לד"ר פיטר אטיה היה חלום מוזר שהופיע בשנתו כמעט בכל לילה, בזמן שעבד כמנתח אונקולוגי בבית החולים ג'ונס הופקינס בבולטימור, ארצות־הברית. "אני זוכר את החלום הזה עד היום, 20 שנה אחרי", הוא כותב בהקדמה לספרו החדש Outlive - the science & art of longevity. "בחלום אני מתרוצץ מתוסכל ומנסה לתפוס - ללא הצלחה יתרה - ביצים שנופלות בזו אחר זו מגג של בניין. מאין הן מגיעות? מי זורק אותן לעזאזל? אין לי זמן לבדוק את זה, והביצים מתרסקות להן על הרצפה מסביבי בקצב מסחרר. היום אני מבין יותר מה המשמעות של זה. בתקופה הזו הסרתי הרבה גידולים סרטניים, לכאורה הצלחתי לתפוס את הביצים, אבל למעשה הן התנפצו מהר מאוד כשרוב הפציינטים מתו תוך שנים ספורות. האם זו נחשבת הצלחה?".
2 צפייה בגלריה
ד"ר פיטר אטיה. הכל התחיל כשאשתו אמרה לו שהשמין. צילום:
(GettyImages IL/ Dia Dipasupil Shutterstock/ASAP Creative)
"בזמנו התסכול הגדול שלי גרם לי לעזוב את העבודה כרופא, אבל חזרתי אחר כך לעולם המחקר הרפואי עם הבנה אחת ברורה: כדי לפתור את הבעיה לא צריך ללמוד לתפוס את הביצים טוב יותר. במקום זה צריך לנסות לעצור את האיש שזורק אותן. צריך להבין איך לעלות לראש הבניין, למצוא את האיש ולהוציא אותו משם הכי מהר שאפשר. זו מטרת הספר שלי".
כך, בכנות מרשימה, מתאר ד"ר אטיה (50) את הדרך שעשה מימיו כמנתח ועד יציאת ספרו שכבר מככב בראש רשימת רבי־המכר בארצות־הברית.
הוא יליד קנדה שחי כיום בטקסס, ומייצב עצמו בשנים האחרונות ככוכב עולה בשמי ה־Longevity - אריכות ימים בבריאות מיטבית, עם אתר מצליח, מאות אלפי עוקבים במדיה החברתית ופודקאסט בריאות פופולרי. לנושא אריכות הימים הגיע לפני כ־15 שנה, עם לידת בתו הראשונה (לד"ר אטיה ובת זוגו שלושה ילדים), בעקבות הערה של אשתו על משקלו שהולך ועולה. "למרות שהתאמנתי בפנאטיות ואכלתי מה שהאמנתי שבריא, בדיקות הדם שלי גילו תנגודת לאינסולין - אחד השלבים הראשונים לקראת סוכרת. גם ההיסטוריה המשפחתית שלי לא הייתה מעודדת - אבי ודודי נפטרו בגיל צעיר ממחלות לב. הרגע הזה סימן את תחילת ההתעניינות הגדולה שלי באריכות ימים. צללתי לעומק בנושאים של תזונה, מטבוליזם, מחלות כרוניות וגרונטולוגיה. פשוט רציתי שיהיו לי הרבה שנים טובות עם הילדה שלי".
הנה כמה תובנות שצבר ד"ר אטיה במהלך שנות המחקר שלו ושמופיעות בספרו החדש:
המטרה: להאריך ימים בתנאי שהבריאות טובה
הרציונל: "אל תלכו שבי אחרי שרלטנים שטוענים שיש להם את הסוד להארכת החיים. המדע אכן מתקדם מאוד בהבנת הזִקנה אבל קשה ליישם את הידע הזה מחוץ למעבדה", אומר אטיה. "המטרה צריכה להיות לחיות יותר שנים, אבל לא אם השנים האלה כוללות 'מוות איטי' ממחלות כרוניות שהולכות ומתעצמות".
הדרך: התמקדות במניעת ארבע המחלות המרכזיות שפוגעות בנו באיטיות ולאורך זמן: מחלות לב, סרטן, מחלות נוירולוגיות (כמו אלצהיימר) ומחלות מטבוליות (כמו סוכרת). כדי להשיג אריכות ימים בבריאות טובה צריך להבין את הסיבות למחלות אלה ולהתעמת איתן. "שינוי הפרדיגמה צריך להוביל לרפואה חדשה שלא תתמקד בריפוי אנשים - למשל, הסרת גידולים סרטניים וציפייה לטוב - אלא במניעת גידולים מלהופיע מלכתחילה ולהתפשט בגוף. הדרישה לכך צריכה לבוא גם מצד רופאים וגם מצד פציינטים".
