שרון סורין (22) לא חלמה להוציא ספר, ובטח לא ספר שישבור שיאים ויוגדר כספר המצליח ביותר בגיוס המונים ישראלי (411,835 שקל נכון לכתיבת שורות אלה). "זה התחיל מזה שהייתי מורה פרטית לתכנות לילדים. התלמיד הכי קטן שלי היה בן חמש, ולא הצלחתי למצוא חומרי לימוד לילדים בעברית, לא בגוגל ולא בחנויות. באותו זמן לא אמרתי לעצמי שאכתוב ספר. אמרתי: איזה באסה, אני צריכה להכין את החומרים בעצמי", מספרת שרון, סטודנטית לביו־אינפורמטיקה באוניברסיטת תל־אביב. "התחלתי לצייר חומרים ולהמציא אנלוגיות חמודות, למשל, שלולאה זה כמו לקשור שרוכים, והצטברה לי כמות יפה של אנלוגיות. אמרתי לעצמי שאולי יש עוד כמה מורים או הורים שירצו את זה, אז אמכור את זה בהדסטארט במחיר עלות. בתמימות מוחלטת יצאתי להדסטארט. המטרה המקורית שלי הייתה 12 אלף שקל, אבל האמת היא שלא חשבתי שאצליח לגייס אפילו את זה. ביום שהפרויקט עלה שאלתי את הוריי: אם אני אאסוף רק 6,000 שקל, תוכלו לתת לי עוד 6,000? הם הסכימו".
שרון העלתה את הפרויקט "איך חושבים מחשבים" באוקטובר 2021. במקביל שלחה הודעה למנהלים ולמנהלות של קבוצות הורים בפייסבוק וביקשה לפרסם אותו. בינתיים התחיל הסמסטר והיא שקעה בלימודים. "כמה ימים אחרי שנכנס הפרויקט קיבלתי אישור לפרסם. הייתי חולה באותו ערב, אז שלחתי והלכתי לישון. בשש בבוקר חבר שלי העיר אותי ואמר: 'את צריכה לראות את זה'. לא הבנתי מה הוא רוצה, אמרתי, 'עזוב אותי, אני חולה, אני לא צריכה לקום ללימודים'. הוא אמר: 'הפרויקט שלך עבר את היעד, בואי תספיקי לראות איך את עוברת אותו פי שניים'. וככה גיליתי שבשש בבוקר כל האמהות נכנסות לפייסבוק. אחרי שסיימתי לצחצח שיניים באותו יום, כבר הגעתי לסכום של פי שלושה מהיעד. בשלב הזה כבר הבנתי שזו לא הולכת להיות חוברת מודפסת עם איורים שציירתי באייפד שלי, אלא ספר אמיתי".
סכום התמיכה בפרויקט גדל בכמה אלפי שקלים בכל יום. כשהגיע ל־70 אלף שקל פורסם גם בקבוצת הפייסבוק "צרות בהייטק". תוך עשר שעות בערך הסכום הוכפל. כלי תקשורת פנו לשרון וביקשו לפרסם את הסיפור שלה. הוצאות ספרים גדולות הציעו לה שיתוף פעולה. "אבל בשלב הזה לא רציתי. כבר עברתי עם הספר הזה כל כך הרבה שלבים לבד. מצאתי מאיירת, עורכת, עורכת לשונית, בחרתי בית דפוס, סוג נייר, למינציה של הכריכה, למדתי איך מתמחרים ומפיצים".
"בסוף הספר יש עמוד שמציג סוגי מתכנתים. חצי מהדמויות נשיות וחצי גבריות, בכל הגילים והצבעים, ויש שם מישהי עם שיער. אני רוצה לקוות שיום אחד זו תהיה המציאות"
הפרויקט נמשך עד דצמבר 2021, ובסופו היו לו 4,800 תומכים שקנו כ־5,500 עותקים מהספר. בפברואר נשלחו העותקים לרוכשים, והספר המשיך כפרויקט "הדסטארט פלוס". "הדפסתי 10,000 עותקים למהדורה ראשונה - מספר מטורף לספר ביכורים בהוצאה עצמית. הצלחתי להרוויח עליו קצת, אבל התמחור שלי לא היה נכון. היה לי חשוב שהספר יגיע לכל הילדים שרוצים ללמוד תכנות, בלי רווח. עד היום יש בקמפיין חלק של תרומת ספרים לפריפריה, ואני מנהלת משא ומתן מול עיריות כדי להבין לאן הכי נכון שהם יגיעו. בסוף הקמפיין החלטתי שהסכום המקורי שרציתי לגייס, 12 אלף שקל, יהיה תרומה שלי לבתי ספר בפריפריה. לא יכול להיות שרק בתל־אביב יש ילדים שזה מעניין אותם.
