סיפורה של לאנא דבאח (31), תושבת דיר־אלאסד, גרושה ואם לבן עשר, מורה למתמטיקה ופיזיקה בתיכון בנהריה, מעצבת תכשיטים ושמלות ערב וכלות:
"באוגוסט האחרון התקשר אליי מארגן תצוגות אופנה מדובאי והציע לי לדגמן שם שמלות בעיצובי בתצוגה שהתקיימה בבית מלון. מעולם לא חלמתי שאצעד כמו דוגמנית בפני אנשים חשובים מהאמירויות, ועוד בשמלה שעיצבתי בעצמי.
גדלתי בדיר־אלאסד, בת שנייה במשפחה של ארבעה ילדים, אבא עורך דין ואמא מורה לחינוך מיוחד. בתיכון עשיתי חמש יחידות בפיזיקה, בכימיה ובמתמטיקה. מאז שהייתי קטנה אהבתי מדעים, רציתי להיות מורה כמו אמא שלי אבל הנפש שלי הייתה חצויה כי תמיד אהבתי גם את תחום העיצוב, ועשיתי קורסים גם בצורפות.
בגיל 19 התחתנתי עם בחור מהכפר, ובהמשך נולד לנו בן. אחרי שסיימתי תואר ראשון במתמטיקה ופיזיקה ותעודת הוראה במכללת 'אורנים', התחלתי לעבוד כמורה בתיכון בכפר־כעבייה (באזור נצרת), ואחרי שלוש שנים עברתי לתיכון למדעים ואמנויות של רשת עמל בנהריה, שם אני מלמדת גם כיום.
"התקשר אליי מארגן תצוגות אופנה מדובאי והציע לי לדגמן שם שמלות בעיצובי בתצוגה שהתקיימה בבית מלון. מעולם לא חלמתי שאצעד כמו דוגמנית בפני אנשים חשובים מהאמירויות, ועוד בשמלה שעיצבתי בעצמי"
כשהבן שלי היה בן ארבע בעלי ואני נפרדנו. בכפר לא התייחסו לגירושים שלנו כאל משהו יוצא דופן. אצל הצעירים יש הרבה גירושים, כמו אצל היהודים. למזלי אני גרה בבית הוריי עם הבן שלי (חוץ מאשר בימים שהוא אצל אבא שלו). שלושת אחיי עוד לא יצאו מהבית ואמא מפנקת את כולנו בבישולים. האווירה המשפחתית כיפית.
במקביל לעבודה בהוראה יש לי סטודיו לעיצוב תכשיטים שפתחתי לפני תשע שנים. עם הזמן למדתי גם עיצוב שמלות בשנקר ואצל מעצב מפורסם מדובאי.
הגעתי לדובאי עוד לפני הסכמי השלום עם ישראל, עם דרכון אמריקאי, כי נולדתי בארצות־הברית. כשסיפרתי שם שאני מישראל זה עורר סקרנות והתלהבות, הרגשתי שיש אהבה לישראלים עוד לפני שהכירו אותם. כשחזרתי הביתה, לסטודיו שלי, התחלתי לשלב את התכשיטים עם השמלות, ובשנתיים האחרונות אני מעצבת שמלות ערב ושמלות כלה.
שואלים אותי איך משתלבות שתי האהבות שלי, הוראת המתמטיקה ועיצוב שמלות, ואני לא רואה בזה משהו סותר. בבוקר אני מורה למתמטיקה, ואחר הצהריים אני בסטודיו. בגלל שאני גרה אצל הוריי אין לי בית לתפעל, ההורים עוזרים לי הרבה עם הילד, ויש לי זמן פנוי.
הופתעתי כשמארגן התצוגות פנה אליי. הוא הכיר אותי מהקורס שעשיתי בדובאי, והציע לי להופיע עם השמלות שלי בתצוגת אופנה בחסות שיח' חאמד אלקאסם, בן של מלך מאחת האמירויות. הוזמנתי להציג יחד עם המעצב ווליד עטאללה (לבנוני במוצאו שחי בדובאי), שהשתלמתי אצלו. ברגע הראשון התלבטתי בגלל המחויבות לבית הספר, אבל כשראיתי שזה נופל על חופשת סוכות, הרגשתי שזה מן אללה.
רק כשהשבתי בחיוב הבנתי שבעצם יש לי חודש וחצי להכין 13 שמלות. הייחודיות שלי היא שיבוץ האבנים, עבודה שלוקחת שבועות וחודשים. באחת השמלות שלקחתי איתי שובצו 20,000 אבני סברובסקי. זו שמלת כלה שעבדתי עליה כמעט שנה וחצי וסיימתי ממש לפני הנסיעה. עכשיו היא אצלי בסטודיו, להשכרה ב־35,000 שקל.
"באחת השמלות שלקחתי איתי שובצו 20,000 יהלומי סברובסקי. עבדתי עליה כמעט שנה וחצי"
בדובאי הייתי אטרקציה, סיפרו שאני מורה למתמטיקה, שיש לי תואר גם בפיזיקה, והתפלאו איך אני משלבת את שני הדברים. אגב, סיפרתי על הנסיעה רק לכמה מורים, בעיקר לצוות המתמטיקה, והם שמחו בשבילי. כשחזרתי היו תלמידים שידעו, כי הם עוקבים אחריי באינסטגרם, אבל לא שיתפתי אותם. אני עושה הפרדה בין ההוראה ובין השעות שאני לא בבית הספר.
פתחתי את האירוע עם 13 השמלות בעיצובי שלבשו דוגמניות מקומיות, ובהמשך עלה ווליד עטאללה עם השמלות שלו. בין לבין הופיעו זמרים מפורסמים. השיא היה כשבסוף התצוגה צעדתי על המסלול בשמלה אדומה מהקולקציה שלי, כולה רקומה חרוזים. הייתי בלחץ, כי כל העיניים והצלמים היו עליי. לא הסתכלתי על אף אחד, כולל לא על משפחתי שישבה בשורה הראשונה, וקיבלתי המון מחיאות כפיים.
אחרי האירוע הציעו לי לפתוח חנות בדובאי, אבל בשלב זה החלטתי לענות בשלילה, כי בנוסף לילד שלי שחי כאן, יש לי עבודה בבית הספר, שהצוות שם הוא כמו משפחה בשבילי, ואני לא רוצה לוותר עליה. עם זאת, אני לא מסתפקת בחוויה הזו. יש לי חלום - שיהיה לי שם גדול בעולם האופנה, ואני מתכוונת להגשים אותו".
שורה תחתונה: "אם את רוצה משהו, אל תסתפקי בחלומות. עשי הכל כדי להגשים אותם, זה בידייך".
