אחרי שהעיפו אותה פעמיים מהסמינר (פעם אחת מפני שצפתה ב"המירוץ למיליון"), ריקי (אז רבקי) רוטר שמעה שיחת לילה חרישית בין הוריה. היא הייתה אז בת 18, בת למשפחה מאלעד ששייכת לפלג הירושלמי - קבוצה קיצונית ובדלנית בתוך הזרם הליטאי. "הם אמרו, 'בואו נגמור עם הצרה הזו. נחתן אותה ויהיה בסדר'", נזכרת רוטר, כיום בעלת חברת שיווק בווידיאו ברשת, שבין השאר הפכה את מרב מיכאלי, סיון כהן ועוד, לאושיות טיקטוק. "אבא שלי אמר לאמא שלי שיש בחור, אמנם קצת מבוגר, אבל זה מתאים לכך שהעיפו אותי מהסמינר. מה שנקרא אצלנו, פגום עם פגומה".
מה עבר עלייך באותם רגעים?
"לא נרדמתי כל הלילה. הבנתי שזה הרגע, שאם לא אצא משם, כבר לא אעשה את זה לעולם. מגיל צעיר פנטזתי שאני חילונית, אבל לא חשבתי שזה באמת יקרה. זה היה בשבילי משהו מעבר להרי החושך. אני אוהבת את ההורים שלי אהבה עזה וידעתי שזה יכאיב להם, אבל לא הייתה לי ברירה. זה לא עניין של דת, אלוהים ואני מסתדרים. רציתי חופש, רציתי להגשים את עצמי. לא רציתי יותר גבולות".
"אבא שלי איחל לי שמחבל ירצח אותי, כי אני אגיע לגיהינום, אבל אם אמות על קידוש השם, כל העבירות יימחקו"
זה היה ב־5 באפריל 2016. להורים סיפרה שהיא נוסעת לישון אצל חברה בירושלים. במזוודה ארזה רק כמה תמונות משפחתיות שלה כילדה, כי ידעה שלא תוכל לבקר שוב בבית. "פתחתי את הארון, הסתכלתי על החצאיות שלי והבנתי שאני כבר לא צריכה אותן. אמרתי שלום לאחים הקטנים, הרמתי את אחותי מהלול ונישקתי אותה. בחלון של האוטובוס הייתה מדבקה שהדהדה לי: 'שים לב, שלא שכחת משהו מאחור'".
לאן הלכת בירושלים?
"הכרתי את 'יד ושם', אז הסתובבתי שם כמה שעות. דיברתי עם אנשים והבנתי שעמותת 'הלל - יוצאים בשאלה' יכולה לעזור לי. נסעתי לשם וישבתי מול המנכ"ל, יאיר הס. הוא הביא לי עוגיות וזו הייתה הפעם הראשונה שלא בירכתי. זה הימם אותי. הוא קרא לעובדת הסוציאלית של העמותה שתצטרף לשיחה. היא שאלה אותי מה תאריך הלידה שלי. ידעתי רק את העברי. פתחתי את תעודת הזהות וגיליתי שהיום הוא תאריך יום ההולדת שלי. בשיחה היא בדקה כמה אני מוכנה לצעד הזה, אם אני מבינה את מה שעלול להתחולל, את הנתק מהמשפחה".
מה ענית?
"הייתי באטרף. אמרתי להם שעשיתי את הצעד ושאני רוצה לעשות אותו עד הסוף. לקחו אותי לחדר עם בגדים יד שנייה ואמרו לי שאקח את מה שמתאים לי. לבשתי מכנסי ג'ינס ארוכים וחולצה עם שרוולים קצרים. פיזרתי את השיער והתחלתי לרקוד מול המראה שהייתה שם. עפתי על איך שאני נראית. כשיצאתי לרחוב, הרגשתי עירומה ועם זאת, גם הרגשת חופש".
"החיים שלי פאקינג מדהימים"
למחרת נכנסה לדירת המעבר של "הלל", ארגון המיועד לצעירים שחזרו בשאלה, נאלצו להתנתק ממשפחותיהם ולהתחיל את צעדיהם הראשונים בעולם החילוני. "היינו שישה בנים ושש בנות בבית יפה ומטופח בן שלוש קומות בשכונה טובה בירושלים. היו שם מדריך ומנהלת של הבית וחוקים ברורים. אסור לעשן סמים, אסור לקיים יחסי מין בבית. כולם צריכים לבשל, לכבס, לצאת לעבודה. יש שעת חזרה מוגדרת הביתה. אחת לשבוע יש פגישה עם עובדת סוציאלית".
