כשאפרת תורן (33), דוקטורנטית באוניברסיטת חיפה, נמצאת מחוץ לבית עם אנשים, וציפור מצייצת, היא נשאלת לא פעם, חצי בצחוק, חצי ברצינות, "מה היא אמרה?". תורן, שגרה בעתלית, למדה את "שפת הציפורים" ועוסקת במשמעות הציוצים שכולנו שומעים יום־יום ולא מייחסים להם חשיבות.
"לא סתם ציפורים כל כך נוגעות בבני האדם", היא אומרת. "אלה חיות הבר שהכי קרובות אלינו בשגרה. הן תמיד שם, ויש להן מה לספר לנו. צריך רק להקשיב". תורן למדה תואר ראשון בחינוך, אך אחרי שלמדה קורס בשפת הציפורים והתחילה להעביר קורסים בעצמה, פנתה ללימודי אקולוגיה וכיום היא חוקרת ביו־אקוסטיקה (הקשר בין האקוסטיקה של בעלי החיים והטבע לסביבה). "מחקרים מראים שאקוסטיקה טבעית ומגוונת עושה לבני אדם טוב, ואנחנו לא מודעים לזה מספיק", היא אומרת.
לעומת חיות אחרות, בעצם גם בעיר אפשר ממש להכיר ציפורים.
"אולי משום שהן מסוגלות לעוף הן פחות מפחדות לחיות לצידנו. השיעורים הכי טובים שלי כתלמידה בקורס היו בעמק המצלבה ובגן סאקר בירושלים. כשהציפורים קרובות אלינו, וזה קורה גם בעיר, אנחנו יכולים ללמוד מהן. יש סביבנו טבע מטורף בכל רגע נתון, ממש נשיונל ג'אוגרפיק, ואפשר להכניס לווריד מנה הגונה של טבע בכל מקום".
מה אנחנו יכולים ללמוד מהן?
"כשמכירים את השגרה שלהן, אפשר לשמוע מתי משהו קורה, אפילו בלי קורס. מי שיוצא יום־יום לפארק ומקשיב, מגלה את הדפוסים שלהן. ואז, כששומעים שהן מצייצות לא בדרך הרגילה, אפשר להניח שעוד מעט יקרה משהו. אולי יגיע תן, אולי גירית או עוף דורס. אני קוראת לזה 'אקטיביות פסיבית'. אני יושבת ומקשיבה, ודרך ההקשבה הזאת אנחנו יכולים לחדד את ההיכרות שלנו עם עוד בעלי חיים סביבנו. זה כאילו שיש סביבנו רדיו כל הזמן. הן כל הזמן משדרות חדשות".
את מבינה מה הן אומרות?
"ברמה מסוימת. הן סוג של שכנות, חברות שמנעימות את זמני. אני חושבת שמול כל מה שאנחנו חווים בתקופה הזאת, ההקשבה לציפורים מזכירה לנו שבסופו של דבר הכול בסדר. אחת התרופות הטובות בעיניי לסטרס היא ההקשבה לטבע".
סכנה מתקרבת
גם נטע קומורניק (34) מקריית־טבעון למדה את שפת הציפורים וכיום גם מלמדת אותה. קומורניק, אמנית, מורה ומטפלת באמנות, גדלה בכרמל, ומגיל צעיר זוכרת את עצמה מבלה בחורשות. "הריפוי שלי מגיל צעיר היה לשבת בטבע ולצייר", היא מספרת. "תמיד מגיעה איזו ציפור. כשהייתי בקורס, ביקשו מאיתנו להגיע לפני הזריחה לנקודת הישיבה שלנו - מקום קבוע שכל אחד בוחר ושם הוא מכיר את הציפורים באזור. הייתי עייפה מאוד, וחשבתי שאחרי שעה־שעתיים אחזור לישון, אבל בסופו של דבר הייתי שם כל היום.
"כל כך נהניתי. היו ערפילי בוקר יפים, ויצאה קרן שמש והיא האירה ציפור קטנה זהובה שהתחילה לשיר. זה הרחיב לי את הלב".
מה השתנה בחיבור שלך לציפורים אחרי הקורס?
"לפני כן הייתי מציירת ציפורים כי הן יפות. אחרי הקורס התחלתי להתחבר אליהן ולטבע. היופי הוא לא העיקר אלא להיות פתוחה לסביבה, להכיר אותה ולהיות חלק ממנה. הקשב שלי השתנה. ברגע שאת יוצאת ומקשיבה, הציפורים מספרות לך דברים".
