חצי שנה אחרי שהתחילה דוקטורט בביולוגיה שעסק בחקר הסרטן, אירע משבר בחייה של יונת מורדוך. היא נדרשה לערוך ניסוי בבעלי חיים והרגישה שאינה מסוגלת לבצע זאת. "היה לי קשה ברמה של סיוטי לילה", היא נזכרת. "במקביל הרגשתי שעוד דברים מפריעים לי: קירות הבטון במעבדה, אורות הניאון, החומרים הכימיים והרדיואקטיביים שבהם הייתי מוקפת לצורך הניסויים. הרגשתי חנק. התגנבה בלבי מחשבה לעזוב הכול. אחרי שבע שנים באוניברסיטה העברית, שבהן עברתי מסלול מפרך וסיימתי תואר ראשון ושני בהצטיינות וגם זכיתי במלגה מכובדת לדוקטורט, זו הייתה מחשבה מפחידה מאוד. כמנגנון הגנה מתגובות הסביבה וגם מעצמי קראתי לזה 'שנת הפסקה' - משהו שהשאיר לי פתח. הוריי הבינו אותי, גם המנחה שלי, אבל כולם קיוו שאחזור", מספרת מורדוך, כיום "סבונאית" המייצרת סבונים טבעיים, מעבירה סדנאות להכנת סבונים ורוקחות טבעית ומנחה סיורים להכרת צמחי מרפא.
עוד כתבות בערוץ לאשה
היא בת 45, ילידת תל־אביב שגרה כיום בהר־עמשא שבדרום הר חברון (בתוך הקו הירוק). מילדותה חשה חיבור לטבע, ואחרי הצבא והטיול בדרום אמריקה החלה ללמוד ביולוגיה באוניברסיטה העברית. בגיל 28 נטשה את האקדמיה ועברה לחאן שחרות בערבה הדרומית, שבו פועל כיום מלון שחרות. "זה אחד המקומות היפים בארץ, ואולי בעולם. היו שם בתי בוץ ואבן שאנשים בנו בעבודת כפיים, חאן אירוח עם חושות וגמלים, וחבר'ה שרצו להעביר כמה חודשים מחוץ למרוץ - מה שהתאים לי מאוד", היא נזכרת. "עבדתי שם בבישול, כביסה, ניקיון ואירוח, והתחברתי לטבע ולאנשים היצירתיים. אחרי כמה חודשים טסתי להודו לבד, עם כרטיס פתוח לשנה, ללא תוכנית ומטרה. עד אז חיי התנהלו במסלול מוכר ומתוכנן. פתאום מצאתי את עצמי בחוסר ודאות לגבי העתיד".
זה היה מפחיד?
"ממש לא. מהרגע הראשון התאהבתי בהודו והתחברתי לאנשים, בייחוד לרוח הפילוסופית שם".
בצפון הודו פגשה מרפא טיבטי מסורתי, וביקשה את עזרתו בבעיה בריאותית שהציקה לה שנים. "בתקופת הבגרויות התחילו לי כאבי בטן. רופאים הגדירו את הבעיה כתסמונת המעי הרגיז והציעו לי לקחת כדורים למשך כל חיי. מאחר שידעתי שמערכת העיכול עלולה לפתח תלות בכדורים האלה, החלטתי לא להיעזר בהם, והבעיה המשיכה. האמנתי שכך אחיה כל חיי.
"כדי לשמור על הבריאות חשוב להקפיד גם על מה שמורחים על העור - הוא האיבר הגדול ביותר בגופנו, ומה שנמרח עליו נספג ברקמות הגוף"
"המרפא בדק לי את הדופק, העיניים, הציפורניים והלשון ונתן לי כדורים שהוא מכין מצמחים שהוא מלקט בהימלאיה וממינרלים באזור. ההוראה שלו הייתה שאלעס ארבעה כדורים ביום במשך חודש. החלטתי לתת לזה צ'אנס. המשכתי לטייל, נטלתי את הכדורים, ואחרי כשלושה שבועות הסימפטומים נעלמו. עלה בי חשד שיש בכדורים חומרים ממכרים והפסקתי את נטילתם. למרבה הפלא, התופעות לא חזרו - 17 שנה אחרי!".
