גבי גורדון (34) מחיפה, מהנדסת ימית במכון לחקר הנדסה ימית בטכניון ומנהלת נבחרת הנשים של ישראל ברוגבי.
חיבור מגיל 16: "נולדתי בבולטימור, ארצות־הברית, צעירה בין שני ילדים, ומגיל חמש גדלתי בשיקגו. המשפחה שלי יהודית וציונית, ועד כיתה ח' למדתי בבית ספר יהודי. גם כשעברתי לתיכון ציבורי, היו בו כ־30% יהודים. לא הרגשתי אנטישמיות.
"בגיל 16 באתי לארץ לחודשיים עם קבוצת בני נוער. הרגשתי חיבור עם המקום והבנתי שאני רוצה לעלות. הוריי קיוו שזה יעבור לי, אבל זה לא קרה. בסיום התיכון הגעתי הנה שוב, בתוכנית 'נתיב' של התנועה הקונסרבטיבית. חמישה חודשים למדנו באוניברסיטה בירושלים וארבעה חודשים חיינו בירוחם. כשחזרתי לארצות־הברית למדתי שנה באוניברסיטה שם, וב־2010, בגיל 20, עליתי ארצה".
איפה זה צריפין: "עליתי במסגרת גרעין צבר, עבדנו ולמדנו באולפן בקיבוץ שדה־אליהו, ושלושה חודשים אחרי שעליתי לארץ כבר התגייסתי לצה"ל. המפגש עם הצבא לא היה פשוט. הייתי בהלם מהתהליך: העלו אותנו לאוטובוס, לא הכרתי אף אחת, ורק אחר כך התברר לי שהיו שם עוד בנות מגרעין צבר. כשהורידו אותנו בצריפין לא היה לי מושג איפה אני מבחינת המיקום בארץ ומה זה הבסיס הזה. למחרת שחררו אותנו הביתה מאוחר, והבנתי שלא אצליח להגיע לקיבוץ הדתי שנמצא בעמק בית־שאן לפני כניסת השבת. התקשרתי למישהו שהיה שליח בארצות־הברית וחזר עם משפחתו לירושלים וביקשתי להתארח אצלו.
"בטקס של סוף הטירונות, כששרנו 'התקווה' במדים, הרגשתי חלק מהמדינה. הייתי מ"כית של מש"קיות ת"ש ובהמשך מפקדת בהכנה לקצונה של קציני שלישות. העברית שלי השתפרה תוך כדי השירות, לא הייתה לי ברירה".
לימודים: "בגיל 23 נרשמתי לטכניון, עשיתי תואר ראשון בהנדסת סביבה ותואר שני בהנדסה ימית. היום אני מרכזת את תחום החדשנות במכון לחקר הנדסה ימית בטכניון".
2 צפייה בגלריה
"כשהנבחרת הנורווגית הודיעה שלא תלחץ לנו את היד, הודעתי למנהלת שלהן שאגיש תלונה"
(צילום: יובל BG)
רוגבי: "בסוף 2016 התחלתי לשחק רוגבי עם נבחרת הבנות של הטכניון. רוגבי הוא משחק כדור בין שתי קבוצות שמנסות להבקיע שער בדרכים שונות. זה דומה לכדורגל, אבל במקום לבעוט בכדור רצים איתו והיריבים מנסים לתקוף את השחקן שהכדור אצלו. מטרת המשחק היא לצבור יותר נקודות מהקבוצה היריבה. זה משחק אנגלי במקור, לא שיחקתי בעבר, אבל מצא חן בעיניי שזה לא משחק של כוכבים, וכל אחד ואחת יכולים למצוא את עצמם במגרש. המשחק מחייב שמירה על נימוס הדדי ומשחקים בו אנשים טובים.
"כיום אני משחקת במועדון רוגבי מכבי חיפה ולקבוצה שלנו קוראים 'חזירות הבר' (קבוצת הגברים היא 'חזירי הבר'). אנחנו נושאות בגאווה חולצות עם ציורים של חזירות.
"לפני שנתיים חיפשו מנהל לנבחרת הנשים, המאמנת שלי המליצה עליי, ונבחרתי לתפקיד. בקיץ השתתפנו באליפות אירופה, ובטורניר בקרואטיה הנבחרת הנורווגית הודיעה שלא תלחץ לנו את היד בסוף המשחק. קבעתי פגישה עם המנהלת שלהן והודעתי לה שאגיש נגדה תלונה, כי ספורט עובד על כבוד בסיסי. היא הבינה את ההשלכות, ובסוף המשחק הייתה לחיצת ידיים הדדית".
למה את הכי מתגעגעת בארצות־הברית? "למשפחה, כמובן, ולחברים הטובים שלי שחיים שם".
למה לא תצליחי להתרגל כאן? "לעובדה שאין סופי שבוע ארוכים".
איזה הרגל אמריקאי כדאי לישראלים לאמץ? "אני לא חושבת שיש משהו כזה".
מהו המקום האהוב עלייך בארץ? "הים והמדבר, ויש לי את שניהם: אני גרה בבת־גלים ומבקרת את המשפחה בירוחם".
