את השנה האחרונה העבירו רויטל ודודו פישר בקאמבק סוער לאחר גירושים כואבים, ומיד פצחו בסדרת הופעות ברחבי העולם, שרויטל תקתקה לדודו. הם הופיעו בארצות־הברית, אנגליה, קנדה, צ׳ילה ובעוד כמה ארצות רחוקות, וכך גילו שאהבה זה כואב, אבל קאמבק רומנטי זה הרבה יותר משתלם לעסקים. ב־7 באוקטובר יופיע פישר בעצרת גדולה לצד נשיא ברזיל, וכמה שומרי ראש ילוו אותם מרגע הנחיתה בשדה התעופה ובמהלך כל השהייה בארץ הקרנבלים. זו לא שנה פשוטה לאמנים יהודים כמוהו, חובשי כיפה, להסתובב בעולם, ושניהם מתכוננים לזה היטב.
"חטאתי, עוויתי, פשעתי"
פישר (73) הוא אמן בינלאומי שהתפרסם בין היתר בזכות הופעתו כז׳אן ולז'אן ב"עלובי החיים" בברודוויי ובזכות המוניטין שצבר כחזן וזמר קלטות ביידיש. לפני עשור הוא פגש בבית מלון בטבריה את רויטל אליה (43), מפיקה אנרגטית, אז גרושה ואם לשלושה, שצעירה ממנו ב־30 שנה. היא הגיעה לשם עם הפקת ילדים משלה והציעה לפישר, שכיכב גם בקלטות ילדים למגזר הדתי, להפיק יחד קלטת ילדים. המפגש המקרי הוליד אהבה מטורפת, כל כך מטורפת שפישר עזב את הבית לאחר 40 שנות נישואים, נשא את רויטל לאישה, והפך לאב טרי למיכאל־שמייכל, היום בן שמונה.
"לפני כעשור הקריירה שלי הייתה תקועה. חשבתי שסיימתי, שעשיתי את שלי. איך אומרים? התחלתי לצעוד לעבר הררי החושך, ואז פגשתי את רויטל. היא אמרה, 'אין שום סיכוי שאתה הולך להיעלם'", משחזר פישר.
דודו: "הייתה קורונה, ועשיתי את הסדר לבד. לקחתי את צלחת הברכות ובמקום זרוע וחסה שמתי עליה ציפרלקס, צילמתי לכל מיני אנשים איך נראית הצלחת שלי"
אבל בדרך חזרה לפסגה כמה דברים השתבשו. בזמן שרויטל סעדה את אביה, יהודה אליה ז"ל, לוחם צנחנים שהתפרסם בזכות מאבקו להשגת הכרה כהלום קרב, החליט פישר לעזוב את הבית, בצעד דרמטי שהפתיע את כל מי שהכיר את הזוג המאוהב. לא היה טיימינג גרוע מזה. פברואר 2022, הקורונה בעיצומה, שבוע אחרי שאביה של רויטל נפטר.
פישר חבר לננסי ברנדס לשמונה הופעות משותפות וניסה לחשב מסלול מחדש. איך קרה שכעבור שנתיים הם בכל זאת שוב יחד? פישר לוגם כוס תה בדירתם המרווחת במלון דירות בנתניה, ומנסה להסביר מה קרה. "הרגשתי שלא טוב לי וגם לא טוב לה. שנינו הבנו שאנחנו לא במקום טוב בזוגיות. הייתה לי הרגשה שאני כלוא ולא יכול לעשות כלום. היו המון לחצים והשלכתי אותם עליה, פשוט קמתי ועזבתי. עד היום אני מתפלל כל בוקר ואומר, 'חטאתי, עוויתי, פשעתי', כי לא עשיתי את זה בצורה נכונה. אני מקווה שרויטל סלחה לי. פגעתי גם בילדים שלה שנקשרו אליי וגידלתי אותם במשך ארבע־חמש שנים".
רויטל: "שבע שנים!".
דודו: "מה, כל כך הרבה?".
רויטל: "בנימין, בני מנישואיי הקודמים, היה בן שנה כשהתחתנו. הוא קרא לו אבא".
דודו: "הלבד הביא לי המון תובנות, למשל, שלא קל בגילי להיות לבד בין ארבעה קירות. הייתה קורונה, ועשיתי את הסדר לבד. לקחתי את צלחת הברכות, ובמקום זרוע וחסה וחרוסת שמתי עליה ציפרלקס ושמיפרלקס, נשבע לך. צילמתי לכל מיני אנשים איך נראית הצלחת שלי".
