מריה פומרנץ הייתה דמות מוכרת בתחום הכושר בארץ. שבע פעמים זכתה בתואר "אלופת ישראל בפיתוח גוף" ובתואר "אלופת האלופות", אבל מה שהפך אותה לאישה באמת מעוררת השראה היה סיפור החיים שלה.
לפני חמש שנים, באוגוסט 2018, ראיינתי אותה למדור "לכל אדם יש סיפור" ב"לאשה". זה היה אחד מהראיונות הראשונים שערכתי למגזין, ואני זוכרת איך התרשמתי מתעצומות הנפש שלה, מההתמדה והנחישות, ומכך שגם כאשר נפלה שוב ושוב, קמה על הרגליים והגשימה את חלומותיה. בשנים שעברו מאז, נתקלתי מדי פעם בתמונות שהעלתה לפייסבוק, שבהן היא נראתה מאושרת. הייתי בטוחה שהיא ממשיכה לעשות חיל. אבל בחודש שעבר הזדעזעתי לגלות שהיא נפטרה בגיל 42.
איילת דוידוב סער: "בעקבות הקורונה מצבה הנפשי הידרדר. היא פרסמה פוסטים שהיא כביכול נמצאת בתחרויות בחו"ל,בזמן שהיא הייתה בארץ. היא רצתה לטשטש את מה שקורה לה"
היא גדלה בסנט־פטרסבורג שברוסיה וספגה אלימות והשפלות מצד משפחתה. בגיל 13 ברחה מהבית, התמכרה לסמים ולאלכוהול והתגוררה ברחוב. "כדי לשרוד אכלתי שקית סוכר שלמה ושאריות שמצאתי, והיו שבועות שלא אכלתי בכלל", סיפרה בריאיון. אחרי שנאנסה, ניסתה, בגיל 17, לשים קץ לחייה. באותה שנה עלתה לבדה לישראל. את האולפן בבאר־שבע עזבה אחרי כמה חודשים, ואז ניסתה להתפרנס מניקיון ומשטיפת כלים במסעדות. תקופות מסוימות מצאה את עצמה מתגוררת ברחוב, בורחת לסמים ולאלכוהול.
בגיל 27 גופה קרס, ואחרי שאושפזה בבית חולים הגיעה למרכז גמילה ביפו, אז נחשפה למה שהפך להיות האהבה הגדולה שלה – הספורט. כשיצאה משם התחילה להתאמן במכון כושר, ובגיל 29 למדה בווינגייט בזכות מלגה שקיבלה, סיימה בהצטיינות והחלה לעבוד כמאמנת במכון כושר. "כשפיתחתי שרירים, גם הנפש שלי התחזקה", סיפרה. בהמשך השתתפה בתחרויות פיתוח גוף וגרפה פרסים ותארים. "את כל הנחמה שקיבלתי מהסמים והאלכוהול מצאתי בכושר", אמרה לי. "כשזכיתי בתחרות אלופת האלופות, הרגשתי שהעבר שלי נמחק ושאני פשוט מלכה".
"נדלקה לנו נורה אדומה"
בשנת 2020, כשסגרו את מכוני הכושר בגלל הקורונה, איבדה את פרנסתה. "היא הייתה לבד בארץ, ללא משפחה, ולא הצליחה לשלם שכר דירה", מספרת אחת מחברותיה, איילת דוידוב סער מאשקלון, מאמנת כושר ותזונה. "אז היא הידרדרה להיות דרת רחוב ובהמשך התגוררה בדירות מעבר ובבתי מחסה שמיועדים לנשים במצוקה".
איך בעצם הכרת אותה?
"לפני שבע שנים סבלתי מעודף משקל ורציתי לרזות. התחלתי ללמוד כושר ותזונה, ואחד מהמרצים הכיר לי אותה. היא הייתה המאמנת שלי ובהמשך הפכנו לחברות קרובות".
ואז הגיעה הקורונה.
"היא התמודדה במשך שנים עם מחלת מאניה דיפרסיה, ובעקבות הקורונה המצב הנפשי שלה הידרדר. היא פרסמה פוסטים שהיא כביכול נמצאת בתחרויות בחו"ל, בזמן שהיא הייתה בארץ. היא רצתה לטשטש את מה שקורה לה. לאט־לאט היא החלה לנתק קשר מכולם. המחלה גרמה לה להסתגר, וגם אנחנו, החברות שלה, היינו עסוקות עם ההתמודדויות האישיות שלנו".
אריקה גרינשפן, מאמנת כושר ומורה לחינוך גופני שהייתה בעצמה מיס פיטנס ישראל, מספרת: "הקורונה הכריעה אותה. הכרתי אותה לפני שש שנים, שתינו מגיעות מהתחום והיינו חברות. היא הייתה מקסימה וטובת לב. היו לה מתאמנים רבים, והיה הרבה הייפ סביבה. כולם התחברו אליה בגלל היופי והאופי שלה. היא נתנה השראה לאנשים רבים והייתה מודל לחיקוי. אבל כשהיא לא יכלה לאמן בגלל הסגרים, העסק שלה קרס ובעקבות זאת היא נפלה חזרה לסמים. היא הייתה במקום הכי זוהר - כיכבה בטלוויזיה וברשתות, ואז נפלה למקום חשוך. היא לא הצליחה לחזור להיות מה שהייתה. היו כאלה שרצו לעזור לה, אבל היא לא רצתה לקבל עזרה".
