ד"ר ולרי שושן (59) מירושלים, נשואה, אם לחמישה (שלושה בנים ותאומות בגילים 30-18)
במקור את רופאה תעסוקתית. מה זה אומר?
"אני מומחית שעוסקת בתחלואה כתוצאה מגורמי סיכון - כימיקליים, פיזיקליים, ביולוגיים ונפשיים - שפוגשים בעבודה. למדתי רפואה בפריז, שבה נולדתי, והתחלתי התמחות בפסיכיאטריה. במהלך ההתמחות אמי נפטרה, הייתי מוצפת רגשית והתקשיתי להתמודד עם מצוקה נפשית של אחרים. חיפשתי תחום אחר והופניתי לרפואה תעסוקתית שיש בה יותר התמחות ארגונית. בהמשך עשיתי תת־התמחות בטוקסיקולוגיה (תורת הרעלים) ובתחלואה תעסוקתית. התחתנתי עם ישראלי ועליתי ארצה ב־1997".
במה עסקת לפני שהגעת למשטרת ישראל?
"אחרי שסיימתי אולפן עבדתי כרופאה תעסוקתית בחיל האוויר. ב־2001 התגייסתי למשטרה כרופאת המטה הארצי, כלומר, הייתי רופאת קהילה לשוטרים ממטה ירושלים ועסקתי בפצועים או בחולים שנזקקו לשיבוץ חדש. ב־2009 הועליתי לדרגת סגן ניצב ומוניתי לרופאת מחוז ירושלים של משטרת ישראל - תפקיד מבצעי לכל דבר. במסגרת התפקיד ליוויתי את השוטרים בפעילויות מבצעיות, בין השאר בטיפול בהפרות סדר ובפעולות מתוכננות. התפקיד כלל גם הקפצות בלילות, בשבתות ובשעות לא שעות".
ועשית את זה במקביל לגידול חמישה ילדים.
"המודל המשפחתי שלנו אִפשר את זה. בעלי, שהיה נדל"ניסט עסקי, הוא זה שגידל את הילדים בפועל. לוח הזמנים שלו היה גמיש, הוא בן זוג מפרגן, וזו הייתה החלוקה בינינו מראש. ברור שקיבלתי את התפקיד בהחלטה משותפת ומודעת וידענו מה זה אומר. אני לא חושבת שאפשר לעשות תפקיד כזה, של רופאה מחוזית, אחרת. זה תפקיד שכולל ליווי של הכוחות, השתתפות בהערכות מצב, להיות בעולם התוכן המבצעי. אהבתי מאוד את שוטרי מחוז ירושלים, שכל אחד מהם הוא גורם חשוב בשרשרת הפעילויות שמאפשרת הגנה על העיר. עשיתי את התפקיד כעשור, וב־2020 מוניתי לרמ"דית רפואה תעסוקתית של משטרת ישראל, תפקיד ארצי שעוסק בהתוויית עקרונות מנחים לטיפול ומעקב רפואי לשוטרים שחשופים למגוון רחב של גורמי סיכון".
מתי התחלת את תפקידך כקרפ"רית של משטרת ישראל - אישה ראשונה בתפקיד?
"ב־13 בספטמבר 2023, ימים ספורים לפני ראש השנה, נבחרתי לתפקיד והועליתי לדרגת ניצב משנה. במסגרת התפקיד יש תחת פיקודי כ־120 שוטרים וקצינים, רובם הגדול אנשי רפואה ובריאות הנפש.
"הכניסה לתפקיד הייתה אמורה להיות רגועה יחסית, ובחזון שלי התכוונתי לבנות אותו על פי רוחי - אני לא טיפוס של מנהיגות כוחנית אלא של מנהיגות משתפת. בפועל נכנסנו לגל אירועים שהחל בהפגנות האריתראים בתל־אביב, שבהן נפצעו שוטרים, משם התגלגלנו לאירועים ביו"ש ופעולות לוחמה בטרור שבמהלכן נפצעו שוטרים, ואז נכנסנו לחג הסוכות ולשבת ה־7 באוקטובר. זו הייתה הפעם הראשונה בתולדות משטרת ישראל שבה המשטרה התמודדה בטווח זמן קצר מאוד עם מוות של 59 שוטרים ופציעות של כ־200 שוטרים, חלקם בדרגות פציעה בינונית וקשה".
איפה היית באותה שבת שחורה?