עוד כתבות בלאשה:
המטרה: לא להגיב למחלות, למנוע אותן
הרציונל: הרפואה המודרנית הרגילה אותנו להיות פסיביים. עד שאין לנו סימני אזהרה, תסמינים או מחלות קונקרטיות, אנחנו לא זזים. "כל אחת מארבע המחלות שפוגעות בנו ביותר היא תוצר של גורמי סיכון שמתחברים ומתפתחים לאורך זמן. רבים מהם קל לצמצם ואפילו למנוע. מעבר לכך, פעמים רבות טיפול באחת מהן מסייע גם בטיפול באחרות. במקום להיות נוסע פסיבי בספינת הבריאות שלכם, תהפכו לקפטנים".
הדרך: להיות פרואקטיביים. לעקוב מגיל צעיר אחרי מדדים רלוונטיים, תוך התעמקות בהיסטוריה המשפחתית שלנו. "אל תחששו לדעת יותר, לפעול לפי הסיכונים ולצאת מאזור הנוחות אם צריך. אל תהיו פסיביים ואל תתעלמו מבעיות עד שמאוחר מדי. מעבר למניעת מחלות, כדאי גם לחשוב ולשרטט לעומק את העתיד שאתם שואפים אליו ומהם התפקודים שחשוב לכם לשמור עליהם גם בעשורים האחרונים לחייכם. דרך זה, בראייה שיטתית לאחור, אפשר לפעול ולהתאמן כבר עכשיו כדי להגיע לשם" (ראו בהמשך מסגרת על הדקאתלון של בני המאה).
המטרה: לשפר את הבריאות הרגשית
הרציונל: קל יותר להתמקד בבריאות הפיזית שלנו ולהתעלם מסימני אזהרה בתחום הרגשי, אולם ללא טיפול בהם, לא נשיג את המטרה. "למדתי מהניסיון האישי שלי שהצדדים הרגשיים והמנטליים חשובים בדיוק כמו הצדדים הפיזיים, אם לא יותר. למעשה, בריאות רגשית מייצגת אולי את הרכיב החשוב ביותר של Longevity, כי שום דבר אחר באריכות חיים לא שווה בלי רמה מסוימת של אושר, סיפוק וקשר חברתי עם אחרים", הוא כותב.
"בריאות רגשית מייצגת את הרכיב החשוב ביותר באריכות חיים. כי שום דבר לא שווה בחיים בלי רמה מסוימת של אושר, סיפוק וקשרים חברתיים"
הדרך: לעתים קשה לזהות את הבעיות הרגשיות אבל הקדישו לכך תשומת לב וטפלו כבר בסימנים הראשונים של מצוקה או לחץ רגשי. "לקח לי זמן להבין את זה, אבל יחסים בריאים עם אחרים ועם עצמך הכרחיים בדיוק כמו טיפול במטבוליזם, בדיקת פרופיל השומנים בדם או קולונוסקופיה. זה רק יותר מסובך. נקטו את כל האמצעים: תרפיות, תרופות, מיינדפולנס ואימונים פיזיים שיסייעו לכם גם בתחום הרגשי, כדי לא להגיע למצבים קליניים של דיכאון או חרדה. אחרת, בשביל מה לחיות הרבה שנים אם אתם לא מאושרים?".
המטרה: לדרוש אבחון מוקדם לסרטן, גם כשלא נמצאים בקבוצת סיכון
הרציונל: למרות שכולם מבינים שהכלי החשוב ביותר בתחום הסרטן הוא אבחון מוקדם, רבות מהמחלות האונקולוגיות מתגלות מאוחר מדי. השיקולים כרוכים בחלקם בעלויות האבחון וחלקם בסיכון שקיים לאבחון יתר. "במקום להימנע מבדיקות אלה בגלל הסיכון שהן אינן מדויקות, צריך להפוך אותן למדויקות וזמינות יותר. למשל, שילוב אולטרסאונד ו־MRI ביחד עם ממוגרפיה שלעתים מטעה".
הדרך: להיות אקטיביים ולדרוש מהרופא המטפל בדיקות מוקדמות גם כשרמת הסיכון היא ממוצעת ואין היסטוריה משפחתית. הממסד הרפואי מתחיל להקדים את הגיל המומלץ לבדיקות: כך, למשל, בדיקת קולונוסקופיה בארצות־הברית מומלצת כבר מגיל 45 (ולא 50 כמו בישראל) בשל מספר הולך וגדל של מקרי סרטן בגילים צעירים. גם בתחום סרטן השד, פורום בריאות לאומי בארצות־הברית המליץ בימים אלה על בדיקות ממוגרפיה לנשים כבר מגיל 40 (ולא 50 כפי שהיה עד היום). זאת בשל נתונים חדשים המצביעים על עלייה של 2% בתחלואת סרטן השד אצל בנות 49-40 בממוצע בשנים 2015-2019. "הגילוי המוקדם בגילים צעירים בשילוב עם טיפולים חדישים כמו אימונותרפיה, יכולים להפוך את הסרטן למחלה מנוהלת בעלת פוטנציאל ריפוי גבוה", כותב ד"ר אטיה.