על המעבר לדירה של "הלל": "עשינו סעודות שבת, טיילנו עם רכב גרוטאה של אחד הדיירים. גילינו את העולם הישראלי דרך הטיולים האלה"
איך הרגשת עם זה שמציבים לך גבולות?
"לחוזרים בשאלה יש תחושה כזו שהם יכולים הכול, וזו תחושה מסוכנת. זה נכון מאוד לשים לנו גבולות, אחרת נאבד את הצפון. הייתי בדירה ארבעה חודשים, שבהם נשמתי עמוק לפני שאני יוצאת לחיים. הבית הזה איפס אותי. הייתי עם אנשים כמוני, שחווים את מה שאני חווה. הייתה מישהי שהשאירה ילדים מאחור, היה מישהו שהמשפחה שלו עשתה לו מניפולציות והציעה לו כסף כדי שיחזור. כשגיליתי שהמטבח שלנו בדירה כשר, התפלאתי. אבל הסבירו לי שאנשים פה עוברים חוויה מורכבת ושהבית צריך להתאים לכולם".
בימים אלה "הלל" פותחים במימון המונים של 72 שעות כדי להקים בית חירום באזור המרכז. "מדי שנה מאות יוצאים בשאלה גרים בבית שפועל בירושלים כבר שבע שנים", מספרים בעמותה. "הסכום שיגויס במימון ההמונים, שיתקיים באתר GEEV בין 14 ל־16 במאי, יוכפל על ידי תורמים ותיקים של 'הלל'".
רוטר, שמתראיינת לרגל מימון ההמונים, מסתכלת על הימים ההם בנוסטלגיה: "זו הייתה תקופה מתוקה במיוחד - עשינו סעודות שבת, טיילנו עם רכב גרוטאה של אחד הדיירים. גילינו את העולם הישראלי דרך הטיולים האלה".
אני פוגשת את המשפחה רק בחתונות של האחים. מגיעה לכמה שעות, יושבת איתם בשולחן בדממה. אף אחד לא מדבר איתי"
מה עם המשפחה שלך? הודעת להם שאת נוסעת לבקר חברה ולא חזרת.
"כבר למחרת אבא שלי התקשר אליי שוב ושוב. התברר שמישהי ראתה אותי עם מכנסיים והודיעה להורים שלי. יש לקהילה עיניים בכל מקום. ביקשתי שיגיע אליי ושנדבר. ישבנו בתחנה המרכזית בירושלים והוא אמר לי דברים קשים, כולל זה שהוא מאחל לי שמחבל ירצח אותי, כי עם כל העבירות שאני עומדת לעשות, אני אגיע לגיהינום, אבל אם אמות על קידוש השם, כל העבירות יימחקו. השיחה הסתיימה והוא הלך".
והיום, איך הקשר שלך עם המשפחה? הצלחתם לאחות את הקרעים?
"אני מתקשרת אליהם כל יום שישי, ורק אמא שלי עונה. היא מסרבת שאדבר עם האחים הקטנים שלי. ובכל זאת, האהבה האדירה למשפחה, הגעגוע אליהם, לריח של הבית, לאוכל והרצון המהותי לקשר לא חולפים. כשההורים ביקשו שאלך לסמינר של בנות סוררות, למרות שידעתי שאני לא אחזור בתשובה בלחיצת כפתור, הלכתי. אני פוגשת את המשפחה רק בחתונות של האחים. מזמינים אותי כדי שלא ירכלו. אני מגיעה לכמה שעות, יושבת איתם בשולחן בדממה. אף אחד לא מדבר איתי. אבל החיים שלי פאקינג מדהימים. אני לא נותנת לכאב הזה להוביל אותי".
"תמיד אהבתי את הבנות היפות"
כיום רוטר (25) לומדת קולנוע ב"מנשר" ומתגוררת בבת־ים עם אנה, בת זוגה זה שנתיים. היא גדלה, כאמור, באלעד, אמה מנהלת חשבונות ואביה מורה צדק (מו"צ) "שעונה על שאלות הלכתיות וכותב ספרי הלכה. אני הרביעית בין 11 אחים".
איך נראתה הילדות שלך?
