מגיל צעיר הייתה קרן אורן מכורה לשוקו. "זו הייתה הדרך של ההורים שלי להעיר אותי כל בוקר", היא מספרת, "עם כוס שוקו ביד". בהתאם, בבית משפחתה בתל־אביב, תמיד היו אריזות של אבקת שוקולית. "מגיל שמונה בערך התחלתי לשים לב לקופסה שעמדה על השיש ושעליה היו מצולמים שני ילדים", היא נזכרת. "התלהבתי בעיקר מהילד הג'ינג'י. חשבתי, 'איזה חמוד הוא'. הייתי מסתכלת עליו ותוהה, 'מי הוא בעצם? הוא ישראלי או שהוא גר בחו"ל? הוא עדיין ילד או כבר בן אדם מבוגר?'".
הילד הזה היה דני אורן, שהתגורר אז לא כל כך רחוק מקרן הקטנה - בראשון־לציון. למעשה, הוא היה מבוגר ממנה רק בשנתיים וחצי. אבל את כל זה גילתה קרן רק כעבור שנים, כשפגשה במקרה את מה שהיא מגדירה "הקראש הראשון של חיי".
זה קרה לפני שמונה שנים, כשאותו דני נכנס עם חבר לבר התל־אביבי שבו מלצרה. עוד לפני שידעה במי מדובר החלו אצלה ניצני הידלקות ("תמיד הייתה לי חולשה לג'ינג'ים"), וכששמעה שהוא "ילד השוקולית", כבר הרגישה שמדובר בסיפור אגדה ושהיא הגיבורה הראשית שלו. היום הם כבר נשואים והורים לשניים: גפן בת השלוש וחצי ואיתמר בן השבעה חודשים.
צביטה קטנה בלב
הם מתגוררים בראש־העין. היא בת 31, בעלת תואר ראשון בחינוך, לשעבר מורה וגננת שהיום בונה תוכניות התנהגות לתלמידים. הוא בן 34, עובד כרכז שכבתי בבית ספר ומסיים תואר ראשון במדעי ההתנהגות. "התכנון שלי הוא ללמוד לתואר שני בפסיכודרמה ולהפוך למטפל", הוא מספר.
איך בעצם הפכת ל"ילד השוקולית"?
"בגיל שבע אובחנתי כסובל מהפרעת קשב. שלחו אותי למטפל, והוא אמר לאמא שלי שצריך לייצר אצלי חוויות הצלחה - מקום שאבלוט בו ושיעשה לי טוב. הוא קלט שאני מאוד תיאטרלי. הייתי גם ילד יפה, ולכן הוא אמר לה שהוא חושב שעולם הבידור יכול להתאים לי. הוא אמר, 'קחי אותו לחוג תיאטרון, קחי אותו לאודישנים'.
"אמא שלי לקחה אותי לסוכנות של שלוה בן גל. הפרסומת הראשונה שלי הייתה לשוקולדים של 'עלית'. זו הייתה פרסומת לטלוויזיה והשתתפו בה כל השחקנים הנחשבים של מכבי תל־אביב מאותה תקופה, כמו קטש ופופה. אחרי זה המשכתי לעוד כל מיני פרסומות בטלוויזיה, למשל ל'מאמא עוף' ו'תירוש'. עשיתי גם כמה תצוגות אופנה, ובין היתר היו גם הצילומים ל'שוקולית'. דווקא מהם הכי פחות התלהבתי, כי לא הייתי צריך לעשות שום דבר. סתם הגעתי לכמה שעות לסטודיו ועשו לי צילומי סטילס. אחרי זה כמובן ראיתי את האפקט, כי הפנים שלי הופיעו בכל סופרמרקט, אבל זה לא ריגש אותי יותר מדי. למעשה, זה מה שגרם לי בגיל 10 להפסיק עם זה. לא אהבתי שמזהים אותי ברחוב. אנשים כל הזמן היו עוצרים אותי, וזה היה מביך".
זה השפיע גם מבחינה חברתית?
"לשמחתי לא. הפרסום לא הפך אותי לפחות או יותר פופולרי בבית הספר. הקושי היה רק עם אנשים זרים. זה כאילו היה צריך להרים לי, אבל עשה אצלי פעולה הפוכה. בשלב מסוים אמא שלי ראתה שאני כבר לא נלהב ללכת לאודישנים, לא רוצה ללמוד טקסטים. והרי המטרה שבגללה הכל התחיל הייתה טיפולית ולא כדי שאהפוך למפורסם או שארוויח כסף. ברגע שהיא הבינה שזה כבר לא משרת את המטרה, הפסקנו עם זה".