מה למשל הן סיפרו לך?
"למשל, שיש עוף דורס בסביבה, שמגיע בן אדם. כשאני שומעת צליל לא רגיל, אינטנסיבי יותר, גבוה יותר, אני מבינה שיש סכנה. לעתים הן מפנות את המקור לכיוון הסכנה, עפות לכיוונה וחוזרות. זה נותן לי ביטחון. כשאני לבד ביער, אני יכולה לדעת שסכנה מתקרבת".
איך אנשים מגיבים לעיסוק שלך בשפת הציפורים?
"לפעמים מרימים גבה, אבל כשמבינים במה מדובר, אנשים מתחילים לשים לב לציפורים סביבם ולשלוח לי תמונות של ציפורים פצועות או לספר לי שראו התגודדות של ציפורים ולשאול אותי מה זה אומר".
איפה הנחש
מתברר שבשנה האחרונה הציפורים מגיבות למצב במדינה. כל בוקר, בסדנה שמעביר אורי ערד (43) מיודפת, נפתח בהקשבה לזִמרת הבוקר של הציפורים. בסדנה שהתקיימה ב־7 באוקטובר הציפורים התנהגו אחרת. "היער כולו היה נרגש", סיפרה קומורניק - שהשתתפה בסדנה - בקבוצת הפייסבוק של הקהילה. "הציפורים היו חסרות מנוחה. קריאות אזהרה נשמעו מכל עבר, ציפורים התעופפו במהירות, משהו קורה. חיפשנו את מקור הקולות. האם יש דורס שמאיים על דרי היער? האם יש הפרעה אחרת באזור? לא נמצא הגורם. בהמשך היום המציאות הגיעה אל הסדנה. אחד המשתתפים נקרא לצבא, הבנו שנורו טילים על הדרום והמרכז, ואחד המשתתפים הסביר לאמא שלו, שגרה בעוטף, כיצד לסגור את דלת הממ"ד כי מחבלים הגיעו לבית שלה".
ערד, מנהל ארגון "שפת הציפורים", צפר וסטודנט לתואר שני בזואולוגיה, שמעביר קורסים של שפת הציפורים ומנהל את דף הפייסבוק של הקהילה, מצא בגינה שלו ביודפת לפני כשבוע נשל של נחש צפע וחיכה שהציפורים באזור יעדכנו אותו איפה הנחש. "זה לא שאני מאזין לציפורים כשהן מנהלות שיחות חולין ומרכלות", הוא צוחק. "למרות שהן עושות גם את זה, אני מניח. אבל כשמדובר בענייני סכנה, כמו נחש, או אריה או דוב, עוזר מאוד לשים לב לציפורים. כל הורה בארץ צריך להיות מודע לזה לדעתי. כי כשציפור רואה נחש היא צועקת".
איך בעצם אפשר להבין את מה שהן אומרות?
"הן רגישות לכל מה שקורה. אם עובר בן אדם, הן יודיעו. אם חיה מתחבאת בשיחים, הן יתקשרו את זה. זה בעצם כמו כלבים. כל מי שיש לו כלב יודע מה המשמעות של כלב שמוריד את הזנב או חושף שיניים. אותו דבר עם ציפורים. לומדים להבין אותן בלי מילים".
הן גם מבינות אותנו?
"לגמרי. ציפורים יודעות להתקרב לאנשים במצוקה או באבל, שלא מהווים סכנה, ולהתרחק מאנשים עצבניים. הן פשוט יודעות להביע את הדברים הכי בסיסיים - סכנה, פחד, ביטחון. הן גם לומדות אותנו כמו שאנחנו לומדים אותן. לפני כמה שנים הייתי במירון, ביער שכל העצים שבו נפלו בגלל סופת שלג קיצונית, ושמענו ירגזי צועק צעקות אזהרה אינטנסיביות. לא הבנתי מה כל כך מעצבן אותו, עד שקלטתי שכנראה הוא לא ראה בני אדם לפני כן. שבוע אחרי זה עזרתי לאחי להקים גינת ירק בתל־אביב, וירגזי בא ונשנש לידי זרעים ברוגע. הוא רגיל לבני אדם בקרבתו".
אילו אנשים מגיעים לקורס שפת הציפורים?
"הכול מהכול. נשים וגברים מכל המקצועות, עם כל סוגי ההשכלה, מכל מקום בארץ. כנראה יש צימאון לטבע והוא חוצה גבולות".
