השבת, כשעדיין לא קיבלו ממנה אות חיים, האופטימיות החלה להיסדק.
במשך 12 ימים הוגדרה חגית כנעדרת. משפחתה נעזרה גם בחוקר פרטי, בניסיון להבין מה עלה בגורלה. רק ביום חמישי, ה-19 באוקטובר, הודיעו להם שגופתה נמצאה וזוהתה באופן וודאי. לדברי מאור, שמספר שלמרות שהתגרשו לפני שנה וחצי, הם נותרו בקשר טוב וחברי, חגית הייתה היחידה מצוות המידברן שנרצחה. "היה רק עוד אדם אחד שבמהלך יום השבת לא הצליחו למצוא, עד שבערב הוא אותר פצוע בסורוקה, טופל ושחרר לביתו".
לצד חגית בחוות טל אור הייתה גם איילת מייזנר, דוברת קהילת ה'מידברן'. "חגית היתה חברה קרובה ונכס לקהילת המידברן, השבר שלנו גדול", היא אומרת. "חגית יצאה מהחווה בשיירה של רכבים שנמלטו ממתקפת הטילים. מי שלקח את הפניה שמאלה שמע ירי לאורך הנסיעה אבל ניצל. חגית, למרבה הצער, יחד עם שניים נוספים, לקחה ימינה. גם הם נורו ונפצעו אבל הצליחו להינצל. בנוסף, עשרות משתתפי מידברן האחרים נאלצו להישאר ולהסתתר בחווה עד השעה 15.00 כשמסביבם מחבלים בכל מקום. תודה לאל כולם חזרו הביתה ללא פגע".
"אמא שלי הייתה ההשראה שלי", אומרת נועה. "גם כלפיי וכלפי אחיי הייתה רק עסוקה בנתינה. היא תמיד אפשרה לנו להיות מי שאנחנו, נתנה עצות וכלי עזר, ותמכה ועודדה אותנו, שנלך בדרך שלנו. בחרנו את התמונה הזו, בה היא מחייכת חיוך לחיים".
