יעלה דוד עם אחיה אביתר. "לא נותנת  לייאוש להשתלט"

אחותו של החטוף אביתר דוד: "כל מי ששרד הוא הומניטרי, מי מבטיח שיהיה שלב שני?"

יעלה דוד עזבה את שנת השירות ומקדישה את עצמה למאבק לשחרור אחיה. בנר שמיני של חנוכה הוא יציין יום הולדת שני בשבי והיא זועקת נגד עסקת שחרור חלקית: "נחכה עוד שנתיים כדי שאח שלי יחזור?"

פורסם:
"כששואלים אותי מה שלומי, אני לא יודעת מה לענות על השאלה הזו. אחי אביתר חטוף בעזה ואני לא כל כך זוכרת את החיים שלפני. הפכתי מילדה בת 18 לבן אדם בוגר שעובד 24/7 למען אחי ויתר החטופים", אמרת יעלה דוד.
כרגע נראה שמה שעומד על הפרק זה עסקה "הומניטרית", שגברים צעירים כמו אביתר לא ייכללו בה.
"אחרי שנה ושלושה חודשים אני חושבת שהזוי להשתמש במילה הומניטרי, כי כל מי ששרד עד עכשיו הוא מקרה הומניטרי. מי מבטיח שאחרי השלב הראשון באמת ימשיכו לשני? אז מה, נחכה עוד שנתיים כדי שאח שלי יחזור? צריך להילחם עכשיו בכל הכוח על עסקה כוללת".
שר הביטחון הצהיר השבוע שאנחנו הכי קרובים מאי פעם לעסקה. את אופטימית?
"האמת? אין לי ברירה אלא להיות אופטימית. אני נמנעת מלקרוא כותרות כי אני יודעת כמה פייק יש. כל חודש בערך צצות כותרות שנראות מבטיחות, וכל פעם אנחנו מתאכזבים מחדש".
"סיפרתי לאביתר דברים שפחדתי לספר להורים, למשל, כששתיתי בפעם הראשונה. הוא היה שם בשבילי, עכשיו הזמן שלי להיות כאן בשבילו"
איך התחיל אצלך 7 באוקטובר?
"חודש וחצי לפני כן התחלתי שנת שירות בקיבוץ משגב עם. בשמחת תורה הייתי בבית, התעוררנו בשש וחצי בבוקר מהאזעקות והתחיל בוקר של אטרף, כי ידענו שאביתר במסיבה. הוא נסע עם חבריו הטובים גיא גלבוע דלאל שנחטף גם הוא לעזה, רון צרפתי ז"ל ועידן הרמתי ז"ל, שנרצחו שם. בשעה 7:42 הוא ענה בפעם האחרונה שהם באוטו. ב־11:30 העליתי סטורי שאנחנו מחפשים אותו וב־13:30 קיבלתי שני סרטונים שבהם רואים את אביתר נחטף לעזה. התחלתי לצרוח, עילי, אחי הבכור וההורים רצו ומיד זיהו אותו. היו הרבה בכי, צעקות, קללות, מכות לקירות, חרדה שמעולם לא הרגשתי. מאז לא קיבלנו עליו שום מידע. כשאלמוג מאיר ז'אן חולץ מהשבי, הוא סיפר שהם התחבאו יחד ונחטפו יחד, אבל הפרידו ביניהם".
ספרי על אביתר.
"אביתר עבד כאחראי משמרת בבית קפה והיה אמור לטוס בנובמבר 2023 לתאילנד, להיפגש עם גיא גלבוע דלאל. בשנתיים האחרונות התקרבנו ממש, את כל הדברים שפחדתי לספר להורים, למשל, כששתיתי בפעם הראשונה, סיפרתי לו. הוא תמיד היה שם בשבילי ועכשיו הזמן שלי להיות כאן בשבילו".
איך מתגברים על רגעי הייאוש?
"יש הרבה כאלה, אבל אני לא נותנת לייאוש להשתלט עליי. מלחיץ שאין שום סימן חיים ממנו אבל אני לא מתעמקת בזה כי זה לא בידיים שלי, וממילא אות חיים מפסיק להיות רלוונטי שעה אחרי שהוא נשלח".
מצמרר לחשוב שאביתר עומד לציין בנר שמיני של חנוכה יום הולדת שני בשבי.
"אביתר יהיה בן 24, בחיים לא דמיינתי שנציין יום הולדת שני בלעדיו. אני מאחלת לו מזל טוב, על כל המשמעות שיש בברכה הזו. שיחזור לחיים שלו, להנאה מהדברים הקטנים, וגם לריב איתי ולהתעצבן על ההורים, לשגרה הרגילה והמבורכת, ושיגשים את כל החלומות שלו".
מה השתנה בך במהלך השנה האחרונה, מלבד העובדה שנאלצת להתבגר בן־רגע?
"מאז שאביתר נחטף, עילי ואני לקחנו על עצמנו להוביל את המאבק לשחרורו מול התקשורת, כי להורים קצת יותר קשה עם החשיפה. כל העבודה שלי עם התקשורת גרמה לי להבין שבעתיד בא לי לעסוק בתחום".
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
The Butterfly Button