"כמי שגדלה כילדה היחידה בחוג למחשבים, היה לי חשוב לקדם עוד אג'נדות על הדרך: למשל, שלשון הפנייה תהיה שוויונית, שאף פעם לא אגיד מתכנתים בלי להגיד מתכנתות ושמספר הדמויות המאוירות של בנות יהיה שווה למספר הבנים. בסוף הספר יש עמוד שמציג סוגי מתכנתים. חצי מהדמויות נשיות וחצי גבריות, בכל הגילים והצבעים, ויש שם מישהי עם שיער ורוד. זה לא מה שרואים כשנכנסים לחדר מלא מתכנתים, אבל אני רוצה לקוות שיום אחד זו תהיה המציאות".
איירה: מיכל ברודסקי. 74 שקל. לגילאי 10-5
15 אלזות וחיפושית
לעומת שרון, לטל ברייר בן מוחה (45) הייתה כוונה מלאה להוציא ספר, וגם אג'נדה ברורה מאחוריו. "לפני כעשור הקמתי את 'מנהיגותה', ארגון שנועד לקדם חינוך מודע מגדר. הגעתי לגנים, עבדתי עם גננות, מפקחות, מנהלות ומנהלי חינוך. באחד מימי פורים הגעתי לגן וראיתי 15 אלזות וחיפושית אחת. הבנתי שבפורים יש בכביכול קשת של אפשרויות, אבל למעשה היא לא קיימת. שם נולד הרעיון לספר 'כדוריקוד'".
הרעיון התבשל במוחה כמה שנים טובות. במקביל הוציאה ב־2016 שני ספרים, "לביאת" ו"חינוך מודע מגדר". בהשראת "מבחן בקדל" (רמת הייצוג הנשי בקולנוע) פיתחה את מדד מנהיגותה לספרות שווה. "אחרי ש'לביאת' יצא לאור, גננות שאלו איך הן מוצאות עוד ספרים איכותיים עם אג'נדה שוויונית. התחלתי ליצור רשימות, אבל הבנתי שאני לא מצליחה לבדוק את כל הספרים שיוצאים. רציתי שגם הגננות וההורים יוכלו להסתכל בעצמם, לראות את ההטיות בספרות ולחפש את הספרים שמעבירים מסרים שוויוניים יותר. ב־2017 הקמתי את קבוצת הפייסבוק 'ספרות שווה', שיש בה סקירות על ספרות לילדות ולילדים על פי המדד. הקבוצה נבחרה על ידי פייסבוק העולמי לאחת מ־13 קבוצות הפייסבוק המשמעותיות בישראל.
"המסרים השוויוניים נמצאים לא רק בעלילה. רמי טל אייר את זוהר קצת כמו שאני הייתי בילדות - שמנמנה, כהת עור ועם ויטיליגו. יש גם ילדות וילדים עם משקפיים, על כיסא גלגלים, ילדות וילדים מלאות ומלאים, רזות ורזים, במגוון צבעי העור"
"במקביל המשכתי לעבוד על הספר. במרכז העלילה זוהר ורן, ילדה וילד בגן, שמתכננים להתחפש ביחד בפורים, הוא לשוער והיא לחלוצה מבקיעת שערים. הם מרוצים, עד שזוהר מגיעה הביתה ומגלה שאמא ואבא שלה קנו לה בהפתעה תחפושת פיה. זה סיפור על ילדה וילד שנתקלים בעולם הסטריאוטיפי ומוצאים את הדרך לשלב את הדרך הייחודית שלהם, לסחוף איתם את שאר הילדות והילדים ולאתגר את כל ההבנות הדיכוטומיות.
"המסרים השוויוניים נמצאים לא רק בעלילה. רמי טל אייר את זוהר קצת כמו שאני הייתי בילדות - שמנמנה, כהת עור ועם ויטיליגו. יש גם ילדות וילדים עם משקפיים, על כיסא גלגלים, ילדות וילדים מלאות ומלאים, רזות ורזים, במגוון צבעי העור.
