אני בטיפול כבר כמעט שנתיים אצל אותה מטפלת. יש איזו הסכמה לא רשמית בינינו שאני כותבת לה הודעות בין הטיפולים, משתפת אותה במחשבות ובמה שעובר עליי. היא לא תמיד מגיבה וקשה לי עם זה. אני מרגישה שאני צריכה את ההחזקה הזו, את היחס בין הטיפולים.
שיר מורסיאנו סינחיה, עובדת סוציאלית קלינית, מטפלת פרטנית וקבוצתית, עונה: "הקושי שאת מעלה מובן ולגיטימי. כשאנחנו נכנסות לקשר טיפולי ויוצרות מערכת יחסים משמעותית עם המטפל/ת, עולה פעמים רבות השאלה, מהם גבולות הקשר? האם הוא מוגבל לפגישה חד־שבועית? האם לגיטימי שנדבר בין לבין? עד כמה המטפלת פנויה בשבילי כשאני חווה קושי, גם אם הוא מתרחש בין הפגישות?
"בקשר טיפולי ראוי שנושא הגבולות, או בשמו המקצועי 'הסטינג הטיפולי', יהיה מדובר ומוסכם. למה הכוונה? כל מה שקשור למיקום, זמן, קביעות ותדירות הפגישות אמור להיות בהיר. נושא התקשורת ותכיפותה הם בהחלט חלק מאותו עניין. אין בהכרח מודל קבוע לכל הקשרים הטיפוליים: חלק יהיו אחת לשבוע, אחרים פעמיים בשבוע או אחת לשבועיים. חלק יתקיימו בזום, חלק פנים מול פנים. הדבר תלוי בגישה של המטפל/ת, בקושי של המטופל/ת ובגורמים נוספים.
"אך למרות השוני, העיקרון המשותף הוא שכל ההיבטים האלה יהיו מדוברים בין המטפל/ת למטופל/ת כדי לא להשאיר מקום לעמימות. מדוע? מכיוון שההנחה הבסיסית היא שאם הסטינג יהיה ברור ובהיר, המטופלים/ות ירגישו ביטחון ויציבות ויהיה להם קל יותר לתת אמון בקשר הטיפולי, דבר שאמור לסייע להצלחת הטיפול.
"לכן, הייתי פותחת את הנושא בפגישה עם המטפלת. ספרי על הצורך שלך ובקשי שהדברים יהיו ברורים. שאלי אותה איך היא רואה את הדברים ואיך הצרכים של שתיכן יכולים להיפגש. ייתכן שתחליטו יחד שהצורך שלך לא מקבל מספיק מענה בפגישה חד־שבועית, ותבחרו לעבור לטיפול דו־שבועי. יש אפשרות נוספת, שבה דווקא ההתמודדות העצמית שלך עם הקושי, ללא שיח עם המטפלת בין הפגישות, יכולה לסייע לך לצמוח. כאשר אנחנו מתמודדות עם קושי משמעותי, מובן שנרגיש צורך בסיוע ב'כאן ועכשיו'. ועם זאת, דווקא ההתבוננות והשהייה בזמן אמת עם המצוקה, בלי לקבל מענה מיידי, יכולות לשפר לעתים את יכולת ההתמודדות עם אותה סוגיה".
