לסבתא שלי היו את הידיים הכי רכות וחכמות. הן ידעו, בין השאר, לשלב בין שני המטבחים של הוריה ולהפוך כל ביס למופלא ומרתק.
תמיד מפליא אותי לגלות איזה מטבח רב גוני נוצר בעם שלנו: אישה מסלוניקי נישאה לגבר ממצרים, והבת שלהם, סבתא אסתר שלי, יצרה מטבח משולב וחדשני. את הדואה הבלקנית היא הכינה אחרת מהמקובל במצרים, שם קולים את המרכיבים וטוחנים אותם יחד. אין בה כמון והיא לא מבוססת על בוטנים, כמו בגרסה הקלאסית, אלא על שקדים.
הדואה של סבתא שלי מושלמת כשהיא מפוזרת על סלט, על קרקר עם גבינה, על תבשילים, בצלחת יוגורט, על חביתה ועל כל דבר שתרצו. בנוסף לטעם, יש בה גם עושר תזונתי.
טיפ: מומלץ להוסיף לתערובת עלי כותרת של קלנדולה, שמוסיפים חן, טעם וערכים תזונתיים מלאי חוכמה עתיקה. תמצאו אותם בבתי טבע ובחנויות תבלינים.
המרכיבים (צנצנת בנפח 500 מ"ל)
- 1 כוס שקדים טבעיים
- 1/2 כוס גרעיני דלעת
- 1/2 כוס גרעיני חמנייה
- 3 כפות זרעי כוסברה
- 3 כפות שמן זית
- עלים מ־2 צרורות של אורגנו או זעתר טריים
- 1/2 כוס שומשום לבן או מלא
- 1 כפית גדושה מלח
- אפשרות: 1/3 כוס עלי כותרת של קלנדולה (להשיג בחנויות טבע)
ההכנה
1. נכניס אל מעבד מזון או בלנדר־שייק את השקדים, גרעיני הדלעת והחמנייה ואת זרעי הכוסברה ונטחן בפולסים עדינים ומהירים, עד שנגיע למרקם פירורי גס.
2. בסיר רחב וגדול נחמם את שמן הזית ונטגן את עלי האורגנו או הזעתר.
3. נוסיף את התערובת שטחנו, ונטגן־נקלה על להבה בינונית־נמוכה במשך 5–7 דקות, תוך ערבוב תמידי. לקראת סוף התהליך נוסיף את השומשום והמלח, ונקלה עוד קצת.
4. נעביר את התערובת אל מגש רחב, לצינון מלא. אחרי שהכול הצטנן, אפשר להוסיף את עלי הכותרת של הקלנדולה ולערבב.
5. נעביר את הדואה לצנצנת גדולה או שנחלק לכמה צנצנות קטנות (שכל מי שיקבל אותן במתנה פשוט יתמוגג). אפשר לשמור כחודשיים, בפינה קרירה ומוצלת. תיהנו.
- לחצו כאן לכל המתכונים של נבחרת המשפיעניות של "שף"
