הלן מזוז (36) מרעננה, נשואה ואמא לשמונה, היא החרדית הראשונה שנבחרה למועצה ברשות מקומית.
ספרי על העשייה הציבורית שלך.
"אני זוכרת את סבתא שלי יושבת ובוכה מול הטלוויזיה בתקופת ההתנתקות. הייתי נערה ושם התעורר בי הצורך להיות מעורבת ציבורית ופוליטית. החלום היה להיות שגרירה. כשהייתי נערה בת 16־17 התנדבתי בעמותה נגד אלימות ועזרתי לנערים ולנערות בסיכון. בגיל 22 הקמתי פורום בשם 'אהבת חינם' שנועד לגשר בין חרדים לחילונים באמצעות שיח. קיימנו סדרה של מפגשים סביב שולחנות עגולים. עשיתי תואר ראשון בממשל ומשפט במכללת 'שערי מדע'. עכשיו אני במהלך התואר השני שלי במנהל עסקים (אגב, למדתי בכיתה מעורבת ולא במסלול חרדי).
"בעלי הוא עולה מצרפת ונחשפתי לקשיים שלו, עד היום הוא מתמודד עם פערי מנטליות ושפה. הבנתי שאני רוצה לעזור לעולים חדשים והקמתי את השדולה למען עולי צרפת בכנסת ה־20".
מה הצלחת לקדם באמצעות השדולה?
"הייתי בקשר עם ארגונים שונים, כמו הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית, משרד העלייה והקליטה, חברי כנסת ושרים. זה לשבת בוועדות הכנסת, ועדות עלייה וקליטה וועדות חינוך. הצלחנו, למשל, לקבל הכרה ברישיונות נהיגה של עולים חדשים. עד אז הם היו צריכים לעבור את כל התהליך מחדש. יזמנו חממה טכנולוגית לעולים. דבר נוסף שהצלחנו בו הוא להכיר בתעודות של רופאי השיניים שהגיעו מצרפת. בהמשך התמניתי לחברת ציר בקונגרס הציוני העולמי וחברת ועדת הבחירות המרכזית לכנסת. בשלוש מערכות בחירות ניהלתי עבור הליכוד את הקמפיין מול הקהילה הצרפתית בישראל. השתמשתי בידע ובקשרים שצברתי".
"לפני 7 באוקטובר תלו מחוץ לבית הכנסת שלנו שלטים: 'פרזיטים, תחזרו לבני־ברק'. זה כאב. הקהילה החרדית ברעננה הם אנשים עובדים שבחרו לחיות שם ולא בבני־ברק"
זו עלייה שנחשבת מבוססת, פריווילגית. אני יכולה לחשוב על עליות שיותר צריכות סיוע.
"יש סטיגמה שהעולים מצרפת הגיעו עם מיליונים וקנו דירות מול הים. זה כל כך לא נכון. אחוז מסוים הגיע מבוסס, אבל הרבה אחרים שהגיעו לא הצליחו להשתלב ועזבו. גם בעלי אמר לי שאם לא היה מתחתן עם ישראלית, לא בטוח שהיה נשאר בארץ. הוא עורך דין שעוסק בנדל"ן וחי על הקו. חמישה ימים בשבוע הוא עובד בצרפת ובשישי־שבת הוא איתנו. זה נקרא 'עליית בואינג', וזה מאפיין את העלייה הצרפתית: גברים שלא מצאו פה את עצמם תעסוקתית ונשים שנשארות לבד עם הילדים במשך השבוע".
אחרי 7 באוקטובר רתמת את הניסיון שלך להסברה.
"הקמתי ברעננה חמ"ל הסברה. ברעננה יש קהילות דוברות אנגלית, צרפתית, ספרדית, איטלקית וצרפתית. אני הולכת ברחוב ומרגישה קצת בחו"ל. הבנתי שצריך להשתמש בהון האנושי הזה. התושבים שעלו לארץ מחוברים לקהילות היהודיות בחו"ל ויכולים לסייע במאמץ ההסברתי. יצרתי קשר עם מערך ההסברה הלאומי ומערך ההסברה של משרד התפוצות. קיבלנו מהם חומרים, סייענו להם לתרגם חומרים לשפות שונות. יזמנו מפגשי הסברה בזום. למשל, במפגש הסברה לקהילות יהודיות דוברות ספרדית השתתפו נציגים מאמריקה הלטינית כמו ארגנטינה וצ'ילה. נציג ועדת חוץ וביטחון ונציג דובר צה"ל השתתפו גם הם. המחשבה היא שכל אחד מקושר לסביבה שלו, אם זה בעבודה, בלימודים או בסביבת המגורים, ויכול לדבר בעדנו".