איילת מספרת: "אחרי שחזרנו לשגרה, ומכוני הכושר נפתחו שוב, הבנו שמריה נעלמה".
מה זאת אומרת נעלמה?
"ניסינו להתקשר אליה, והטלפון היה מנותק. בדיעבד גילינו שהיא החליפה את המספר. בשנת 2021 היא הפסיקה לפרסם תמונות ברשתות החברתיות, עד שבחודש יולי האחרון נתקלנו בפוסט שזעזע אותנו – תמונה עכשווית שלה ללא שיניים. היא שילבה אותה עם תמונה שלה מימי הדוגמנות וכתבה 'לפני' ו'אחרי', עם המשפט – 'לשון הרע לא מדבר אליי'. לא האמנו שזאת מריה. היא הייתה כל כך שונה. אז נדלקה לנו נורה אדומה שמשהו רע קורה לה. הבנו ממכרים שלה שהיא כנראה נפלה שוב לסמים. לא היינו מוכנות שהיא תיפול ורצינו למצוא אותה ולעזור לה".
אגב, עמוד הפייסבוק של מריה שונה אחרי מותה: תמונות שתיעדו את ימיה הקשים, שהיא עצמה העלתה, כבר אינן נמצאות שם.
איילת וחברה נוספת פתחו קבוצת ווטסאפ שכללה 30 אנשים, במטרה למצוא אותה. "פנינו לעובדת סוציאלית בתל־אביב שמטפלת בדרות רחוב, אבל היא סירבה לשתף אותנו במידע כי אנחנו לא קרובות משפחה. מריה העלתה לאינסטגרם תמונות שלה מהרחוב, ולפי הרחובות שבהם היא הצטלמה ניסינו להתחקות אחריה ולאתר אותה. חיפשנו אותה בבתי מחסה ושוחחנו עם חברים שלה שהיו מכורים לשעבר. הם הפנו אותנו לדירת מעבר שבה גרה, אבל היא כבר לא הייתה שם. לבסוף הצלחנו להשיג את הטלפון שלה ויצרנו איתה קשר".
"בחודש יולי האחרון נתקלנו בפוסט שזעזע אותנו – תמונה עכשווית שלה ללא שיניים. היא שילבה אותה עם תמונה שלה מימי הדוגמנות וכתבה 'לפני' ו'אחרי', עם המשפט – 'לשון הרע לא מדבר אליי'
מה היא סיפרה?
"היא דיברה איתנו בצורה לא ברורה. היא אמרה: 'אני ילדה קטנה. אני צריכה אהבה. אני רוצה שיחבקו אותי'. הבנו שהיא לא בסדר. היא אמרה שהיא רוצה להיפגש, אבל כששאלנו איפה היא נמצאת היא לא ענתה. היא גם פרסמה סרטונים פסיכוטיים שבהם דיברה על בורא עולם ואמרה שהיא מיליארדרית".
היה לך קשר עם המשפחה שלה?
"שלחתי הודעה בפייסבוק לאמא שלה, שמתגוררת ברוסיה, אבל היא לא הגיבה. אני לא יודעת אם יש לה גישה לרשתות החברתיות".
באוגוסט האחרון מריה אשפזה את עצמה במרכז הרפואי לבריאות הנפש אברבנאל. "דיברתי איתה והיא אמרה שהיא בודדה מאוד וכשהיא תצא משם נדבר. אחרי שהיא השתחררה מהאשפוז היא הגיעה לדירת מעבר. רציתי לבקר אותה, אבל מכורים לשעבר שמכירים אותה אמרו לנו שהיא רק רוצה סם ולא רוצה שיעזרו לה, אז שחררתי. השיחה האחרונה שלי איתה הייתה בסוף מרץ. היא אמרה לי שהיא רוצה לראות אותי ושהיא מחפשת משפחה. אמרתי לה שאני גם רוצה לפגוש אותה ושאני אוהבת אותה. כמה ימים לאחר מכן פניתי אליה ואז היא כבר לא ענתה. כשנודע לי על מותה הרגשתי הכי נורא שבעולם. התייסרתי, כעסתי על עצמי שלא הייתי שם בשבילה".
"בזכותה אנחנו מתאמנות"
בחודש שעבר, עם מותה של מריה, נפוצו ברשת טענות על כך שנפטרה בגלל שימוש בסמים. גם הזמר ואושיית הרשת "הצל", שהיה מיודד איתה, כתב על כך. אבל חברותיה טוענות אחרת. "אנחנו יודעות מכמה מקורות שלפני מותה היא כבר הייתה נקייה מסמים והתחילה לעבוד כמעסה במרכז לטיפולי גוף בתל־אביב", אומרת איילת, וכמה ימים לפני מותה חגגו לה שם יום הולדת. היא פרסמה סרטון שבו אמרה שהיא מאושרת במקום העבודה החדש שלה וגם כתבה שהיא רוצה לחזור לאימונים".
