שרון זמיגרוד (56), מטפלת בעלת דוקטורט במדעי המוח, זוכרת עד כמה השתנו החיים כשהיא הפכה לאם. "כשליאור נולדה עבדתי בהייטק. הייתי בטוחה שאני ממשיכה בקריירה בלי בעיה. לאט־לאט הבנתי שזה תהליך מורכב ושאני לא יכולה להמשיך באותו האופן. חשבתי שבן זוגי יעזור, אבל גם עם עזרתו חיי לא חזרו להיות כפי שהיו לפני האימהות", היא אומרת. "ניסיתי לשלב אימהות וקריירה אבל גיליתי שיותר מעניין אותי להיות בבית מאשר בעבודה. בסופו של דבר עזבתי את ההייטק - אבל רק כשבתי השלישית נולדה. גם אמהות אחרות סביבי הרגישו ככה, היה קשה להתחרות עם הגברים שעבדו שעות רבות".
עוד כתבות בערוץ לאשה
היום ליאור כבר בת 28, ד"ר לפסיכולוגיה מאוניברסיטת קיימברידג' באנגליה, שבה היא מרצה וחוקרת. עבודת המחקר שלה עסקה בפסיכולוגיה של חשיבה אידיאולוגית קיצונית והאנשים הנוהים אחריה. רק אחריה התפנתה לכתוב עם אמה את הספר "קיום קודם להורות" (הוצאת צמרת), שבוחן את האבסורד ואת היופי של הורות דרך העולם של הפילוסופיה הקיומית (אקזיסטנציאלית).
בין התובנות שלהן: כאמא עליך לדאוג לחדר ולזמן משלך, לחתור לשוויון עם בן הזוג, לקחת אחריות על הבחירה ללדת, לסמן זמן איכות עם הילדים, להרגיש את כל קשת הרגשות שצפים ולזכור שהרגעים המאתגרים בהורות הם זמניים בלבד.
הפילוסופיה הקיומית, שעל בסיסה מדברות השתיים על "הורות קיומית", מתמקדת בחופש הבחירה של בני האדם. היא מתבססת על רעיונות הומניסטיים: חשיבה על חופש הפרט, כבוד האדם וחופש התנועה שבו אדם פועל במרחב שבחר לעצמו.
סדרי עדיפויות שונים
ב־2004 שרון, בן זוגה ההייטקיסט שי ושלושת ילדיהם עשו רילוקיישן לאמסטרדם. שרון למדה מדעי המוח ופסיכולוגיה ועסקה במחקר. בשנתיים האחרונות היא עוסקת בטיפול נוירו־קיומי, שמשלב בין תובנות מהפילוסופיה הקיומית לשינוי דפוסים ואמונות מגבילות דרך עבודה על התת־מודע. כשבתה ובנה נרשמו ללימודים באנגליה, המשפחה כולה עברה ללונדון וממשיכה להתגורר בה גם היום. רן (26), בנה האמצעי של שרון, הוא איש הייטק עם דוקטורט במדעי המחשב. שני (18) לומדת באוניברסיטת באת'.
ד"ר שרון זמיגרוד: "קודם תעצימי את עצמך כאישה, כדי שתוכלי להעניק בחזרה לילדים ולחברה"
הפכתן לאמהות? עופו חופשי, כותבות האם והבת בספר. עשו מה שמתאים לכן. אין שיטה או תורה אחת שנכונה לכולן, עלינו ליצור לעצמנו את הנתיב שלנו.
היצמדות לשיטות כמו "עקרון הרצף" מזיקה להתפתחות האותנטית שלנו ויוצרת תחושת תסכול והחמצה אם בחרנו בה בעקבות לחץ חברתי או משפחתי. כשאת אמא שהולכת בעקבות הנורמות שמייצרות לגיטימציה גם לסבל, את חשופה לדיכאון.
לפני הכול בואו נעשה סדר: האם הורות בהכרח מוחקת את מי שהיינו קודם לכן?
שרון: "את לא צריכה למחוק את עצמך לגמרי, אבל אי־אפשר להמשיך אותו דבר. את מוכרחה לשנות את סדרי העדיפויות שלך. כשהילדים קטנים, התפקיד ההורי מלא. כשהם גדלים, את צריכה למצוא את מקומך. כשהם עוזבים, את שוב צריכה למצוא את עצמך".
פילוסופים אקזיסטנציאלים קלאסים עסקו בהורות?
