+
לצפייה בטקסט >
+
לצפייה בטקסט >
+
לצפייה בטקסט >
+
לצפייה בטקסט >
+
>
שער לאשה, ראש השנה 1948
( )
הטקסט המלא של השער (בהתאמה לנקודות הממוספרות שעל השער):
1. ברכתנו לשנה החדשה שלוחה בזה לקהל קוראותינו הרב, לסופרותינו וסופרינו, שנתנו לנו מפרי עטם ולכל עובדי העיתון... לאחיותינו ולאחינו במחנות אירופה וקפריסין, שטרם זכו לחוג את החג במדינתנו, לכל החיילות והחיילים העומדים שעה זו על משמר עצמאותנו; ולכל עם ישראל בארץ ובגולה, מי יתן ותביא השנה החדשה בכנפיה קץ למלחמה ונזכה לחיות בארצנו באושר ובשלווה.
המערכת והמנהלה
2. "שנה טובה" ברכנו אישה את רעותה בערב ראש השנה תש"ח, ולא ידענו מה צפוי לנו. לא הייתה זו שנה טובה... כי החלה מלחמת השחרור של העם.
... עוד תיכתב גבורה אלמונית זו של רבבות נשים בישראל... אי הסופר אשר יתאר את אותה האישה שעמדה ליד בעלה אוחזת ברובה, וראתה אותו נופל, מתבוסס בדמו, והמשיכה להמטיר אש על האויב. אי הסופר אשר יספר על האם שקראה לבנה השני להצטרף לשורות המגינים, שעה שהיא עומדת ליד הקבר הפתוח של בנה הבכור שנפל ואין דמעה בעינה.
נשי ישראל רתמו כולן בעול: תמצאו אותן בבתי החולים, במסעדות החיילים, משיחות עם העולים, פותחות את בתיהן בפני כל נצרך, נוהגות מכוניות משא כבדות, ממטירות אש בחזיתות, צופות למרחקים במשלטים. אין לכם פינה מפינות מאמץ המלחמה שבו לא תתפוס האישה מקום. חפשו אותן גם בתורים הארוכים אחר מצרכי מזון, שוחחו איתן ותשמעו: הן אינן מתאוננות: אין בשר, יאכלו חצילים; אין חצילים – יאכלו מכל אשר ניתן להשיג, 'למען המטרה הקדושה לכולנו, עושות אנו זאת'.
הנה באה אלינו שנת תש"ט, מי יתן ותביא בכנפיה מעט שלוה ונחת... במדינת ישראל החופשית!
י. דורית
3. דמות השבוע: "הגברת חולדה אדלמן, עורכת דין, נתמנתה למשרת רושמת הקרקעות בנתניה. זו הפעם הראשונה שאישה משמשת אצלנו בתפקיד זה – וכל ציבור הנשים גאה על המינוי".
4. "מה נשתנה ראש השנה זו מכל השנים שעברו? זו הפעם הראשונה אחרי אלפיים שנה שאין אנחנו מאחלות לעצמנו את תקומת המדינה. המדינה קמה.
עדיין לא הגיעה השעה שאיש יישב תחת גפנו ותחת תאנתו. מה רבה המלאכה עוד! ובמיוחד בשביל האישה. אנחנו, הנשים, שסבלנו כל כך הרבה, ששיתפנו את כוחותינו במפעל התקומה, שרעבנו וקדחנו, שבנינו בעצם ידינו, שלחמנו בגופנו - אנחנו צריכות לשאוף שנקבל גמול בעד כל זה!
בל נהא צנועות. חלפה התקופה של האישה הביישנית הנחבאת אל הכלים. נדרוש את המגיע לנו. נדרוש בכל תוקף את שינוי החוקים המקפחים את האישה. נדרוש התחשבות בדעתנו.... האישה בישראל צריכה להיות בטוחה כי נציגותיה הנמצאות בכל המינסטריונים, בתפקידים אחראיים, עובדות למען הטבת תנאיה.
אורה שם־אור
5. "מכסף – לבנים ולבני בנים"
אומרת המודעה עם שלושת הכתרים. החברה לכלי מתכת, שהוקמה הרבה לפני המדינה, עברה גלגולים שונים ומאז 1961 שייכת לקיבוץ ניר־עם.
