"נכנסתי לגיל המעבר מוקדם מהממוצע, בגיל 48", אומרת ענת הראל. "מאחר שבאותו זמן היה לי התקן הורמונלי וגם ככה לא קיבלתי מחזור, התקשיתי בהתחלה להבין שהתסמינים שאני חווה קשורים לגיל המעבר".
מאילו תסמינים סבלת?
"התחילו לי הפרעות קשות בשינה, הייתי מתעוררת באמצע הלילה ומתקשה להירדם. בנוסף, הופיעו מצבי רוח עולים ויורדים בקטע משוגע. רק אחרי שהתחילו גלי חום רציניים, הלכתי לגינקולוג ששלח אותי לבדיקות דם הורמונליות. בכנות? הייתי בטוחה שהבדיקות יראו שזה לא זה. כשהרופא אמר שנכנסתי לגיל המעבר, הרגשתי כמו בוקס בבטן. הייתה לי תדמית מסוימת מאוד על אישה בגיל המעבר, משהו 'קמל', 'זקן'. לפני כן קראו לתקופה הזו 'גיל הבלות', ואני לא רוצה להישמע אנטי־גברים, אבל אני יכולה לנחש שגבר נתן את השם הזה. ומי רוצה להיות מחוברת לזה? זה לא הרגיש קשור בכלל לחיים שלי. הביקור הזה אצל הרופא לא היה מגניב".
שיתפת את הסביבה שלך במה שאת עוברת?
"עם יד על הלב, לא. הרגשתי אי־נוחות. שיתפתי רק שתי חברות ממש קרובות. בהתחלה אני מודה שאפילו הרגשתי בושה, זה לא סקסי. היום כמובן אני חושבת אחרת לגמרי. ברור לי שכשאהיה בת 60 ואסתכל על מי שאני עכשיו אומר 'איזו צעירונת הייתי'. מחקרים הוכיחו שאם אדם בא לעבודה כשהוא מרגיש טוב, אבל לא מפסיקים להגיד לו שהוא נראה 'חולה' ו'חיוור', מהר מאוד הוא באמת יתחיל להרגיש רע. כמובן שגם ההפך. ברגע שהבנתי שאני חווה את גיל המעבר, התחלתי לחקור את הנושא. הבנתי שמחסור באסטרוגן משפיע כמעט על כל איבר בגוף, כולל על העור, שהוא האיבר הכי גדול שלנו. זה גרם לי להבין שאני צריכה לשתות יותר ובשנים האחרונות אני עוד יותר מקפידה על הקרמים שאני משתמשת בהם ובודקת את הרכיבים. אני גם בחרתי לקחת הורמונים".
למה חשוב לך לשתף נשים אחרות?
"כשהתחלתי לחוות את התסמינים, אף אחת מהחברות שלי לא דיברה על זה. אחת הסיבות שלקח לי זמן להבין מה אני חווה הייתה כי אין מספיק שיח על זה. אני זוכרת איך אחרי שכבר הבנתי שאני בגיל המעבר, ישבתי יום אחד בבית קפה עם כמה חברות, ופתאום מישהי אמרה משהו בעניין, ואז אחרת אמרה שגם אצלה זה ככה, ופתאום השיח נפתח.
"בישראל יש המון גינקולוגים וגינקולוגיות שמתמחים בפריון, אבל מעט מאוד שמומחים לגיל המעבר. לא כל הנשים יזדקקו לרופא פוריות, אבל כל הנשים ייכנסו בשלב מסוים לגיל המעבר".
יש לך טיפ לנשים בגיל המעבר?
"להבין שזה עוד שלב בחיים, והדבר הנפלא הוא שזה יכול להיות השלב הכי מנוהל, כי יש לו הרבה פתרונות. לאחרונה עברתי ממצב שבו אני מתביישת להגיד 'אני, ענת, בגיל המעבר' למצב של עמידה בפרונט, ובין היתר אני עומדת לצאת בתוכנית ליווי מיוחדת לנשים בגיל המעבר".