כשהילה סויסה, מנהלת נכסים מרחובות, התגרשה לפני 11 שנה, בנה הבכור אייל היה בן ארבע. "הייתי בת 34, רציתי מאוד עוד ילדים, והנחתי שאכיר מישהו חדש ואביא ילדים במסגרת פרק ב'", היא מספרת. "היו לי כמה מערכות יחסים רציניות, אבל אף אחת לא הבשילה לזוגיות ברמה של הקמת משפחה. בסופו של דבר, בגיל 39, הרגשתי שהרצון שלי לחוות שוב אימהות תופס את המקום הראשון בסדר העדיפויות שלי. עשיתי את הבדיקות הדרושות, בחרתי פרופיל של תורם וכבר בהזרעה הראשונה נקלטתי".
היום סויסה (45) היא אמא לשניים: אל אייל, היום כבר בן 15, הצטרף ינאי בן החמש, שהגיע לעולם בעזרת תרומת זרע. סויסה מודה שלא היה מדובר בהחלטה פשוטה: אחרי הכל, לבנה הבכור יש אבא ולבן הצעיר אין. אבל לדבריה, "הרצון שלי להפוך שוב לאמא היה כל כך חזק, שהרגשתי שהוא יכול לנצח כל מכשול וכל התלבטות".
איך את מסבירה היום לינאי שלאחיו הגדול יש אבא ולו אין?
"מהרגע שינאי התחיל לדבר, הסברתי לו איך הוא הגיע לעולם. לכן הוא אף פעם לא שאל את השאלה הזו. אני גם באה ממשפחה מאוד חמה ומגובשת: יש לי הורים, שלושה אחים, אחיינים. תמיד היה לי חשוב להראות לינאי מה יש לו במקום מה אין לו, והוא לגמרי מיישם את זה. הוא למשל אומר 'לי יש סבא ולחבר שלי מהגן אין סבא'. מה שהוא בעיקר רוצה עכשיו זה כלב. לא אבא".
הילה סויסה: "לקראת גיל 40 דמיינתי את עצמי בגיל 45 כאמא לילד אחד, ושאלתי: האם אני רואה את עצמי מסופקת? התשובה שלי הייתה: חד־משמעית לא"
ועדיין, כשהוא רואה את אחיו הולך לאבא שלו?
"אז הוא יודע שזה זמן האיכות שלי ושלו יחד, ולרוב אנחנו גם עושים משהו כיפי. אבל כן, היו מקרים שבהם הוא אמר שהוא גם רוצה ללכת לאבא של אייל. לשמחתי, הגרוש שלי, שלא הביא לעולם ילדים נוספים, אוהב מאוד את ינאי, אז כשזה קרה הוא הסכים שינאי יבוא גם".
גם גרושה שמקבלת מזונות מתקשה לפעמים להסתדר. איך זה לגדל עוד ילד בלי כל תמיכה כלכלית?
"אני אשת קריירה שעובדת קשה מאוד ומרוויחה משכורת טובה. כבר בגיל 35 הצלחתי לקנות דירה משלי, ומאז גם שדרגתי את עצמי לדירה גדולה יותר. זה לא קל. לקחתי משכנתה ויש הוצאות גדולות, אבל יש לי משפחה שעוזרת לי ואני מסתדרת".
איך אייל מתייחס לינאי, בהתחשב בעובדה שלאחיו אין אבא?
"אייל רצה שיהיה לו אח, ובגלל שיש ביניהם הפרש גילים גדול, אין ביניהם כל קנאה. אייל מאוד אוהב את ינאי וינאי מעריץ את אייל. מה שכן, לפעמים אייל קצת מתייחס אל ינאי כאילו הוא אבא שלו. מעיר לו, מנסה לחנך אותו. אני אומרת לו 'שחרר, אתה לא אבא שלו', והוא עונה 'כן, אבל אני דואג לו'".
להחלטה הזו הייתה מן הסתם השפעה על חיי הזוגיות שלך.
"כשהייתי בהיריון ובשנתיים הראשונות לחייו של ינאי לא היו לי דייטים. אבל הבאתי את זה בחשבון. ידעתי שאני מוותרת לזמן מסוים על המישור הזוגי לטובת הרחבת המשפחה. אחרי זה נכנסתי לזוגיות ארוכה, והרגשתי שאני עושה את זה ממקום הרבה יותר שלם ורגוע. בדיעבד הבנתי שעד שלא מימשתי את יצר האימהות שלי פעם נוספת, לא הייתי שלמה עם עצמי ולכן גם לא הייתי מספיק פתוחה לזוגיות חדשה".