אורן אומנם חדל מלהופיע בפרסומות, אבל התמונה שלו על אריזות "שוקולית" המשיכה להופיע עד שמלאו לו 21. ייתכן שהייתה ממשיכה להופיע עד היום, אלמלא הילד השני שהצטלם לצידו, רועי קרויטורו, הגיש ב־2009 תביעה נגד חברת שטראוס (שב־2004 רכשה את "עלית"), בטענה שקיבל עבור הצילום סכום כסף חד־פעמי על סך 3,500 שקל מסוכנות הדוגמנות ששלחה אותו לצילומים, בלי שבכלל חתם על הסכם עם "עלית" שמאפשר לחברה להשתמש בתמונתו לזמן בלתי מוגבל. לפי קרויטורו, בעקבות הפרסום דבק בו הכינוי "שוקו" וזה הפך עבורו למטרד. בסופו של דבר, ב"שטראוס" החליפו את התמונה שלו ושל אורן בתמונה של שני ילדים חדשים, שגם בה אחד מהם ג'ינג'י.
קרן: "אני מיד שמתי לב לזה שהחליפו את התמונה. הלכתי יום אחד בסופר וראיתי שעל העטיפה מופיע ילד ג'ינג'י אחר. זה מסביר עד כמה דני מצא חן בעיניי בתור ילדה, זכרתי היטב איך נראו הפנים שלו".
קרן: "כילדה חשבתי, 'איזה חמוד הוא'. הייתי תוהה, 'מי הוא בעצם? הוא ישראלי או שהוא גר בחו"ל? הוא עדיין ילד או כבר בן אדם מבוגר?'"
דני, איך הרגשת כשהחליפו אותך?
"זה קצת ביאס אותי. כשראיתי את האריזה החדשה זה עשה לי צביטה קטנה בלב".
הכרת את רועי קרויטורו?
"לא. נפגשנו רק במהלך הצילומים לכמה שעות. לפני שהוא הגיש את התביעה עורך הדין שלו יצר איתי קשר, שאל אם אני רוצה לחבור אליהם וסירבתי. לי אף פעם לא הפריע שהתמונה שלי ממשיכה להתנוסס על האריזות. אמנם מעולם לא נופפתי בעובדה שאני 'ילד השוקולית', אבל סך הכל הייתי גאה בילד הזה. חשבתי שהוא חמוד, זו הייתה בעיניי מזכרת נחמדה. חברים שלי, לעומת זאת, תמיד היו אומרים לאנשים: 'דני הוא הילד הג'ינג'י מהאריזה של שוקולית'".
וואו, איזה מגניב
זה מה שקרה גם ביום שבו פגש לראשונה את קרן. הוא היה אז בן 25, ונרשם למכינה למשחק בסמינר הקיבוצים. "חשבתי שאולי בתור בוגר ההשלכות של הפרסום כבר פחות יפריעו לי", הוא מסביר. "במכינה למד איתי מישהו שהפך לחבר טוב. הוא גר בתל־אביב וקפצתי אליו שישי אחד בצהריים. החלטנו לרדת לרחוב לשתות משהו, הלכנו בדיזנגוף והגענו לבר שקרן עבדה בו".
קרן: "הייתי בת 23. שלושה חודשים קודם נפרדתי מבן זוג שאיתו הייתי שש שנים וחצי. אחרי הפרידה החלטתי שאני רוצה לחיות כמו רווקה תל־אביבית טיפוסית, התפטרתי מהעבודה שהייתה לי אז בהייטק והתחלתי למלצר. זה היה בר ממש לא פופולרי, ובאותם צוהרי שישי הוא היה ריק לחלוטין. מרוב שעמום עמדתי בכניסה והשקפתי על העוברים ושבים. פתאום ראיתי בחור ג'ינג'י חמוד שנעצר ליד הבר, ולצידו חבר שלו שהיה עסוק בטלפון. הבחור הג'ינג'י הסתכל ימינה ושמאלה ושאל את החבר: 'אנחנו לשם או לשם?'. החבר לא שמע אותו, ואז, מרוב ששעמם לי ורציתי לקוחות, אמרתי לו: 'אתם לפה'".
יפה!
"כן, הם מאוד התלהבו שהמלצרית הזמינה אותם אליה".
דני (מחויך): "נו, ברור שהתלהבנו. היא התחילה איתנו".
