הכל התחיל עם מותה הטרגי מסרטן של נעם רוזנבוים בגיל 23. "בתחילת הטיפולים היא הקפיאה ביציות, פרוצדורה מקובלת שעושות חולות סרטן לפני כימותרפיה", מספרת עו"ד ויקטוריה גלפנד, מומחית בדיני משפחה. "לאחר מותה החליטו הוריה, תמר שוורץ וספיר רוזנבוים, לתרום באופן תקדימי את הביציות שלה לאישה שתרצה בהן. יחד החלטנו גם להוביל מאבק לשינוי בנוהלי משרד הבריאות שיאפשר זאת לכל הנשים, גם בלי שהותירו הוראה מפורשת".
היית מגדירה את זה כמהפכה של ממש בתחום הפריון בישראל?
"בהחלט מהפכה. השינוי לכאורה טכני, שינוי טופס בסך הכול, אבל ההשפעה שלו דרמטית. סוגיית השימוש בביציות של אישה שנפטרה הייתה במשך שנים אחת הנקודות הכואבות בעולמות הפוריות והמשפט. במשך עשרות שנים ביציות מוקפאות של נשים שנפטרו הושמדו ללא התחשבות ברצון משפחתה, אם הן לא הותירו אחריהן הסכמה בכתב. מעכשיו זה יהיה כתוב בצורה מפורשת בטופס שחותמת עליו כל אישה שעוברת שאיבת ביציות, וכל אחת יכולה לבחור מה לעשות עם המטען הגנטי שלה אחרי לכתה. ההבדל הוא מאפס למאה".
איך הגעת לעסוק בתחום, שבעבר היה בחיתוליו?
"נולדתי וגדלתי במוסקבה, עליתי לארץ בגיל 12, למדתי בכיתת מחוננים ושירתי ביחידת 8200. למרות שיכולתי להתקבל לכל פקולטה, שום דבר לא דיבר אליי. נרשמתי למשפטים רק כדי לדעת לעמוד על זכויותיי, לא התכוונתי לעסוק בתחום. עשיתי התמחות בדיני נזיקין, נסעתי לחצי שנה לאוסטרליה, וכשחזרתי הגעתי בפוקס ל'משפחה חדשה'. הם חיפשו עורכת דין דוברת רוסית והגעתי לריאיון, בלי שהכרתי את הארגון. שם הבנתי שזה מקצוע משנה חיים, הרגשתי שאני בשליחות.
"כבר משנות עבודתי הראשונות הובלתי תיקים ופסיקות, כמו חופשת לידה לאבות מפונדקאות, החזרים מביטוח לאומי על לידה בחו"ל, קבלת אזרחות בישראל לילד שנולד בפונדקאות בחו"ל והכרה בבן זוג לא גנטי. כל זה נראה היום מובן מאליו, אבל מישהו היה צריך להילחם על כך. היו המון כתבות על הפסיקות התקדימיות האלה, אבל לא שמי לא הוזכר. עזבתי והקמתי משרד עצמאי בשנת 2008. כיום העיסוק המרכזי של המשרד הוא ליווי תהליכי פונדקאות ודיני הקמת משפחה. אני דודה של כבוד לכ־650 ילדים".
ואיך הוריה של נעם הגיעו אלייך?
"עוד במהלך עבודתי ב'משפחה חדשה' טיפלתי בתיק של קיוון כהן ז"ל, שלאחר מאבק משפטי בית המשפט אִפשר לאמו להשתמש בזרעו. זה פרץ את הדרך למקרים נוספים של משפחות שכולות שביקשו להמשיך גנטית את הבן או בן הזוג שנפל, אבל עד אז הכרנו רק מקרים של גברים. המקרה של נעם היה הפעם הראשונה שהורים ביקשו להשתמש בביציות לאחר המוות. ראיתי שזה יותר מורכב ושאי אפשר לעשות אנלוגיה. הסברתי להם שהחוק קובע שצריך הסכמה בכתב של הנפטרת בנוכחות רופא, בעוד שבטופס שנעם חתמה עליו בבית החולים היה כתוב שהקפאת הביציות נעשית עבורה, שהוא אינו מהווה הנחיה על שימוש עתידי ושבמקרה מותה הביציות יושמדו. זה טופס סטנדרטי, כולן חותמות עליו בלי יותר מדי מחשבה, ואת זה ביקשנו לשנות. רצינו שבטופס תופיע גם האפשרות של הולדה לאחר המוות, בלי שהאישה תצטרך ליזום את זה בעצמה".