רויטל: "באמת?".
דודו (צוחק): "אם היית רואה את זה, ישר היית באה אליי, נכון?".
רויטל (צוחקת): "לא מיד. הייתי שמחה שככה אתה מרגיש אחרי שעזבת. מבחינתי, הפרידה קרתה באופן מאוד לא צפוי ובעיתוי מאוד קשה. אבא שלי נפטר ודודו נעלם. זה היה טרגי בעיניי. כאב שאי־אפשר להכיל - לא אני ולא הילדים. איך אתה נוטש? נתתי לך את חיי! בגלל הקורונה גם כל ההפקות נדחו ולא הייתה עבודה. היה לי הרבה זמן למחשבות, רציתי לאסוף את עצמי, להתחיל להיבנות מחדש ולזהות בעצמי את היכולות שלי, לאן אני רוצה להגיע, מה הפסדתי ומה אני רוצה לבנות".
יכולת לדמיין שיום יבוא ותסלחי לו?
"כן, יש מקום לסליחה, אני בן אדם שסולח, בעיקר בשביל עצמי, כדי לנקות אנרגיה. אבל לא היה שום סיכוי שדודו יחזור לחיים שלי ושנחבור בשום דרך להיות ביחד, לא בענייני עבודה ועל אחת כמה וכמה לא בזוגיות".
אז מה בכל זאת קרה?
"כשהיינו יחד כתבתי והפקתי מחזמר בשם 'דודינק׳ה' על דוד המלך עם הקשר לחייו של דודו פישר. היינו אמורים להופיע איתו בברודוויי. כשנפרדנו אמרתי, אוקיי, אני אעשה את זה בלעדיו, נעשה סיפור מסגרת אחר. התחלתי ליהוק והשקעתי כספים, וזה לא עבד. בהמשך ניסיתי שוב לנסות לשווק את המחזמר בברודוויי, נסעתי לארצות־הברית, ואז הגיע הגל השלישי של הקורונה שעצר אותי. אמרתי, אלוקים, אתה עוצר אותי בבומים מאוד קטלניים, אני שמה כסף, מי יחזיר לי עכשיו את הכסף? חזרתי לארץ עם מחשבה להעלות את המחזה כאן. משרדי הכרטיסים היו מוכנים לקדם את המופע, אבל הם רצו את דודו פישר. אז בינואר 2023 פניתי אליו בקטע עסקי לחלוטין".
דודו: "הבנתי שאנחנו נשמה אחת. כשכאבה לה הברך, כאבה גם לי הברך" רויטל: "אני קמה עם כאבים ורואה שהאזור שכואב לי נפוח אצלו"
דודו, שפשפת את העיניים כשקיבלת מרויטל הצעה לעבוד שוב ביחד?
"בכנות? הופתעתי מאוד שהיא פנתה אליי עם ההצעה. לא חשבתי שהיא סולחת, אבל מתברר שהיא סלחה. היא סיפרה על מחזמר שהיא התחילה לעבוד עליו כשעוד היינו ביחד. אמרה שההצגה תעלה בארץ, ואני ישר אמרתי 'כן', בלי הרבה התלבטויות. התחלנו לעבוד. את היכולות ואת הכישרון שלה אני מכיר וגם את היכולת שלה להביא אותי למקומות שלא הייתי בהם לפני כן".
הצלחתם לעבוד יחד למרות המשקעים?
רויטל: "אני מאוד קלילה, אני לא אדם של משקעים. גם דודו. הפכנו לחברים טובים מאוד. הייתה אווירה כיפית. להפך, אפילו ישנתי פה בדירה, בסלון, כשמיכאל־שמייכל חלה בהסתבכות של חיידק אלים ואושפז בבית החולים לניאדו בנתניה. ימים שלמים ישנתי פה ולא היה בינינו שום קשר רומנטי, וכשזה עלה במחשבות שלי, היה ברור שזה לא בא בחשבון".
מתי התחלתם לדבר על קאמבק?
דודו: "קאמבק ממש לא היה בתוכנית. התחלנו לעבוד יחד, ואין מה לעשות, היא אוהבת אותי. אני לא יודע למה, ואין לי מושג מה היא מוצאת בי, אני אומר לה את זה כל הזמן. בשבילי זה הדבר הכי כיפי שיכול להיות, להיות איתה, לעבוד וליצור מחדש".
