משאת לבל (27), מהנדסת תעשייה וניהול ב"אינטל", נשואה, מתגוררת בחיפה
קודם כול, איך מבטאים את שמך?
"צריך לומר Mas-et, אבל אפשר גם לומר Maset בלי לעצור על השֹי"ן".
למה הורייך קראו לך כך?
"המילה משאת, שפירושה מתנה, מופיעה במגילת אסתר, פרק ב', פסוק י"ח: 'וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו אֵת מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ'. נולדתי כמה ימים אחרי יום הנישואים העשירי של הוריי, אז הייתי ממש המתנה שלהם. אמא שלי נחשפה לשם הזה בקורס תנ"ך, כשהייתי בבטן".
מן הסתם משבשים לך את השם בלי סוף.
"בילדוּת המון מורות קראו לי mashat. אם זו הייתה המחנכת שלי, אז ברור שתיקנתי אותה, אבל אחרות לא. קראו לי גם mashaet, ובברכות לימי הולדת קרה שכתבו לי מסהת. כשלמדתי בטכניון, הייתה מרצה שנהגה לשאול כל סטודנט שרצה לדבר מה שמו. יום אחד היא שאלה לשמי. עניתי 'משאת', והיא אמרה מול כל הכיתה: 'בצק אומרת ש...'. כולם נקרעו מצחוק. בשיעור הבא רציתי לדבר והיא אמרה: 'תזכירי לי מה שמך?'. עניתי: 'משאת', והיא אמרה, 'כמו שבאגט אמרה'. היא פשוט אמרה את מה שהיא שמעה".
אילו תגובות את מקבלת על השם שלך?
"אני רגילה שאני אומרת 'משאת' ואנשים אומרים 'מה?', אז אני מאייתת. אומרים לי: 'מעולם לא שמעתי את השם הזה', ושואלים אם זה מלשון מסע או משאת נפש. כשאני אומרת שזה ממגילת אסתר, שואלים אם נולדתי בפורים. אני עונה שלא. כבר חשבו שאני ערבייה, דרוזית, אתיופית. כשהתחלתי ללמוד בטכניון, כולם קיבלו סטודנט שנה ד' שיחנוך אותם ורק אני לא. ניגשתי לאחד הסטודנטים הוותיקים ושאלתי למה לא קיבלתי. הוא שאל לשמי ואז ענה: 'לסטודנטים הערבים יש תוכנית נפרדת בערבית'. פעם הוזמנתי עם השותפות שלי לדירה לארוחת שבת. כשהגעתי שאלו: 'מי פה השותפה הערבייה? הכנו לך לחמעג'ון'. פעם התקשר אליי מישהו מהעבודה וביקש עזרה במשהו. כשסיימתי לעזור לו, הוא אמר: 'איך אומרים אצלכם בעדה? נבסו', שזה נשמה באמהרית".
ובפורים את מקבלת תשומת לב מיוחדת.
"כשהייתי ילדה, שכן שלנו היה מקריא את מגילת אסתר ברחוב ותמיד כשהגיע למילה 'משאת' הוא היה נעצר, מסתכל עליי וממשיך. ידעתי שזה מגיע ושנאתי את זה. כולם היו מסתכלים עליי והייתי מסמיקה נורא. גם היום החברים שלי שקוראים את מגילת אסתר שולחים לי הודעה כל שנה מחדש: 'ראינו אותך במגילה!'".
את אוהבת את השם שלך?
"היום כן, אבל בילדות לפעמים אמרתי להורים: 'למה לא נתתם לי שם נורמלי?', והם ענו: 'לא רוצה? תגדלי ותחליפי'. הייתי עונה: 'כן, כן, אני אחליף'. אפילו כבר חשבתי על שם חדש, מאיה, שעד היום אני אומרת אותו בבתי קפה. סביב גיל 14 למדתי לקבל את השם שלי, ראיתי שזה כיף להיות המשאת היחידה".
נתקלת במשאת נוספת?
"פעם הייתי בשירותים ציבוריים במרכז ירושלים ופתאום מישהי צעקה את השם שלי. לא הבנתי מי קוראת לי, אבל עניתי, כי אני תמיד המשאת היחידה. יצאתי וראיתי מישהי שהחברות שלה קוראות לה משאת! שאלתי: 'מה, קוראים לך משאת? גם אני משאת!'. התחבקנו והיה מרגש".
אם יהיו לך ילדים, תיתני להם שמות מיוחדים?
"חשבתי הרבה על זה. אולי אתן להם שמות קצת מיוחדים, אבל לא ברמה של משאת. אעדיף לתת להם שם ששומעים פעם אחת ומבינים מה שומעים. אני ארצה שיהיו להם חיים קלים יותר".