לטבע אין גבולות
המקרה הפרטי שלה הביא אותה למסקנה שהסיפורים על צמחי מרפא אינם סתם מיתוס ופולקלור, אלא שיש בהם כוח ריפוי אמיתי. היא חזרה ארצה עם החלטה ללמוד על צמחי מרפא, ואז שמעה לראשונה על אתנובוטניקה - מסורת תרבותית של שימוש בצמחים למגוון נושאים.
"מאחר שכבר הייתי מאוהבת במדבר, הבנתי שאני יכולה ללמוד את התורה הזו מהבדואים שמכירים את צמחי המדבר המקוריים", מספרת מורדוך. "חזרתי ללימודים, לתואר שני ברפואה המסורתית של הבדואים, במכון לחקר המדבר שפועל בקמפוס שדה בוקר. מגיעים אליו סטודנטים לתארים מתקדמים מכל העולם - כולל ירדן והרשות הפלסטינית. בשנה הראשונה למדתי לימודי הסביבה וחייתי בקהילה של יהודים וערבים, מתוך תפיסה שלטבע אין גבולות ושכדאי לשתף פעולה בשביל הבריאות של כולנו. בשנה השנייה למדתי אנתרופולוגיה, יצאתי לשבטי הבדואים בכל הנגב וחיפשתי את המרפאים המסורתיים ואנשים שמשתמשים בצמחי מרפא. בשטח גיליתי שבמשך דורות, נשים היו אלה שהחזיקו בעיקר הידע בצמחי מרפא. הידע הועבר מסבתא לנכדה. לצערי, רבות מבעלות הידע הלכו לעולמן. כיום יש רק מעט מרפאות בדואיות עם ידע חשוב".
למה הן לא העבירו את הידע טרם מותן?
"היום יש פחות צורך בידע הזה, כי הרפואה הקונבנציונלית מגיעה לכל מקום וקל יותר לקחת כדור מאשר לחפש צמח בשדה, לחלוט אותו ולהפוך אותו לתרופה. זה עצוב, כי יש המון צמחי מרפא מדבריים שרק הבדואים מכירים. כשהם מתים, הידע מת איתם. ראיינתי את המעטים שיש להם ידע, ויצאתי איתם למדבר לזהות צמחי מרפא. התזה של עבודת הגמר שלי הייתה על השפעת העיור על השימוש ברפואה המסורתית של הבדואים בנגב. תיעדתי את הידע הקיים כדי לשמר אותו. מאז אני מנסה להחזיר לבדואים את העניין ברפואה המסורתית ובצמחי המרפא המדבריים, מלמדת אותם לייצר מוצרים המשלבים צמחי מרפא (שמן עיסוי צמחי, משחה לעזרה ראשונה, לגירוי ויובש בעור ועוד). אני גם עוסקת בחינוך סביבתי. בהשתלמויות למורים ולגננות שאני מעבירה בכל הארץ, אחת הסדנאות המבוקשות עוסקת בצמחי מרפא מדבריים".