ההפקה של המחזמר על דוד המלך ירדה בסופו של דבר מהפרק, אבל פישר וגרושתו החלו לעבוד על מופע יחיד לציון 50 שנות קריירה של פישר. ירדנה ארזי הייתה אמורה להיות זמרת אורחת. הופעת הבכורה נקבעה ל־10 באוקטובר. רויטל: "המופע נכתב לפני המלחמה ויש בו תפילה לשלום חיילי צה"ל וגם השיר 'ברינג הים הום' מתוך עלובי החיים, שמדבר על חיילים אמריקאים שחוזרים מהמלחמה אחרי זמן רב. דודו אמר, 'אולי זה יותר מדי תפילה?'. בערב שמחת תורה, יום לפני המלחמה, אמרתי לדודו, 'איזה מזל שאצלנו אין בהצגה חיילים שלא ראו את הבית הרבה זמן'. יום אחרי כן פרצה המלחמה ולא ראיתי את האחיין האהוב שלי חמישה חודשים".
חיבוק למפונים
ב־7 באוקטובר התארחה רויטל עם ילדיה אצל אמה ביישוב מגדל. דודו, שאירח בדירתו בנתניה, כמו בכל שבת, את אמו בת ה־93, השכים והלך לבית הכנסת. רק במהלך היום הבין מה קורה. "נכנסתי לדיכאון כמו כולם", הוא אומר.
רויטל: "במוצאי החג הגעתי לדירה שלו בנתניה, ישבנו יחד בסלון, בכינו וחשבנו איך אנחנו מתגייסים לטובת העם בכל דרך שהיא. סידרתי לדודו בכל יום ביקורים בשלושה בתי מלון שונים. זה לא היה בדיוק הופעה, יותר לשיר ולחבק את משפחות המפונים. בהתחלה זה היה עם משפחות מהדרום שחוו חוויות נורא קשות, ודודו ישב איתם, הקשיב להם ובכה איתם. בהמשך החודש הגיעו גם מפונים מיישובי הצפון".
דודו: "עד היום עשיתי יותר מ־60 הופעות למפונים מהעוטף ומהצפון. הראשונה הייתה בים המלח. כל המפונים היו שבורים ורצוצים. הסיפורים היו מאוד קשים".
דודו: "לפני שחזרנו להיות יחד תכננתי לצאת לפנסיה".
רויטל: "אמרתי לו, 'לא, חמוד שלי, על מה אתה מדבר?'"
ומה קרה לאהבה?
רויטל: "התחילה מלחמה וזיהינו שיש פוטנציאל לתקן את הכול בכל המישורים. שמתי את הדברים על השולחן גם בפני עצמי וגם בפניו. ראיתי משפחות מתפרקות וחשבתי מה הטפל שאנחנו מתעסקים בו. למה המלחמות הפנימיות? זיהינו שהביחד שלנו הרבה יותר חזק.
"לפני כן התנהלנו כמו בעל ואישה. גרנו יחד, קמנו בבוקר יחד, בישלתי לו. לא היה בינינו מגע פיזי אבל מצאנו את עצמנו מתנהגים כמו בעל ואישה לכל דבר. היינו החברים הכי טובים. אם יצאתי לדייט, הייתי מספרת לו".
דודו: "היא הייתה אומרת 'אני הולכת לדייט', ואני הייתי יושב ואוכל את הלב כאן".
רויטל: "חשבתי לעצמי שאולי הקשר שלנו עכשיו מתוקן כידידים, אבל בסופו של דבר זה בעלך לשעבר ויש בו דברים שעדיין קוסמים לך שאין באף גבר אחר. אני מכירה את הנשמה שלו. הבנתי שאם אנחנו כל כך מסתדרים, אפשר להחיות את האהבה מחדש".
דודו: "הבנתי שאנחנו נשמה אחת. כשכאבה לה הברך, כאבה גם לי הברך".
רויטל: "זה מפחיד. אני קמה עם כאבים ורואה שהאזור שכואב לי נפוח אצלו".
עשיתם שיחה שבה הבנתם איפה היו הבעיות שהעיבו על הקשר?
