אחרי הפוגה ארוכה, חזרתי לאחרונה לטינדר. הסיבה: קשה לי להירדם. כן, יש אנשים שסופרים כבשים, אני מחליקה שמאלה. "לא מעוניינת, לא מעוניינת, לא מעוניי... ", והנה אני כבר בתוך חלום.
מה לגבי החלקה ימינה, אתן שואלות? ובכן, הנה משהו שכל גרושה ותיקה שחיה במדינתנו הקטנה יודעת: המבחר הגדול, שכל כך מלהיב בהתחלה, מצטמצם עם הזמן באופן משמעותי. מסך כל הגברים שעשוים למצוא חן בעינייך, עם חלקם כבר יצאת והבנת שזה לא זה; עם חלקם חברות שלך יצאו ודיווחו שזה לא זה; עם חלקם חברות שלך יצאו ודיווחו שזה ממש זה, רק ש"הזה" שבר להן את הלב, כך שזה הופך להיות מחוץ לתחום עבורך. ואה, כן. יש גם כאלה, הזויים, מוזרים ולגמרי לא מבינים עניין, שהחליטו שאת לא זה! לכו תבינו...
פה ושם, בכל זאת קורה שאת נעצרת. פתאום מופיע מישהו חדש שנראה בול כמו שאת אוהבת וכותב בדיוק לטעם שלך. אבל את גרה במרכז וכתוב שהוא מחיפה. ברור: את שוב מחליקה שמאלה. כי הנה עוד משהו מפתיע שמגלים רק אחרי שמתגרשים: בפרק ב' יש קריטריונים שלא חשבת עליהם בפרק א'. אם יש לך ילדים, חשוב שגם לו יהיו, וחשוב שהמרחק ביניכם לא יעלה על 14.35 ק"מ בדיוק. כי בניגוד לעבר, עכשיו כשאת גם אמא וגם מנהלת קריירה, ממש אין לך זמן לבזבז על נסיעות. וכמובן, הפרמטרים החדשים לא באים לרגע על חשבון הפרמטרים הישנים, כן? את עדיין מעוניינת שהוא יהיה גם חתיך וחכם וגם בעל חוש הומור.
לפעמים, כשהשינה ממאנת להגיע, את מרשה לעצמך בכל זאת לעשות קצת הנחות. מחליקה ימינה על מישהו שלא הכי עושה לך את זה בתמונה, אבל יש לו מקצוע נחמד והכי חשוב: הוא גר רק קילומטר ממך! כי מי יודע? אולי תופתעי? ולפעמים, אחרי שהוא כותב לך ואתם קצת משוחחים, את מסכימה להיפגש, כי הוא גר רק קילומטר ממך וכמה מדהים זה יהיה אם זה יעבוד ביניכם. אבל כצפוי, ברגע שאת פוגשת אותו, הראש והלב מיד מחליקים שמאלה. ואת מתעייפת ורוצה לחזור הביתה, להיכנס למיטה ולישון. אבל נו, לפחות את מתנחמת בכך שהלילה לא תצטרכי לספור כבשים. או להיכנס לטינדר.