קרן (נחושה): "לא, בהתחלה זה לא היה בשביל להתחיל איתכם. פשוט נראיתם לי אחלה חבר'ה להעביר איתם את הזמן".
דני: "הפנים שלי הופיעו בכל סופרמרקט, אבל לא אהבתי שמזהים אותי ברחוב. אנשים כל הזמן היו עוצרים אותי, וזה היה מביך"
ובהמשך?
קרן: "בהמשך זה כבר כן הגיע לשם. אחרי שהם התיישבו והתחלנו לדבר, היה רגע שהסתכלתי עליהם ואמרתי לעצמי: 'שניהם חמודים. אבל אם אני באמת רוצה מישהו מהם, זה את הג'ינג'י'. זמן קצר אחרי זה החבר של דני אמר: 'את יודעת שדני הוא הילד מהעטיפה של שוקולית?'. אמרתי משהו כמו 'וואו, איזה מגניב', כי לא רציתי לצאת מתלהבת מדי, אבל בתוכי כל כך התלהבתי. לא האמנתי שאני פוגשת את הילד שכל הזמן חשבתי עליו כשהייתי קטנה. חשבתי שהיקום לא סתם הפגיש בינינו. כנראה נועדנו להיות יחד".
ההתלהבות הייתה הדדית. לפני שדני והחבר הלכו, דני עדכן אותה שהם עושים בערב מסיבה בדירה של החבר ושהיא חייבת לבוא. הם החליפו טלפונים. הוא רשם אותה תחת "קרן", היא רשמה אותו תחת "דני שוקולית".
קרן: "נורא רציתי ללכת למסיבה כדי לפגוש אותו שוב, אבל לא מצאתי אף חברה שתצטרף אליי. בסוף חברה אחת אמרה שהיא תגיע, אבל שניפגש שם. כשהגעתי לדירה של החבר השעה כבר הייתה עשר, וכשנכנסתי הבנתי שזו לא בדיוק מסיבה. היו בדירה רק ארבעה בנים: דני, החבר שלו ושני השותפים לדירה של החבר. זה היה טיפה מלחיץ".
דני: "אבל לא הייתה אווירה מלחיצה, נכון? ראו שאנחנו חנונים".
קרן: "עדיין, הייתי בחורה שמגיעה לבד לדירה שיש בה רק בנים שהיא לא מכירה. בכל מקרה, כשהגעתי דני ישב על הספה וניגן על גיטרה. ישבתי לידו והתחלנו לדבר. החברה שלי בסוף הודיעה שהיא לא תוכל להגיע, ודני הציע שנלך לאכול בחוץ. מצאנו בית קפה פתוח וישבנו בו עד אמצע הלילה. מאז לא נפרדנו. כעבור חצי שנה עברנו לגור יחד. כעבור שנה דני הציע לי נישואים, וכעבור שנה נוספת התחתנו".
קרן מספרת שעבורה דני היה אהבה ממבט ראשון. "זה שהוא 'ילד השוקולית' זה קוריוז נחמד, אבל התאהבתי בו כי הוא הצחיק אותי נורא, ניגן מדהים על גיטרה, ומהרגע הראשון הכל איתו זרם. בהמשך האהבה שלי אליו רק הלכה וגדלה, בגלל האינטליגנציה הרגשית שלו, הנדיבות שבו, וכי תמיד הרגשתי שהוא יהיה אבא מדהים לילדים שלי. כמובן שצדקתי".
לדני זה לקח טיפה יותר זמן. "באותה תקופה היו לי רק קשרים קצרים", הוא נזכר. "כשפגשתי את קרן התלהבתי ממנה, אבל לא חשבתי שהקשר איתה יהיה אחר. אמרתי לחברים שלי שגם זה ייגמר מהר. אבל שלושה שבועות אחרי שהכרנו כבר סיפרתי עליה לאמא שלי, כי פתאום קרה משהו. אמרתי לעצמי, וואו, כמה כיף לי איתה. זה היה תהליך הדרגתי, אבל תוך שלושה חודשים כבר היה לי ברור שזה זה. אני מאוהב".
קרן: "לא האמנתי שאני פוגשת את הילד שכל הזמן חשבתי עליו כשהייתי קטנה. חשבתי שהיקום לא סתם הפגיש בינינו"
קרן, מתי חשפת בפניו שהיית דלוקה עליו למעשה כבר בתור ילדה?
