"הרגשנו שאנחנו לא רוצים להיפרד"
אילונה ברוק (45), גרושה פלוס שניים מבת־ים, עוזרת אישית במשרד עורכי דין:
"זה קרה לפני תשע שנים. הייתי אז כבר שנתיים לבד, שבמהלכן יצאתי לדייטים שלא הובילו לכלום. הרגשתי בודדה ודי מיואשת. שנה לפני כן נסעתי עם חברים לאמסטרדם ושם הכרתי תייר מוונציה. הוא היה מקסים, אבל התברר שיש לו חברה. מה שכן, הוא גרם לי להידלק על ונציה באופן בלתי מוסבר. חזרתי לארץ והחלטתי שאני חייבת לטוס לשם בקרוב.
"הזמנתי טיסה לספטמבר, בערב ראש השנה, ושלושה חודשים לפני כן כבר התחלתי לאסוף חומרים על העיר. זה הוביל אותי לקבוצת פייסבוק שבה מקומיים מוונציה משתפים מקומות נסתרים. הגבתי לאחד הפוסטים, וזמן קצר לאחר מכן קיבלתי הודעה במסנג'ר מבחור ונציאני שחבר בקבוצה. הוא כתב שראה את התגובה, נכנס לפרופיל שלי ולא יכול היה להישאר אדיש. הוא כתב: 'את מהממת. יש לך עור כמו פורצלן'.
"בתמונות בפרופיל הוא לא נראה כמו דוגמן של ארמני, אבל בהחלט היה חמוד, אז הודיתי לו על המחמאה והתחלנו להתכתב. סיפרתי לו שאני גרושה ואמא לשניים ושבספטמבר הקרוב אני אמורה להגיע לבדי לוונציה למשך ארבעה ימים. הוא היה צעיר ממני בשבע שנים, סיפר שהוא רווק ועובד בעיריית ונציה. אף על פי ששנינו היינו במקומות שונים מאוד בחיים, מצאתי את עצמי מתכתבת איתו מדי יום. היה לו חוש הומור ציני שאני אוהבת מאוד ומשהו בו משך אותי. התכתבנו עד שהגיע תאריך הטיסה וכמובן, סיכמנו שניפגש מיד כשאגיע.
"כשנחתתי בעיר, קבענו להיפגש בערב בכיכר הסמוכה למלון שלי. כשהגעתי לשם הוא ישב על ספסל. הוא קם לקראתי, נתן לי חיבוק ונשיקה בלחי, ואז הושיט לי מתנה: קופסת שוקולד באצ'י עטופה בנייר צלופן עם סרט. לבחורה ישראלית כמוני, זה ממש לא היה מובן מאליו לקבל מתנה מבחור בדייט הראשון. זה כבר שבה אותי.
"הוא הציע לעשות לי סיור בעיר. טיילנו, דיברנו ואחר כך התיישבנו בבית קפה. בזמן שאכלתי, פתאום ראיתי אותו בוהה בי. שאלתי אותו 'למה אתה מסתכל עליי?' והוא ענה: 'אני לא מאמין שאת סוף־סוף פה, שאני מסתכל עלייך ולא על תמונה'. זה עשה לי נורא נעים והרגשתי שאני נמשכת אליו יותר ויותר. המשכנו להסתובב יחד עוד כמה שעות עד שהגענו חזרה למלון שלי. שנינו הרגשנו שאנחנו לא רוצים להיפרד. בשלב הזה הוא רכן לעברי ונישק אותי, והצעתי לו לעלות איתי לחדר. היה לנו לילה קסום.
"עד אז יצאתי לדייטים סתמיים עם גברים שלוקחים אותך כמובן מאליו. איתו הרגשתי כמו מישהי שמעריצים אותה, שחושבים שהיא וואו"
"למחרת הוא לא יכל להיפגש, ויומיים אחרי זה נפגשנו שוב, רגע לפני שהייתי צריכה לחזור לארץ. דיברנו על זה ששנינו רוצים לתת צ'אנס לקשר בינינו. הוא אמר שהוא כבר התחיל לבדוק כרטיסי טיסה לישראל, וכשחזרתי לארץ באמת המשכנו להתכתב ולתכנן את הביקור שלו. אבל אז נקלענו לוויכוח מטופש, ובסוף הקשר בינינו נותק.
"אני מודה שלא הרגשתי שבורת לב יותר מדי. ידעתי שהיו הרבה גורמים חיצוניים שתרמו להרגשה הקסומה שחוויתי איתו: התפאורה המנצחת של ונציה, הדיבור באנגלית עם המבטא האיטלקי הכובש. אבל זה ללא ספק היה הדייט הכי טוב שהיה לי מאז הגירושים. עד אז, כאמור, יצאתי לעוד ועוד דייטים סתמיים עם גברים שלוקחים אותך כמובן מאליו. איתו הרגשתי כל כך מיוחדת, מישהי שמעריצים אותה, מישהי שמסתכלים עליה וחושבים שהיא וואו. הוא גרם לי להרגיש שאני מלכת היקום, וזו הייתה הרגשה שחסרה לי באותה תקופה ושהייתי זקוקה לה מאוד".
