לד"ר מיכל אליעז יש שישה ילדים, ובעוד שהיא כמובן אוהבת ושמחה על כל אחת ואחד מהם, היא לא מהססת להודות שרובם היו לא מתוכננים. כלומר, ממש-ממש לא מתוכננים. ברמה שהיא השתמשה בכל פעם באמצעי מניעה אחר ובכל זאת התעברה. "אמצעי מניעה פשוט לא עובדים עליי", היא מסכמת בחיוך. "אני מניחה שיש עוד קומץ נשים כמוני".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
למען האמת היא יכלה להיות היום אפילו אמא לשמונה (!) אלא שעברה בדרך גם שתי הפלות. "ב-11 שנים הייתי שמונה פעמים בהיריון", כתבה לפני כמה חודשים בקבוצת הפייסבוק "מאמאצחיק". "תעשו חישוב. הייתי יותר בהיריון מאשר לא".
אליעז (40), מומחית ברפואת ילדים ואסתטיקה, נשואה לד"ר רן אליעז (42), קרדיולוג, ויחד הם הורים לדניאל (בת 13), עפרי (בת 12), תום (בת עשר וחצי), דין (בן שש וחצי), גיא (בן ארבע וחצי) וליב (בת שנה וחצי). זה שנה הם מתגוררים בטורונטו שבקנדה בעקבות תת-התמחות של בעלה, והיא מספרת שהקנדים בהחלט בשוק מהמשפחה הגדולה שלה. "לרובם יש כאן ילד אחד, מקסימום שניים. הם לגמרי נדהמים", מספרת אליעז בשיחת הזום שקיימנו.
אליעז (לשעבר הכהן) נולדה וגדלה בירושלים כבת יחידה לאם חד-הורית. אחרי שלא הסכימו לגייס אותה לצבא עקב תת-משקל ("לא משנה כמה ניסיתי, לא הצלחתי לעלות"), החליטה לא לבזבז את הזמן ולהגשים את חלום הילדות שלה: להירשם ללימודי רפואה. מאחר שלדבריה, לא היה אפשר ללמוד רפואה בישראל לפני גיל 21 ("אלא אם את עתודאית או ממוצא ערבי"), נרשמה בגיל 19 ללימודי רפואה בבודפשט שבהונגריה. שם גם פגשה את בעלה.
"אני ורן למדנו יחד באותה כיתה אבל בהתחלה לשנינו היו בני זוג", היא מספרת. "לי היה חבר מישראל, והוא בדיוק התחיל לצאת עם סטודנטית נורווגית שהכיר במהלך הלימודים. למרות שישבנו מיקרוסקופ ליד מיקרוסקופ, במשך שנתיים הוא לא החליף איתי מילה. אבל אז הזוגיות של כל אחד מאיתנו התפוגגה, התחלנו לדבר, ושלושה חודשים אחרי שהתחלנו לצאת כבר עברנו לגור יחד. שלוש שנים וחצי אחרי זה, כשחזרנו לישראל, התחתנו".
את הסטאז' עשו שניהם בהדסה עין כרם בירושלים. בהמשך רן עשה התמחות בפנימית (ואז בקרדיולוגיה), בעוד שהיא התמחתה ברפואת ילדים. עוד לפני שהחלו בהתמחויות, נולדה בתם הבכורה דניאל, שהגיעה מוקדם מהצפוי. "הייתי אז כבר זמן ממושך על זריקות 'דפו' למניעת היריון", היא מסבירה. "מדובר בזריקה שלוקחים אחת לשלושה חודשים. בשלב מסוים החלטתי להפסיק עם הזריקות כי הבנתי שאם משתמשים בזריקות האלה תקופה ארוכה, לוקח לפחות חצי שנה עד שהגוף מתחיל לבייץ וזה היה השלב שבו כבר דיברנו על להביא ילד לעולם. אבל ממש בחודש הראשון שהפסקתי עם הזריקות, נקלטתי. היינו בהלם כי לא ציפינו שאתעבר כל כך מוקדם, אבל שמחנו כמובן. זו הייתה הפתעה נעימה".
