יותר מ־50% מהנשים סובלות מדלקת בדרכי השתן לפחות פעם אחת במהלך חייהן. הדלקת נגרמת על ידי חיידק (e-coli), שמקורו בדרך כלל במעי הגס או בפי הטבעת. מאחר שבנשים צינור השופכה (המשמש לריקון שלפוחית השתן) קצר יותר מאשר בגברים והדרך שבה עוברים החיידקים מפי הטבעת לשלפוחית מתקצרת, התופעה שכיחה יותר בנשים.
שימו לב, דלקות שתן חוזרות (יותר משני אירועים בחצי שנה או שלושה אירועים בשנה) מצריכות בירור נוסף, הכולל בין השאר אולטרסאונד, כדי לשלול מומים מולדים בדרכי השתן.
תסמינים: תכיפות במתן שתן, צריבה או כאב בעת הטלת שתן, תחושת דחיפות וקושי להטיל שתן למרות הצורך העז להשתין. לעתים ייתכן דימום או ריח לא נעים לשתן.
זהירות: אם הדלקת אינה מטופלת, הזיהום עלול להתפשט לכליות. במקרה כזה החום יעלה ויופיעו כאבים באזור המותניים.
הגורמים השכיחים:
- חוסר בשתייה מספקת והתייבשות יגרמו להפחתה בכמות השתן ולזיהום חיידקי.
- קיום יחסי מין, שבמהלכם עלולה להיגרם פציעה של רירית הנרתיק המאפשרת חדירת חיידקים.
- מחלת הסוכרת.
- היריון. עקב השינויים הפיזיולוגיים במהלך תשעת החודשים עולה שכיחות הדלקות בשתן, שלעתים מופיעות ללא תסמינים. לכן בזמן ההיריון מבוצעות תרביות שתן כעניין שבשגרה.
- גיל המעבר, שבמהלכו חלה הידקקות של הרירית אשר נוטה להיסדק ולאפשר חדירת חיידקים.
אבחון: בהתאם לתסמינים ולממצאים בבדיקת שתן, באמצעות תרבית שתדגים הימצאות חיידק וסוגו, כדי לדייק את הטיפול.
טיפול: מניעה היא הטיפול היעיל ביותר. זאת באמצעות שתייה מרובה; הימנעות מהתאפקות; ניגוב לאחר הטלת השתן לכיוון פי הטבעת ולא הפוך, כדי לא להעביר חיידקים מפי הטבעת לשלפוחית; הטלת שתן לאחר קיום יחסים; צריכת תכשירי חמוציות או אחרים, שרובם מסייעים במניעת היצמדותם של חיידקים לדופן השלפוחית.
הטיפול בדלקת כולל מתן אנטיביוטיקה בהתאם לזהות החיידק ולעתים טיפול אנטיביוטי מניעתי; תרופה הניתנת עם ויטמין C למניעת התרבות חיידקים בשתן.
ד"ר רונית אלמוג, מומחית בגינקולוגיה, מיילדות וטיפולי פריון, המרכז הרפואי תל־אביב, איכילוב
