הפיזיקאית פרופ' נירית דודוביץ' (50) קיבלה הודעה בחודש יולי האחרון שזכתה בפרס ויצמן למדעים מדויקים מטעם עיריית תל אביב־יפו . ביום שלישי הקרוב, 28 בדצמבר, היא תקבל אותו בטקס חגיגי.
על מה קיבלת את הפרס?
"על פיתוח שיטת מדידה שמאפשרת לצלם אירועים מאוד מהירים בטבע ולהקפיא אותם בזמן. אני עומדת בראש קבוצת מחקר במכון ויצמן, והיא כוללת סטודנטים מוכשרים מאוד שעובדים איתי כבר הרבה שנים וגם להם יש חלק בפרס הזה".
"שיטת הצילום המיוחדת מבוססת על פולסים של אור, שבעזרתם אנחנו מצליחים להקפיא תופעות בסיסיות בטבע שטרם נצפו בעבר, פשוט כי הן היו מהירות מדי"
לשם מה נחוצה שיטת המדידה שפיתחתם?
"התופעות שאנחנו דוגמים עוסקות בתנועה של אלקטרונים בתוך אטומים, מולקולות ומוצקים. מכיוון שאלקטרונים הם חלקיקים מאוד קטנים, הזמן שמאפיין את התנועה שלהם קצר מאוד - שנייה אחת חלקי מיליארד חלקי מיליארד. שיטת הצילום המיוחדת מבוססת על פולסים של אור, שבעזרתם אנחנו מצליחים להקפיא תופעות בסיסיות בטבע שטרם נצפו בעבר, פשוט כי הן היו מהירות מדי".
איך התבשרת על קבלת הפרס?
"לצערי יום לפני שהודיעו לי עליו, אבא שלי נפטר, ורגע לפני הלוויה קיבלתי טלפון ממספר לא מזוהה. חשבתי שזה מחברת קדישא ועניתי, ובאופן מאוד חגיגי בישר לי נציג עיריית תל־אביב על הזכייה. זו הייתה שמחה מהולה בעצב, ויש בזה גם סגירת מעגל כי אבא שלי, ארנולד פרניק, היה פיזיקאי, והוא היה יכול להעריך את הפרס הזה יותר מכולם. אני לא חושבת שהצלחתי באותו רגע ממש לשמוח, אבל הפרס עצמו מאוד משמח, מרגש ומוערך".
"אבי נהג לדבר איתי על פיזיקה. לא הבנתי אף מילה ממה שהוא אמר, אבל הוא תמיד גרם לפיזיקה להישמע כמקצוע נגיש"
זה רק כבוד או גם פרס כספי?
"הפרס מגיע עם סכום כסף קטן של 18,000 אלף שקל, אבל הוא בעיקר מביא הרבה כבוד ומבטא הערכה, דברים שמדענים לא זוכים להם בכל יום. בדרך כלל אנחנו עובדים קשה מאוד שלא על מנת לקבל פרס".
למה בחרת להיות פיזיקאית?
"כאמור, אבי היה פיזיקאי, ולמרות שהוא מעולם לא דחף אותי לזה, הוא נהג לדבר איתי על פיזיקה. לא הבנתי אף מילה ממה שהוא אמר, אבל הוא תמיד גרם לפיזיקה להישמע כמקצוע נגיש ובכך הסיר את החסם שיש להרבה אנשים לגביו. למדתי במגמת פיזיקה בתיכון, ובהמשך נרשמתי לפקולטה לפיזיקה באוניברסיטה. בגלל שבזמנו חשבתי שאי־אפשר למצוא עבודה בפיזיקה, נרשמתי גם למדעי המחשב וסבלתי מכל רגע.
"במקביל התחלתי לעסוק במחקר, וככה הגעתי לתחום שבו אני עוסקת. המשכתי במחקר בעיקר בזכות המנחה שלי לדוקטורט, פרופ' ירון זילברברג ז"ל, שהיה מדען בחסד ואדם מיוחד, והוא נתן לי השראה לאורך כל הדרך. אחד הדברים שלמדתי ממנו זה שמדע יכול להיות גם דרך חיים".
"להיות רופאה או שופטת זה לא פחות קשה, אבל יש הרבה מודלים לחיקוי, במדע - פחות. כשעשיתי דוקטורט לא היו פיזיקאיות סביבי"
למה לדעתך נשים נרתעות מפיזיקה וממדעים מדויקים בכלל?
"זו שאלה שאני נשאלת לא מעט, ואין לי תשובה ברורה. אחת הסיבות היא שבנות צעירות לא רואות הרבה מודלים לחיקוי. יש מקצועות מאתגרים נוספים, למשל להיות רופאה או שופטת זה לא פחות קשה, אבל בתחום הזה יש הרבה מודלים לחיקוי. במדע פחות. כשעשיתי דוקטורט והתלבטתי אם להמשיך לקריירה אקדמית או להשתלב בתעשייה, לא היו פיזיקאיות סביבי ולא ראיתי הרבה מדעניות. הייתי האישה היחידה במחזור בלימודי המאסטר והאישה הראשונה שנקלטה במסלול לפרופסורה בפקולטה לפיזיקה במכון ויצמן״.
מה צריך לעשות כדי לשנות את המצב?
"אחת הדרכים היא באמצעות מתן דוגמה אישית. לפני כמה שנים הובלתי פרויקט שבמסגרתו שלחנו סטודנטיות לתארים מתקדמים בפיזיקה ובמתמטיקה להרצות על המחקר שלהן בפני נערות בתיכונים ברחבי הארץ. להרצאות האלה הייתה משמעות עבור התלמידות ואולי הן אף הסירו אצל חלקן חסמים".