מה היית אומרת לאמהות שרוצות להביא לעולם עוד ילד מתרומת זרע, אבל חוששות?
"אני בעיקר ממליצה להן לדמיין את עצמן חמש שנים קדימה. זה מה שאני עשיתי. לקראת גיל 40 דמיינתי את עצמי בגיל 45 כאמא לילד אחד ושאלתי: האם אני רואה את עצמי מסופקת? התשובה שלי הייתה: חד־משמעית לא. אם זו התשובה גם עבורן, ויש להן עזרה ותמיכה מסביב, אני ממליצה לא להסס. העובדה שלילד אחד יש אבא ולשני אין לא באמת רלוונטית".
הייתה לי הארה
סויסה היא לא היחידה שעשתה את הבחירה הזו. גם לנופר לידור, שהתגרשה מבעלה לפני 14 שנה, לא היה ספק שהיא תביא לעולם בעתיד אחים נוספים לבתם צדף, שהייתה אז בת ארבע. "תמיד רציתי משפחה גדולה", אומרת לידור (44), מורה לחינוך מיוחד מחיפה. "להיות אמא לילד יחיד מעולם לא היה בתכנון. מאחר שהתגרשתי בגיל צעיר, היה לי ברור שאכיר מישהו חדש, אתחתן ואלד ילדים נוספים".
לידור אכן מצאה אהבה חדשה ובגיל 34 אף נישאה בשנית, אבל חודש לאחר החתונה היחסים עלו על שרטון. וכך היא שוב מצאה את עצמה בעולם הדייטים, עם מערכות יחסים קצרות שאף אחת מהן לא הבשילה למשהו ממשי. "ואז, בגיל 36, הייתה לי הארה", היא מספרת. "זה קרה בזמן שאמא שלי אושפזה בטיפול נמרץ. יש לי רק אח אחד, ושנינו היינו לצידה במשך התקופה המפחידה הזאת. פתאום חשבתי: 'מה אם יום אחד יקרה לי משהו? מי יהיה עם צדף?".
מה עם אבא שלה?
"הם בקשר ומתראים, אבל מי יתמוך בה כשתהיה בוגרת, אם למשל אחלה? הבנתי שאם לא אביא לצדף אח או אחות היא תישאר לבדה בעולם, כי אבא שלה לא הוליד עוד ילדים. אחרי שאמא שלי הבריאה, הודעתי להוריי שאני לא מתכוונת לבזבז את הזמן, שאני רוצה ללדת עוד ילד מתרומת זרע, אבל חייבת לדעת שהם תומכים בי ועושים את זה יחד איתי".
את מתכוונת לתמיכה כלכלית?
"דווקא יותר לתמיכה פיזית. היה לי חשוב לדעת שיש לי גב ושיהיה מישהו שיוכל לשמור על הילדים בעת הצורך. ההורים שלי מיד היו בעד ואמרו שהם איתי לאורך כל הדרך. בגיל 37 התחלתי טיפולי פוריות ולמזלי נקלטתי מהר. כשבישרו לי שמדובר בתאומים, אני מודה שפחות התלהבתי. מבחינה כלכלית, לגדל עוד שני ילדים בלי תמיכה מבן זוג זה ממש לא פשוט. אבל היום אני אמא לתאומים בני שש וחצי, בן בשם ניל ובת בשם ריף, וכמובן שאני מאוד שמחה על כך. בינם ובין אחותם הגדולה יש פער של 12 שנה, כך שהם מארחים אחד לשני לחברה".
איך התאומים מרגישים עם העובדה שלאחותם יש אבא ולהם אין?
"מהרגע שהם התחילו לתקשר, סיפרתי להם שאמא מאוד רצתה עוד ילדים ולכן הלכה לרופא מיוחד שישים לה אותם בבטן. הם נולדו לתוך הסיטואציה. הם יודעים שהם הגיעו לעולם בדרך אחת, ואחותם הגיעה בדרך אחרת. הם מכירים את אבא שלה ואומרים 'הנה אבא של צדף', וגם מכירים את הוריו, שגרים לידנו. הם אף פעם לא אמרו שמפריע להם שאין להם אבא".
נופר לידור: "התאומים שילדתי מתרומת זרע יודעים שהם הגיעו לעולם בדרך אחת, ואחותם בדרך אחרת. הם מכירים את אבא שלה ואומרים 'הנה אבא של צדף'"
מה הסיבה לכך לדעתך?