"אני לא זוכרת בדיוק, אבל משערת שזה היה בשלב שהקשר בינינו כבר הפך לרציני והיה לי מספיק ביטחון".
ואתה דני, התלהבת?
"לא ממש. הרבה בנות שיצאתי איתן ושמעו מחברים שלי שאני הילד של 'שוקולית' היו מתלהבות. הייתי רגיל לזה. אמרתי לקרן את מה שאמרתי לכולן לפניה: 'חחח, איזה קטע', ועברתי הלאה".
הג'ינג'י הזה הוא בעלי
קרן, בכל אופן, מודה שההתלהבות שלה לא עברה לה עד היום, והיא אוהבת לספר את האנקדוטה הזאת בכל הזדמנות. "היינו פעם בהופעת סטנד־אפ של איתמר פדאל", היא נזכרת. "הוא דיבר עם אנשים בקהל, ובשלב מסוים פנה לדני בגלל שהוא ג'ינג'י. אני מיד אמרתי: 'הוא לא סתם ג'ינג'י, הוא הג'ינג'י מהשוקולית'. איתמר העלה אותו לבמה, ודני היה כל כך נבוך שהוא רצה לתלות אותי. הוא כל הזמן אומר לי: 'מאמי, די'. אבל קשה לי לעצור את עצמי".
ממש לאחרונה שוב התקשתה לעצור את עצמה. זה קרה אחרי שמישהי העלתה בקבוצת הפייסבוק המצליחה "מאמאצחיק" תמונה של בנה הג'ינג'י, ואתגרה את החברות לפרסם את הג'ינג'ים המתוקים שלהן. "אמא של דני שמרה קופסה של 'שוקולית' עם הצילום של דני, ואחרי שעברנו לגור ביחד לקחתי את הקופסה אלינו", היא מספרת. "בתגובה לפוסט העליתי צילום של הקופסה וכתבתי: 'אני כאן רק כדי להגיד שהג'ינג'י הזה הוא בעלי'. הרבה כתבו לי שזה דורש פוסט בנפרד, ולכן בהמשך העליתי פוסט שבו סיפרתי איך זה להיות נשואה לילד השוקולית. קיבלתי על זה כמות עצומה של לייקים ותגובות, הרבה יותר ממה שציפיתי. הייתי בשוק".
למרות שנטש את תחום הבידור בגיל 10, עד היום דני לא בטוח סופית שהוא רוצה להשאיר את העולם הזה מאחוריו. בגיל 27 אף נרשם ללימודי משחק בבית צבי וסיים אותם בהצלחה כעבור שלוש שנים. עם זאת, במקום ללכת לאודישנים, החליט לעשות הסבה לתחום החינוך וכרגע שואף, כאמור, להפוך למטפל בפסיכודרמה: "אני מרגיש שזה משלב את כל הכישורים והאהבות שלי".
אם עכשיו היו מציעים לך לככב בפרסומת, איך היית מגיב?
"הייתי מסכים רק אם היה מדובר בפרסומת משפחתית. לי ולקרן יש עמוד טיקטוק שבו אנחנו מעלים כל מיני סרטונים מצחיקים, בעיקר עם הילדים. מיום ליום הוא צובר יותר תאוצה. אני מאוד נהנה לעשות את הסרטונים האלה, אז כמובן שאם יציעו לנו לככב בפרסומות בהקשר הזה או לעשות תוכן שיווקי, אני אסכים. זו גם דרך טובה להרוויח כסף".
קרן: "שנינו אנשי חינוך, המשכורות שלנו לא בשמיים. זו יכולה להיות יופי של השלמת הכנסה".
ואני מניחה שלא הייתם מתנגדים שהילדים שלכם יהפכו לדוגמנים הבאים של שוקולית.
קרן: "בואי נאמר שאם מישהו יכול לסדר את זה, רק תגידי לנו איפה לחתום".
דני עדיין נקרא אצלך בנייד "דני שוקולית"?
"לא, החלפתי את הכינוי כמה חודשים אחרי שהכרנו. היו לנו במהלך הקשר כל מיני כינויים אחד לשנייה. היום הוא נמצא תחת 'פומפי שלי'".
אגב, דני, אתה בכלל אוהב שוקו?
"כן. אהבתי בתור ילד ואני מאוד אוהב שוקו עד היום. וכן, בואי נגיד שהסצנה הזו, שבה כבר בתור בוגר הייתי מוציא מהארון קופסה של שוקולית עם התמונה שלי ומכין לי כוס שוקו, בהחלט התרחשה".
