מי אני: תמר נצר, 24, דוגמנית ויוצרת תוכן, 24 אלף עוקבים בטיקטוק, 11.5 אלף עוקבים באינסטגרם
התפקיד שלי ברשת: "אני רוצה להאמין שאני כמו אחות גדולה. בא לי להיות האחות הגדולה של כל נערה מלאה, שתרגיש שהיא יכולה להיות שלמה עם הגוף שלה.
איך הכול התחיל: "כשהתחלתי לדגמן בגיל 20 השתמשתי ברשתות החברתיות כתיק עבודות בלבד. ואז באחת מהנסיעות שלי לפריז העליתי את הלוק שלבשתי באותו יום וכתבתי "לא משנה אם את מלאה, את עדיין יכולה להתלבש בסטייל". הטיקטוק הזה ממש התפוצץ והגיע ל־300 אלף צפיות, ואז הבנתי את הצורך והתחלתי להעלות את הלוקים שלי מפריז כל יום. הכותרת הייתה 'איך להתלבש בחורף במידה 44', וזה עבד נהדר. בהמשך התחלתי לעשות את הטרנד 'איז איט אה פיט אור איז איט ג'סט סקיני', שזה בהמרה לעברית: 'האם הלוק הזה סטייל או שזה לרזות בלבד?' אני בעצם לוקחת לוק של מפורסמת רזה כמו היילי ביבר, ג'יג'י חדיד או קנדל ג'נר ומעתיקה את הלוק שלה למידה 44. ואיזה כיף, נשים מתות על זה".
הרעיון שעומד מאחורי: "גדלתי בתוך חבורת בנות מאוד מאוד רזות ותמיד הרגשתי שאני לא יכולה ללבוש מה שהן לובשות. בהמשך שמעתי גם אותן מסתכלות על מישהי ומתלוננות את אותן תלונות: אחת טענה שהיא לא יכולה ללבוש חצאית כי אין לה רגליים ארוכות והשנייה לא יכולה ללבוש שמלה צמודה, כי יש לה בטן תחתונה. עבדתי גם עם נטע אלחמיסטר ובר רפאלי ואני אומרת לך שאין מישהי שלא רוצה להיות מישהי אחרת. זו הייתה נפילת אסימון בשבילי. אני רוצה להראות שכמעט כל לוק יכול להיראות טוב על כל גוף".
אילו תגובות אני מקבלת: "'למה את מסבכת? אולי פשוט תעשי דיאטה?', 'בטוח את מעדיפה להיות רזה' ו'איך בן הזוג שלך נמשך אלייך?' וגם סתם 'שמנה'. יש הרבה עברייני מקלדת, ואני לא מתרגשת מהם. בגלל שאני מתחילה את הסרטון בחזייה ובתחתונים, זה מגיע גם להרבה גברים והם גם מגיבים. לטוב ולרע. אז מצד אחד, אפשר להתרגש ולהתעצבן מזה, אבל וואלה, זו גם הוכחה שגברים אוהבים נשים מלאות. הרבה שואלות אותי על הזוגיות שלי, כי אני מראה הרבה את טום. אנחנו יחד חמש שנים ויש לו חלק גדול באהבה העצמית שלי. לפניו היה לי חבר שהיה נכנס לי לצלחת ומוריד לי על המשקל, ואז נפרדנו תודה לאל, והכרתי את טום שממש אוהב את הקימורים שלי".
לא תמיד זה היה ככה: "בגיל 15 הייתי מאוד חסרת ביטחון. הייתי עוברת ליד המראה ומסתירה עם היד. שנאתי את השיער השרוף, את החצ'קונים, את הסנטר הכפול, את הכול. לא מצאתי בגדים כמו כולן. למחנה הקיץ בצופים רציתי מכנסיים קצרים כמו כולן, ונאלצתי לקנות באמריקן וינטג' ב־500 שקל, כי בטופ שופ ובחנויות אחרות, איפה שכולן קנו, לא היה את המידה שלי. זו ילדות מבאסת בפן הזה, ובגלל זה אני רוצה כמה שיותר נערות אצלי, כי זה השלב הכי קשה להיות בו מלאה".
איפה אני קונה בגדים: "הרבה ברשת בזול, למשל באסוס. אני תמיד לוקחת מידה מעל המידה שלי, כדי שבטוח זה לא יהיה קטן. בארץ קשה לי יותר לקנות ואני מוצאת הרבה בקוס גברים, כי תמיד יש שם מידות גדולות יותר. כשאני בחו"ל, אני קונה בחנויות של סקייטרים. אני אוהבת מכנסי אוברסייז רחבים, ושם הכול יוניסקס. אני נכנסת לבוטיקים קטנים ולא מפחדת שלא יהיה במידה שלי. מקסימום אני לא אמצא כלום. ואם אני לא מוצאת, אני גם אומרת למוכרת שצריך להביא לשם בגדים במידות גדולות יותר".
מה הכי קשה לי להשיג: "שמלות. היו לי שלושה אירועים ובשניים מתוכם תפרתי לי שמלה. אני מחפשת רפרנסים, בוחרת בד בנחלת בנימין ולוקחת לתופרת. זה יוצא יקר, אבל לפחות זה בול במידה שלי".
מה נשים במידות גדולות לא מעיזות ללבוש וחבל? "הן לא מעיזות להראות את הבטן, ובעיניי בטן זה מושלם. יש לי אהבה לפופיקים".
החלום שלי: "להיראות הכי מגניבה וכוסית במידה 44, גם בשביל עצמי וגם כדי להשפיע על בנות אחרות. אני באה ממשפחה של מלאות, ואני רואה את המאבק הזה של נשים שלא נגמר עד גיל מאוחר, ולא בא לי להיות שם".