אחרי לידת דניאל הבכורה החליטה אליעז להשתמש כאמצעי מניעה במדבקות "אוורה". "לא רציתי לחזור לדפו ופחדתי לקחת גלולות", היא מסבירה. "ידעתי שבגלל הלו"ז העמוס שלי אני עלולה לשכוח ליטול גלולה ורציתי להיות שקטה".
יעילות המדבקות, לפי היצרן, עומדת על 99%, כלומר, בקרב 100 נשים שישתמשו במדבקה במשך שנה, אישה אחת תהרה. אליעז גילתה לתדהמתה שהיא האחת. "את המדבקות את צריכה לשים אחת לשבוע. בשבוע הרביעי את לא שמה ואז את אמורה לקבל וסת", היא מסבירה. "כך בדיוק עשיתי. אבל בשבוע הרביעי הווסת לא הגיעה. עשיתי בדיקת היריון וגיליתי שאני בהיריון, כשדניאל הייתה בת שבעה חודשים".
איך הגבת?
"מצד אחד שמחתי. אני בת יחידה ותמיד רציתי משפחה גדולה. כשרן הציע לי נישואים אמרתי לו: 'רק שיהיה ברור שאני רוצה מינימום ארבעה ילדים'. מצד שני, הטיימינג לא היה להיט. שנינו בדיוק התחלנו התמחויות. אבל לרגע לא חשבתי לעבור הפלה. גם את ההיריון הזה קיבלתי באהבה גדולה. כך הגיעה עפרי לעולם".
מה קרה אחרי שהיא נולדה?
"הבנתי שאני צריכה לחשוב על אמצעי מניעה חדש. מאחר שהמדבקות לא עבדו עליי טוב, החלטתי לעבור בכל זאת לגלולות. אבל כשעפרי הייתה בת שמונה חודשים, התחלתי לסבול מבחילות ולא קיבלתי וסת. גיליתי שאני שוב היריון".
וואו. איך זה יכול להיות?
"אני מודה שזכור לי שכן פספסתי גלולה אחת. מצד שני, זה לא ששכחתי לקחת בדיוק ביום הביוץ. זו גלולה אחת ששכחתי במהלך חודש שלם! מה גם שאני ורן היינו שנינו באמצע ההתמחות, כל אחד מאיתנו עשה שמונה תורנויות לילה בחודש וכאמור, מטופלים בשתי תינוקות. לא נפגשנו יותר מדי וגם לא היה לנו יותר מדי זמן. זה היה לנצח את הסטטיסטיקה בכל כך הרבה מובנים".
איך הרגשת?
"למרות ההפתעה הגדולה הרגשתי שגם הפעם אני בשום אופן לא מסוגלת לעשות הפלה. בסביבה הקרובה שלנו, לעומת זאת, כבר היו כאלה שהרימו גבה, שחשבו ששלושה ילדים כל כך צפופים זה מוגזם. היו קרובים שממש אמרו לי שכדאי לי לעשות הפלה או שאם אחליט ללדת, אז שאעשה לפחות אחרי זה קשירת חצוצרות. אבל ידעתי שאני לא מתכוונת לאמץ אף אחת מהעצות האלה. מה שכן, אחרי שתום, בתי השלישית נולדה, החלטתי לשים התקן תוך-רחמי. אמרתי שכך לפחות אקבל חמש שנים של שקט".
ובטח שוב נכנסת להיריון.
"לא. אז קרה דבר אחר. שמו לי התקן לא הורמונלי מסוג T, וכמה חודשים אחרי זה הרגשתי משהו לא נעים וראיתי שההתקן פשוט יצא החוצה. החלטתי לחזור לנטילת גלולות ובאמת לא נכנסתי להיריון עד שלתום מלאו כמעט שנתיים ואני בדיוק עמדתי לסיים את ההתמחות שלי. מאחר שתמיד רציתי ארבעה ילדים, חשבתי שזה הזמן להביא לעולם את הילד הבא. הפסקתי עם הגלולות ומהר מאוד נכנסתי להיריון עם דין. כשהוא היה בן חודש וחצי, עוד לפני שקיבלתי וסת, מיהרתי לשים התקן בשם IUB שבדיוק יצא לשוק. הרגשתי שסיימנו עם פרק הילודה, שיש לי ארבעה ילדים בדיוק כמו שרציתי, שרן קיבל את הבן שתמד חלם עליו. שזהו, סגרנו את הבסטה".