2 צפייה בגלריה
"הילדים לומדים במוסדרות חינוך שיש בהם לימודי ליבה". מזוז עם שמונת ילדיה
(צילום: אלבום משפחתי)
מעבר לעשייה הציבורית, במה את עובדת?
"יש לנו עסק משפחתי, 'סמבטיון נדל"ן בע"מ'".
ספרי על ההחלטה להיכנס לזירה הפוליטית־מוניציפלית.
"זו התמודדות ראשונה שלי. כמה סיעות ברעננה פנו אליי שאצטרף אליהן. הם מכירים את העשייה שלי, יש לי דף פייסבוק פעיל. כשפנו אמרתי לעצמי 'מה עוצר אותך?'. זה מיד קרץ לי. בעלי, ג'וליאן, תמך ברעיון. הוצבתי כמספר שתיים בסיעה הדתית העצמאית 'באמונה'. יש בעיר שלוש סיעות דתיות וסיעה אחת חרדית. ניסינו לשלב כוחות כדי לרוץ ביחד, אבל הסיעה החרדית לא רצתה לשים נשים וזה התפוצץ".
ולא מצמצת.
"היה לי ברור שאם אני נכנסת אני לא שם כקישוט וכמושכת קולות, שאני מוצבת במקום ריאלי. אגב, ברשימה שלנו הייתה עוד חרדית שהוצבה במקום החמישי, שהוא אמנם לא ריאלי, אבל חשוב לנראות. ההתנגדות הייתה גם להצבתה ברשימה. התעקשתי גם בשביל הבנות שלי, לתת להן השראה. הן גאות בכך שאמא שלהן הצליחה".
בבחירות המקומיות האלה רצו 14 נשים חרדיות בכל הארץ. זה מעיד על תהליך שינוי, אבל רק את נכנסת.
"במהלך הקמפיין, 'נבחרות' (תנועת נשים חרדית פמיניסטית שפועלת להכנסת נשים חרדיות לזירה הפוליטית, ת"ב) פתחה למתמודדות קבוצת ווטסאפ. רק שם הכרתי אותן. גיליתי נשים מוכשרות וראויות. תמכנו וחיזקנו אחת את השנייה. ביום שאחרי הבחירות גיליתי בקבוצה שאני היחידה שנכנסה למועצה. לא הייתי מודעת להיסטוריה שאני עושה, שאני החרדית הראשונה שנכנסה לרשות מקומית. מבאס שלא נכנסו יותר, אבל עצם זה שהתמודדו 14 נשים חרדיות זה כבר מבורך. מאבקים פמיניסטיים הם לא רק נחלת החרדיות. גם במגזר הכללי נשים עדיין נאבקות בשוויון בשכר ובפתיחת תפקידים בצבא. לנו, כחרדיות, יש התמודדות משלנו. כשהייתי מסתובבת בכנסת, הופתעתי לראות חרדיות בעשייה, בתפקידים בכירים. בכל צומת במגזר הציבורי פגשתי אישה חרדית. מה ההבדל בין עובדת ציבור לנבחרת ציבור? המפלגות החרדיות טוענות שהרבנים לא מתירים. אני הלכתי לרבנים אחרים שנתנו לי את ברכת הדרך".
מה חשוב לך לשנות בעיר?
"מעניין אותי תיק החינוך או העלייה. אני רוצה ליצור מנהיגות מאחדת ושיח מכבד בין הקהילות, החלטות צריכות להתקבל בהסכמה ולא בדריסה של הצד השני. כרגע מי שרוצה לשנות את הסטטוס קוו בעיר אלו הסיעות החילוניות. הן, למשל, רוצות לפתוח בתי קפה, מסעדות ומרכולים ברחוב אחוזה בשבת. לפי סקר שלנו, רוב האנשים ברעננה נהנים מזה שאחוזה סגורה בשבת ואנחנו נתעקש על האופי של הרחוב. עוד דוגמה היא התחבורה הציבורית בשבת. 'נעים בשבת', לדעתי, זה משהו שלא צריך לצאת מהכיס של העירייה. בהצבעת התקציב הבאה, לא נצביע בעד זה".
את נושאת כבר עיניים לפוליטיקה הארצית?
"יש לי שאיפות ואני מכוונת רחוק. אני מרגישה שהכנסת היא המקום הטבעי שלי. אם יהיו בחירות ארציות בחודשים הקרובים כנראה שלא אקח בהן חלק, התחייבתי לציבור שלי שאני אשב בעירייה חמש שנים. חשוב לי להגיע לכנסת אחרי שהגעתי להישגים, כשיש לי קבלות וכשאני בשלה למהלך הזה. אני עדיין גם אמא לילדים קטנים. שום דבר לא בוער".