רויטל: דודו למד לזהות את הכלים שיש בתוכו להתמודד, והפרידה עשתה לנו טוב מבחינת הקשר. אני למדתי לא לוותר על הכול. היו מצבים שהייתי מתביישת ברקע שלי, בעצם היותי מזרחית, הייתי מולו באלטרואיזם מוגזם. היום אני חוזרת למי שאני, התאזנתי. אני במסירות נפש תמיד, אבל לא עד כדי כך שאתן למישהו אחר לרמוס אותי חלילה, וביני ובין דודו היו גם מצבים כאלה. היום אני יודעת לשמור על עצמי".
המופע לסיכום 50 שנות קריירה, שתוכנן לעלות באוקטובר, עלה ב־7 במרץ "והיה סולד אאוט", מתמוגגת רויטל. "לא שינינו כלום במופע, הוא תאם לתקופה. יצא שהשם פשוט כתב לי את זה. קונספט פצצה, סיפור חייו של דודו עם כל מה שהוא עבר בדרך והמון תובנות, חוזקות, תפילות".
רויטל, הוצאת אותו שוב לעבוד כאילו שהוא בן 40.
דודו: "לפני שחזרנו להיות יחד, ישבתי בבית ותכננתי לצאת לפנסיה. מדי פעם אני מקבל טלפון מחו"ל, לוקח הופעה ומגיע. נוסע להופעה אחת, חוזר וטוב לי. כשרויטל חזרה לעבוד איתי, היא ישר סידרה עוד חמש הופעות מסביב בכל מקום שהגעתי אליו".
רויטל: "אני מאמינה בו. הוא אמן מטורף שהיה מועמד לפרס אמי. בארצות־הברית מגיעים 3,000 איש לראות אותו וקונים כרטיס ב־180 דולר בממוצע. פתאום ראיתי את הבן אדם יושב בבית, וזה שיגע אותי. הוא אמר לי בהתחלה, 'עזבי אותי'. אמרתי לו, 'לא, חמוד שלי, על מה אתה מדבר? עכשיו זה הזמן שלך לעלות עם מופע 50 שנה', וכתבתי לו אותו.
דודו: "כשהתחלנו לעבוד מחדש הרגשתי שהלבלוב מתחיל שוב. ידעתי שלהיות עם רויטל זה לנצח ושהדבר הכי טוב זה למות על הבמה. רויטל לא אוהבת שאני אומר את זה. למות על הבמה זו לא משאת הנפש שלה. איתה יש לי עוד 20 שנות קריירה, בלעדיה אני כלום".
רויטל: "בהתחלה לא היה בינינו מגע, היינו החברים הכי טובים. אם יצאתי לדייט, הייתי מספרת לו"
דודו: "היא הייתה אומרת, 'אני הולכת לדייט', ואני הייתי יושב כאן ואוכל את הלב"
רויטל: "במידה מסוימת הוא לא רק הרדים את העשייה שלו, הוא הרדים גם את הראש שלו וחשב שהוא יכול להרשות לעצמו לוותר. הוא פשוט שכח מי הוא".
לאחרונה חידשו רויטל ודודו נדרים בטקס פרטי קטן ואחר כך התפנו להקמת תיאטרון משלהם בשם "מורשת", הרשום כעמותה. בעוד שנתיים יוכלו לקבל גם תמיכה מהמדינה להפקות שלהם. בינתיים הם כבר מכשירים את דור ההמשך. מיכאל־שמייכל, בנם הצעיר המשותף, עולה בשנה האחרונה עם אביו לבמה. בפעם הראשונה הוא הופיע עם אביו במלון מפונים בים המלח בתחילת המלחמה. היום יש לו שישה שירים במופע, ואחת לשבוע מורה לפיתוח קול מגיע הביתה כדי לעבוד עם ילד הפלא.
דודו: "היום אני כבר לא נוסע בלעדיו. הוא חלק בלתי נפרד מהמופע, שר יחד איתי את ׳ברינג הים הום׳, שיר הנושא מ'עלובי החיים' שהפך לסלוגן של החטופים. בכל מקום בעולם קוראים לשיר הזה 'התפילה'".
רויטל: עכשיו אנחנו מלמדים את שמייכל שהוא לא יכול לקבל בחינם במה של 2,000 איש שעומדים ומריעים לו. בסיום ההופעה הוא משתחווה ויוצא לשחק פלייסטיישן. היום הוא לא מתאמץ, בעתיד הוא ילמד שיהיה עליו לעבוד קשה כדי למלא אולמות".