היכונו לבוא הטורבינות
את הלימודים סיימה ב־2012, פגשה את בן זוגה, איש רשות שמורות הטבע והגנים, עברה איתו לערד ושם נולדו בנותיהם, נור וסול (תשע ושש וחצי). לפני שבע שנים הקימה בערד את "יונת מדבר" - בית מלאכה וסדנאות לרוקחות טבעית ומסורתית, שבו היא מייצרת בעיקר סבונים ונרות מחומרים טבעיים. "כי שמירה על הבריאות שלנו עוברת גם דרך העור", היא מדגישה. "כשעזבתי את הדוקטורט בביולוגיה הרגשתי צורך לכפר על הניסויים שעשיתי בבעלי חיים והתחלתי להיות צמחונית. באמצעות רופא שהנחה אותי, אימצתי אורח חיים בריא שהתחיל מתזונה בריאה וטעימה. קראתי הרבה חומר בנושא, והבנתי שכדי לשמור על הבריאות חשוב להקפיד גם על מה שמורחים על העור - הוא האיבר הגדול ביותר בגופנו, ומה שנמרח עליו נספג ברקמות הגוף. עוד הבנתי שבחלק מהחומרים שאנחנו מורחים יש מרכיבים מזיקים. לכן למדתי לרקוח לעצמי קרמים המבוססים על חומרים טבעיים ובהמשך גם סבונים, והרחבתי את העיסוק לקהל הרחב".
"עברנו להר עמשא כי רצינו שבנותינו יהיו ילדות טבע. כעת אנחנו חוששים מהקמת הטורבינות"
לפני שלוש שנים בנתה משפחת מורדוך בית בבנייה אקולוגית בהר־עמשא, מושב שיתופי של 60 משפחות בדרום הר חברון, על גבול הר יתיר. "רצינו שבנותינו יהיו ילדות טבע", היא אומרת. אבל השלווה הופרה כשנודע שבסמוך ליישוב מתוכננת חווה של טורבינות רוח המיועדת להפקת אנרגיה ירוקה. "כששמעתי על הפרויקט שמחתי, כי מלימודי הסביבה ידעתי שטורבינות רוח משמעותן אנרגיה ירוקה. אבל התברר שזה מפגע שנושא חשש לבריאות האדם בגלל הרעש וריצודי האור שהטורבינות מייצרות. זה כרוך גם בפגיעה סביבתית ובסכנה לעופות השמיים. הר־עמשא נמצא על ציר נדידה של ציפורים, ובכל עונת מעבר עוברות ונוחתות אצלנו אלפי חסידות בדרכן בין אירופה לאפריקה. סיכון נוסף הוא חשש מהתלקחות של טורבינות ביער, שרובו עצי אורן. זו סכנה לעצים, לבעלי החיים וגם לאדם. עד כה ניסיונותינו למנוע את הקמת הטורבינות עלו בתוהו", אומרת מורדוך, חברה פעילה בוועדה הסביבתית של היישוב. "כרגע כולנו מרגישים שאנחנו נמצאים תחת איום על הבריאות הנפשית והפיזית שלנו ועל הטבע שמסביבנו".
לקטוף ולהשתמש (בזהירות!)
אזובית המדבר - קרובת משפחתו של האזוב המצוי (הזעתר). בעלת ריח חזק שמזכיר אקליפטוס. על פי הרפואה הבדואית המסורתית, האזובית עשויה להועיל בפתיחת דרכי הנשימה ובטיפול בהן. שתיית חליטה שלה (די בענף־שניים באורך 7 ס"מ בכוס מים רותחים) עשויה להרגיע כאב גרון ולטפל בצינון. הרחת הצמח עצמו או שאיפת אדי החליטה עשויות לסייע בפתיחת אף סתום.
לענת המדבר - על פי הרפואה הבדואית המסורתית, זו מלכת צמחי המרפא המדבריים. בין סגולותיה הרפואיות: טיפול בכאבי בטן ותולעי מעיים, בעיות נשימה, הכשות נחש ועקיצות עקרב. הלענה גדלה בגבעות ובמדרונות מדבריים. צבעה אפרפר, עליה מזכירים כף יד קטנה עם אצבעות דקיקות וריחה מתוק ומיוחד. טעמה בתה מר כלענה.
כתילה חריפה - צומחת במשטחי סלע גירניים, בעלת ריח מתוק ונעים מאוד, אך טעמה בתה מר. על פי הרפואה הבדואית המסורתית, היא יעילה לטיפול בכאבי בטן, תולעי מעיים, שלשול, פצעים מזוהמים, שיעול וצינון וגם בשמירה על מזון ועל בגדים מפני עש.