"לא, כנראה כי לא היו הורים בעצמם, אבל אנחנו מצאנו שאפשר לשלב את הגישה הזו כדי לייצר דיאלוג עם אמהות ואבות - אילו הורים הם רוצים להיות, איך הם רואים את עצמם כאנשים בתוך משפחה, איך למצוא את החופש בתוך ההורות, איך האותנטיות מתנגשת עם המצב של הקמת משפחה".
ליאור: "מאמא שמעתי שבאימהות יש אושר וכיף אבל גם המון קשיים. לשמחתי, בדור שלי אימהות זו כבר בחירה. את לא חייבת".
ואם אני בכל זאת רוצה להיות אמא? מה המסר שלכן?
שרון: "חופש בחירה. את לא צריכה לחפש מרשם איך לגדל ילדים אלא למצוא את החופש שלך. הרבה אמהות מרגישות שאיבדו את עצמן, לא סיפרו להן שהעול כבד כל כך. רצינו להגיד להן שנכון, זה קשה, אבל תמצאו נקודות אור. אפשר להתמודד עם החרדות והקשיים. בספרי הדרכה אומרים לך מה לעשות, אנחנו אומרות ההפך: הורות היא תהליך יצירתי, מסע שעובר דרך הילדים שלנו".
קודם אני
בספר טוענות האם והבת שקיום אינדיבידואלי קודם להורות. "כמו בטיסה, כשמבקשים מההורה במקרה חירום לדאוג קודם לעצמו ורק אז לילד. אם האמא לא מרגישה חופשייה, משוחררת, אהובה ומוערכת - יהיה לה קשה לתת את זה לילדים", מסבירה שרון. "את צריכה להיות שלמה עם עצמך ועם התפקיד שלך, ואז תוכלי להעניק אהבה ולקבל את הילדים כמו שהם.
"אם את מרגישה שהקיום שלהם מעיב על החירות שלך, כל דבר שיעשו ולא יהיה לך נוח, יכעיס אותך. אנחנו אומרות: קודם תעצימי את עצמך כאישה, כדי שתוכלי להעניק בחזרה לילדים ולחברה. אנחנו יודעות מה קורה לילדים לא רצויים במשפחה ובחברה".
זה לא טריוויאלי?
"לא. נשים לא יודעות איך לדאוג לעצמן. הציווי החברתי הוא שאמא טובה היא אמא מסורה לילדיה. אנחנו אומרות שזה בסדר להרגיש רע עם עצמך, להיות בחרדות. את צריכה חמלה לעצמך".
אנחנו צריכות לשנות את נקודת המבט. איך עושים את זה באופן פרקטי?
"הדבר הראשון הוא לקבל את המצב שלך. כן, יכול להיות שהייתה טעות ללדת עכשיו ילד, אבל מה עושים? אנחנו מדברות על משוואה בין מה שקיים ובין מה שרוצים. ככל שהפער גדול יותר, כך האמא יותר במצוקה. תנמיכי ציפיות ותנסי לעשות הכי טוב שאת יכולה".
מה הטעות הכי גדולה שהורים עושים לדעתכן?
"היום הורים לוקחים אחריות במקום הילד. הם ירוצו לדבר עם המפקד בצבא כדי להגיד שקשה לו, הם יכינו לו הכול. הם כל כך רוצים שהילד יהיה מאושר, שהם שוכחים לתת לו כלים להתמודד עם עצמו. לפעמים הילדים רואים כמה ההורים רוצים שהם יהיו מאושרים, שהם מפחדים להגיד להם שהם בעצם לא כל כך מאושרים. הורים צריכים ללמוד להכיל את כל הרגשות של הילדים שלהם, הטובים והרעים, וגם לקבל את עצמם כהורים. להיות אמא טובה דייה, כדברי הפסיכואנליטיקאי ויניקוט, זה בסדר. הרצון לנסות לעשות הכול מביא לדיכאון, מרמור ויכולת פחות טובה להתמודד עם החיים".
ליאור, את חוקרת אבל את עדיין לא אמא. מה תרומתך לספר?
"גדלתי אצל אמא שטיפחה 'הורות קיומית'. היא גידלה אותנו באופן אינטואיטיבי ונתנה לנו חופש ואחריות מגיל צעיר. אני לקחתי את זה כמובן מאליו, היום אני יודעת שרוב ההורים לא כמוה. אם לא רצינו להכין שיעורים, היא אמרה: 'יש לך חופש לא לעשות, ויכול להיות שלא תצליחי במבחן, זו בחירה שלך, תחליטי מה סדר העדיפויות שלך'.