"יש סטיגמה שהעולים מצרפת הגיעו עם מיליונים וקנו דירות מול הים. זה כל כך לא נכון. אחוז מסוים הגיע מבוסס, אבל הרבה אחרים לא הצליחו להשתלב ועזבו"
כרגע כניסה של נשים למפלגה חרדית היא מחסום בלתי עביר.
"הלוואי שתהיה לי אפשרות לרוץ במפלגה חרדית. לצערי זה לא יקרה ואני לא אכנס בכוח למקום שלא רוצים אותי בו. אני לא בעד כפייה. אני מאמינה שזה תהליך שיגיע מלמטה ויקרה בסוף. עד אז אני אהיה במפלגה ימנית, במקום שמעריכים את היכולות שלי ורוצים אותי".
ספרי לי על עצמך.
"גדלתי בראשון־לציון, בבית מסורתי. עשינו קידוש בשישי, שמרנו כשרות וחגגנו חגים. הייתי הולכת לסבתא הדתייה שלי כדי לעשות שבתות כמו שצריך. נהניתי מזה, העולם הזה משך אותי והיה לי ברור שכשאתחתן, הבית שלי יהיה שומר תורה ומצוות. אחרי הצבא עברתי עם המשפחה לתל־אביב ובגיל 21 הכרתי את בעלי. הוא היה השכן מהבניין לידנו, וכבר היה בעולם החרדי, לבש שחורים והיה קשור לחצר של הבבא אלעזר, נכדו של הבבא סאלי. לא נבהלתי מהשחורים. הוא הגיע מצרפת, לא דיבר עברית בכלל. תקשרנו באנגלית. עם הזמן הוא למד עברית ואני למדתי צרפתית. הכרנו בתקופה שחיפשתי את עצמי. הייתי מקפידה תקופה על צניעות ואז נסוגה. התחלתי להתחזק כשהכרתי אותו. אחרי חודשיים של היכרות עמדנו מתחת לחופה".
אמיץ.
"זה הרגיש נכון מהשנייה הראשונה. ראינו באותה צורה את העתיד ואת האופן שבו אנחנו רוצים שהבית ייראה. למרות שהוא כבר היה חרדי, הוא לא גדל בחברה סגורה, יש לו ראייה פתוחה ושנינו אמרנו שלא מסתגרים, אלא משתלבים בחברה. לקחנו סיכון מסוים, אבל ההחלטה הוכיחה את עצמה. אנחנו נשואים כבר 14 שנה. אחרי החתונה חבשתי כיסוי ראש חלקי ואז כובע. עברתי תהליך עד ששמתי פאה על הראש. היום אני מרגישה מאה אחוז חרדית. הילדים שלי (שש בנות ושני בנים, בין הגילים שנה עד 13) כבר נולדו לתוך זה".
באיזה מוסדות חינוך הם לומדים?
"ילדה אחת שלי בחינוך המיוחד, השאר לומדים במוסדות חינוך חרדיים בעיר, שיש בהם לימודי ליבה. אין ברעננה חינוך חרדי בלי ליבה. בתקופה הסוערת של לפני 7 באוקטובר תלו מחוץ לבית הכנסת פא"י (פועלי אגודת ישראל) שבו אנחנו מתפללים שלטים שבהם נכתב: 'פרזיטים, תחזרו חזרה לבני־ברק'. זה כאב. הקהילה החרדית בעיר בחרה לחיות שם ולא בבני־ברק. אלה אנשים עובדים, יש שם רופאי שיניים, עורכי דין ורואי חשבון, אנשים ששירתו בצבא וגויסו ב־7 באוקטובר. אני מרגישה שאני מכירה את העולם החילוני, אבל העולם החילוני לא מכיר את העולם החרדי".
בעולם החילוני עוסקים עכשיו, יותר מתמיד, בסוגיית גיוס חרדים לצה"ל. מה דעתך על זה?
"אני שירתתי בצבא והילדים שלי יתגייסו. אנחנו בית חרדי, אבל גם ציוני. אני מגיעה מגישה של שילוב החרדים בחברה הישראלית, וגם מבינה שזה מורכב. צריך להתאים את הדרך למנטליות החרדית. הצעת חוק שקובעת שמגייסים את כולם - זו לא הדרך. צריך הידברות, אולי תמריצים, ובטח שלא ענישה".