"אולי כי הם מתייחסים לאבא שלי בתור הדמות האבהית. ההורים שלי גרים קרוב אליי ורואים את התאומים על בסיס יומיומי. לאמא שלי הם קוראים 'סבתא' ולאבא שלי 'אבא'. הם החליטו לקרוא לו כך על דעת עצמם, מאז שהם התחילו לדבר. הרבה פעמים תיקנתי אותם. אמרתי להם 'הוא סבא', והם ענו 'אנחנו יודעים, אבל אנחנו רוצים לקרוא לו אבא'. לפעמים גם אחי מעיר להם והם עונים 'בסדר. הוא גם סבא וגם אבא'".
הורייך כבר מבוגרים. מה יהיה עם התאומים אם חלילה יקרה לך משהו?
"פעם זה הפחיד אותי יותר. מיד אחרי שהתאומים נולדו, חברה טובה הבטיחה שאם יקרה לי משהו היא תטפל בהם. אבל החשש שלי היה לגבי בתי הבכורה, שהייתה אז בת 12. עם מי היא תהיה? האם זה אומר שיפצלו בינה ובין האחים שלה? היום, בגלל שהיא כבר בגירה, אני רגועה יותר. אני יודעת שהיא תשמור על הקן".
מה היית אומרת לאמהות בסיטואציה דומה שמתלבטות?
"לדעתי, העובדה שלילד לא יהיה אבא פחות משמעותית במשוואה. דווקא לילדה הגדולה שלי, שנולדה לשני הורים, היה קשה יותר בילדות. היא הייתה צריכה לעבור בתים, לסבול מנתק הורי מסוים. התאומים שלי חיים באותו בית מאז שנולדו וזוכים לחיים יציבים ומלאים. מה שכן, מי שרוצה לעשות זאת חייבת שתהיה לה גם יכולת כלכלית וגם מערכת תמיכה. שתדע שיש מישהו שיכול לעזור ולשמור על הילדים במידת הצורך. אם אין לך את זה, זה קשה מאוד".
אפשר לנהל בכל המערך הזה גם זוגיות?
"עבורי זה לא היה מכשול. בבית של הוריי יש חדר עבור התאומים והרבה פעמים הם ישנים אצלם. עד לפני חודשיים הייתי במערכת יחסים שנמשכה קרוב לשנה. אם יש לך תמיכה, זו לא באמת בעיה".
יש לי ייסורי מצפון
מירי פלדמן שובל־אור (53), גננת מחולון, עשתה אף היא את אותה בחירה. מאיה, בתה מנישואים שהסתיימו, כבר בת 12 ואורי, הבן שהביאה לעולם מתרומת זרע, בן שש. אבל אצלה, היא מספרת, המצב דווקא כן יכול להיות מורכב לפעמים, בעיקר כשבתה הגדולה הולכת לאביה.
"כשאורי רואה את מאיה הולכת לאבא שלה, הרבה פעמים קשה לו", היא מודה. "הקושי שלו לא נעוץ בעובדה שלאחותו יש אבא ולו אין, אלא בעובדה שאחותו הולכת מהבית. בכלל, נוצר מצב אבסורדי שהוא מקנא בה שהיא הולכת והיא מקנאה בו שהוא נשאר. גם היא רוצה לפעמים זמן איכות לבד עם אמא, וכדי שהיא לא תרגיש מופלית לרעה, אני מייצרת במיוחד מצבים שבהם אני והיא יכולות להיות רק שתינו".
פלדמן שובל־אור התגרשה לפני עשור, כשבתה הייתה בת שנתיים. במקרה שלה, כבר מהרגע הראשון ידעה שהיא לא רוצה לבזבז את הזמן עד שתגיע הזוגיות הנכונה. "הייתי כבר כמעט בת 43", היא מסבירה. "היה לי ברור שאם אחכה עד שאמצא את הגבר הנכון, אני עלולה לפספס את הרכבת. מצד שני, גם ההחלטה ללדת ילד מתרומה לא הייתה פשוטה. גם ממנה פחדתי מאוד".
מה היו החששות?
