"אני מסתובבת באירופה כמו שנועה קירל מסתובבת בארץ", מספרת לנו תמר DB (שבי לשעבר) בת ה־30. "זה לא נורמלי, הפרגון שיש לי בחו"ל הרבה יותר גדול מאשר בארץ. הייתי בנאפולי ויש שם מישהי שנקראת מרטינה שהיא מתחרה שלי. היא מעלה סרטונים של הדבקות מגינים, אבל לי יש יותר עוקבים ממנה. העוקבים ממש ביקשו שניפגש. באמת נפגשנו, וכמות המעריצים שהגיעה הייתה מטורפת. ברגע שהעלינו את הסרטון לא יכולתי להסתובב בנאפולי, לא יכולתי ללכת ברחוב. מישהו הביא לי נעלי ג'ורדן חינם פשוט ככה, זה כמו שמסי ורונאלדו נפגשים, רק בעולם של הטלפונים", היא צוחקת.
צפו: תמר DB מסבירה איך הפכה לתופעה בינלאומית
(כתבת וידאו: אביב וינברגר)
הסיפור שלה מתחיל לפני שנתיים וחצי, אחרי שעבדה תקופה כשליחה באפליקציית וולט ועברה תאונת אופנוע. חברה, משה מוטאי, הבעלים של אם טי מובייל, עסק שכבר קיים 14 שנים ברחוב ז'בוטינסקי ברמת־גן, הציע לה להצטרף אליו. אחרי חצי שנה הם החלו להעלות סרטונים, ומאז, כמו שאומרים, הכול היסטוריה: "בהתחלה עבדתי שם במכירות, ואז פתאום משה אמר לי, 'שבי פה, בואי תתחילי להבריג'. לא ידעתי אפילו מה זה בורג", היא משחזרת. "הוא צילם אותי מתקנת טלפון, העלינו את הסרטון הראשון, והוא התפוצץ ברמה בינלאומית. המשכנו להעלות סרטונים, גם הם התפוצצו, ותוך כדי למדתי את התחום. היום אני מתקנת טלפונים לא רק בשביל סרטונים - אני הבעלים של המקום יחד עם משה, וגם התאהבנו ונהיינו בעל ואישה".
רגע, אז בכלל לא ידעת לתקן טלפונים לפני כן?
"לא, ישבתי ולמדתי בלילות איך לעשות תיקונים לטלפונים, אייפדים, הכול, בזמן שמשה מצלם ועורך. זה מטורף איך תמר נהייתה כל כך גדולה. אני מדברת על עצמי בגוף שלישי לפעמים", היא צוחקת.
למה את חושבת שזה הצליח כל כך?
"אהבו את איך שאני נראית, איך שאני מדברת, מתחברים לזה שאני עצבנית, וזה פשוט תפס והגיע למיליוני צפיות. עם ההצלחה התחלנו להוציא מוצרים ממותגים, מגינים לטלפון, מטענים, זכוכיות, וזה נמכר בארץ ובחו"ל. לאט־לאט גם התחלתי להוציא שירים. תמיד אהבתי להיות בפרונט, תמיד ידעתי שזה יקרה, אני יודעת שאני טובה במה שאני עושה. ואני אוהבת את זה, מגיע לי".
"שנאתי את בורא עולם"
חשבונותיה בטיקטוק, באינסטגרם וביוטיוב מונים יחד קרוב ל־10 מיליון עוקבים מרחבי העולם, שנהנים לראות אותה שולפת ציפורניים ומבריגה ברגים קטנטנים - אבל האמת היא שהחלום הגדול שלה הוא בכלל לשיר, ואין לה ספק שהיא הולכת להגשים אותו הכי בגדול שיש. "מאז ומתמיד האמנתי בעצמי. מגיל 14 אני מחוץ לבית, מבינה שאם אין אני לי מי לי? עברתי הרבה בחיים. מה שאני מחליטה שיקרה - יקרה, הכול בראש. אני מאמינה שאם בא לי להיות שמחה, אני אהיה שמחה. הכול זה עניין של החלטה".
מי ההשראה שלך בעולם המוזיקה?
"אני, מז'תומרת? אני אוהבת את סלינה גומז, אבל אני לא מנסה להיות כמו אף אחת, אני ההשראה של עצמי. למדתי ארבע שנים פיתוח קול, ואני ובעלי מצלמים את כל הקליפים בעצמנו".
היא נולדה בירוחם ונאלצה לצאת מהבית בגיל 14, אבל את הסיפור המשפחתי היא מעדיפה בשלב זה לשמור לעצמה. במהלך חייה גרה בין היתר בנתיבות, בדימונה ובבית־שמש, ועברה בין לא מעט מקומות עבודה כדי לשרוד. "אני שורדת את החיים, סוג של חתולת רחוב. לכן הגעתי לאן שהגעתי - אני אמיצה, חזקה, מעריכה את החיים ואת מי שאני".
היו רגעים שכמעט נשברת?