המטרה: לאבחן כבד שומני גם כשאין תסמינים
הרציונל: כבד שומני היא המחלה המטבולית השכיחה ביותר כיום בעולם המערבי, והיא נגרמת בעקבות הצטברות לא תקינה של שומן בתאי הכבד. למרות שכיחותה היא נמצאת פעמים רבות מתחת לרדאר, בעיקר בשלבים הראשונים שלה, כי אין לה סימפטומים ברורים. הסימנים הראשונים יופיעו רק בבדיקת דם לאנזים הכבד ALT, אבל לא תמיד. כבד שומני לא מטופל בזמן עלול להתפתח לרמה דלקתית - גם היא ללא תסמינים - ולהוביל לסינדרום מטבולי שנמצא מחקרית כקשור גם להתפתחות סרטן ואלצהיימר.
כבד שומני היא המחלה המטבולית השכיחה ביותר כיום בעולם המערבי, והיא נגרמת בעקבות ולמרות שכיחותה היא נמצאת פעמים רבות מתחת לרדאר
הדרך: במערך הבדיקות הרגיל כדאי לשים לב גם לעלייה מתונה ב־ALT ומעבר לכך לבקש בדיקות של סימנים נוספים לאבחון מוקדם: חומצה אורית, הומוציסטאין ומדדי דלקתיות. ד"ר אטיה ממליץ לפציינטים גם על בדיקת העמסת סוכר בדם. "החדשות הטובות הן שלאחר גילוי מוקדם ניתן לטפל בבעיות בעזרת שינוי אורח חיים - תזונה, אימון ושינה. החדשות הרעות: נדרש מאמץ כדי לנצח את סביבת השפע המודרנית".
המטרה: להשקיע בפעילות גופנית יותר מאשר בתזונה
הרציונל: חשוב לשמור על עקרונות מסוימים בתזונה שלנו: העשרת התפריט בחלבון עד לרמה של 2 גרם חלבון לכל ק"ג ממשקל הגוף, הקפדה על רמה נמוכה עד בינונית של צריכת פחמימות ותשומת לב לאיכות המזון והרכיבים התזונתיים שבו. אולם, מדגיש ד"ר אטיה, בשקלול הכולל יש לאימון הפיזי חשיבות גדולה יותר. "זו התרופה העוצמתית ביותר ל־Longevity", הוא אומר, "והמחקר המדעי מוצא שוב ושוב עד כמה האימון דוחה מחלות כרוניות רבות ומשפיע בצורה מדהימה על הרחבה ושיפור של טווח שנות הבריאות שלנו, הפיזית, הקוגניטיבית והרגשית כאחת. כך למשל, מצא מחקר טייוואני כי פעילות של 90 דקות בשבוע יכולה לצמצם את סיכון התמותה מכל סיבה ב־14%. קשה למצוא תרופה שעושה את זה".
הדרך: שילוב של אימוני קרדיו (פעילות אירובית) בעצימות בינונית וגבוהה עם אימוני כוח והתנגדות (הרמת משקולות או סקווטים) שחשובים לבניית מסת השריר. המינון צריך להיות מותאם לכל אחד, אך ההמלצה היא שלושה אימוני כוח בשבוע וארבעה אימונים אירוביים של 45 דקות בשבוע בעצימות בינונית (עד 70% מהדופק המרבי), כשבאחד מהם משלבים גם ארבע דקות של פעילות בעצימות גבוהה (עד 100% מהדופק המרבי).
הדקאתלון של בני 100
ד"ר פיטר אטיה נוהג להציג לפציינטים שלו רשימה ארוכה של פעילויות, שמתוכה הם מתבקשים לבחור את עשר הפעולות החשובות ביותר שירצו להיות מסוגלים לעשות גם בעשור התשיעי או העשירי לחייהם. "הדקאתלון (קרב 10) של בני ה־100", כך הוא מכנה זאת, כולל בין היתר משימות כמו: להצליח להרים פעוט מהרצפה, לסחוב שתי שקיות מצרכים במשקל של 2.5 ק"ג לאורך הרחוב, לצעוד 2.5 ק"מ בדרך הררית, לעשות סקס, לטפס ארבע קומות בשלוש דקות, לדלג בחבל 30 פעם ועוד.
"רוב הפציינטים בוחרים בכל הפעולות, אבל אז הם מגלים מה המשמעות של כל זה. כך, למשל, אם הם רוצים להיות מסוגלים בגיל 80 להרים את הנכד במשקל 14 ק"ג, עליהם להצליח כבר בגיל 40 להרים משקל של כ־25 קילו בלי לפגוע בעצמם. החשיבה קדימה, תוך התמקדות במשימות החיים שחשובות לנו ועבודה על פיתוח היכולות האלה כבר בשנות
ה־40 וה־50 שלנו, חיונית להצלחה. הנרטיב החדש הוא שזקנים לא חייבים בהכרח להיות חלשים. "ובכלל", כותב ד"ר אטיה, "אני חושב שאנשים מזדקנים כשהם מפסיקים לחשוב על העתיד. מי שמדבר בעיקר על העבר, כבר הזדקן. מי שעדיין מצפה לבאות, נשאר צעיר".
