"כשאני רואה ערימות ספרים זרוקים ברחוב, נשבר לי הלב", אומרת רחלי רייצ'ל יורוביץ' ממודיעין. יורוביץ' (50), מטפלת קוגניטיבית התנהגותית פיזיולוגית BF-CBT, ואמא לארבעה, מגדירה את עצמה "מצילת ספרים". היא אוספת לביתה ספרים שהושלכו ברחוב, וכשהיא שומעת על ספרים זרוקים בסביבתה היא נוסעת לאסוף אותם.
כבת לספרנית יורוביץ' תמיד אהבה לקרוא, והתואר הראשון שלה היה בספרות ופילוסופיה. "התשוקה החזקה שלי היא מילים", היא אומרת. "אני מחכה שיוציאו בושם בריח של ספרים ישנים". בגיל 40 החליטה להגשים חלום ולמדה פסיכולוגיה. זה קרה אחרי שערב אחד צפתה בטלוויזיה וראתה ב"מאסטר שף" מתחרה בן 80 והתפעלה ממנו. בן זוגה דניאל, איש מחשבים, אמר לה, “הנה, גם את בגילך יכולה ללמוד את מה שתמיד רצית”. והיא ענתה לו, “השתגעת? אני אסיים את המסלול בגיל 50”. התשובה שלו הייתה, “את יודעת שתהיי בת 50 בכל מקרה. השאלה היא אם תלמדי או לא, ואם כשתגיעי לגיל 50 תהיי מרוצה". וכך נכנסה יורוביץ' למסלול לימודים שהוביל אותה בין השאר לקריאה של עוד ועוד ספרים.
"בן זוגי ואני נחשפנו לעולמות שלמים מתוך ספרים ישנים שאספנו. באחד הספרים הייתה הקדשה: 'הייתי צריכה לבקש ממך סליחה לפני הרבה שנים'. אלה דברים מרגשים ומעוררי מחשבה”
אילו ספרי קריאה אהובים עלייך במיוחד?
"אני אוהבת מאוד את אייזק אסימוב, אגי משעול ואשכול נבו, את 'נשים קטנות' קראתי עשרות פעמים, כי כמי שגדלה בבית דתי והייתה תמיד טום בוי, אני מתחברת לדמות של ג'ו. אהובים עליי במיוחד גם ספרי השירה של המשוררת הפינית אוה קילפי והמשוררת הפולנייה ויסלבה שימבורסקה”.
לא מעט אנשים אוהבים ספרים, אבל רובם לא דואגים לאסוף ספרים מהרחוב.
"תמיד הייתה לי אהבה לדברים של זקנים. אני מבשלת כמו הונגרייה בת 80, תמיד הייתי מרותקת לקריסטלים של סבתא שלי, הבית שלי כולו וינטג' עוד מלפני שזה נהיה אופנתי. בתקופת הקורונה נכנסתי חזק יותר לאיסוף וינטג' והתחלתי לקלוט שיש ברחוב המון ספרים. הם בחינם, הם ברחוב, אף אחד לא רוצה אותם, ויש בהם עולם ומלואו. בן זוגי ואני נחשפנו לעולמות שלמים מתוך ספרים ישנים שאספנו. ולא מדובר רק בספר עצמו. לפעמים יש בספר מכתב או הקדשה. מצאנו סידור משנת 1940 עם מטפחת בתוכו. זה העלה מחשבות על האישה ששמה בספר את המטפחת הזאת. בספר אחר מצאנו פרח מיובש, באחד הספרים הייתה הקדשה: 'הייתי צריכה לבקש ממך סליחה לפני הרבה שנים'. אלה דברים מרגשים ומעוררי מחשבה”.
יורוביץ' מתעניינת בעיקר בספרים ישנים. “זה אוצר שמונח ברחוב. פתאום אני מוצאת אנציקלופדיה ישנה שמציינת שאולי בעתיד יהיה טלפון בלי חוט, או מדריך למשק הבית שמלמד איך לטאטא ואיך להפעיל תנור. 'הישמרי פן תקדיחי את התבשיל!', כתוב בהוראות ההפעלה של סיר לחץ. 'עקרת בית שאינה רגילה קשה לה להאמין שהתבשיל מוכן למאכל תוך הרגעים הספורים וכתוצאה מזה היא עלולה להקדיחו'. זה אותנטי, ומלמד משהו על התקופה".