ואז?
"חודשיים וחצי אחרי ששמו לי את ההתקן, הגעתי לביקורת. פתאום במהלך הבדיקה הרופא אומר לי: 'מזל טוב. יש דופק'".
מה?
"זה בדיוק מה שאני אמרתי. הייתי בהלם. אמרתי, 'על מה אתה מדבר? איזה דופק? איפה ההתקן?'. הרופא אמר, 'נראה שהוא נפל'. מאחר שמדובר היה בהתקן קטן מאוד בצורת כדור, התברר שהוא נפל בלי שאפילו שמתי לב".
מטורף.
"דין עוד לא היה בן ארבעה חודשים, ורן אמר שזהו, שהפעם הוא שם את הגבול. הוא בדיוק התחיל את ההתמחות השנייה שלו בקרדיולוגיה והיינו הורים לארבעה ילדים קטנים, והחלטנו על הפלה. למרות שהבנתי מאוד את רן וידעתי שעל פניו זה הדבר הכי נכון לעשות, אחרי ההפלה היה לי קשה מאוד. הייתי עצובה מאוד. בינתיים הייתי צריכה לחכות עד שאקבל שוב וסת כדי שאוכל לשים התקן מחדש, ובזמן הזה עברנו לקונדומים. אבל חודש אחרי ההפלה, למרות הקונדומים, נכנסתי שוב להיריון.
"במקרה הזה שנינו נותרנו בלי מילים. עד אז אמרנו, 'אולי המדבקות לא עבדו עליי טוב', 'שכחתי גלולה', 'ההתקן נפל', אבל קונדום אמור לספק הגנה שקרובה ל־100%. איך זה יכול להיות שאנחנו תמיד נופלים בסטטיסטיקה? זו הייתה אניגמה מוחלטת מבחינתנו. אבל אני הייתי מאושרת מאוד לגלות שאני שוב בהיריון כי הייתי כל כך עצובה בגלל ההפלה. מבחינתי זו הייתה ברכה".
ואיך רן הגיב?
"כשגיליתי שאני שוב בהיריון לא התקשרתי אליו כי ידעתי שהוא לא רוצה עוד ילד. שלחתי לו תמונה בוואטסאפ של בדיקת ההיריון עם שני פסים. אבל הוא, שכנראה כבר הבין שהגורל הוא זה שמחליט בשבילנו, ענה: 'טוב, אנחנו צריכים לקנות אוטו גדול יותר'".
אחרי לידת גיא החליטה אליעז לשוב ולהתקין התקן תוך-רחמי. "הוא החזיק מעמד והכל היה טוב ויפה, אבל זה היה התקן לא הורמונלי, כזה שמקבלים איתו כל חודש מחזור", היא משחזרת. "בשלב מסוים שמתי לב שהמחזור שלי מתחיל לזגזג, שלפעמים חולפים כמה חודשים בלי וסת, ממש כמו תסמינים של טרום גיל המעבר, רק שהייתי בת 37!
"הלכתי לבירור אצל גינקולוגית, והיא אמרה שלפי התיאור שלי זה בהחלט נשמע כמו כניסה לגיל הבלות ושיש נשים שנכנסות לגיל המעבר בגיל מוקדם. אמרתי לה: 'אבל זה לא הגיוני. אני הכי פורייה בעולם. אני נכנסת להריונות אפילו כשאני עם אמצעי מניעה'. היא אמרה: 'בשביל זה נעשה לך פרופיל הורמונלי כדי לדעת בוודאות'. עשיתי בדיקות דם ולפיהן אכן נקבע שאני בפתחו של גיל הבלות".
