סיפורה של אילנה רוזנפלד־מילמן פורסם ב"לאשה" לפני שנה. היא גדלה בקיבוץ מרחביה כבתם של זוג חלוצים, וכשהייתה בת שש, בעקבות משפט שאמר אחד הילדים בלינה המשותפת, נודע לה שהיא מאומצת. רק כשהייתה בת 29 גילתה לה אמה המאמצת שהיא נולדה בגרמניה וששמה של אמה הביולוגית הוא פרנסיסקה לווינסקה. "זה היה רגע עוצר נשימה", סיפרה בריאיון. "לא האמנתי שאחרי כל כך הרבה שנים הסוד התגלה".
היא בת 77 וכיום מחלקת את זמנה בין רמת־השרון ובין קנדה, אמא לארבעה וסבתא לעשרה. בעבר הייתה מורה למחול יצירתי ומטפלת באמנויות. כשהחליטה לחפש את אמה נפגש דב, בעלה, עם עורך דין בגרמניה שהבטיח לעזור. "קיבלנו ממנו תצלום של תעודת הלידה שלי, שלפיה שם אמי הוא אכן פרנסיסקה לווינסקה, שם אבי הוא אוגניוס לווינסקי, ושמי האמיתי הוא הלנה לווינסקה".
פריצת דרך: קרובת המשפחה מיפו זכרה את האם
ניסיונותיה למצוא את אמה עלו בתוהו. רעיון של קרובת משפחה לחפש לפי שם נעוריה של האם, סיטן, שהופיע בתעודת הלידה מגרמניה, התגלה כמוצלח. כך הגיעה מילמן לקרובת משפחה שגם שם משפחתה סיטן, שהתגוררה ביפו וזכרה את המשפחה - היא סיפרה שפרנסיסקה התגוררה כאן בשנות ה־50, היו לה שני ילדים והיא עזבה למונטריאול, קנדה. המידע זרם בזריזות, ופרנסיסקה, שנקראה פרנקה בקרב משפחתה, צלצלה למשפחת סיטן ואיששה: אילנה היא אכן בתי. אחרי שיחה טלפונית ראשונה אילנה ואמא פרנקה החלו להתכתב. כעבור חצי שנה טסה אילנה לקנדה בניסיון לקבל תשובות לכל שאלותיה.
"כששמעתי שאבי הביולוגי היה כנר וזמר התרגשתי ופרצתי בבכי, כי אני ניגנתי עשר שנים בכינור בתזמורת בני הקיבוצים והייתי זמרת"
הפגישה של אילנה ואמה לא הייתה פשוטה. האם סיפרה שברחה מגטו ורשה והצליחה לשרוד בזהות בדויה. אחרי המלחמה הגיעה למחנה העקורים ברגן בלזן, שם נולדה אילנה שנה וחצי אחרי תום מלחמת העולם השנייה. גם היא עצמה וגם אילנה חלו בדיזנטריה לאחר הולדתה של אילנה, ולכן "עליית הנוער" לקחו אותה ממנה. כשנשאלה מיהו אביה, פרנקה התחמקה. הביקור הסתיים בפגישה של אילנה עם שני אחיה למחצה. כשפרנקה חלתה, סעדה אותה אילנה עד מותה.
כעבור שנתיים עברה אילנה לקנדה והמשיכה לנבור בארכיונים כדי להשיג מידע נוסף. את המחקר המקיף שערכה במשך 40 שנה ריכזה לספר "כשתגדלי תדעי", שיצא לאור לפני שנה (הוצאת ספרי ניב) ויצא לאור בקרוב באנגלית. בסיומו של הריאיון הקודם אמרה: "את זהותו האמיתית של אבי לא גיליתי עד עצם היום הזה - וכבר לא אגלה". היא לא ידעה מה עוד צפוי לה.
שיחת טלפון מרגשת: בזכות בדיקת DNA התגלה מי האב
בעקבות הכתבה פנה אליה גלעד יפת, מייסד ומנכ"ל חברת My Heritage ישראל, פלטפורמה לגילוי היסטוריה משפחתית באמצעות הצלבת מידע. "הוא קרא את הכתבה והרגיש שהוא חייב לעזור לי למצוא את אבי הביולוגי", מספרת אילנה. היא שיתפה את חוקרי החברה בכך שעשתה בדיקת DNA עצמאית ומצאה קרבת דם בינה ובין אישה פולנית המתגוררת בצרפת. "כשפניתי אליה בזמנו היא שיתפה פעולה ואף סיפקה מידע ותמונות, אך לא יצא מזה דבר, כי היא לא הצליחה למצוא מישהו שאליו יוכלו החוקרים לשלוח ערכה לבדיקת DNA", היא מסבירה.
חוקרי החברה המשיכו לנבור בעצי משפחה של אותה אישה פולנייה, בניסיון לאתר גבר בסביבות גילה של פרנקה שהיה באותו מקום באותה עת.