ספרי על ספרים מיוחדים שמצאת.
"'כך נבשל', מ־1955, מהדורה שלישית מתוקנת וערוכה מחדש על ידי חבר מדריכות של ויצו ומערכת הוצאת 'נר' - ספר עמוס בפרסומות שוביניסטיות ומשעשעות. חשבו שעקרות הבית הישראליות נבערות, לימדו אותן איך לרחוץ ירקות. בעיניי זה משקף את ההיסטוריה יותר מספר היסטוריה. אני גם אוהבת את סדרת הספרים 'מלאכת יד' של בתיה עוזיאל".
זה מובן שקשה לך לראות ספרים מושלכים, אבל לפעמים אין מקום ואין ברירה אלא לפנות אותם.
"ברור. זה בסדר להיפרד מדברים ישנים אבל יש דרך להיפרד. שימו בארגז, שימו במיחזור. אל תזרקו סתם כך ברחוב. אני ובעלי יוצאים בשאלה, ואולי נשאר אצלנו משהו מהיחס של הכבוד לספרי קודש, שלא זורקים אלא שמים בגניזה. אבל כל ספר הוא חברה, נחמה, ידע וזיכרונות, ערימה של ספרים היא חיים שלמים של בן אדם”.
"זה בסדר להיפרד מדברים ישנים אבל יש דרך להיפרד. שימו בארגז, שימו במיחזור. אל תזרקו סתם כך ברחוב"
איך הילדים שלך מתייחסים לתחביב שלך?
“הבן שלי התגייס לא מזמן ואמר לי, 'לפחות עכשיו לא תגררי אותי לאסוף ספרים ישנים'. אני משתפת את הילדים בתחביבים הלא שגרתיים שלי - לאסוף ספרים וללקט צמחי בר למאכל”.
הם באים איתך ברצון?
"כן, וזה ממש חשוב לי. אני רוצה להדביק את הילדים שלי בתשוקה לחקור את העולם, לא ללכת בו כעיוורים, ללמד אותם להיות בעולם בעיניים פתוחות ולב פתוח. כמה קל לא לראות את הספרים שזרוקים, לדלג מעליהם, בדיוק כמו לפספס את השינויים הקטנים בעצים שמראים ששיא הקיץ מאחורינו או לא לראות חתול רעב ברחוב. לרוב הילדים מקדישים יותר זמן ומשאבי קשב לצילום המנה שהזמינו במסעדה, מאשר לטעימה שלה. אני רוצה שהם יהיו אקטיביים. לא להגיד, אבל יש אלפי ספרים. מה זה יעזור אם ניקח 20? אני אומרת, מה זה יעזור אם לא ניקח 20? העיסוק שלי בספרים הומלסים הוא חלק מתפיסת עולם שאני רוצה להעביר להם שאומרת שלא הכל נמדד בכסף, שלחטט בערימות של ספרים זה לא 'בזבוז זמן' כפי שללקט צמחים זה לא 'מאמץ מטופש'. החוויה עצמה היא הערך”.
מה את עושה עם כל הספרים שאת אוספת?
"אני מדפדפת בכולם, אבל מובן שאני לא יכולה לשמור את כולם. הם יושבים בהתחלה בסלון, חלק עוברים לקליניקה או לחדר העבודה, ואת אלה שאני לא מתחברת אליהם אני זורקת בצורה מכובדת - מניחה בארגז ליד המיחזורית. לפי הגשטלט, השלם הוא יותר מסך כל חלקיו. ספר הוא לא רק דפים ודיו. זה לא קופסה ריקה של קורנפלקס. בכל ספר אנשים השקיעו זמן ואנרגיה. איך אפשר לזרוק אותו כמו זבל? זה כואב לי. אני דואגת להם למנוחה נכונה".
