לפני עשור, כשאמילי נגוסקי, מומחית במיניות ובהתנהגות בריאותית ובוגרת מכון קינסי, כתבה את ספרה הראשון Come as You Are, שעסק בחקר מיניות האישה, סיפרה המחברת שכתיבת הספר גרמה לה להפסיק לעשות סקס עם בעלה.
בספרה השני, Come Together, שהתפרסם בימים אלה, היא כותבת בכנות: "באופן אירוני, תהליך החשיבה, הקריאה והכתיבה כל יום על סקס גרם לי להיות לחוצה כל כך, שלא היה לי בכלל עניין בחיי מין. חודשים, כלום. בן הזוג שלי היה סבלני ומבין, אבל אני הרגשתי אשמה. ואז הספר פורסם, יצאתי למסעות שיווקיים, דיברתי עם כולם על מיניות האישה, וכשחזרתי הביתה ניסיתי לתקשר מינית, אבל רוב הזמן פשוט נכנסתי למיטה ונרדמתי. עוד חודשים. כלום".
הפעם היא עוסקת בדיוק בסוגיה הזו - איך שומרים על קשרים מיניים ארוכי טווח. "התגעגעתי לסקס, לקשר הזה עם הפרטנר שלי, לחלק הארוטי שבי. רציתי שהקשר הזה עם בן זוגי יימשך כל החיים", היא מספרת. "כאשת חינוך למיניות שאוהבת מדע, פניתי למחקרים, ומה שמצאתי סתר את הנרטיב הנפוץ על שמירת הניצוץ המיני - זה לא כמה שוכבים - יש קשר קטן מאוד בין תכיפות המין לשביעות הרצון ממנו ומהקשר הזוגי. זה גם לא האורגזמות, הפוזיציות, שימוש בפורנו או מידת האטרקטיביות שלכם. כל זה לא צופה סקס נהדר לטווח הארוך".
"כל מערכות היחסים שלי לפני הנישואים קרו כשהייתי סטודנטית והמניע המיני היה קל, כי זה זרם מהשיח הלימודי. עם בעלי זה היה שונה. הוא לא איש אקדמיה, הוא אמן. הוא חושב בדימויים ובצורות ואני במילים"
אז מה כן חשוב? נגוסקי לא משאירה את קוראיה במתח ונותנת את התשובה מיד בתחילת הספר. "שלושה מאפיינים בסיסיים יש לזוגות ששימרו קשר מיני לאורך זמן, והם לא מה שאתם חושבים", היא כותבת. "קודם כול, הם חברים, או ליתר דיוק מאוד בוטחים זה בזה ומעריכים זה את זה. שנית, הם מתעדפים סקס, כלומר הם מחליטים שזה חשוב ליחסים שלהם. ודבר אחרון: במקום לקבל דעות של אחרים על האופן שבו הם צריכים לעשות סקס בזוגיות, הם בוחרים ללכת עם מה שנכון להם ומה שעובד להם במערכת היחסים הייחודית שלהם".
לנגוסקי (47), שחיה במסצ'וסטס עם שני כלבים, חתול וקריקטוריסט (בן זוגה), יש סגנון ישיר וגלוי מאוד. בעשור האחרון, מאז פרסום רב־המכר הראשון שלה, היא הפכה לקול פמיניסטי בולט המעודד נשים להבין שהמיניות שלהן טובה כפי שהיא. בנוסף לספריה בנושא מיניות היא כתבה ב־2019 יחד עם אחותה התאומה אמיליה נגוסקי את הספר Burnout, העוסק במכבש הלחצים המופעל על נשים, ויש לה גם פודקאסט מצליח וכן שיחת טד שנצפתה על ידי מיליונים.
גם בספרה הנוכחי נהנית נגוסקי לאתגר את הקוראים בחשיבה לא קונבנציונלית ובשאלות שמעודדות מחשבה. קבלו כמה מהן:
האם סקס חשוב בכלל?
"אף אחד לא ימות או יחלה אם לא יהיה לו סקס. לפעמים קשה למצוא זמן ב־24 השעות העמוסות שלנו. למה בעצם אנחנו בוחרים בסקס, כשיש לנו כל כך הרבה דברים אחרים שנוכל לעשות? מה בעצם אנחנו רוצים בסקס?", שואלת נגוסקי, שבחרה לשאול את השאלה הזו גם את מאות המשתתפים בסדנאות שהיא עורכת. המחקר הפרטי שלה העלה ארבע תשובות מרכזיות:
קשר: המניע הנפוץ ביותר. זה יכול להיות פיזי, רגשי או שניהם ביחד.
הנאה משותפת: לא רק ליהנות, אלא ביחד.
להרגיש רצוי ונחשק: לא רק בתגובה להנאה שאנו יוצרים, אלא בציפייה להנאה שאנו יכולים לחלוק.
חופש: לברוח מחיי היומיום הרגילים, להיעלם בתשוקה, להפסיק לחשוב על כל דבר אחר.
