הזוג: בשנות ה־40 לחייהם, הורים לילדים. הגירושין היו יוזמה שלה, הוא מאוד לא רצה, אבל הבין שאי־אפשר להחזיק אף אחד בכוח.
הגישור כמעט התפוצץ: לגבר היה קושי גדול עם חלוקת הרכוש והמזונות והוא חיפש סיבות למה לא מגיע לה: כי היא לא תרמה לבית, כי יש לה כסף מהירושה. ניסינו להבין ביחד מה באמת יושב מאחורי הסירוב הזה. הרי החוק ברור ויחלק ביניהם את כל הרכוש שנצבר במהלך הנישואין שלהם, אבל הוא הודיע שהוא ילך איתה לבית המשפט על כל שקל. הגישור כמעט התפוצץ.
פריצת הדרך: היה לי ברור שאת המציאות המשפטית הוא מבין היטב, כי הוא אינטליגנטי ורציונלי, לכן לא התמקדתי בזה, אלא בתחושותיו. ניסיתי לברר איתו איך העתיד שלו ייראה מבחינתו, מה הוא היה רוצה לקבל עבור עצמו בתהליך הזה. בסופו של דבר הוא פשוט פלט את זה: "אני רוצה שהיא תסבול! מגיע לה שאני אנקום בה". או! זו כבר הייתה התקדמות. כשמישהו מצליח להגיד מה באמת מניע אותו, אנחנו במקום הנכון. לנקמה יש מוניטין לא טוב, מן הסתם. אבל כשמדברים על גירושין צריך לדעת להכיר גם במקומות האנושיים האלה, לא להתחסד.
תהליך ההבנה: "בסדר", אמרתי לו. "ספר לי, איך היא תסבול?". "כי אני אגרור אותה לבתי משפט. את כל הכסף שיש לה היא תוציא על זה, היא תיתקע שם שנים ולא תראה שקל". "אתה כנראה צודק", עניתי, "סביר שזה באמת יגרום לה סבל. אבל אני תוהה איך הילדים שלכם ירגישו כשאמא שלהם סובלת כל כך. כשאין לה כסף ואין לה זמן אליהם והיא דואגת ורבה עם אבא". הוא לא ענה אבל הבין. זה נתן לי הזדמנות להמשיך. "ומה איתך?", שאלתי אותו, "איפה תהיה כשהיא בבתי משפט? הרי גם אתה מוציא בדיוק את אותו זמן וכסף. האם זה יעשה אותך מאושר? אם כן, לך על זה. אבל אולי יש אפשרות שבמקום זה, תשקיע בעצמך. יש לך קריירה נוסקת, ילדים שאוהבים אותך. לא עדיף ליהנות מזה, להתפתח, למצוא אהבה חדשה, לבנות עבורך משהו טוב?".
"אפשרתי לו לסגת מהאמירות שלו בלי להרגיש שכופפו אותו, מתוך הבנה שה'נקמה' הכי טובה היא להיות מאושר"
ההצעה המפתיעה: הדגשתי את ההערכה כלפיו כאבא וכבן זוג במשך שנים ובמקביל הצעתי לו דיל. "אל תוותר על רצונך לנקום בה", אמרתי לו, "רק תשהה אותו לטובת התהליך שאנחנו עושים כאן. לא בשבילה, אלא בשבילך ובשביל הילדים. אם אחר כך עוד תרצה לריב איתה, תוכל תמיד להגיע לבית המשפט".
הוא שתק, אבל היה ברור שמשהו בו השתנה. הוא הצליח להסתכל מעבר לרגש הנוכחי שלו והתחיל לראות לטווח ארוך יותר. הוא הסיט את המיקוד ממנה והתחיל להתמקד בעצמו. לא שפטתי אותו על תחושותיו. אפשרתי לו לסגת מהאמירות שלו בלי להרגיש שכופפו אותו, מתוך הבנה שה"נקמה" הכי טובה היא להיות מאושר.
בסופו של דבר: בני הזוג הגיעו להסכמות ביניהם בלי להגיע לבית המשפט. הגבר הבין שפגיעה בה תזיק לעצמו והצורך לנקום התפוגג.
מה למדנו:
רגשות שליליים הם מובנים לגמרי בהליך גירושין. הדרך להתמודד איתם היא לא להתעלם מהם או לוותר עליהם.
דווקא כשאתם בשיא הריב, קחו נשימה עמוקה ודמיינו את החיים הכי טובים שיכולים להיות לכם חמש שנים קדימה. עכשיו תגידו לי אם יש שם בתי משפט ומלחמות או שקט ואהבה חדשה.
פורסם לראשונה: 08:03, 14.08.24