"מטר תשעים של יופי ובלורית"
רינת (השם המלא שמור במערכת), בת 43, גרושה פלוס שלושה מקיבוץ בדרום, מורה:
מיד אחרי שהתגרשתי, לפני שלוש שנים, החלטתי שאני מוצאת לעצמי אהבה. ממש עבדתי בזה. משרה כמעט מלאה. נרשמתי לכל האפליקציות (אז עוד הייתי טירונית, לא ידעתי שכולם נמצאים בכולן), ושמתי את רשימת המכולת בצד. החלטתי לתת כמה שיותר צ'אנס. למרות שזו הייתה תקופת הקורונה והיו סגרים, יצאתי למלא דייטים, לפחות שניים בשבוע.
"ואז, בדיוק שנה אחרי הגירושים, הגיע הדייט עם הגבר הזה. הכרנו באפליקציה. גם הוא היה קיבוצניק, גרוש פלוס שלושה ובן גילי. הוא עבד כמנהל בכיר בחברה גדולה בבאר־שבע, ובגלל שאזורי הבילוי היו סגורים, הוא הציע שניפגש בערב אצלו במשרד. זה קצת הלחיץ אותי, אבל אחרי שדיברנו בטלפון הרגשתי שאני יכולה לסמוך עליו.
"קבענו שאגיע אליו בשמונה בערב. המשרד שלו היה ממוקם בבניין משרדים גדול, חששתי לעלות לבד אז ביקשתי ממנו שירד. המתנתי בלובי ופתאום יצא מהמעלית נסיך יפה תואר. אמנם ראיתי תמונות שלו באפליקציה, אבל הן לא עשו איתו חסד. הוא היה מטר תשעים של שרירים, יופי ובלורית. אחד הגברים המושלמים שראיתי. בהתחלה נעתקו לי המילים.
"במשך שלושה ימים רצופים לא הפסקתי לבכות עליו. הוא גרם לי להרגיש משהו שמעולם לא הרגשתי לפני כן: את הקווץ' הזה בלב"
"נכנסנו למשרד המפואר שלו, כולו חלונות גדולים ושקופים שדרכם אפשר היה לראות את העיר. הוא שלף גזייה והכין לי את הצ'אי הכי טעים בעולם. תוך כדי הוא גם שם מוזיקה נעימה, הוציא כל מיני שוקולדים וגבינות שקנה מראש, וממש דאג לעשות לנו פיקניק אלטרנטיבי. הרגשתי שיש לנו המון נושאי שיחה וכמובן, נמשכתי אליו נורא. חשבתי לעצמי, איך נפל עליי כל הטוב הזה? גם יפה, גם חכם, גם מצליח וגם מתחשב. הרגשתי שאני בתוך חלום.
"תקופת הגירושים היא תמיד לא קלה, אפילו אם מדובר בפרידה הדדית. עברו עליי חודשים לא פשוטים, ופתאום איתו, הרגשתי שקיבלתי פיצוי על כל התקופה הקשה. זמן קצר קודם לכן הייתי בסדנה של מישהי שאמרה שאם אנחנו רוצים שמשהו יקרה, אנחנו צריכים לזמן אותו. בדייט איתו חשבתי לעצמי: וואו, זה באמת עובד. זימנתי לעצמי את הבחור שאני רוצה והנה הוא הגיע.
"אחרי יותר משעתיים הוא ליווה אותי למכונית. בחניה עוד המשכנו לדבר קצת, צפינו יחד בכוכבים והתנשקנו. כעבור כמה ימים נפגשנו לדייט שני. הפעם הוחלט שהוא יבוא אליי. גם זה היה דייט מדהים, מול אח בוערת, והייתי בעננים.
"לצערי, הוא כנראה הרגיש אחרת. אני הייתי בטוחה שזה היה דייט נהדר ושיהיה דייט נוסף, אבל הוא החליט שזה פחות מתאים לו. למרות שהייתי אז בת 40 וכבר הספקתי להתחתן ולהתגרש, הוא היה הגבר הראשון בחיי ששבר לי את הלב. במשך שלושה ימים רצופים לא הפסקתי לבכות עליו. יחד עם זאת, אני לא מצטערת לרגע שהדייט איתו קרה. הוא גרם לי להרגיש משהו שמעולם לא הרגשתי לפני כן: את הקווץ' הזה בלב. מה גם שהוא נתן לי שיעור מאלף בסצנת הדייטים אחרי הגירושים: אם את מוצאת את עצמך בדייט שהכול בו מושלם מדי, את בהחלט יכולה ליהנות מזה, אבל את צריכה גם לקחת את זה בעירבון מוגבל. כי הרבה פעמים כשהכול מושלם מדי, יש כנראה איזה קאץ'".