ואז, באמצע חודש מרץ האחרון, קיבלה מילמן שיחת טלפון מרגשת מחברת My Heritage שבה נודע לה שאביה הביולוגי היה נוצרי קתולי בשם אוגניוס גושקוש, שהלך לעולמו לפני שנים רבות. "הופתעתי לשמוע את השם אוגניוס, שהופיע בתעודת הלידה שלי. בתעודה, שם המשפחה שלו, לווינסקי, היה בדוי בהתאם לשם הבדוי של אמי במלחמה. אני לא בטוחה שאמי ידעה את שם המשפחה שלו ולא בטוחה שאוגניוס ידע על קיומי".
"הרגשתי גאווה על כך שהוא לחם נגד הנאצים וגם הקלה, כי מעולם לא ידעתי אם הוא היה גרמני, פולני או מה"
עוד נודע לה באותה שיחה כי יוליוס גושקוש (72), בנו של אוגניוס, אומת בבדיקת DNA כאחיה למחצה. כעבור שבוע הוזמנה אילנה למשרדי החברה, שם נערכה שיחת וידיאו על מסך ענק, שבו ראתה לראשונה בחייה את יוליוס. לעזרתם עמד מתורגמן דובר פולנית. הפתעה ציפתה לה כשיוליוס בישר לה שיש לה גם אחות למחצה מאותו אב, אווה שמה.
"כששמעתי שאבי היה כנר וזמר הרגשתי שאני מאבדת את היכולת לשלוט בעצמי מרוב התרגשות", היא נזכרת. "פרצתי בבכי ואמרתי: 'וואו, אני ניגנתי עשר שנים בכינור בתזמורת בני הקיבוצים והייתי זמרת, סוף־סוף אני יודעת מאיפה הגֶנים שלי, כי האמא הביולוגית שלי הייתה זייפנית גדולה".
עוד סיפר יוליוס כי אביו התנדב לצבא הפולני, לחם ונכלא בגין הפצת עלוני התנגדות לנאצים. אחרי חודשיים בכלא שחררה אותו משפחתו בתשלום. הוא חזר להילחם, נפצע והוגלה למחנה של אסירי מלחמה על אדמת גרמניה, שם כנראה פגש את פרנקה. "הרגשתי גאווה על כך שהוא לחם נגד הנאצים וגם הקלה, כי מעולם לא ידעתי אם הוא היה גרמני, פולני או מה".
יוליוס סיפר גם כי אחרי המלחמה חזר אוגניוס לפולין, התחתן עם אלמנת מלחמה שהייתה אם לשניים והביא לעולם אותו ואת אחותו.
בסיומה של השיחה שאלה מילמן אם תוכל לקבל את מספר הטלפון והמייל שלו, כדי להמשיך לדבר. "יוליוס חייך מאוזן לאוזן ושאל: 'איזו שאלה? איזה אדם מקבל בגיל 72 כזאת מתנה? אנחנו גם ניפגש!'. התחלתי לתכנן את הביקור בפולין, ויוליוס כתב לי: 'אני רוצה מאוד להביא אותך לקבר של אבא שלנו', והבנתי שהוא כבר הכניס אותי למשפחה".
סגירת מעגל: נוצר קשר חם עם האחים
ב־14 במאי טסה מילמן עם נכדתה יהלי לפולין. "יוליוס ובנו הבכור קיבלו אותנו בשדה התעופה עם שני זרי פרחים, חיוך וחיבוק אוהב. בכל חלום שיכולתי לחלום לא הייתי מוצאת כזו משפחה חמה. מיד נסענו לקבר של אבא שלנו והצטלמנו לצידו. בתמונה אפשר לראות את הדמיון בינינו. יוליוס ואשתו, וטרינרים שניהם, אירחו אותנו בביתם באהבה, ותוך כמה שעות נוצר בינינו קשר כאילו שאנחנו בני משפחה מימים ימימה".
זיכרונותיו של יוליוס מאביו היו קלושים, שכן הוריו התגרשו כשהיה בן שש, והקשר עם אביו לא היה רציף. כשהיה בן 15, האב מת.
בפולין פגשה אילנה גם את אווה, אחותה למחצה. האחים העניקו למילמן במתנה אלבום תמונות של אביהם המשותף ובני משפחתו, עץ משפחתי ומסמכים בפולנית שבהם תיאר מה עבר עליו במלחמה.
מאז פגישתם, אילנה ויוליוס מתכתבים באופן שוטף באמצעות גוגל תרגום. "אחרי מסע שהתחיל לפני 70 שנה הגשמתי חלום והשלמתי את מעגל החיפושים", אומרת אילנה. "אני מרגישה הרבה יותר שלמה ומפויסת עם עצמי. למדתי שאדם שמחפש את האמת של חייו צריך להמשיך לחקור ולא לוותר, כי אין לדעת מה יוליד יום. כשיוצאים לדרך, צריך להגיע ליעד".