נעם הביעה הסכמה בכתב?
"תמר אמרה שאין לה הסכמה בכתב, אבל שהיא דיברה על הנושא עם נעם והיא הביעה את רצונה לתרום את הביציות. למרבה המזל, תמר כתבה על כך פוסט בזמן אמת כשנעם הייתה בחיים, וזו הייתה ראיית הזהב. אמרתי 'יש עם מה לעבוד', אמנם זו לא הסכמה כתובה בפני רופא אבל משהו להיאחז בו, שאין כמעט לאף אחד".
הגעתי בפוקס לריאיון ב'משפחה חדשה', הם פשוט חיפשו עורכת דין דוברת רוסית. שם הבנתי שזה מקצוע משנה חיים, שאני בשליחות"
מה היה הצעד הראשון בעתירה הזאת?
"הפנייה הראשונה הייתה למשרד הבריאות שסירב להיעתר להורים, אבל ציין שאם נפנה לבית המשפט לענייני משפחה הוא ישקול את הנסיבות המיוחדות של המקרה. עם זאת אמרתי להורים שכדי לעשות אימפקט משמעותי שיהווה מורשת של נעם, אנחנו חייבים להגיש עתירה לבג"צ ולגרום למשרד הבריאות לשנות את הנוהל.
"בית המשפט לענייני למשפחה בפתח תקווה האמין לעדותה של תמר שזה היה רצונה של נעם, ואישר לה לתרום את ביציותיה לנתרמת ספציפית. הבקשה הוכתרה בהצלחה והתיק הסתיים, אבל אני ראיתי שזו הזדמנות לעשות תיקון עבור כלל הציבור ולגרום למשרד הבריאות לשנות את הטופס עבור כולן. אמרתי להוריה של נעם: 'בואו נמשיך להילחם על שינוי הטופס, תחשבו על כל התמריות האחרות שלא כתבו פוסט בפייסבוק, איך הן יוכיחו שזה היה רצונה של הנפטרת?'".
מה הייתה עמדת משרד הבריאות?
"הם השיבו לבג"צ שהוקמה ועדת בחינה שתדון בשינוי הטופס, ובדיוק לשם כיוונתי. שופטי בג"צ הפצירו במשרד הבריאות לקדם את העבודה של הוועדה על שינוי הטפסים. הם אמרו שאם זה יקרה זו תהיה תרומתה של נעם, שהייתה צעירה פורצת דרך בכל כך הרבה דרכים, לפריצת דרך נוספת עבור אלפי נשים אחרות, שיוכלו להחליט מה יקרה עם הביציות שלהן אחרי מותן".
ויש עוד פריצת דרך: כל אישה שיש לה ביציות מוקפאות יכולה להגיע לבית החולים ולחתום על הטופס החדש.
"נכון, אך לצערי בית החולים לא ייזום פנייה כזו, כל אחת צריכה לפנות מיוזמתה ולבקש לחתום על הטופס המעודכן. אני קוראת לכל אישה לקחת אחריות על הנושא ולהגיע".
השינוי רלוונטי לגבי ביציות מוקפאות וביציות מופרות. האם הוא תופס גם לגבי גברים שמשמרים זרע?
"לא עתרנו על זרע לבג"צ, רק על ביציות. משרד הבריאות יכול היה להכליל את העניין הזה, אבל זה לא נעשה. אנו ממשיכות לפעול לתיקון העוול".
איך הרגשת כשמשרד הבריאות נענה לבקשה ושינה את הטפסים?
"כשראיתי את הטיוטה הראשונה לטופס כל כך התרגשתי, אני זוכרת את עצמי יושבת בסלון בערב ובוכה. לא דמיינתי שהפנטזיה הוורודה שלי מתגשמת. כל מה שדמיינתי היה כתוב שם שחור על גבי לבן: שהביציות יוכלו ללכת לבן הזוג, לנתרמת אנונימית או ידועה או לנתרמת שבן הזוג או הוריה של הנפטרת יבחרו.
"אחרי שגמרתי להתרגש, שמתי לב שהטופס מקפח גברים. אמרתי, 'בואו, אנחנו בעולם מודרני, נפתחה אפשרות להורות לגברים, אז למה רק נתרמת? ומה עם נתרם?'. הצעתי התקבלה, ובגרסה הסופית שפורסמה הוכנסה גם אפשרות להעביר את הביציות לנתרם גבר. קיבלתי מאה ממאה. זה לא רק תיקון חוקי, זה גם ניצחון מוסרי".
פורסם לראשונה: 13:51, 25.12.24
