ערב לפני שהוא נהרג, אלי גינסברג (42) ואשתו מלכי חגגו את יום הנישואים ה־16 שלהם, בביתם שבקיבוץ דברת. אחרי הארוחה החגיגית שערכו לציון האירוע, כשארבעת ילדיהם - מיקה (14), אוריה (12), רזי (8) ותמרי (5), כבר הלכו לישון, אלי נרדם על הספה בסלון, ומלכי הביטה בו וחשבה: שלא ייגמר לעולם. 24 שעות אחרי הרגע המושלם הזה, סא"ל אלי גינסברג, המפקד היוצא של לוט"ר (היחידה ללוחמה בטרור), נהרג בקרב לבלימת הטבח בקיבוץ בארי.
"לכבוד יום הנישואים הוצאנו את התמונות מהחתונה, ואחרי שהוא נרדם המשכתי להסתכל על התמונות ואז הסתכלתי עליו ישן, כל כך יפה ושלו, וחשבתי לעצמי כמה טוב לנו עכשיו ואיזה כיף שכל הטוב עוד לפנינו, כי אלי כבר בחופשת שחרור מהצבא ואנחנו הולכים לטרוף את העולם ביחד", מספרת מלכי. "חשבתי לעצמי אני לא צריכה יותר מזה כלום. יש לי הכול. למחרת בסביבות שמונה בבוקר, כשעוד היינו במיטה, אלי קיבל טלפון מחבר שלו שאמר: 'תפתח מהר טלוויזיה'. הוא ראה מה קורה והתחיל לעשות טלפונים. ואז הוא אמר לי: 'יש מלחמה, אני מתארגן ונוסע'. הוא היה בחופשת שחרור, הכול כבר היה מאוחסן, הוא לא זכר אפילו איפה שם את המדים. תוך רבע שעה הוא ארז תיק ויצא מהבית".
ניסית לשכנע אותו לחכות קצת עד שהתמונה תתבהר?
"מי שהכיר את אלי יודע שאין טעם, אבל בכל זאת ניסיתי. אמרתי לו: 'עזוב, את שלך כבר נתת'. הוא היה אמור לטוס באותו ערב לחו"ל, אמרתי לו, 'אתה טס עוד כמה שעות, די, אתה משוחרר, תפנה מקום לאחרים', והוא ענה שזה צו השעה. נתתי לו חיבוק, אמרתי לו, 'תשמור על עצמך', לא חשבתי לרגע שהוא לא יחזור. בשעה שהוא הלך עוד לא הבנו שנינו את גודל האירוע. לא חששתי לרגע, זה לא עבר לי בראש אפילו, זה היה מבחינתי כמו שהוא יצא תמיד. אני רגילה לזה, חיינו ככה שנים. מקפיצים אותו, הוא יוצא, הוא חוזר. זה לא היה משהו שלא הכרתי".
"בשלוש לפנות בוקר, כשדפקו אצלי בדלת, החלטתי לא להעיר את הילדים, רציתי לתת להם לישון לילה שלם אחרון לפני שהעולם מתהפך עליהם"
מתי התחלת לדאוג?
"הסתמסנו במהלך השבת, שאלתי מה קורה, והוא כתב לי שיש בלגן מטורף ושהוא לא יהיה זמין בשעות הקרובות. בהמשך כתבתי לו, 'אני מתה מפחד, יש לי הרגשה לא טובה, תעדכן', ולהודעה הזאת הוא כבר לא ענה. בראשון בבוקר ניסיתי להתקשר והוא לא ענה. ישבתי עם הבת הקטנה שלי בסלון ופתאום הייתה לי הרגשה נוראית בכל הגוף. התחלתי להרגיש עמוק בפנים שמשהו לא טוב, ומרגע זה ואילך מבחינתי זה היה לחכות שיבואו לבשר לי".
את יודעת איך הוא נהרג?
"עדיין לא ממקור מוסמך, אני יודעת שהוא היה בבארי עם כוח של הלוט"ר, הם עברו בין הבתים והצליחו להציל הרבה משפחות. הם בעצם סיימו את החלק שלהם ואז אלי פגש כוח של השייטת, חבר אליהם ונהרג בהיתקלות עם מחבלים. זה קרה בלילה שבין שבת לראשון. במהלך יום ראשון, כשלא היה אפשר להשיג אותו או מידע על אודותיו, פתחנו פה חמ"ל אצלי בבית, ניסינו לדלות מידע מכל מקום אפשרי. ביום שני לפנות בוקר הגיעה המשלחת מהצבא".
מה אמרת לילדים?