"התעוררתי בבית בירושלים מטלפון של קולגה, רופא מחוז ירושלים, שהתריע על אירוע יוצא דופן בדרום. הדלקתי את הטלוויזיה וישר נתתי הנחיה ראשונה לכל הפקודים שלי ברחבי הארץ לעלות על מדים ולהגיע לעבודה - כל צוות באזור שלו. כשהגעתי למטה הארצי שמעתי מהרופא של אזור הדרום על הקטסטרופה, על עשרות שוטרים הרוגים ופצועים, והוריתי לצוותים מרחבי הארץ לרדת דרומה ולתגבר את הצוות הרפואי שמתמודד שם באירועים הבלתי נתפסים. במהלך השבועיים הראשונים למלחמה המשכנו לתגבר את צוותי הרפואה המשטרתיים של הדרום. בנוסף לטיפול בשוטרים ובאזרחים פצועים תחת אש וטילים והתמודדות עם אתגרים חדשים לחלוטין, מערך הרפואה שלנו נכנס גם לנושא של ההודעות למשפחות והלוויות, שברגיל הוא באחריותם של צוותי הרווחה. לפעמים היו 12־11 לוויות של שוטרים ביום אחד".
איך תפקדת בלחץ הבלתי פוסק?
"ניהלתי את הדברים עם צוות מהמטה הארצי, לאורך שעות רצופות, בידיעה שצריך להעביר הנחיות ברורות ככל האפשר ולתפקד בצורה מסודרת. בדיעבד אני מאמינה שלא שידרתי לחץ".
היה לך רגע שבירה?
"לא!"
והיום, חודשיים אחרי, חזרתם לשגרה?
"היום אנחנו בשגרת חירום. חזרנו לעסוק בתפקידים שגרתיים אבל בדריכות ובמוכנות מיידית. בנוסף, יש לנו שוטרים פצועים שחלקם מאושפזים בבתי החולים ונמצאים בשיקום, ואנחנו מלווים אותם".
אתם עוסקים גם בטיפול בנפשם של השוטרים?
"כולם השתתפו בסדנאות של בריאות הנפש כדי לקבל חיזוק. הם חזרו לשגרה מבחינה פיזית, אבל לחלקם, ללא ספק, נותרו צלקות. הנושא של בריאות הנפש הוא חלק אינטגרלי וחשוב בטיפול בשוטרים, גם בשגרה. שוטר שעובד בשטח חשוף יום־יום למקרי אלימות, מה שלאורך זמן עלול לסדוק את הנפש, לפחות לחלקם, ואנחנו במשטרה נותנים לנושא הרבה מקום ותשומת לב".
בואי נחזור אלייך. האם במהלך הקריירה נתקלת בתקרת זכוכית?
"תני לי לחשוב. בואי נגיד שמאז תחילת התפקיד שלי כרופאת מחוז ירושלים, ב־2009, לא נתקלתי בתקרת זכוכית".
אילו ויתורים עשית לאורך השנים בשביל הקריירה?
"כל הוויתורים: משפחתיים, חברתיים, אישיים. הזמן שלי בחיק המשפחה מצומצם מאוד, אבל אני מאמינה בזמן איכות. הזמן החברתי והאישי לא קיימים. אבל אני לא מרגישה על כך תסכול או עצב. אני מאושרת בתפקיד, מודעת לכובד האחריות ושלמה מאוד עם הוויתורים".
אם היית צריכה לבחור קריירה אחרת, מה היית בוחרת?
"לא הייתי בוחרת שום דבר אחר. מגיל 14 רציתי להיות רופאה וידעתי שאהיה".
2 צפייה בגלריה
2017: ולרי שושן מתראיינת ל"לאשה" ומספרת על תפקידה הקודם - רופאת מחוז ירושלים.
(מתוך מגזין "לאשה")
ועוד 5 קטנות
1. מה השינוי הראשון שעשית בסביבת העבודה בלשכה שלך?
"הבאתי מהבית שלושה ציורים לקירות וקצת תמונות של הילדים, שעומדות על שולחן קטן בלשכה".
2. איך נראה סדר היום שלך?
"בשגרה אני מגיעה לעבודה בשבע וחצי, מטפלת במיילים ותיקים רפואיים שעל שולחני ובחוות דעת שעליי לכתוב. בהמשך יש ישיבות, ביקורים במחוזות, ביקור פצועים, קביעת פורומים מקצועיים־רפואיים ועוד, לפי הצורך. ארוחת צהריים אני אוכלת בחדר האוכל של המטה הארצי, והביתה אני חוזרת בשבע בערב".
3. יש לך טיפ לגִ'נגול בין הבית לעבודה?
"להתחתן עם האדם הנכון".
4. ומה הטיפ שלך לניהול זמן יעיל?
"לכתוב תוכנית בתחילת היום, להתחיל מהדברים הדחופים ולהיערך לדברים הבאים. בנוסף, להשתדל תמיד להיות סבלנית לפקודים, להישאר שלווה ולשלוט בלחצים שפוגשים במהלך היום".
5. מתי היה רגע השיא שלך בעבודה?
"את הרגעים המשמעותיים ביותר חוויתי כרופאת מחוז ירושלים, כשטיפלתי בשוטרים בשטח, כי שם הצלתי חיים במיידי וראיתי את התוצאה במקום".
