"יש לי 40 קעקועים, רובם נעשו בגלל צלקות רגשיות שלא נראות לעין. קעקוע אחד הוא על צלקת פיזית", אומרת רוני עמית, בת 40 מקיבוץ הזורע, מורה בחינוך המיוחד, גרושה ואמא לשלושה. לפני כשנה, בעודה יושבת עם בן זוגה לשעבר על המדרגות סמוך לבית הוריו בפתח־תקווה, חלון זכוכית של אחת הדירות בקומה הרביעית בבניין נפל עליה. בדיעבד התברר שהחלון לא הוברג בחזרה למקומו כראוי לאחר שהוצא לניקוי, וכשמישהו מבני הבית נשען עליו הוא השתחרר ופגע ברגלה של עמית.
"זה סיפור הזיה", היא אומרת. "מי מדמיין שדבר כזה יכול לקרות? הזכוכית נכנסה לי לרגל, היו שם שפריצים של דם, אני התעלפתי. נוצר שם חור־חור. איבדתי הרבה דם, לקחו אותי לבית החולים. אנטיביוטיקה, תפרים, זיהום. החלמה ארוכה. ואחרי הכול נשארה צלקת משמעותית".
לפני חודש החליטה עמית להוסיף לשלל הקעקועים שעל גופה גם קעקוע על הצלקת. הקעקוע שבו בחרה הוא פרחים ושפירית (של המקעקע עמוס נג'ר). "שפירית היא טוטם כוחו של האור, ומפגש עם שפירית הוא תזכורת ליכולת שלנו לנתב את האור שבתוכנו, האור הפנימי שלנו, שיש לנו יכולת ואפילו חובה לשקף אותו החוצה". "מגיל 11 וחצי אני עושה קעקועים", היא מספרת. "ההורים שלי משום מה זרמו איתי. הבטחתי להם שבתמורה אני אסדר את החדר ואתנהג ממש יפה. אני לא יכולה לומר שעמדתי בהסכם, אבל את הקעקוע עשיתי".
לאורך השנים הוסיפה עמית עוד קעקועים. "הקעקוע הוא סמל שכואב לי, שהנפש שלי פצועה. אני חורטת על עצמי כדרך להוציא את הכאב". הקעקוע הטרי של עמית הוא קעקוע של פלסטר ליד הלב, שעשתה אחרי 7 באוקטובר, לאחר שאיבדה חברים וחוותה כאב עצום. "בתוך הפלסטר יש לבבות קטנים, שמזכירים לי שהלבבות שלנו עוד פועמים".
אגב, חשבת לתבוע את המשפחה שהתרשלה בקיבוע החלון?
"חשבתי על זה. הם לא פנו אליי מאז ולא התנצלו, אבל הבנתי שזו משפחה במצוקה כלכלית, ואחרי 7 באוקטובר היה ברור לי שאני עוזבת את זה. הכול התגמד, אני בחיים, אני הולכת. החיים הם מה שחשוב באמת".
הרגשתי שאנשים מסתכלים על הצלקת
רותם ברזילי פרץ, בת 44 ממושב משמר־הירדן, אחות, נשואה ואמא לארבעה, לא הייתה מקועקעת בכלל עד גיל יחסית מאוחר. לפני כעשר שנים, כלב נשך אותה ברגלה השמאלית, אירוע שהשאיר צלקת על השוק. “נכנסתי לבית של ההורים שלי, בלי לשים לב שהכלב שלי הולך אחריי. בבית שלהם היה באותו זמן הכלב של אחי, שהיה כלב שמצאנו משוטט באיזה מקום. אנחנו מעריכים שהוא השתתף בקרבות כלבים כי הוא לא היה יכול להיות בקרבת כלבים אחרים. כשהכלב שלי נכנס אחריי לבית, הכלב של אחי קפץ עליו, וכשניסיתי להפריד ביניהם הוא נשך אותי. אני צעקתי והוא מיד עזב, הלך לאחור ורעד. הוא בעצמו כנראה נבהל".
לאחר שהפצע הבריא, והבורות שיצרו השיניים של הכלב התמלאו, עדיין נשארה על הפצע הצטלקות. "הרגשתי שאנשים מסתכלים על הצלקת וזה לא היה לי נעים. בעיקר הטרידו אותי אנשים שהסתכלו על הרגל, לא אמרו כלום אבל עשו על הצלקת זום. אני חושבת שהיום זה לא היה מפריע לי כל כך, אבל אז זה הציק לי, לכן אחרי שנה עשיתי קעקוע של פרחים אצל המקעקעת דוריס אלוף. בהמשך, הקעקוע שעמם אותי אז הוספתי את המזל שלי, מזל בתולה".
היום ממש לא רואים את הצלקת?
"אם אני מרימה את הרגל במאוזן, יראו טיפה משהו שנשאר מהבורות. אבל ביום־יום ממש לא רואים כלום”.
מה עם הכלב של אחיך שנשך אותך?
"הוא מת מזקנה לפני שנתיים, אבל לא נתתי לאף אחד לכעוס עליו. הוא לא היה אשם".
הייתי בטוחה שזה יעבור
סתו שמעוני, בת 30, מזכירה מרמת־יוחנן, נכוותה באורח קשה לפני כחמש שנים, לאחר שסיר של מים רותחים נשפך עליה. "הייתי סטודנטית לתואר ראשון בפסיכולוגיה", היא מספרת, "למדתי למבחן עד מאוחר בלילה. בשלב מסוים הייתי רעבה והרתחתי מים בסיר כדי להכין לי משהו לאכול. ישבתי בסלון והתחלתי להרגיש שמשהו לא טוב קורה לי. רצתי למטבח כדי לכבות את הגז וכנראה שהגעתי אל הסיר בשלב שבו התמוטטתי ואיבדתי את ההכרה, נשענתי על הסיר והמים נשפכו עליי".