זה לא הגיוני.
"נכון, והייתי כל כך בשוק שחזרתי על הבדיקה פעם נוספת. אבל גם הבדיקה השנייה אימתה שאני במנופאוזה מוקדמת. שאלתי אותה: 'ואם הייתי רוצה להביא עכשיו עוד ילד?'. היא אמרה שהסיכוי נמוך מאוד, שאיחרתי את הרכבת בשנה. לאור הדברים האלה החלטתי להוציא את ההתקן. בגלל שהוא התמקם עמוק בתוך הרחם הופניתי להוציא אותו אצל מומחית בהיסטרוסקופיה. בזמן שהיא הוציאה את ההתקן היא אמרה לי בחיוך, 'טוב, אנחנו ניפגש עוד חודש כשתהיי בהיריון'. אמרתי לה: 'אין סיכוי'.
"האמת היא שהתבאסתי, למרות שכבר היו לי חמישה ילדים. עד הרגע הזה כל החברים שלנו צחקו שאסור לי לעמוד ליד רן כשיש רוח כדי שלא אתעבר בטעות. ופתאום, בגיל 37, אומרים לי שזהו? שהגעתי לגיל הבלות? לכאורה הסיבה שהוצאתי את ההתקן הייתה כי הרופאה אמרה שאין סיכוי שאכנס להיריון ולכן לא היה בו צורך. אבל בסתר לבי אני מודה שדווקא קיוויתי שאכנס להיריון, שכך אוכיח שזה לא נכון, שאני לא באמת במנופאוזה".
"אני לא מתכננת עוד, אבל אם להודות בכנות, גם לא שוללת. אני חושבת שרן אפילו רוצה יותר ממני. הוא מסתכל עכשיו על ליב הקטנה ואומר, 'היא כבר הולכת. היא גדלה. אולי צריך לתכנן את מספר שבע?'"
והוכחת בגדול.
"חודש אחרי שהוצאתי את ההתקן לא קיבלתי וסת וגילתי שאני בהיריון. הייתי כולי מבסוטית, רן כבר הרים ידיים ממני. אבל בשבוע השמיני לצערי עברתי הפלה טבעית. נזכרתי שהגינקולוגית אמרה לי שאם אוציא את ההתקן קיים סיכוי מזערי שאכנס להיריון, אבל רוב הסיכויים שאפיל, שמבחינה הורמונלית ההיריון לא יחזיק. עבורי זו הייתה ממש סטירה לפרצוף. הוכחה שהרופאה צדקה, שאני כנראה באמת בגיל הבלות.
"רן ניסה לנחם אותי. אמר שההפלה לא קשורה לזה בכלל, שגם הרבה נשים צעירות ופוריות עוברות הפלות טבעיות. ידעתי כמובן את העובדות, אבל זה העכיר מאוד את מצב רוחי. בנוסף עמדתי בצומת דרכים: 'אם אני עדיין יכולה להיכנס להיריון אבל לא מסוגלת להחזיק אותו, האם זה אומר שכדאי שאשתמש באמצעי מניעה? מצד שני, עקב המנופאוזה המוקדמת אולי באמת נכנסתי להיריון לגמרי במקרה והסיכוי שזה יקרה שוב הוא אפסי?'. אבל עוד לפני שבכלל הגעתי להחלטה מה אני עושה, פחות מחודשיים אחרי ההפלה, שבמהלכם חודש שלם דיממתי, התחלתי לסבול מעייפות נוראית. עשיתי בדיקת היריון שהתגלתה כחיובית. מיהרתי להתקשר לגינקולוגית. אמרתי לה: 'אמרת שאני כבר בגיל המעבר, אבל איך שהוצאתי את ההתקן נכנסתי להיריון פעמיים. איך את מסבירה את זה?'".
איך באמת מסבירים את זה?