"הספר מתייחס לשתי נשים עוצמתיות: סילבי ז'אן, שהייתה קפטנית נבחרת ישראל לנשים בכדורגל ושרה לוי־תנאי, כלת פרס ישראל למחול שהקימה את להקת 'ענבל' וכתבה שירים כמו 'באנו חושך לגרש' ו'ליצן קטן שלי'. היא סבלה מהצטלבות דיכויים, גם אישה וגם מזרחית, ולכן נעלמה מדפי ההיסטוריה"
"הספר מתייחס לשתי נשים עוצמתיות: סילבי ז'אן, שהייתה קפטנית נבחרת ישראל לנשים בכדורגל והבקיעה בקריירה שלה 1,010 גולים. הספרה על חולצת הכדורגל של זוהר היא 9, כמו של סילבי, ובעמוד הראשון בספר מופיע הספר הבדיוני '1,010 גולים', כמחווה לה. הדמות השנייה, שמופיעה בספר בשמה, כתמונה שתלויה על הקיר בגן, היא שרה לוי־תנאי, כלת פרס ישראל למחול שהקימה את להקת 'ענבל' וכתבה שירים כמו 'באנו חושך לגרש' ו'ליצן קטן שלי'. היא סבלה מהצטלבות דיכויים, גם אישה וגם מזרחית, ולכן נעלמה מדפי ההיסטוריה".
הספר עלה כפרויקט הדסטארט בנובמבר 2021. "גם את 'לביאת' הוצאתי לבד, כשהיה לי הרבה פחות קהל, כי הבנתי שאנשים מחפשים ספרות איכותית ושוויונית, והוא אכן הגיע תוך כשבוע ליעד", מספרת טל. "אל 'כדוריקוד' הגעתי כשכבר יש לי הרבה יותר קהל, שחשובים לו הנושאים שאני מקדמת. ההדסטארט הצליח יפה. ביקשתי 65 אלף וגייסתי כ־69, עם 441 תומכות ותומכים. הוא הושק ב־8 במרץ, ביום האישה הבינלאומי. המהדורה הראשונה יצאה ב־3,000 עותקים, ואני לפני הדפסה שנייה, במשא ומתן מול עיריות וגורמים נוספים. ההדסטארט זו רק ההתחלה".
אייר: רמי טל. 74 שקל. לגילאי 8-4
לא מתפשרת על המילה "שמנה"
גרייס מיכאלי (30), בעלת עסק לתרגום, החלה לפלרטט עם הרעיון של לכתוב בעצמה במקום לתרגם לאחרים, ונרשמה בחורף האחרון לסדנה של מאירה ברנע־גולדברג. "ניסיתי לכתוב כל מיני דברים, והיא קצת כיסחה אותם ואמרה לי לכתוב מהלב", היא מספרת. "ואז נזכרתי בסיטואציה שקרתה לי עם יונתן, הבכור שלי, כשהוא היה בגן. הוא חזר הביתה יום אחד ואמר לי שהוא לא רוצה שאני אקח אותו לגן יותר, כי ילד אחר אמר שאני שמנה. הייתה לי בחירה איך להתמודד עם זה, ובחרתי לנרמל, להסביר ששמן זה רק תיאור. בספר 'אמא שלי שמנה' החלטתי שזה יהיה המקום שלי לעשות את השינוי, לנרמל את המילה 'שמן', ובעיקר להתמודד עם שמנופוביה בקרב ההורים, שמעבירים את זה לילדים במעגל אינסופי".
חוויית הכתיבה הייתה, לדבריה, לא פשוטה. "כילדה שמנה חוויתי לא מעט השפלות ועלבונות. אני לא רוצה להישמע קלישאתית, אבל הכתיבה הייתה ריפוי, כאב מהול ברצון לשנות, לעשות משהו טוב. אחרי שהשלמתי את הספר הוא עבר גלגולים וסבבים של עריכה והגשה להוצאות לאור, שדחו אותו בעיקר בגלל השם שלו. לא הייתי מוכנה להתפשר על השימוש במילה 'שמנה', לכן החלטתי לעשות הדסטארט. אני פעילה בתחום הבודי פוזיטיב ומנהלת את קהילת הפייסבוק 'מקומרות'. גייסתי את המאיירת המבוקשת ויקי ספיר וידעתי שהספר יימכר היטב".