"מה שאנשים רוצים מסקס", מסכמת נגוסקי, "הוא יותר מאורגזמה. הם רוצים קשר, הנאה, תחושה שהם רצויים ותחושת חופש מוחלטת".
האם ההנאה מסקס צריכה להיות במרכז?
אחרי שהבנו למה סקס חשוב לנו, אפשר להתמקד באיך ליצור את הקונטקסט שהוא אכן יתממש. "אני מציעה דרך שונה לחשוב על סקס - להחליף את הקונספט של תשוקה בהנאה ואיך אנחנו יוצרים אותה בחיים שלנו", היא כותבת. "אם אתם נהנים מהסקס שלכם, אתם עושים טוב, בלי קשר לכמה סקס יש לכם (או אין לכם). המשימה שלכם בשותפות הזוגית היא לחקור דרכים ליצור יחד קונטקסט משותף שיהפוך את ההנאה לקלה להשגה. זה מתחיל בהבנה למה סקס חשוב ביחסים שלכם (בהנחה שהוא אכן חשוב) וממשיך בלשקול מתי, למה ואיך סקס מרגיש טוב - מה שלא תמיד קורה".
השאלה ששאלנו יחד הייתה: איך אנו מרגישים ברגעים שהכי קל לנו להגיד 'כן' לסקס? התשובה הייתה: צחוק, משחק. להתבדח על סקס ועל הרצינות המוגזמת שבה רוב האנשים מתייחסים אליו"
הנאה, לדברי נגוסקי, היא תחושה המושפעת מנסיבות חיצוניות וממצב פנימי. "לרבים מהזוגות שמתלוננים על רמת תשוקה נמוכה, הקושי הוא לא כל כך שהם לא רוצים סקס, אלא שהם לא אוהבים את זה.
"הנאה היא המדד ל־Wellbeing המיני שלנו ולא שום דבר אחר", מדגישה נגוסקי. "שותפים בקשר מיני צריכים להתייחס להקשר כאל צד שלישי בזוגיות שלהם, ממקום של סקרנות וגילוי משותף. זוגות שמשמרים קשר מיני חזק לאורך זמן יוצרים יחד קונטקסט שגורם להנאה להגיע בקלות רבה יותר".
האם אפשר להגביר את התשוקה?
"כשנאבקתי עם המיניות שלי הרגשתי תקועה", מספרת נגוסקי. "אם ניקח מסיבה כמטאפורה - בן זוגי ואני ידענו שכשנגיע אליה יהיה לנו כיף מאוד, אבל זה נראה כזה מאמץ לקום מהספה ולהיכנס למיטה... הלך רוח שיגרום להנאה מינית נראה רחוק מיליוני מיילים מאיתנו. ברור שלא הייתי תקועה באמת על הספה אלא במוח הרגשי שלי, ולא מצאתי דרך להגיע למרחב הארוטי שבו. אולי גם אתם כך. אוהבים את הסקס שהיה יכול להיות לכם אם הייתם מצליחים להגיע אליו, אבל מוצפים בסטרס, דיכאון, חרדה, זעם כבוש ומה לא. או שאולי אתם תקועים בתפקיד שלא מתאים לקשר ארוטי, אלא מצויים באופן תמידי במצב של עבודה או טיפול? אם כך, הבעיה אינה היעדר תשוקה אלא התקיעות".
נגוסקי מציעה לכולנו למפות את המצבים הרגשיים השונים שלנו ומסתמכת על עבודתו פורצת הדרך של מדען המוח האמריקאי, פרופ' ג'ק פאנקספ, שאפיין את ביטויים המוחי של שבעה מעגלי רגשות - משחקיות, חקר, טיפול, תשוקה, אבל, פחד וזעם. לרשימה שלו היא הוסיפה שניים משלה - המיינד החושב והמיינד הבוחן (ראו במסגרת) - וממליצה לכולנו למצוא מה המבנה הרגשי שלנו ומה מוביל אותנו לרגש התשוקה. "כוונו לא לתשוקה עצמה, אלא למרחב הרגשי שהכי מתחבר אליו. אם נשתמש בדימוי של בית רגשות, מצאו אילו דלתות של אילו חדרים מובילות לחדר התשוקה שלכן.
"זוגות שרוצים שתהיה להם מיניות מספקת צריכים להבין את המרחבים הרגשיים שלהם, לדעת איך לזהות באיזה מרחב הם נמצאים ומה הקשרים בין המרחבים השונים", מסבירה נגוסקי. "כדאי גם להבין מה עוזר לבן הזוג לעבור בין המרחבים הרגשיים שלו. לכל אחד יש דרכים שונות, וחשוב להכיר אותן".
במקרה שלה, מה שעזר לה להחיות את הקשר המיני עם בן זוגה הוא ההכרה שהמרחב הרגשי המשחקי משותף לשניהם ושדרכו הם יכולים בקלות לעבור למוד ארוטי.