"כבר ביום ראשון, כשהתחלתי להבין שמשהו לא טוב קורה, אספתי אותם ואמרתי להם שיש כל מיני שמועות שאבא פצוע. בשלוש לפנות בוקר, כשדפקו אצלי בדלת, החלטתי לא להעיר אותם, רציתי לתת להם לישון לילה שלם אחרון לפני שהעולם מתהפך עליהם. רק בשש בבוקר, כשראיתי שכבר מתחילים לפרסם, הערתי אותם, לקחתי את כולם אליי למיטה ואמרתי להם: 'יש לי בשורות קשות לספר לכם. אבא נהרג'. זה היה אחד הרגעים הקשים בחיי. הבטחתי להם שנמשיך ביחד קדימה ושנמשיך להיות בית שמח כמו שהיינו ושאבא ילווה אותנו מלמעלה".
בהתחלה זה היה זה בסוד
זו לא הפעם הראשונה שמלכי (41), מאמנת כושר ובעלת מכון כושר בקיבוץ דברת, מקבלת את פניהם של המבשרים. לפני 20 שנה היא איבדה את בן זוגה ארז אשכנזי, לוחם שייטת 13, אחרי שלוש שנות זוגיות, בפעילות בעזה. כן, אותה עזה שעל גבולה נהרג גם אלי, בעלה, בשבת השחורה.
ביום הזיכרון לפני חצי שנה היא העלתה פוסט לזכרו של ארז ובו כתבה בין השאר: "נשארת כל כך צעיר, הלכת כשיש בלבך כל כך הרבה חלומות. ואני? אני התבגרתי. וזכיתי לאהוב שוב, אהבה גדולה, בוגרת. והקמנו בית, אלי ואני, והבאנו לעולם ארבעה ילדים מדהימים שהם בעצם החיים. אתה יודע ארז? רזי שלנו נולדה ביום הזיכרון, בדיוק בשעה שנשמעה הצפירה ברחבי המדינה. כאילו רצית לומר לנו - אני כאן. אני שומר עליכם. קראנו לה רזי, על שמך. אתה כל כך חי אצלנו בבית! המשפחה שלך כבר מזמן הפכה להיות המשפחה שלנו. אתה חלק מאיתנו, לעולם תהיה. אתה חי אצלי בלב, עם עיניים כחולות כמו הים וחיוך שרצה לטרוף את העולם ולב אחד ענק שברגע אחד הפסיק לפעום".
"בתיה, אמא של ארז ז"ל, היא סוג של סבתא לילדים שלי ושל אלי, ואלי היה כמו הבן הנוסף שלה. גם היא עוברת את הסרט הרע הזה בפעם השנייה, לא רק אני"
מלכי הכירה את ארז בגיל 18 דרך חברה משותפת. היא הייתה אז בת שירות לאומי והוא לוחם בשייטת 13. אחרי שלוש שנים של זוגיות צמודה ארז נהרג בפעולה ללכידת מבוקשים בעזה, כשבוע לאחר שחגג את יום הולדתו ה־21.
"זה קרה בדיוק לפני 20 שנה. ביום שישי בבוקר קיבלתי טלפון מאמא של ארז שאבוא לבית שלהם בקיבוץ דגניה א'", היא משחזרת. "אני זוכרת שהגעתי לקיבוץ, ראיתי את אחותו של ארז יושבת בחוץ על המדרגות עם הראש בין הידיים, ומיד הבנתי. זה רגע שלא אשכח לעולם, כי באותו הרגע הבנתי בהבנה הכי עמוקה שיש שהחיים שלי עומדים להשתנות, ששום דבר ממה שהכרתי כבר לא יהיה אותו דבר ושבעצם אני מתחילה עכשיו חיים חדשים. לפני שבועיים, כשפתחתי את הדלת למשלחת מקצין העיר, הרגשתי אותו דבר. ראיתי אותם והבנתי".
אלי וארז היו חברים טובים ששירתו יחד באותו צוות בשייטת 13. "ככה אלי ואני הכרנו, היינו נפגשים ומבלים ביחד", היא מספרת. "אחרי שארז נהרג אלי הפך להיות החבר הכי טוב שלי, המלאך השומר שלי. הוא היה מתקשר אליי כל בוקר לראות שפתחתי את העיניים, שהלכתי לעבודה, הוא דאג לי בצורה בלתי רגילה, בעצם בשביל ארז. עם הזמן הבנו שזה מעבר לחברות קרובה, שזאת אהבה".
איך המשפחה של ארז הגיבה כשנודע להם שאתם זוג?
"בהתחלה שמרנו את זה בסוד, אף אחד לא ידע, אבל אחרי חודשיים אלי נפצע בפעולה בשכם, ובדרך לבית החולים הבנתי שעוד רגע כולם יגיעו ויראו וצריך לספר. הרמתי מהדרך טלפון לבתיה, אמא של ארז, ואמרתי לה שלא ככה רציתי לספר לה וחבל שזה יצא ככה. היא ישר אמרה לי, 'מלכי, אני יודעת, ואני כל כך שמחה בשבילכם, אני רק רוצה שיהיה לכם טוב'. זה ריגש אותי בצורה בלתי רגילה".
נשארתן בקשר מאז?