"פחדתי איך זה יהיה לגדל ילד שלא יהיה לו אבא, איך אסתדר כלכלית. פחדתי מזה שאצטרך לעשות הכל לבד. כבר ידעתי שלגדל ילד זה לא דבר פשוט, ומן הסתם לגדל שני ילדים יהיה קשה יותר, רק שהפעם כל הנטל יהיה עליי. בסופו של דבר הבנתי שההורים שלי, שגרו קרוב אליי, יוכלו לעזור לי גם כלכלית וגם פיזית, ושהדבר הכי נכון עבורי הוא ללדת עוד ילד, כל עוד הגוף שלי יכול".
איך מסבירים לילד שלאחותו הגדולה יש אבא ולו אין?
"השאלה הזו הדהדה אצלי עוד לפני שנכנסתי להיריון, אבל בעבודתי כגננת תמיד ראיתי שאם יש אהבה, הכלה ונתינה, אז הילד יהיה מאושר. מנגד, יכולה להיות משפחה 'נורמטיבית' עם אמא ואבא שחיים ביחד, אבל אם היחסים שם לא טובים, לילד יהיה פחות טוב".
היום אורי בן שש. הוא שאל למה רק לאחותו יש אבא?
"הוא עוד לא שאל. אני חושבת שהוא לא מבין עד הסוף מה זה אבא. הוא כמובן רואה אבות של חברים, אבל לא מבין לגמרי את המשמעות. לפעמים הוא מציין את העובדה שאין לו אבא ואז אני אומרת לו 'נכון, אבל בוא נחשוב מה כן יש לך במשפחה. יש לך אמא, יש לך אחות, יש לך סבתא, דודים'. עד לא מזמן היה לו גם סבא, אבא שלי, שנפטר לפני כמה חודשים. הם היו קשורים מאוד ולמרות שתמיד אמרתי לאורי שזה סבא שלו, הוא, על דעת עצמו, החליט לקרוא לו אבא. הלכתי להדרכת הורים ואמרו לי שהוא יודע שזה סבא שלו. זה לא שהוא מבולבל".
מירי פלדמן שובל־אור: "אם חלילה יקרה לי משהו, הבן שלי יעבור לאחותי והבת שלי מן הסתם תעבור לאביה. ברור שזה קושי, אבל הבנתי שאני לא יכולה לתת לזה להוות שיקול"
אבל זה מעיד על הצורך העז שיהיה לו אבא.
"נכון, ויש לי ייסורי מצפון בעניין הזה. הוא גם לקח קשה מאוד את העובדה שסבא שלו נפטר, הרבה יותר מאחותו. אבל, למרות הכל, המשפחה שלנו היא מאושרת ושמחה, בטח בהשוואה להרבה משפחות אחרות".
אחד התסריטים המפחידים במצב כזה הוא שיום אחד יקרה לך משהו ואז יפצלו בין האחים.
"אם חלילה יקרה לי משהו, הבן שלי יעבור לאחותי. כבר דאגתי לזה. וכן, הבת שלי מן הסתם תעבור לאביה, והרהרתי בזה לא מעט. ברור שזה קושי, אבל הבנתי שאני לא יכולה לתת לזה להוות שיקול. כן צריך להכין צוואה וייפוי כוח, כדי להבטיח את עתיד הילדים. את זה עשיתי".
כשיש ילד מהגרוש, לפחות חלק מהזמן הוא אצלו. איך מטפחים חיי אהבה כשאחד מהילדים תמיד איתך?
"גם זה בהחלט מקשה. אפשר להגיד שעד עכשיו לא היו לי חיי אהבה. זה לגמרי ויתור שעשיתי, אבל ויתור מודע. עכשיו מתחיל להיות שינוי. אורי בן שש, הבת שלי כבר בת 12 ואני יכולה לפעמים להשאיר את שניהם ביחד לכמה שעות. מתחיל להיפתח לו איזה חלון".
מה היית אומרת לאמהות גרושות שרוצות מאוד עוד ילד וחוששות להשתמש בתרומת זרע?
"שכל מקרה לגופו. יכולה לבוא מישהי שאין לה אפשרות כלכלית ולא הייתי ממליצה לה על כך. אני ידעתי שיש לי גב מההורים, שאני לא לבד בעולם ושיש לי עבודה קבועה שתמיד תיתן לי פרנסה. גם עבור מישהי שחשובה לה מאוד זוגיות בזמן הקרוב, לא הייתי ממליצה על זה. אני שמחה מאוד עם הבחירה שלי. אני רואה איזה ערך מוסף זה הביא למשפחה שלנו, איזה קשר מדהים יש בין שני ילדיי ועד כמה אני מסופקת. מבחינתי זה היה שווה את הכל".