את יודעת מה קרה לך?
"אני לא זוכרת הרבה מהאירוע עצמו. אני זוכרת את עצמי שוכבת ומבינה שקרה משהו, אבל לא מבינה מה בדיוק. הייתי מבולבלת מאוד והחלטתי שאני צריכה לנוח, אבל אחרי כמה דקות הבנתי שיש בעיה. התקשרתי לאבא שלי ונסענו לבית חולים. הכאב היה בלתי נסבל. הייתי מאושפזת שלושה שבועות, ואחר כך הייתי בבית עוד שלושה חודשים".
הצלקות שנותרו על זרועה וכתפה של שמעוני היו בולטות מאוד, ובמשך שנה, בכל ביקור אצל רופא היא הייתה שואלת אם הן יחלימו ונענית בשלילה. אבל רק לאחר שנה, כשהגיעה לרופא שגם על כתפו יש קעקוע שמכסה צלקת, נפל לה האסימון. "נשבר לי הלב", היא אומרת. "כי עד אז איכשהו הייתי בטוחה שזה יעבור. עשיתי כל מיני טיפולים שקצת טשטשו את הצלקות, אבל השיפור לא היה משמעותי. יום אחד, כשהייתי בתל־אביב, נכנסתי באופן ספונטני לסטודיו של קעקועים ושאלתי אם יש אצלם מישהו שיודע לעבוד על צלקות. כך הגעתי אל דוד כפרי".
היו לך כבר קעקועים בזמנו?
"היה לי קעקוע אחד, אבל התהליך במקרה של צלקת הוא שונה. הוא נמשך על פני שישה מפגשים, שש שעות בכל פעם. היה ברור שאני צריכה לעשות ניסיונות והכנות כי הקעקוע נרחב, ועשיתי כמה קעקועים במקומות בריאים כדי להכין את עצמי. לקח גם זמן לתכנן בדיוק מה יהיה בקעקוע, כי הוא היה צריך להשתלב בדיוק על הצלקת. הדימויים שבחרנו הם של דרקון על הזרוע ולווייתן על הכתף. דרקון מסמל בעיניי עמידות וחסינות, והלווייתן, מעבר לכך שזו החיה האהובה על אמא שלי, פשוט התאים למתאר הצלקת".
לפני הקעקוע, אנשים היו שואלים שאלות?
"היו שאלות והיו מבטים. גם היום אני מוצאת את עצמי מסבירה לאנשים למה יש לי קעקוע כזה גדול. אני חושבת שבתל־אביב קעקועים כאלה מקובלים יותר, בצפון זה עדיין מיוחד".
הסיפור מוטבע לי על הגוף
הצלקות בידיה של שיר רננה שולמן, בת 36 מרמת־גן, נשואה פלוס כלב, הן צלקות שונות, שנוצרו מפגיעה עצמית. "אני מנהלת עסק חברתי בשם Newish לבגדי יד שניה שמעסיק צעירות בסיכון, ובנות שחוו דבר דומה ורואות את הקעקוע על היד שלי מבינות מיד במה מדובר", היא אומרת. מגיל 13 ועד גיל 17, כשהתחילה לטפל בעצמה, שולמן הסתובבה רק עם שרוולים ארוכים, גם בקיץ, כדי להסתיר את הסוד שלה. "הפגיעה העצמית היא דבר שחשתי בושה בגללו, ולבושה הזאת הצטרפה גם בושה מהצלקות שנוצרו בגללה", היא אומרת.
למרות שהקעקועים (שנעשו אצל "זבוב קעקועים" ו"מיקה קעקועים") מסתירים את הצלקות, שולמן רואה בהם חלק מתהליך של יציאה מהארון. "הצלקות לא מוסתרות לחלוטין בתוך הקעקוע, והיום אני מקבלת אותן כמשהו שהוא חלק ממה שאני וממה שהוביל אותי לאן שאני היום", היא אומרת. "בעבר הייתי מודעת לידיים שלי כל הזמן והתכווצתי בגללן, פיתחתי טכניקות כדי להסתיר אותן. למשל, להחזיק אותן מאחור. אחרי הקעקועים, מצד אחד הביטחון שלי עלה, מצד שני דווקא הם הופכים את הסיפור שלי לחשוף. הוא מוטבע לי על הגוף".
יש משמעות לקעקועים שבחרת?
"כל צלקת היא שביל שהלכתי בו וגם לקעקועים יש משמעות. הם לא סתם קישוט מבחינתי. אני אמנית בוגרת בצלאל וקעקעתי גלגל צבעים שמסמל גם את האמנות שאני מתעסקת בה וגם את רעיון הגוונים - אני מקבלת את עצמי על כל המרכיבים והצבעים שלי. בשנה האחרונה אני מתמקדת בחיבור בין תפירה לציור, ואני חושבת שגם לזה יש קשר למה שעברתי. אני כאילו מציירת עם מכונת תפירה, תהליך שקצת דומה לקעקוע – מחטים, חדירה וסקאלה של צבעים שיוצרים דימוי. קעקוע נוסף הוא לב שבתוכו גלים וחלקים ריקים. לבעלי קוראים גל והדימוי הזה בעיניי הוא הכי יפה ואמיתי. שלושת הכוכבים שקעקעתי בעבר קיבלו משמעות חדשה עם השנים, כי עברתי שתי הפלות ולידה שקטה. כיום אנחנו בתהליך פונדקאות, וכבר קיבלנו סירוב מכמה פונדקאיות פוטנציאליות בגלל הסטיגמה על העבר שלי. אני מקווה שהקעקוע הבא יסמל את התינוק או את התינוקת שנצליח להביא לעולם".
