"נהנית גם כשאני נופלת"
לאה גורא, בת 70 מרמלה, מאמנת כושר ופילאטיס מכשירים, נשואה, אמא לשניים. התחילה לחתור בגיל 62:
"בגיל 45 עברתי ניתוח לב פתוח ואירוע מוחי. בעקבות זאת שיניתי את אורח החיים שלי, התחלתי לאכול נכון ולעסוק בספורט. עשיתי גם שינוי מקצועי - בעבר עסקתי בפרסום ובשיווק, ואז החלטתי ללמוד להיות מאמנת כושר ופילאטיס ולעסוק בתחום.
בגיל 62 ביליתי במסיבה ומישהו סיפר לי על חתירה בסאפ. אני בן אדם שתמיד מחפש אתגרים, אז החלטתי לנסות. עכשיו כמעט כל צהריים אני נמצאת בים על הסאפ וחותרת 10-5 ק"מ בכל פעם. כשיש שמש אני לובשת חליפה ארוכה שמגנה לא רק מהשמש אלא גם מהמדוזות.
"השמיים הם כבר לא הגבול בשבילי, אני מרגישה בת 16"
אני חברה במועדון גורדון בתל־אביב, חותרת לפעמים לבד ולפעמים בקבוצה ומתחרה בתחרויות חתירה עם נשים צעירות ממני. יש לי שלוש מדליות, שביניהן מדליית זהב. אני מגיעה לתחרויות קודם כול כדי ליהנות וגם כדי לעמוד באתגר. השמיים הם כבר לא הגבול בשבילי, אני מרגישה בת 16.
כשאת חותרת עם הסאפ את עם עצמך, בשקט ובים הבלתי נגמר. הסאפ מרגיע, נותן לי אדרנלין ועוזר לשיווי המשקל. אני לא מפחדת ליפול, אני נהנית גם כשאני נופלת, כי זה מעורר. צריך לשכוח מהתירוצים ואז אפשר לעשות הכול".
עוד כתבות בלאשה
"חותרת שעתיים־שלוש ברצף"
מירי ילוז אלון, בת 67 מטבריה, גמלאית שעסקה בהוראה, אלמנה, אמא לשלושה וסבתא לשמונה. התחילה לחתור בגיל 64:
"התאלמנתי לפני שבע שנים מאהבת חיי ומהחבר הכי טוב שהיה לי במשך 40 שנה. בעלי אלי נפטר בגיל 60 ממחלת הסרטן באופן פתאומי, ואני עברתי תקופה קשה מאוד, הייתי בתחתית.
בוקר אחד, כשהייתי בת 64, חברה שלחה לי הודעה והזמינה אותי לחתור איתה על סאפ. לא הבנתי מה זה, אבל החלטתי לנסות. מיד נדלקתי על זה. באותו יום נרשמתי למועדון סאפ בקיבוץ מעגן, ושנה לאחר מכן קניתי סאפ (המחיר נע בין 3,000 ל־10,000 שקל).
"לא הבנתי מה זה, אבל החלטתי לנסות. אחרי שנה קניתי סאפ"
בהתחלה הייתי עולה ונופלת. נלחמתי בגלים והתרוממתי. כיום אני חותרת למרחקים ארוכים במשך שעתיים־שלוש שעות ברצף ולא נופלת. אני שולטת בסאפ ולא הוא שולט בי. לפחות שלוש־ארבע פעמים בשבוע אני בכנרת, לפעמים לבד ולפעמים עם חבר'ה צעירים ממני, ואני עומדת בקצב שלהם. זו חוויה אדירה. בחורף אני לובשת בגד ארוך וחם ובקיץ בגד ים ומכנסיים קצרים, מורחת קרם הגנה עם מקדם הגנה גבוה וחובשת כובע.
לאחרונה עברתי תאונת דרכים והפנים שלי נפגעו, אבל למרות זאת, חזרתי מיד לחתור ולא ויתרתי. זה נותן לי הרבה כוח.
הסאפ העמיד אותי חזרה על הרגליים. תוך כדי המאמץ, הוא הוציא ממני הרבה כאב שהיה בי והכניס לי שמחה וגאווה גדולה. בחתירה את מפעילה את כל שרירי הגוף, את חותרת בידיים וצריכה לשמור על שיווי משקל ברגליים. זה ספורט נהדר, מתנה שהיקום זימן לי ואני מודה עליה כל יום. הלוואי שיותר אנשים יעשו את זה".