"הייתי שובבה ומרדנית. בגיל חמש ברחתי מהגן והלכתי להוציא מהגן את אחותי בת השלוש. נחשבתי חצופה. כשמורה בסמינר הזכירה את בן גוריון והוסיפה 'שם רשעים ירקב', שאלתי למה היא אומרת את זה, והיא העיפה אותי מהכיתה. הייתי בורחת מבית הספר לחנות ספרים בקניון וקוראת שם ספרים חילוניים. קניתי כל שבוע 'לאשה', למדתי מהמגזין על החיים בחוץ. נהג האוטובוס הקבוע בקו מהבית שלי לסמינר בבני־ברק היה נותן לי את העיתונים היומיים שקנה.
"בשולחן שבת, גברים מדברים על פוליטיקה והנשים מקשיבות להן, שותקות. תמיד ישבתי ליד אבא שלי והשתלבתי בשיחות, עד שהעבירו אותי לשבת ליד אמא שלי"
"בגיל 15 שכנעתי את אבא שלי לקנות לי מחשב. התנאי היה שהאינטרנט יהיה חסום. על המחשב היו לי תוכנות פוטושופ ופרמייר. ציירתי את עצמי בלונדינית עם קעקועים ומכנסיים".
מה ידעת אז על הנטייה המינית שלך?
"תמיד אהבתי את הבנות הכי יפות בכיתה, היה לי קראש עליהן, אבל לא הבנתי את זה. חשבתי שאני רוצה להיות כמוהן, להיות חברה שלהן. מצד שני, בחתונות אהבתי להציץ דרך המחיצה על בנים יפים. רק כשיצאתי בשאלה חקרתי את המיניות שלי והבנתי שאני ביסקסואלית".
רוטר מספרת שהיה לה קשה ומתסכל להיות אישה בקהילה החרדית. "אבא והאחים שלי היו הולכים להפגנות נגד הצבא בבני־ברק, ואני הייתי נוסעת לבד, זאב בודד, עומדת בגשר קוקה קולה ומסתכלת מלמעלה על ההפגנה. באירועים, הריקוד של הבנים מופרע וחופשי. הבנות צריכות לרקוד מעודן. בפורים, רק הבנים שותים ומעשנים. בשולחן שבת, גברים מדברים על פוליטיקה והנשים מקשיבות להן, שותקות. תמיד ישבתי ליד אבא שלי והשתלבתי בשיחות, עד שהעבירו אותי לשבת ליד אמא שלי".
"לא נגעו בחלה בגללי"
בגיל 15 עברה רוטר פגיעה מינית. "חיכיתי בתחנת אוטובוס ודיברתי עם חייל. מתוך סקרנות הייתי מדברת עם חילונים. הוא הציע שנלך לשוחח בגינה סמוכה, ואז שם הוא שלף את איבר המין שלו והחל לגעת בו. ברחתי, התקשרתי לחברה טובה ושיתפתי אותה. היא סיפרה להנהלת הסמינר. למחרת העיפו אותי מהסמינר. אבא שלי לקח אותי לרופאת משפחה ונתן לה פתק. היא הסתכלה ואמרה, 'עכשיו לבית חולים'".
מה הוא כתב שם?
"כנראה שנאנסתי. היא שלחה אותנו לחדר אקוטי בוולפסון. לבית החולים הגיעו גם שוטרים. לא ידעתי מה להגיד להם. כשאבא שלי יצא מהחדר הסברתי לרופאה שהייתה שם שלא קרה כלום. הצלחתי לשכנע אותה לא לבצע בי את הבדיקה החודרנית. היא סיפרה לי שזה כבר קרה, שהגיעו אליהם הורים חרדים שביקשו לדעת אם הנערה עדיין בתולה. לאחר שהבינה את המצב היא אמרה לאבא שלי שלא ראו סימני פגיעה. למרות ש'עברתי' את 'בדיקת הכשרות', לא הסכימו להחזיר אותי לסמינר והזהירו את הבנות שמי תיצור איתי קשר תעוף מהסמינר".
באיזו תואנה?
"שאני כבר יודעת מה זה סקס. סרט הגמר שאני עובדת עליו, 'בדיקת כשרות', הוא על האירוע הזה. רק כשכתבתי וניתחתי את הסצנה, הבנתי שהחייל פגע בי. הייתי קטינה תמימה, והוא ניצל את ההזדמנות".