ד"ר ליאור זמיגרוד: "אם לא רצינו לעשות שיעורים, אמא אמרה: 'יש לכם חופש לא לעשות, זו בחירה שלכם'"
"כשכתבנו את הספר, הזכרתי לאמא איך היא התנהגה ומה הדברים שהיא עשתה כמחנכת. כשגדלנו, היינו צריכים ללמוד איך נבנה את מערכת היחסים שלנו איתה מחדש כדי שהיא תמצא את עצמה כאמא לילדים מבוגרים יותר. הוריי חיים את הפילוסופיה הקיומית ועושים בחירות לפי מה שהם רוצים עכשיו. הם תמיד שואלים מה הכי טוב לנו כמשפחה, וגם אם יהיה רגע שנחיה באי־ודאות, זה בסדר".
הורות קיומית אומרת: תהיי אמא גמישה יותר. הסבירו.
שרון: "את צריכה כל הזמן לעשות התאמה. הרבה פעמים אנשים נתקעים, שונאים את העבודה שלהם אבל צריכים את הכסף. אני אומרת, תשווי בין מה שאת רוצה ובין מה שאפשרי. אי־אפשר לקבל את כל מה שאת רוצה. זה חלק מהפילוסופיה הקיומית. לא כל מה שבא לי אפשרי, אבל בדקי איך את יכולה להסתדר עם זה ולקרב את מה שכן אפשר.
"למשל, אם את עובדת הרבה שעות ולא מסתדרת בגלל הילדים, יכול להיות שאת צריכה להחליף עבודה או לשנות תפקיד. אולי את צריכה יותר עזרה עם הילדים? את תמיד צריכה לבחון את שיווי המשקל בין הדברים ולקבל את הילדים כפי שהם.
לא כולם צריכים
"הייתה אצלי מטופלת שבתה בחרה ללמוד מדעים", היא מוסיפה. "האמא שאלה את הבת: 'למה את לומדת את זה? חשבתי שאת לא אוהבת מדעים'. התשובה הפתיעה אותה: 'חשבתי שאת רוצה שאני אלמד את זה'. המטופלת אמרה: 'ממש לא, תלמדי מה שאת רוצה'. צריך לעזור לילד, לדאוג לו, לוודא שהוא שלם עם הבחירות שלו.
"הכרתי ילד שלא אהב ללמוד. אמרתי לו: 'אבל לא תוכל ללכת לאוניברסיטה'. הוא ענה: 'אולי אני לא חייב, לא כולם צריכים'. כשאמו הגיעה אליי לטיפול, היא למדה לתת לו חופש בחירה אך להציג לו השלכות לטווח ארוך, שילדים בדרך כלל לא רואים. הם חושבים: אם לא הכנתי שיעורים, המורה תכעס - וזה לא נורא מבחינתם. אם את מסבירה להם שאולי לא יוכלו ללכת לאותו בית ספר שאליו החברים שלהם הולכים, זה מעורר בהם מחשבה מחדש.
"הורים נופלים בכך שהם לא משחררים לילד אחריות. גם אני לפעמים מתקשה בזה. הורה צריך להילחם בעצמו כדי לאפשר לילד להתנסות".
את עצמך עשית ויתורים מפליגים כיוון שהפכת לאמא. ויתרת על חלקים בך.
"ויתרתי על היכולת לעשות קריירה מוצלחת יותר, אבל ראיתי את ההורות כחוויה והיו גם קשיים, עליות ומורדות. בהייטק עבדנו כל היום ושאלתי את עצמי - מה חשוב יותר? לסיים את הפרויקט בזמן או ללכת להופעה של הילד בגן? ההופעה נראתה פחות חשובה. רק ברגע שעשיתי חשבון נפש, שאלתי, איך הילד ירגיש? ואז הייתי מוכנה לוויתורים בלי תסכול, כי הרווחתי משהו אחר. אם את רואה רווח - נגיד, משפחה מאושרת יותר - זה מחזיר את האיזון לחיים שלך".
ליאור: "אני, למשל, מרגישה שיש לי חופש מחשבתי שלא היה לנשים בדור של אמא. אני ובן זוגי מדברים על ילדים בעתיד, אבל הייתי רוצה שנשים בדור שלי יחשבו על הורות דרך פילוסופיה קיומית: מה המסע הזה? מה הוויתורים? איך אני שומרת על יצירתיות וחופש? הקריירה שלי חשובה לי, ולשמחתי אני ובן זוגי חיים בצורה שוויונית יותר מהדור הקודם ועדיין, אני זו שאצטרך להיכנס להיריון. בני הדור שלי חייבים לדבר על זה, אחרת איפה ההתקדמות של הפמיניזם?".
