טלי שרר
גרה בדלית אל־כרמל
בת 35, אחות חדר ניתוח בבית החולים רמב"ם, בזוגיות עם קיריל קנטקו, מאלף כלבים, ואם לשתיים (שנתיים ועשרה חודשים ושנה)
איך הגעת לדלית אל־כרמל?
"עליתי לישראל מרוסיה בגיל שבע, קיריל, בן זוגי, עלה מבלרוס, ובשנים האחרונות גרנו בשכונת רמת התשבי בחיפה. שילמנו שם 3,000 ומשהו שקל על דירת קרקע בגודל 90 מ"ר עם גינה פצפונת, וסבלנו מבעיות חנייה. בגלל שיש לנו שלושה כלבים ושני חתולים, חיפשנו בית עם חצר, והמחירים בחיפה היו פשוט בשמיים. יום אחד קיריל אמר בצחוק, 'בואו נעבור לעספיא, זול שם', ואני החלטתי לבדוק את הנושא ברצינות. חיפשנו ומצאנו בית בגודל 170 מ"ר עם חצר בגודל 190 מ"ר תמורת 3,200 שקל בחודש, כולל ארנונה. זוג חברים של קיריל, שגרו באשדוד, באו לבקר, נדלקו, ועברו גם. גרנו שם שנה, אבל הבית היה ממש ליד הכביש, אז לפני שנתיים החלטנו לעבור למקום יותר פסטורלי והגענו לדלית־אלכרמל. היום יש לנו גינה גדולה עם טרמפולינה, מנגל גדול וחנייה לחמש מכוניות לפחות. מחלון חדר השינה אני רואה את הכרמל ואת הים התיכון. בקיץ לא מדליקים מזגן, כי המקום גבוה, ובלילה יש רוח קרירה".
וכמה שכר דירה אתם משלמים?
"3,500 שקל בחודש. בית כזה היה עולה בחיפה 8,000-7,000 שקל לחודש".
קיריל: "אולי אפילו 12,000 שקל".
"אני חוזרת ממשמרות בבית החולים בתחבורה ציבורית בשעות מאוחרות. בחיפה פחדתי ללכת לבד בלילה, פה לא"
ואיך ההשתלבות בקהילה?
טלי: "יש לי שכנים מדהימים, בכל השנים שלי בחיפה לא היו לי כאלה. הם מקבלים אותנו באהבה, מזמינים כל הזמן לקפה, לחגים, לאן שאת לא הולכת מקבלים אותך בסבר פנים יפות. התארחתי אצל לא מעט שכנים והתחושה הייתה נעימה מאוד. אני חוזרת ממשמרות בבית החולים בתחבורה ציבורית בשעות מאוחרות, ובחיים לא קרה שפחדתי ללכת ברחוב בשעה כזו. אף אחד פה לא מצפצף לבחורות, ואפשר ללכת ברחוב בלילה בלי פחד. כשגרתי בחיפה כן פחדתי, וכאן לא".
איפה המסגרות של הילדות?
"בחיפה. עם כל מה שקורה עם פעוטונים בארץ, החלטנו לשלוח את הקטנה לאותו פעוטון מוצלח שבו הייתה הגדולה, ואנחנו מסיעים אותן לשם. זה ממש ליד העבודה שלי, אז זה משתלב בנסיעות שלנו".
איך אנשים מגיבים כשאת אומרת שאת גרה בדלית אל־כרמל?
"יש כאלה שאומרים 'וואו, מגניב', ויש כאלה ששואלים, 'מה? מה יש לך לעשות שם? מה איבדת שם?'. בחדרי הניתוח יש הרבה הרמות גבה כשאני מספרת את זה, אבל כשאני מתארת את הבית והמיקום, הגבה השנייה מצטרפת לראשונה. בסוף הם משתכנעים ואומרים, 'וואו, לא היה לנו מושג'. יש כאלה ששואלים שאלות שמנסות לרמוז לאוכלוסייה של דליה, ואני עונה שבחיים לא הרגשתי מבסוטה ובטוחה כמו כאן. לחברים הקרובים שלנו ולקרובי המשפחה אין שום בעיה עם המגורים שלנו כאן, הם באים לבקר, מכירים את השכנים ורואים כמה טוב לנו. לפעמים הדברים הלא מקובלים הם הטובים יותר. לא צריך להתבסס על דעות קדומות. אם משהו מרגיש לך נכון בפנים, תעשי את זה".
חשבתם לקנות בית בדליה?
"אי־אפשר, האדמות לא נמכרות לזרים אלא רק לדרוזים. אבל אני בהחלט רואה את העתיד שלי פה".
הילה לוי
גרה בעספיא
בת 50, מגשרת בענייני משפחה, יועצת זוגית המתמחה בגירושין ופרידה ומרצה בנושא גישור, תקשורת בינאישית ושפת גוף. גרושה ואם לבן 13, בזוגיות עם ניצן, מנהל ביטחון במפעל קנאביס במרכז הארץ
איך הגעת לעספיא?
"גרתי בנשר, לימדתי גישור במכללה, ושיתפתי את הסטודנטים שאני מחפשת בית. פתאום אחד הסטודנטים, בחור דרוזי מעספיא, קפץ ואמר, 'תקשיבי, יש לי משהו בשבילך. עם כל הכלבים והחתולים שלך, את תבואי ולא תרצי לעזוב' – ובאמת כך היה".
כמה שילמת לפני כן?