"הרופאה לא ידעה להסביר. בנוסף לפרופיל ההורמונלי עשו לי בדיקות נוספות. בין היתר MRI ראש כדי לשלול גידול בבלוטת ההיפופיזה שיכול לגרום לשיבושים הורמונליים. הכל יצא תקין. הרופאה אמרה שייתכן שאני נמצאת בפרה־מנופאוזה, תקופה שבה עדיין אפשר לבייץ מדי פעם, ושניצחתי שוב את הסטטיסטיקה. כדי שלא אפיל שוב, היא החליטה לתת לי זריקות פרוגסטרון כדי לחזק את ההיריון. וכך, בגיל 38, נולדה בת הזקונים שלי, ליב".
מה היתרונות במשפחה גדולה?
"מבחינתי יש רק יתרונות, אפילו לא חיסרון אחד. אף פעם לא משעמם אצלנו. בשנה הראשונה של הקורונה עוד חיינו בארץ ומכיוון ששנינו רופאים, אני ורן הוגדרנו כחיוניים ורוב הזמן היינו צריכים לעבוד. לשמחתנו, הגדולים עזרו מאוד עם הקטנים. בתקופת הסגרים הילדים לא חוו רגע אחד של בדידות. יש לנו בית נורא שמח. כל מה שחלמתי עליו כילדה יחידה לאם חד־הורית, מתקיים היום בבית שלי".
ובכל זאת, איך מתחזקים שתי קריירות תובעניות עם משפחה גדולה כל כך?
"כשאני ורן היינו שנינו בהתמחות, הייתה לנו או-פר, וגם אמא שלי עזרה מאוד. אחר כך בחרתי לוותר על עבודה בבית חולים והתחלתי לעבוד כרופאת ילדים בקופת חולים מכבי בחצי משרה, כדי שאוכל להיות עם הילדים.
"היום אני ממשיכה לעבוד כרופאת ילדים בישראל, במיון היברידי דרך קופת חולים מאוחדת. בשעות שקופות החולים נסגרות, במקום לפנות למיון או למוקד, לקוחות הקופה יכולים לקבל ייעוץ ואבחנה אונליין. הם עושים זאת באמצעות מכשיר בשם 'טייטו', ואני רואה ושומעת כאילו אני נמצאת עם הילד במרפאה. עבורי זה סידור מנצח כי אני עובדת כל יום מהבית, ובגלל שאני גרה בקנדה, השעות נוחות מאוד. שעות הערב בישראל הן שעות הבוקר אצלי, בזמן שהילדים במסגרות. אני מסיימת את העבודה בדיוק כשהילדים מסיימים, ואז יש לי זמן לאסוף אותם, להכין להם אוכל ולהיות איתם. זה ווין ווין".
ובאיזה אמצעי מניעה את משתמשת היום?
"כרגע אני עם התקן 'מירנה'. העדפתי לראשונה התקן הורמונלי, כי הבנתי שזה אמצעי המניעה היחיד שעדיין לא ניסיתי. שמתי אותו בדיוק לפני שעברנו לקנדה. רן אמר שהוא לא חושב שנוכל למצוא שם רכב ליותר משמונה אנשים. אגב, עד היום אני לא יודעת אם הגינקולוגית צדקה לגבי המנופאוזה המוקדמת. בגלל שההתקן הורמונלי, אני לא אמורה לקבל וסת גם ככה. ואני גם לא סובלת משום תופעות לוואי שמיוחסות לתקופה זו, כמו למשל גלי חום".
יש מצב מבחינתך לעוד ילד?
"אני לא מתכננת, אבל אם להודות בכנות, אני גם לא שוללת. בואי נגיד שאם למרות ההתקן, כנגד כל הסיכויים אכנס שוב להיריון, אקבל אותו באהבה".
ורק שרן לא ישמע?
"האמת היא שגם הוא כבר התחיל להרגיש כמוני. היום אני חושבת שהוא אפילו רוצה יותר ממני. הוא מסתכל עכשיו על ליב הקטנה ואומר, 'היא כבר הולכת. היא גדלה. אולי צריך לתכנן את מספר שבע?'".