"למרות ש'עברתי' את 'בדיקת הכשרות', לא הסכימו להחזיר אותי לסמינר והזהירו את הבנות שמי תיצור איתי קשר תעוף מהסמינר"
חצי שנה רוטר ישבה בבית, אף סמינר חרדי מכובד לא הסכים לקבל אותה. "הייתה מחשבה לרגע לשלוח אותי לאנגליה, לסמינר בנות סוררות. אבל ההורים ידעו שחו"ל יפתח לי אופקים והתעקשו להשאיר אותי בארץ. כאן הפכתי לטמאה. כשאבא שלי בירך על החלה בערב שבת, והעברתי חתיכות של החלה לאחיות הקטנות שלי, הן לא נגעו בהן. עם זאת, חשוב לי להגיד שגדלתי במשפחה אוהבת. הם לא אנשים רעים. זה נובע מבורות ושטיפת מוח שמגיעה מהמקום שהם גדלו בו".
מה קרה בסוף? מתי חזרת ללימודים?
"אבא שלי נלחם עד שהחזירו אותי לסמינר. במקום לעלות לכיתה י"א עם הכיתה שלי, שמו אותי בכיתה י"ב, כדי שאסיים כמה שיותר מהר. מישהי בסמינר, שלא הכרתי, אמרה לי יום אחד, 'שמעתי שאת בהיריון'. עניתי לה 'עם תאומים'. הבנתי שהרכילות התפשטה, שכולם יודעים".
"ביקשתי להגיע למג"ב"
לאחר שסיימה את הלימודים, נשלחה לסמינר מקצועי חרדי. "לא שאלו מה אני רוצה לעשות, אבל לפחות רשמו אותי למסלול של עריכה גרפית וצילום וידיאו, תחום שידעו שאני אוהבת. לא סיימתי את הלימודים, עד היום אין לי מושג למה העיפו אותי סופית. ואז עזבתי את הבית".
מהדירה של "הלל" עברה לדירת שותפים בתל־אביב. "קיבלתי מ'הלל' את ברכת הדרך רק אחרי שהרגישו שאני כשירה נפשית וכלכלית לנסות לבד. עבדתי בטלמרקטינג ובמלצרות, ולאט־לאט, הבנתי שכדי להיכנס לחברה הישראלית אני חייבת לעשות צבא. ביטלתי את הפטור והתגייסתי. ביקשתי להגיע למג"ב. קראתי על החיל בוויקיפדיה וחשבתי ששם אוכל להכיר את האוכלוסייה הישראלית. נלחמתי שייתנו לי להיות לוחמת".
באיזה תפקיד שירתת?
"'לוחמת־מתעדת'. זה אומר שהייתי בקו ראשון, אבל לא נגעתי בנשק. רק צילמתי. שירתי כחיילת בודדה. כשהמש"קית התקשרה לאבא שלי, כי היא מחויבת לוודא שאני עומדת בתנאים של הסטטוס הזה, הוא סיפר לה שהם ישבו עליי שבעה".
במהלך שירותה, קצין נערץ ביחידת המסתערבים של מג"ב ביקש ממנה להצטרף לפעילויות מסווגות של היחידה כבת זוגו, כדי להוריד את רמת החשדנות בסביבה העוינת שאליה לכאורה יגיעו. "באחת הפעמים הגענו ליער חשוך, והוא אמר שהכוחות פרוסים מסביב. הוא נישק אותי והתחכך בי, לכאורה כדי שלא יחשדו בנו. אחרי כמה שבועות גיליתי שהוא שיקר ולא הייתה שום פעילות. הגשתי תלונה למח"ש, ובסופו של דבר הוא הורשע במעשים מגונים ונגזרה עליו שנה בכלא. כשהמשפט נגמר, התראיינתי לתוכנית 'עובדה' על הפרשה".
לאחר השירות החלה ללמוד קולנוע ולמלצר, אבל אז הבינה שהיא יכולה יותר. "כל החיים צילמתי וערכתי. אמרתי לעצמי, 'צאי לצלם'. התחלתי לצלם סרטוני תדמית ופתחתי את העסק שלי, 'רוטר מדיה'. אחרי שנה הגיעה הקורונה. הייתי לבד ומשועממת בבית ופתחתי עמוד טיקטוק. זה היה בפסח והעליתי סרטון שלי מכינה חביתה, חותכת אותה ושמה במרק. הסרטון קיבל 80 אלף צפיות".
אין לתאר.
"רציתי להבין למה הסרטון כל כך הצליח, אין מצב שהוא סתם נהיה ויראלי. התחלתי לחקור את הטיקטוק והבנתי שהיו בסרטון כל המרכיבים שדרושים להצלחה במדיום הזה: יש בו תהליך, שזו הכנת החביתה, ויש בו קונפליקט והזדהות".
איזה קונפליקט?!