"קיבלתי גם ביקורות קשות ושמנופוביות, מאנשים שטענו שאני מעודדת השמנה, שלהיות שמן זה לא בריא ואיזה מין מסר אני מעבירה. אבל הספר בכלל לא מדבר על בריאות"
הפרויקט עלה בינואר 2022. גרייס ביקשה 40 אלף שקל, הסכום גויס תוך כשבועיים, והספר הודפס בסוף אפריל, במהדורה ראשונה של 1,000 עותקים, שמתוכם נמכרו עד עכשיו כ־600. "הספר מעורר עניין כל הזמן, ויש פניות. אני גם מקבלת תגובות עם סיפורים שוברי לב של נשים. קיבלתי גם ביקורות קשות ושמנופוביות, מאנשים שטענו שאני מעודדת השמנה, שלהיות שמן זה לא בריא ואיזה מין מסר אני מעבירה. אבל הספר בכלל לא מדבר על בריאות, או על אם להיות שמן זה בסדר - רק על זה ש'שמנה' אינה מילת גנאי".
איירה: ויקי ספיר. 75 שקל. לגילאי 6-3
בראש של חזיר בר
ענת ליבנה (39), מהנדסת אלגוריתמים במקצועה וסופרת שמאחוריה כבר שני ספרים, החליטה להקדיש את ספרה השלישי לחזירי הבר שמשתלטים על עירה, חיפה. "אני גרה בשכונת ורדיה בחיפה ונתקלת בחזירי בר על בסיס יומי", היא מספרת. "הם נמצאים בכל מקום: הם ברחובות, אוכלים מהפחים, נכנסים לגינות. המפגש היומיומי איתם והשיח עליהם ברשתות החברתיות ובתקשורת עניין אותי, והתחלתי להשתעשע בזה, עד שזה הפך למשהו אמיתי. הייתי רואה אותם ברחוב ומנסה לחשוב איך זה נראה מהצד שלהם, האם טוב להם בעיר? האם הם מודעים לכל הבלגן שהם עושים. גם ילדים סביבי שאלו שאלות: מה הם אוכלים? איפה הם ישנים? התחלתי לעבוד על הספר, השקעתי בו הרבה, התייעצתי עם ד"ר אחיעד דוידסון, חוקר חזירי בר, עבדתי עם עורכת ומאיירת, עשינו סקיצה, אבל לא הייתי בטוחה איך להתקדם עם הפרויקט. כרסם בי חשש, ולא ידעתי אם זה משהו שמגניב רק בעיניי או שגם אחרים יתחברו אליו. העליתי את 'זבולון - החזיר שאהב את העיר' להדסטארט באוקטובר 2021. כמבחן".
ענת ביקשה 25 אלף שקל והצליחה לגייס יותר. "הספר יצא לאור בינואר 2022. הדפסתי 1,000 עותקים, שמתוכם 400 נמכרו מראש בהדסטארט, ועכשיו אני משווקת אותו בעיקר לגנים בחיפה, כי זה נושא שמאוד מעניין את הילדים, והם משתפים אותי איפה הם ראו חזירים ומה הם עשו", היא אומרת. "אני מגיעה לגנים, מקריאה ועונה על שאלות.
"אני גרה בשכונת ורדיה בחיפה ונתקלת בחזירי בר על בסיס יומי: "הם ברחובות, אוכלים מהפחים, נכנסים לגינות. התחלתי להשתעשע בזה, עד שזה הפך למשהו אמיתי"
"הספרים הקודמים שלי, 'נועה חייבת שמלה מסתובבת' (2019) ו'ליאור חייב להיות הכי גיבור' (2020), היו תמונת מראה ועסקו בציפיות המגדריות שלנו מילדים. פה הגיבור הוא חזיר, אבל המסרים מוטמעים בסיפור ובאיורים. למשל, החזירה החוקרת כרמלה היא אשת קריירה, וזבולון החזיר נשאר בבית לגדל את הילדים. האיורים כוללים אבא שהולך עם תינוק במנשא, מגוון של צבעי עור, ילדים עם משקפיים, ילדה בכיסא גלגלים. גם חזירים יכולים לקדם חברה שוויונית יותר".
איירה: איילת בר־נוי. 68 שקל. לגילאי 8-3