"כשבחנתי את החדרים הרגשיים שלי גיליתי שהדרך הראשית שלי תמיד הייתה דרך החקר והחיפוש", כותבת נגוסקי. "כל מערכות היחסים שלי לפני הנישואים קרו כשהייתי סטודנטית, והמניע המיני היה קל כי זה זרם מהשיח הלימודי. הגילוי האינטלקטואלי המשותף פתח ישירות את הדלת לתשוקה. עם בעלי זה היה שונה. הוא לא מדען או איש אקדמיה, הוא אמן. הוא חושב בדימויים וצורות ואני במילים. לרגע חששתי שהקשר הארוטי בינינו לא יעבוד.
"ידעתי שהקשר הרגשי שלי איתו נהדר - הוא הכי דואג ומבין אותי - אבל זה לא הוביל אותי לקשר הארוטי. האינטליגנציה הרגשית שלו ויכולתו לקרוא את מצבי הרוח שלי ולענות על צרכיי שמו אותי במקום של ביטחון ואיזון, מקום שנראה הפוך מארוטי. כלומר, חדר הטיפול לא הביא אותי לשום מקום. רק אחרי שעיבדתי עם התרפיסטית שלי חוויות ילדות שמנעו ממני לקבל את האהבה שלו, המצב השתנה", היא מספרת.
"בינתיים גילינו שכבר מצאנו דרך חדשה פנימה, דרך שלא הייתי בה עם אף אחד אחר קודם, דרך שלא הייתה רק סקסית אלא גם מועילה יותר לקשר שלנו ולי כאדם. השאלה ששאלנו יחד הייתה: מה אנחנו עושים ואיך אנו מרגישים ברגעים שהכי קל לנו להגיד 'כן' לסקס? התשובה הייתה: צחוק, משחק. להתבדח על סקס ועל הרצינות המוגזמת שבה רוב האנשים מתייחסים אליו. היום אני מבינה שיש לי שלוש דרכים להגיע לחדר התשוקה שלי: דרך החיפוש (האינטלקט), דרך הטיפול (הקשר הרגשי) ודרך המשחק (פשוט לצחוק יחד)".
האם נורמות חברתיות בנושא סקס פוגעות ביחסים?
בנוסף למצב הפנימי שאותו מומלץ לעבד, נגוסקי שמה דגש על חידוד השפעת ה"ציוויים" החברתיים בנושא המיניות ומסבירה עד כמה הם פוגעים במיניות הבריאה שלנו. הציוויים השונים האלה - איך לקיים יחסי מין, באיזו צורה, באיזו תכיפות, רמת הביצוע הנדרשת ומידת התשוקה - כל אלה לא רק שלא עוזרים לנו אלא גורמים ללחץ מיותר. "אפילו הציווי להיות אדם מיני שרוצה סקס, שיש לו סקס ושאוהב סקס - יכול ליצור תחושה של דחיפות ולחץ שעלינו לעבוד על חיי המין שלנו כדי לעשות אותם מה שהם אמורים להיות".
הנורמות החברתיות האלה כוללות גם נורמות מגדריות - איך אישה או גבר אמורים לנהוג ולהרגיש במערכת המינית. "ספר החוקים של הבנות אומר שאת צריכה להיות זו ש'נותנת' בשמחה ובחיוך, להקריב את הזמן ואת תשומת הלב שלך, ואפילו לפעמים את הגוף ואת הבריאות שלך, לטובת נוחות של אחרים. ספר חוקי הבנים אומר שאתה צריך להיות מנצח, שנלחם ותוקף ולא צריך כלום מאף אחד אף פעם. כשאנחנו פועלים אקטיבית לפזר את החזון המתעתע הזה, אנחנו יכולים למצוא את מה שאנו באמת צריכים - להיות בטוחים ואהובים כפי שנולדנו להיות".
נגוסקי ממליצה על משחקי תפקידים שישברו את הקונספציות השונות וישחררו אותנו מהכללים המגבילים. זה בעיקר חשוב בתקופות של יובש מיני שכדאי לקבל אותן כחלק טבעי ובלתי נמנע מהחיים. "הציוויים וההתניות המגדריות רוצים שתדאגו, שתאמינו שמשהו רע יוכל לקרות. הדרך היעילה ביותר להפוך את הנושא לבעיה היא לדאוג ממנה.
"חשוב לזכור, זוגות ששימרו קשר מיני חזק לאורך זמן, שונים אלה מאלה בדרכים רבות, אבל דומים במובן אחד - הם מצליחים ליצור קשר שהופך את ההנאה לקלה יותר להשגה. את זה הם מצליחים להשיג על ידי פנייה לעצמי האותנטי של כל אחד מהם, בביטחון, ברוגע ובסקרנות. "תהיו מי שאתם באמת, אהבו את מי שאתם, אהבו איך שאתם אוהבים", היא מציעה. "האם לאנשים אחרים יהיו דעות אחרות? ודאי. אז מה? אתם תמשיכו בדרך המתאימה לכם".