"קראתי לסרטון 'חביתה של אשכנזים', וזה יצר קוטביות בתגובות. חלק אמרו, 'גם אנחנו אוכלים את זה בפסח', והיו את אלה שהגיבו, 'השם ישמור, איזה אוכל יש לאשכנזים?'".
"טיקטוק הוא העתיד"
רוטר הבינה שכדאי להפנות את המשאבים לטיקטוק, והיום היא אחד הכוחות המקצועיים והמבוקשים בזירה החדשה הזו. עם לקוחותיה בעבר ובהווה נמנים מרב מיכאלי, עמית סגל, חיים אתגר, סיון כהן, ירדן הראל, הקואוצ'רית שרון אדם (אמו של עומר אדם) ועוד. "אני עוסקת ביצירת וידיאו לרשת עבור אנשים וגופים, נותנת ייעוץ אישי ומעבירה קורסים והרצאות. טיקטוק שינה את כללי המשחק. לפניו יכולת להפיץ את התוכן שלך בצורה מצומצמת, רק למי שעקב אחרייך. הטיקטוק ניצח כשיצר יכולת חשיפה משוגעת. אחריו, פייסבוק ואינסטגרם חיקו אותו עם הרילס. אפילו יוטיוב, שהיא מפלצת וידיאו, נאלצה לפתוח את שורטס שזה על אותו בסיס: של חשיפה לתוכן של אנשים שאתה לא עוקב אחריהם, לפי רמת העניין בסרטון. בסופו של דבר, המטרה של כל הפלטפורמות היא למשוך את הצופה פנימה לכמה שיותר זמן".
לסרטון שלי מכינה חביתה היו 80 אלף צפיות כי היו בו תהליך, קונפליקט והזדהות: קראתי לסרטון 'חביתה של אשכנזים'"
אז מה צריך לעשות כדי להגיע לכמה שיותר קהל?
"ליצור וידיאו ממוקד ומדויק שיניע את הצרכנים לפעולה, שהם ייתנו עוקב, לייק, יגיבו, ישמרו את הסרטון וכדומה".
הלקוחה הראשונה שלך הייתה מרב מיכאלי.
"התחלנו לעבוד ביחד ב־2020. הגעתי בכלל לצלם אותה לסינק, ואז היא ביקשה שאמשיך איתם כצלמת וידיאו לכל אורך תקופת הבחירות. מהר מאוד אמרתי לה שתיתן לי לפתוח לה טיקטוק. באופן משעשע זה יצא ביום האישה. מרב דיברה על היום הזה, וזה היה הסרטון הראשון שהעלינו. בסרטון השני היא דיברה על זה שהיא לובשת שחור. אני צילמתי וערכתי כך שכל הרעיון יתומצת בחצי דקה. תוך שלושה שבועות היו לה 20 אלף עוקבים ו־5 מיליון צפיות. היא השתגעה מזה. הפסקתי לעבוד איתה כשכבר היו לה יותר מ־100 אלף עוקבים שם. לא היה לי זמן. אני כרגע מתמקדת בסרט גמר שלי".
"היה איזה שר בממשלה ששאל אותי מה זה הטיקטוק הזה, כל היום הוא מראה לי בחורות עירומות שם. אמרתי לו 'כי זה מה שאתה אוהב'. הוא צחק"
איך הלקוח עמית סגל?
"הוא היה תלמיד רציני".
בטח לא פשוט לייעץ לאנשים שחיים בווליום תקשורתי גבוה. הם לא אומרים לך, "מה את יכולה ללמד אותנו על עמידה מול מצלמה?"
"זה נכון, הם חושבים שהם מכירים את כללי המשחק, אבל כללי המשחק ברשת שונים לחלוטין מהטלוויזיה. אתה חייב להיות הרבה יותר אותנטי, לא רשמי, להוריד מגננות. והכי חשוב, לתמצת נושא בחצי דקה ועדיין לא להחסיר פרטים".
הקהל בטיקטוק צעיר מאוד. איך הכלי הזה רלוונטי ללקוחות שלך?
"טיקטוק כבר מזמן לא מסתכם בסאונדים ויראליים של ילדות שרוקדות. הסטיגמה כבר לא רלוונטית. טיקטוק הוא העתיד. יש מעל 4 מיליון משתמשים בישראל. אחוז ניכר מהם הם קהל שבין גיל 20 ל־35. טיקטוק יודע להתאים לצופה את התוכן שמתאים לו. היה איזה שר בממשלה ששאל אותי מה זה הטיקטוק הזה, כל היום הוא מראה לי בחורות עירומות שם. אמרתי לו 'כי זה מה שאתה אוהב'. הוא צחק".