"פתאום ניצב מולי מישהו נדיב ואכפתי"
איילת קמנסקי (46), גרושה פלוס שלושה מראשון־לציון, מנהלת סניף סיעוד:
התגרשתי לפני שמונה שנים. במשך שלוש שנים יצאתי לדייטים עם גברים שהכרתי בעיקר דרך קבוצות בפייסבוק. אותו הכרתי דווקא במועדון שאליו יצאתי עם חברים לרקוד. הוא לא הפסיק לשלוח אליי מבטים ולחייך אליי, עד שבשלב מסוים ניגש ואמר שישמח להכיר אותי. היה בו משהו מיוחד והסכמתי. התברר שגם הוא גרוש פלוס שלושה, מבוגר ממני בשבע שנים.
"התברר שהוא הזמין את כל התפריט של מסעדת הסושי האהובה עליי. הוא חייך ואמר: 'לא ידעתי איזה סושי את אוהבת'"
"הדייט הראשון היה יחסית טיפוסי: נפגשנו בבית קפה ליד הבית שלי, שם בין היתר דיברנו על אוכל וסיפרתי לו שאני מכורה לסושי. הדייט השני נפל על הסילבסטר. קבענו שנצא למסעדה ושהוא יבוא לאסוף אותי. בדרך הוא אמר שהוא שכח את הארנק שלו בבית ושנצטרך רגע לעצור אצלו בדירה. כשהוא פתח את הדלת הייתי המומה: כל השולחן היה מלא במגשים של סושי מכל הסוגים. התברר שהוא הזמין את כל התפריט של מסעדת הסושי האהובה עליי. הוא חייך ואמר: 'לא ידעתי איזה סושי את אוהבת'.
3 צפייה בגלריה
"הוא נתן לי תקווה שלמרות הכול, עדיין יש גברים מיוחדים". איילת קמנסקי
(צילום: קובי קואנקס)
"בכל הבית היו מוצבים נרות. הוא הדליק אותם, שם מוזיקה ופתח לנו בקבוק יין. אכלנו, שתינו, רקדנו והיה לי כיף לא נורמלי. אהבתי כל כך את ההשקעה שלו, בעיקר בהתחשב בכך שרק הכרנו. אחרי הדייט הזה המשכנו לצאת למשך ארבעה חודשים, ונפרדנו מסיבות שאני מעדיפה לא לפרט, אבל תמיד אזכור אותו בחיבה גדולה. בעיקר כי עד אז הרגשתי שכל קהילת הגרושים־גרושות זה ג'ונגל אחד גדול. פתאום ניצב מולי מישהו כל כך נדיב ואכפתי, שהצליח לתת לי את התחושה שאני הכי מיוחדת שיש. הוא נתן לי תקווה שלמרות הכול, עדיין יש גברים מיוחדים וג'נטלמנים שלא מסונוורים מכל השפע המדומה".
"הגוף שלי רעד מרוב התרגשות"
חן (השם המלא שמור במערכת), בת 47, גרושה פלוס שלושה מרמת־גן, מרפאה בעיסוק:
זה היה באפריל 2020, תקופת הסגרים של הקורונה. הייתי גרושה כבר שנתיים וחצי. עד הקורונה יצאתי ללא מעט דייטים, ואפילו היה לי קשר שנמשך שלושה חודשים. ועדיין, אף אחד מהגברים שאיתם יצאתי לא הצליח להרעיד לי את הלב. אפילו לא הבחור שאיתו הייתי בסוג של קשר רציני. קיוויתי כל יום שאתעורר ואולי ארגיש משהו, שאולי אצליח להתאהב. אבל זה לא קרה. אחרי שהקשר הזה הסתיים הייתי בטוחה שזה לעולם לא יקרה ושהנישואים, או יותר נכון, המשבר בנישואים וההתפרקות שלהם - הפכו את הלב שלי למאובן. חשבתי שכנראה לעולם לא אוכל להרגיש רגשות רומנטיים שוב.