דינה (שם בדוי), חברה אחרת שלה, מוסיפה: "אנחנו יודעים ממקור מסוים שמצאו אותה עם חפיסות מלאות של כדורים פסיכיאטריים, ורק שני כדורים היו חסרים. כלומר, היא לא ניסתה להתאבד. אחת המכרות שלה סיפרה לנו שמריה התחילה טיפול חדש במאניה דיפרסיה. היא הייתה אמורה כנראה לקחת כדור מסוים בבוקר וכדור אחד בערב, אבל היא בטעות שילבה בין שני הכדורים וככל הנראה כתוצאה מכך היא נפטרה".
לפי דו"ח של מד"א מתאריך 5 באפריל, שכן של מריה מצא אותה מחוסרת הכרה בדירת מעבר בתל־אביב שבה התגוררה, זאת אחרי שלא ענתה כמה ימים להודעות ולשיחות.
"המוות שלה טלטל אותי", אומרת דינה. "מריה הייתה קרש ההצלה שלי. כשאני איבדתי את עצמי, היא באה ואספה אותי. ממנה שאבתי כוחות. לא האמנתי שאישיות כזאת גדולה הלכה לעולמה".
"שבועיים אחרי מותה, מריה נקברה בבית העלמין ירקון. משפחתה לא הגיעה להלוויה, אבל הגיעו החברים שלה ואנשים מתחום פיתוח הגוף. כשהיא נקברה הרגשנו הקלה שהיא סוף־סוף נחה"
מתי ואיך הכרת אותה?
"אני מכירה אותה חמש שנים. בזמנו שקלתי יותר מ־100 קילו למרות שהייתי מורה לחינוך גופני, וחיפשתי מאמנת כושר שתעזור לי לרדת במשקל. הגעתי אליה והתאמנתי אצלה מדי יום. הצלחתי להתחטב בזכותה והתחברנו מאוד. היא נהגה להתארח אצלי בבית ולעזור לי עם הילדים. בתקופה האחרונה היינו פחות בקשר. היא גרה באזור מפוקפק שחששתי להגיע אליו, ופחדתי להתמודד עם המצב שהיא הייתה בו".
חברה נוספת של מריה, טליה, מספרת: "אני מעצבת אופנה, ולפני חמש שנים נתקלתי במריה ברשתות החברתיות. תכננתי תצוגת אופנה וחיפשתי דוגמנית מעוררת השראה עם אישיות. הצעתי לה, והיא הסכימה. נפגשנו בבית קפה, ושיחת העסקים הפכה לשיחה על החיים. הוקסמתי ממנה והתרשמתי מכמה שהיא מיוחדת. לצערי הקשר בינינו התנתק בתקופת הקורונה. החיים פיצלו בינינו. מדי פעם הייתי נזכרת בה ותוהה מה איתה. כששמעתי שהיא נעלמה רציתי להאמין שהסיבה לכך היא שהיא מצאה אהבה, מה שהיא כל כך רצתה".
עם היוודע דבר מותה של מריה החליטו איילת, טליה ודינה לפעול יחד כדי לקבור אותה בישראל. "היה לנו חשוב שמריה תקבל את המנוחה שהיא לא קיבלה בחייה. יש לה אמא ואחים שמתגוררים ברוסיה (אביה נהרג בתאונה לפני 15 שנה, מ"ב), ולא הצלחנו ליצור איתם קשר", מספרת דינה. "בסופו של דבר יצר איתי קשר בן דוד שלה, שטען כי הוא חיפש אותה במשך שנים. טליה שוחחה איתו ברוסית, וכך הצלחנו להגיע לאחיה של מריה ולהשיג ממנו אישור לקבור אותה בארץ. אחרי שבועיים שהייתה בקירור, היא נקברה בבית העלמין ירקון. משפחתה לא הגיעה להלוויה, אבל הגיעו החברים שלה ואנשים מתחום פיתוח הגוף. כשהיא נקברה הרגשנו הקלה שהיא סוף־סוף נחה".
מה הייתן רוצות שיזכרו ממנה?
איילת: "שהיא הייתה דוגמנית יפה, מלאת מוטיבציה ומושא להשראה. כולנו מתאמנות ומנהלות אורח חיים ספורטיבי בזכותה".
דינה: "אני אזכור את העקביות, ההתמדה והמקצועיות שלה. היא הייתה טובת לב וידעה תמיד לכבד את השונה".
טליה: "מריה הייתה שליחה בעולם שלנו. היא אהבה לעזור לאנשים, נתנה אוזן קשבת ותמיכה. היא ניסתה לטפל במחלת הנפש שלה והייתה רוצה שנזכור אותה יפה, גדולה וחזקה".
אריקה: "צריך לזכור אותה כמריה היפה והטובה ולא בתור מריה שהייתה מכורה לסמים".