"תחושה שאי־אפשר להסביר"
נילי זחרוביץ שרון, בת 68 מהרצליה, מרפאה בעיסוק, נשואה, אמא לשלושה וסבתא לארבעה. מתנדבת ב"בית על הים" - עמותה המנגישה גלישה לאנשים עם צרכים מיוחדים ולמשפחות. התחילה לחתור בגיל 64:
"התחלתי לשוט בסאפ בגיל 64. אחד החברים שלנו, שחותר על סאפ, ניסה לשכנע את בעלי לנסות. בעלי לא אוהב ים, אבל בגלל שלא היה לו נעים לסרב, שנינו הגענו לחוף. החלטתי לנסות והתאהבתי בזה מיד.
כשאת עומדת על הסאפ ורואה את הים, זאת תחושה שאי־אפשר להסביר. בהתחלתי פחדתי, אז שרתי לעצמי שירים שעזרו לי להתגבר על הפחד. עכשיו זה כבר לא מפחיד אותי, כי אני חותרת רק כשאין גלים. אני מציעה לכולן לא לפחד ולנסות.
"בהתחלה פחדתי, עכשיו זה כבר לא מפחיד אותי. אני חותרת רק כשאין גלים"
אני חותרת כשלוש פעמים בשבוע, תלוי במצב הים. מתחילה בשבע בבוקר ומשתדלת ללבוש בגד לייקרה ארוך, למרוח קרם הגנה ולחבוש כובע. את הסאפ אני שוכרת דרך מועדון SUP Sisters, ומשלמת 80 שקל לשעה. הסאפ מרגיע ונותן אנרגיות. כשאני חותרת, היום יפה יותר מימים אחרים. אני סובלת מאוסטיאופורוזיס ומאז שאני חותרת על סאפ יש שיפור בצפיפות העצם שלי.
בקבוצת החתירה שלי יש נשים וגברים בכל טווח הגילים, אבל רובם צעירים. בעיניי, הגיל לא מהווה מכשול. אנשים תמיד עוזרים לי לסחוב את הסאפ למים ואני מרגישה אהבה גדולה. מנהלת המועדון צוחקת שכל הים כבר מכיר אותי".
"פעם בשנה חוצה את הכנרת"
חנה דיק, בת 68 מקיבוץ עין־גב, גמלאית, לשעבר מורה לתיאטרון וחינוך חברתי ובימאית, נשואה, אמא לשלושה וסבתא לארבעה. התחילה לחתור בגיל 66:
"לפני שיצאתי לפנסיה שחיתי בכנרת כמעט כל יום, וכל הזמן הסתכלתי על החבר'ה עם הסאפ. ואז, בגיל 66, החלטתי לנסות כי רציתי לשפר את שיווי המשקל שלי. פניתי לבית הספר Wakeup Ski School שמתמחה בסקי וספורט מים, קיבלתי הדרכה על הסאפ והתאהבתי.
"הרגשתי שהעולם כולו שלי ושאני יכולה לעשות הכול, לא משנה מה הגיל שלי. כמעט כל יום אני חותרת על הסאפ בקבוצה. העלות להשכרה היא 50 שקל ליום למתאמנות בבית הספר. מעל בגד הים אני לובשת חולצה, אני מורחת קרם הגנה ונחשפת לשמש רק למשך שעה אחת. פעם בשנה אני חוצה את הכנרת עם הסאפ.
"אם נופלים – אז נופלים. מה יכול לקרות?"
הסאפ נותן לך אוויר, נוף, מרחבים, חברה, אתגר. הוא הפסיכולוג שלי. אני מאושרת כשאני עליו. זה גם סוג של פיזיותרפיה וזה עזר לי להקל את כאבי הגב שסבלתי מהם. אם נופלים – אז נופלים. מה יכול לקרות? אני מציעה לכולם לטעום את החיים המאושרים, לנסות ולא לפחד.
אנשים לא מאמינים כשהם שומעים מה הגיל שלי, ואני מרגישה שמעריכים אותי. הילדים שלי גם רוצים לנסות, אבל הם לא מוצאים את הזמן לזה".