"אבל אז כאמור הגיעה הקורונה, הסגרים, השעמום. נכנסתי לטינדר והיה לי מאץ' עם בחור שלא כתב על עצמו יותר מדי, אבל משהו בתמונה שלו משך אותי. ההתכתבות בינינו זרמה מיד, וכבר אז הרגשתי משהו שונה איתו. הוא היה חכם, מצחיק ושנון - בדיוק התכונות שאני אוהבת בגבר. וכן, לא הזיק שהתברר שהוא רופא במקצועו, מנהל מחלקה בבית חולים. הוא גם היה גרוש כמוני, אב לשלושה ילדים, והשיא? הוא אפילו גר בעיר שלי, מרחק של רבע שעה הליכה. לא היה מושלם מזה. כשהוא הציע שניפגש כבר למחרת הסכמתי בלי התלבטות. עד אז מעולם לא הסכמתי להיפגש בבית של מישהו בדייט הראשון. בהתחלה הצעתי שנשב על ספסל באיזה פארק, אבל הוא הצליח לשכנע אותי שעדיף אצלו בחצר. סמכתי עליו לגמרי.
"הגעתי אליו הביתה למחרת בערב, הוא קיבל את פניי בחיוך ונראה אפילו טוב יותר בחיים מאשר בתמונות. הסלון שלו היה עמוס ספרים, ובמטבח הבחנתי שיש לו מכונת קפה בדיוק כמו שלי. התברר שהוא מכור לקפה וליין אדום בדיוק כמוני. ישבנו אצלו בחצר, הוא הביא בקבוק יין, שתינו ודיברנו, וקרה משהו שתמיד שמעתי שקורה לאחרים, ושעד אז לא קרה לי מעולם: דיברנו במשך שעות. משמונה בערב עד שלוש לפנות בוקר, והייתה תחושה שיכולנו להמשיך עוד ועוד. השיחה איתו הייתה כל כך מרגשת ומלהיבה. הרגשתי שהוא בדיוק הגבר שחיכיתי לו כל חיי: גבר־גבר. עם הגרוש שלי תמיד הרגשתי שהוא יותר חבר לחיים, שותף. עם הבחור הזה הרגשתי שזה מישהו שאני יכולה ללמוד ממנו, להתחזק ממנו. מישהו שבסוף היום אני יכולה לשים עליו את הראש ולהרגיש הכי בטוחה בעולם. האמת? זה סוג הגבר שייחלתי לעצמי עוד בתקופה שהייתי נשואה. כשהוא נישק אותי, רגע לפני שנפרדנו לשלום, זו הייתה גם נשיקה מדהימה.
"דיברנו משמונה בערב עד שלוש לפנות בוקר, והייתה תחושה שיכולנו להמשיך עוד ועוד. השיחה הייתה כל כך מרגשת ומלהיבה"
"אני לא אשכח איך באותו לילה כשחזרתי הביתה ונכנסתי למיטה, הגוף שלי רעד מרוב התרגשות. אמרתי לעצמי, 'הנה, סוף־סוף פגשת את מי שחלמת עליו כל הזמן. את רואה? היה שווה לחכות'. גם בבוקר התעוררתי עם פרפרים בבטן. הוא לא שיחק משחקים, וכבר באותו לילה כתב לי שהיה לו נורא כיף איתי, ובבוקר שלח הודעת בוקר טוב והוסיף שישמח שניפגש שוב. אחרי זה, במהלך השבוע, נפגשנו עוד פעמיים. בדייט השלישי גם שכבנו והסקס היה נפלא.
"לצערי, הקשר הסתיים בסופו של דבר, ולא ביוזמתי. למחרת הדייט השלישי, אמא שלי החליקה באמבטיה ואושפזה לצורך ניתוח. כתבתי לו מה קרה, הוא איחל המון בריאות וביקש שאעדכן אותו מה מצבה. המשכנו להתכתב, אבל לא יכולנו להיפגש כי הייתי חייבת לסעוד את אמי. מיום ליום הרגשתי שהוא יותר מתרחק. הוא כבר פחות כתב לי מיוזמתו, וגם אז, ההודעות שלו היו הרבה פחות נלהבות. כעבור שבוע הוא כתב: 'אני לא יודע למה, אבל אני מרגיש שזה דעך בינינו. אני מצטער'. כתבתי לו שאני מבינה ואיחלתי לו בהצלחה, אבל בתוכי התרסקתי. עד היום אני לא באמת יודעת אם ירד לו ממני אחרי ששכבנו, שהוא מסוג הגברים שנדלקים מהר ונכבים מהר, או שזה בגלל הפציעה של אמי שהרסה את המומנטום.
"ועדיין, למרות שלקח לי לא מעט חודשים להתגבר עליו, אני כל כך מודה ושמחה על הדייטים איתו. הוא גרם לי להבין שהלב שלי כן יכול להרגיש שוב, שאני רק צריכה למצוא את הגבר שיעשה לי את זה, ומי יודע? שאולי עם הגבר הנכון - זה גם יבשיל לזוגיות ארוכה וטובה".