"כשארז נהרג החלטתי שאני לא נפרדת מהמשפחה של ארז, שמה שלא יהיה אני לא עוזבת אותם. מאז יש בינינו קשר אמיץ ומדהים כל השנים, הם משפחה לכל דבר, אנחנו נפגשים המון בחגים, באירועים, בתיה היא סוג של סבתא לילדים שלי ושל אלי, ואלי היה כמו הבן הנוסף שלה. גם היא עוברת את הסרט הרע הזה בפעם השנייה, לא רק אני".
טיול אחרי צבא
אלי כאמור, כבר היה בחופשת שחרור אחרי שירות ארוך ומורכב בשייטת, שבסיומו הוא היה מפקד לוט"ר. כל השנים מלכי גידלה את הילדים לבד בזמן שבעלה הגן על המדינה. בין היתר הוא השתתף בהשתלטות על ספינת המרמרה שהייתה בדרכה מטורקיה לעזה.
"פיזית הוא לא היה נוכח במהלך השבוע, אבל כשהוא היה - הוא היה הכי אבא שיש", מספרת מלכי. "הוא היה איש ענק תרתי משמע, איש גדול שלא היה אפשר להתעלם מהנוכחות שלו. איש צבא ולוחם מהשורה הראשונה, ולצד זה הוא היה בן זוג מדהים, אוהב, מפנק, דואג ומכיל".
"בערב האחרון אחרי שאלי נרדם הסתכלתי עליו ישן, כל כך יפה ושלו, וחשבתי לעצמי כמה טוב לנו עכשיו ואיזה כיף שכל הטוב עוד לפנינו, כי הוא כבר בחופשת שחרור ואנחנו הולכים לטרוף את העולם"
מה אהבתם לעשות ביחד?
"כל השנים שהוא היה בצבא הוא תמיד אמר שחסר לו זמן לכל הדברים שהוא אוהב לעשות, הוא כבר ממש חיכה להשתחרר בשביל לעשות את כל הדברים האלה. אהבנו להתאמן יחד, עשינו את זה בעיקר בסופי השבוע. תמיד היה לי חלום להקים מכון כושר משלי והוא הגשים לי אותו, כי החלום שלו היה לעשות אותי מאושרת. כמה שהוא היה עסוק בענייני הצבא, הוא תמיד מצא זמן בשבילי. הוא אהב מאוד לעבוד בעץ, לפני עשר שנים גרנו בארצות־הברית והוא קנה שם מחרטה, שם אותה במחסן ומאז היא שכבה שם. הוא תמיד אמר לי, 'כשאשתחרר אני חוזר לעבוד בעץ', זה היה החלום שלו. הוא בעיקר רצה כבר להיות בבית, לעבוד בגינה, לעשות את הדברים הפשוטים. לפני שבועיים הוא יצא לחופשת שחרור ולא הספיק להגיע לדברים הפשוטים.
"היו לנו עוד המון תוכניות, ואלי כמו אלי, הכול היה אצלו נורא מסודר, היו לו יעדים ותאריכים. בגדול החלום היה לטוס לתאילנד לטיול שחרור שלו עם כל המשפחה, ואחר כך הוא תכנן לנסוע לבד לטיול אחרי צבא של חודש בהודו. הוא עף קדימה, והכול נעצר בבת אחת".
איך את אוספת כוחות לעבור את זה פעם שנייה?
"זו שאלה שאני שואלת את עצמי המון פעמים. למה זה קרה דווקא לי? למה אני? למה עוד פעם אני? ואיך זה קרה לאלי? הוא היה הרקולס, הוא לא בן אדם שזה יכול לקרות לו. הוא היה אדם בלתי מנוצח. אני שואלת ואין תשובות. אני מבינה - ואני אומרת גם לילדים - שזה המצב, זה המצב הנתון. את זה אני מבינה הבנה עמוקה וכואבת. אם היה אפשר לשנות את המצב, הייתי הופכת את העולם כדי להחזיר את הגלגל, אבל אני יודעת שזה לא יכול לקרות, ומפה הכול כבר תלוי בנו. בסוף זה בשליטה שלנו ובידיים שלנו איך להתמודד עם אסון כזה. אם אבחר לשקוע, הילדים ישקעו יחד איתי, ואם אבחר להתרומם, אוכל להרים אותם יחד איתי".
מה את עושה כדי לא לשקוע?
"זה לא פשוט. יש בקרים שאני לא מצליחה לקום מהמיטה, אבל אני מבינה שאין לי ברירה. לצערי אני כבר מכירה את המסע הזה, אני יודעת כמה ארוך ומורכב וקשה הוא הולך להיות, אבל אני יודעת שיהיו בו גם רגעים שמחים. הדרך הזו תלויה רק בי, ואני מנסה להרים את הראש ולצעוד הלאה כי אין ברירה אחרת. יש לי ארבעה ילדים מדהימים וחזקים, ואני צריכה להמשיך את המסע הזה בשבילם".
פורסם לראשונה: 08:42, 21.11.23
