הכל או כלום, התנגן לי בראש שירו של ברי סחרוף, ״אמונה עיוורת״ (מילים: רמי פורטיס). זה אמנם שיר שנוגע באהבה, אבל תפיסת ״הכל או כלום״ ממלכדת הרבה מאוד אנשים בכל מיני תחומים. הדוגמה הקלאסית היא "מחר דיאטה!". הם מחדדים מוטיבציה, ננעלים על תוכנית סדורה, מלקטים מתכונים בריאים, פה ושם ספורט - והשמיים הם הגבול בדרך לגזרת הגוף הנכספת.
אבל אז מגיע סוף השבוע, הם במסעדה שאליה הוזמנו, תלולית הצ׳יפסים הזהובים מפתה מתמיד, גם ההמבורגרים העסיסיים מצטרפים לחגיגה, ואחרון חביב הטירמיסו לקינוח. ולמחרת? באשר אבדנו אבדנו. התוכנית נגנזת, ועכשיו השמיים הם הגבול לשיאי הקילוגרמים שבדרך.
לטורים קודמים של ד"ר צחי בן ציון בלאשה:
נזכרתי בשירו של סחרוף כשהגיע אליי זוג דתי, שהפנה אליי קולגה שטיפל בענייניהם הבריאותיים וגילה בתוך כך שחדלו לקיים יחסי מין על רקע בעיית זקפה של הבעל.
הוא והיא זוג נאה, מרשים, פתוח, מעורה בקהילה, רווה נחת מהילדים ומהנכדים. הם התחנכו במשפחות חרדיות, שודכו בגיל 18, גילו במהרה את חדוות המין, קיימו יחסים פעמיים־שלוש בשבוע כאשר היא הייתה ״מותרת״, ואחרי חדלון הווסת אפילו בתדירות גבוהה יותר. לפני כשש שנים, כאשר הבעל איבד את זקפתו, הם ויתרו כליל על קיום יחסים.
במהלך שיחתנו הקולחת התברר לי שהמגעים המיניים ביניהם התנהלו בקביעות על פי תורת השלבים: קובעים להיפגש במיטות (בעבר קירבו אותן כשנגמרו ימי הנידה והרחיקו כשנאסרו עליהם יחסי אישות); היא שוכבת בצד אחד, הוא בשני, ומתחיל מעין טקס מוסכם שבמסגרתו מתקדמים בהדרגה מ־א׳ ל־ב׳, מ־ב׳ ל־ג׳, ואז ד׳, וכך הלאה; היא מלטפת אותו, הוא מלטף אותה; היא מנשקת אותו, הוא מנשק אותה; כשמתקרבים ל־י׳ הם מתגפפים; הוא מאותת להגברת המגעים, והיא מהנהנת להסכמה; ואז, נניח, לקראת מדרגה פ׳, מתכווננים לחדירה; עוד כמה מדרגות ומגיעים בשעה טובה ל־ת׳; אחרי זה הולכים להתקלח, ולילה טוב.
כשנעלמה הזקפה, המסלול המיני הסדור נהרס. מבחינת הזוג הזה, אם לא מגיעים בסוף ל־ת׳ הנכסף, אז גם לא מתחילים ב־א׳. ובמילים אחרות, אם אין יכולת חדירה, אז אין טקס. מאז הם כבר לא מתנשקים, לא מתגפפים, לא נוגעים.
"אני נתקל ב״הכל או כלום״ הזה אצל לא מעט זוגות. ואני תוהה: בשום מקום לא כתוב שאי־אפשר רק להתלקק"
ההתנהלות המינית הזו מקורה באיזושהי פרטיטורה שהם כתבו לעצמם (או שנכתבה בעבורם), וברגע שניתן לנגן אך ורק את החלק הראשון של הסימפוניה, אין שום טעם מבחינתם לכנס את התזמורת הפילהרמונית כולה להמשך הערב.
אני נתקל ב״הכל או כלום״ הזה אצל לא מעט זוגות. ואני תוהה: בשום מקום הרי לא כתוב שאי־אפשר רק להתגפף. בשום מקום לא כתוב שאי־אפשר רק להתלקק; ובשום מקום גם לא כתוב שחייבים זקפה כאשר רוצים ליהנות מסקס. איבר המין של הגבר יכול להגיב מצוין לגירוי ידני, אוראלי או חיכוכי, גם אם הוא לא עומד ניצב. האורגזמה בוא תבוא.
את הזוג הדתי שהופנה אליי לימדתי שצריך להתאים את המין לתנאים המשתנים. אפשר להתחיל ב־א׳, לעצור ב־ד׳, לדלג ל־כ׳, אחר כך ל־ס׳, וכך הלאה, ככל שהגוף משתוקק. זה בדיוק, הסברתי להם, כמו שאפשר לקרוא פרק או שניים בחומש בלי להתחיל דווקא בפרשת בראשית ולסיים בפרשת זאת הברכה, שחותמת את ספר דברים. גם כשאנחנו סועדים, לא חייבים בכל ארוחה להתחיל במנה ראשונה, לעבור לעיקרית ואז להתענג על הקינוח. אפשר ליהנות גם רק מהקינוח. את ״הכל או כלום״ בואו נשאיר לברי סחרוף.
- ד"ר יצחק (צחי) בן־ציון, מנהל המרפאה לבריאות מינית בבית החולים "סורוקה" ופסיכיאטר מחוז הדרום, שירותי בריאות כללית