"על בית קטן עם גינה זעירה בנשר שילמתי 3,300 שקל לפני שלוש שנים. היום אותו בית היה עולה 4,500 שקל לחודש. הבית הראשון שלנו בעספיא היה בגודל 170 מ"ר עם גינה של חצי דונם, היו שם אורווה ולול ענק. היה לנו שם סוס. אבל אז בעל הבית החליט לחזור לשם".
אז איפה אתם גרים היום?
"עברנו לבית אחר בעספיא בגודל 200 מ"ר, עם גינה בשטח של 650 מ"ר ונוף לבתי הכפר ולעצי זית. אנחנו מגדלים שלושה כלבים ושני חתולים, וגם תרנגול ותרנגולת שמסתובבים חופשי. יש פה אוויר נהדר, שקט, ירוק בעיניים, ציוצי ציפורים ושקיעות מטריפות. בחצר יש לנו בוסתן עצי פרי: תאנים, משמשים, רימונים, שסק, חרובים, לימונים. לפעמים אנחנו אוכלים ישר מהעץ. אני שותה כל בוקר את הקפה שלי בחוץ בנחת, אוכלת ארוחת בוקר עם הבן שלי בחצר, אנחנו יושבים בנחת ומקשקשים קצת, זה משפיע על כל היום".
מה שכר הדירה שלכם?
"4,200 שקל בחודש. אין סיכוי שהייתי מקבלת בחיפה את מה שיש לנו כאן בסכום הזה. זה כמו לגור בכפר־שמריהו מבחינת המרחבים, הריחוק מהשכנים והגודל של הבית".
"מי שלא יכולה לחיות בכפר, לא תוכל לחיות כאן. בנוסף, זו תרבות אחרת. לא אלך בגופייה ובמכנסיים קצרים למכולת, כי זה לא מכבד"
איפה הבן שלך לומד?
"בחיפה, באותו בית ספר מעולה שבו הוא לומד מאז הגן. אם אני נוסעת לעבוד בחיפה, אני לוקחת אותו. אם לא, הוא נוסע בתחבורה הציבורית, שהיא מעולה כאן. תוך חצי שעה הוא בבית הספר. כשגרנו בנשר זה לקח לו 40 דקות, בשני אוטובוסים. הוא מבסוט פה חבל על הזמן, עוזר בגינון, וכשבאים חברים שלו, זה הכי כיף בעולם".
יש לכם בעספיא כל מה שאתם צריכים?
"יש פה הכל. לכל קופות החולים יש כאן סניפים, יש סופרים, מכולות, סניף של רשת פארם, חנויות סלולר ורהיטים וחנויות בגדים עם דברים מהממים. יש פה קוסמטיקאית, ספרית - והכל פתוח גם בשבת. רק אחרי תקופה בעספיא הבנו שהכל זול פה ב־30%-20% לעומת המחירים בחיפה. ירדנו משמעותית בסכומי הקניות ואנחנו אוכלים טוב, לא מתקמצנים על אוכל ומארחים כל שבת. זה משאיר לנו כסף פנוי לדברים אחרים".
יש משהו שכן חסר לך?
"התשתיות טעונות שיפור, הייתי שמחה לכבישים מסודרים יותר. בנוסף, לא כל בית מחובר לביוב, יש בורות ספיגה שמצריכים הבאת ביובית ששואבת את התכולה. דברים טריוויאליים לנו, כמו לזרוק נייר טואלט לשירותים, הם לא טריוויאליים בעספיא. פינוי האשפה לא מתנהל בצורה מסודרת מספיק. אם היו אוספים אשפה כל שבוע, זה היה נחמד. עוד דבר: האינטרנט מאתגר, אין כמעט קליטה. המקסימום שאת יכולה לקבל זה 15 מגה. יש עכשיו דיבור על כך שאולי יכניסו סיבים אופטיים, אבל עד שזה יקרה יעבור זמן. אני מסתדרת עם זה, אבל לא כל אחד יצליח לעבוד מהבית עם אינטרנט כזה".
יש לך קשר עם השכנים?
"השכנים מקסימים ומסבירי פנים, תמיד עוזרים. אני חברה בקבוצת נטוורקינג מקצועית ושוקלת להקים סניף של הקבוצה בעספיא".
איך אנשים מגיבים כשאת אומרת שאת גרה שם?
"החברים והמשפחה באים לבקר בשמחה. חברה אחת באה לבקר, נדלקה בטירוף ועברה לכאן חודשיים אחריי. דווקא זרים מתפלאים כשאני אומרת שאני גרה בעספיא. שואלים אותי, 'מה, את דרוזית? מה לך ולעספיא?'"
לדעתך כל אחת יכולה לעבור לעספיא?
"לא, זה לא מתאים לכל אחת. מי שלא יכולה לחיות בכפר, לא תוכל לחיות כאן. שנית, זו תרבות אחרת, שצריך לדעת לכבד ולהכיל. אני לא אלך בגופייה ובמכנסיים קצרים למכולת, כי זה לא מכבד. באופן כללי עספיא היא מקום ככל המקומות: את מייצרת לעצמך את המציאות שאת רוצה. אם את רוצה מציאות טובה עם השכנים או מציאות טובה מבחינה כלכלית, את צריכה לייצר את זה. זה לא יבוא מעצמו. לא חשוב איפה גרים, אלא מה עושים עם זה. לי עספיא נותנת אפשרות לחיים טובים יותר, במחיר שפוי. אני מאושרת מהמעבר".
שקלתם לקנות כאן בית?
"יש כאן מצוקת קרקעות, ספק אם נצליח למצוא שטח שנוכל לרכוש. אנחנו מתכננים את העתיד שלנו כאן כשוכרים".