"הדבר היחיד שבאמת הפיל אותי זה כשאמא שלי נפטרה לפני חמש שנים. היו לה הידבקויות בבטן. יום אחד היא התחילה לבכות ברמה קיצונית, אמבולנס הגיע, שמו אותה בחדר ניתוח, ושם זה קרה. הכול היה בבום, לא הספקתי להיפרד. זה שבר אותי. אחרי המוות שלה הייתי מאושפזת בהדסה עין כרם במשך ארבעה חודשים וחצי. הגעתי לרמה שאני רזה מדי ומתעלפת. המצב הזה הפיל אותי ברמה קיצונית. באיזשהו שלב הבנתי שאני לא יכולה להישאר ככה. אני בן אדם עם שמחת חיים. אני רגילה לקום, לתזז, לצאת למועדונים. אם לא, אני נהיית חולה. באותה תקופה לא רציתי להיות תמר השמחה, לא רציתי לטפל בעצמי, שנאתי את בורא עולם. לא הבנתי מה קורה, רק רציתי את אמא שלי. גם עכשיו, כשאני מצליחה, אני נורא כועסת על זה שהיא לא נמצאת איתי. בא לי שהיא תראה את מה שאני עושה, שתראה שהצלחתי. היא תמיד רצתה שזה יקרה. אבל מצד שני, אני לא יודעת אם היא הייתה שורדת את המצב של המדינה. אגב, רק אחרי הרבה זמן חזרתי להאמין. לא רציתי להאמין יותר, רציתי לשבור את הכלים".
איך יצאת מהמצב הקשה הזה?
"אין לי תשובות, התשובה היחידה היא שתמר צריכה לקום כל יום ולדאוג לעצמה. אם לא, אני אאבד את עצמי בדרך וזה לא יעזור לאף אחד".
את מעלה הרבה את נושא האמונה. יש אנשים שמגיבים על זה שאת מתלבשת חשוף?
"מאז ומתמיד אהבתי את איך שאני נראית ואהבתי להתלבש חשוף. אני אומרת, 'יש לי גוף, למה לא לחשוף אותו?'. הכול בסדר, אני עושה מה שטוב לי. אני אכבד את הצנוע במקום שצריך לכבד. אני נתקלת בתגובות, אומרים לי שאני חיה בסרט. אף אחד לא יודע מי אני, יש לי אופי זהב. לא צריך לשפוט אותי על זה שאני נראית ככה. אני לא מבקשת סליחה על איך שאני נראית".
מאז 7 באוקטובר הרגשת שינוי ביחס של הקהל בחו"ל אלייך?
"מה שקורה עם המלחמה זה הכי קשה בעולם. אני פחות אוהבת להיכנס לפוליטיקה, אבל קיבלתי איומים על חיי. זה מפחיד במיוחד כשאנשים יודעים איפה העסק שלי ואני מראה את המקום, את הכספת. אני פחות רואה חדשות, קשה לי מאוד ואני יכולה להתעלף. אני מתפללת שהמצב יסתיים".
"מחליפה ציפורניים כל שבוע וחצי"
מעבר לאישיותה הצבעונית, אי־אפשר להתעלם מהציפורניים המאוד (מאוד) ארוכות שלה ולתהות איך לעזאזל אפשר לבצע איתן פעולות עדינות כל כך במיומנות כזו מטורפת. "אני לפעמים מתעצבנת, קשה לתפוס את הברגים, הם כאלה קטנים. אבל הברגה ופתיחה של המסך, אני עושה עם הציפורניים, זו הפינצטה שלי", היא צוחקת. "אני היום לא יכולה בלי הציפורניים. אני מחליפה ציפורניים כל שבוע וחצי, ובכל פעם שבונת הציפורניים מורידה לי כדי לעשות בנייה חדשה - אני מרגישה עירומה".
לפי מה את מחליטה על העיצוב?
"לפי השירים החדשים שלי והבגדים, תלוי מה הקונספט. אני כל שבוע עושה קליפ חדש, אני בטירוף לא נורמלי".
יש השראה מאחורי הלוקים הצבעוניים שלך?
"אני אוהבת מאוד להיות מטופחת ומאופרת. זה נותן לי בוסט של ביטחון. אני מכורה לקרדשיאנס, מבחינתי הן מאוד מוקצנות כל הזמן ואני אוהבת את זה, וגם את הזמרות אניטה, שאקירה וביונסה".
איך את מרגישה עם הכוכבוּת הגדולה הזו שלך?
"כיף מאוד, ברמות. היום אני פחות יוצאת מהבית. לפעמים אנשים שוכחים שאני בן אדם ויכולים פשוט להתחיל לדבר איתי כשאני יושבת עם חברים איפשהו. אבל אני יודעת למה נכנסתי ושיש מעריצים, זו בחירה".
אגב, מאיפה הגיע שם המשפחה הלא שגרתי, DB?
"משה ואני ישבנו לפני חמישה חודשים בבית מלון, ובאותו לילה החלטתי לשנות את שם המשפחה שלי ולנסות צירופים חדשים. ניסיתי את כל האותיות עד שיצא לי DB ואהבתי את זה. מעבר לצליל, זה גם מסמל בתוכנות הפקה את המילה דציבל. אני בחורה עם דציבלים של החיים. אי־אפשר לא להבחין בי כשאני נכנסת לחדר. אגב, גם כשאהיה זמרת בינלאומית, אני לא אפסיק עם הטלפונים".
